6 שנות לגליזציה באורוגוואי: 60 אלף צרכנים רכשו 10 טון קנאביס חוקי

לפני יותר מעשור (יוני 2012), הכריזה ממשלת אורוגוואי על כוונתה לבצע מהלך שנחשב בזמנו לחסר תקדים ולהתיר בחוק מכירה של קנאביס לשימוש פנאי במדינה, לצד התרת גידול ביתי של עד 6 צמחים בבית – אך הכל בכפוף לרישום במאגר ממשלתי.

נשיא אורוגוואי דאז, חוסה מוחיקה, דמות צבעונית בפני עצמה אשר זכה לכינוי “הנשיא העני בעולם”, חתם על החוק בחלוף כשנה, 2013, ואישר אותו סופית, תוך שהוא מכריז כי מדובר בצעד שנועד להילחם בשוק השחור וארגוני הפשיעה, ולצמצם נזקים חברתיים ובריאותיים שנגרמו מעשרות שנים של הפללה סביב השימוש.

לצעד ההיסטורי היו לא מעט התנגדויות, בעיקר ממדינות שמרניות כדוגמת רוסיה ואפילו האו”ם, אשר טענו שמדובר בהפרה בוטה שמבצעת המדינה הקטנה, על 3.5 מיליון תושביה, כלפי אמנת הסמים הבינלאומית, אך למרות זאת, חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 2017, היא הפכה למדינה הריבונית הראשונה בעולם עם שוק קנאביס חוקי לצרכי פנאי עבור תושבים בגילי 18 ומעלה.

בניגוד ללגליזציה בסגנון שוק חופשי כמו זה שקיים כיום בקנדה וברבות ממדינות ארה”ב, אורוגוואי בחרה במודל סוציאליסטי-קומוניסטי, במסגרתו המדינה מפקחת על המכירות, שמצד אחד מסובסדות כך שהקנאביס עולה רק קצת יותר מ-1$ לגרם, אך מצד שני מתבצעות רק לאחר רישום במאגר ורק דרך בתי מרקחת או מועדונים-קואופרטיבים המונים 15-45 חברים דרכם רוכשים את הקנאביס מהיצרנים במרוכז.

למודל של אורוגוואי יש לא מעט מינוסים כמובן, שהובילו לכך שמספר הלקוחות בשוק הזה הוא יחסית נמוך, בין היתר מכיוון שתושבים רבים לא רוצים להיות רשומים במאגרי הממשלה כצרכני קנאביס או מגדלי קנאביס, ולכן ממשיכים לגדל או לרכוש את הקנאביס באופן לא חוקי.

מינוס נוסף במודל של אורוגוואי הוא מבחר הזנים המצומצם בשוק החוקי, הכולל שלושה זנים בלבד (אחד מהם נוסף ממש לאחרונה) ואחד עתיד להתווסף לקראת סוף 2023:

• “אלפא” – סאטיבה עם 9% THC ו-3% CBD
• “בטא” – אינדיקה עם 9% THC ו-3% CBD
• “גמא” (חדש) – היבריד עם 15% THC ועד 1% CBD
• “דלתא” (עתידי) – עם אחוז CBD גבוה ואחוז THC נמוך

את האחריות על שוק הקנאביס המקומי קיבל ארגון ממשלתי בשם “המוסד לפיקוח והסדרה של קנאביס” (IRCCA – Institute for the Regulation and Control of Cannabis), שבשבוע שעבר פרסם דו”ח הכולל מידע מרתק המסכם שש שנים של קנאביס חוקי במדינה.

לפי ה-IRCCA, פועלות באורוגוואי רק 3 חברות האחראיות על הגידול המסחרי, הייצור והאריזה של קנאביס לצרכי פנאי, ו-37 בתי מרקחות המורשים לשווק את הקנאביס לאזרחים רשומים.

מאז יולי 2017, עת נפתחו בתי המרקחת הראשונים המספקים קנאביס באורוגוואי, ועד יולי 2023, יש כ-75,000 תושבים שרשומים באופן כזה או אחר לתכנית הקנאביס הממשלתית, מתוכם 61,509 רשומים לרכישת קנאביס חוקי, רובם דרך בתי מרקחת ו-10,486 דרך 306 מועדונים. בסך הכל הם רכשו עד כה במהלך השנים יותר מ-10.5 טון קנאביס. בנוסף, 14,592 רשומים כמגדלים קנאביס בבית.

ה-IRCCA ציין כי “תהליך ההפקה של הקנאביס הנמכר בבתי המרקחת נתון לפיקוח קפדני ונמצא תחת מעקב צמוד בכל השלבים. כל אצווה עוברת בקרה במעבדות הבודקות את רמת המיקרוביוליגיה בתוצרים לצד מתכות כבדות, חומרי הדברה ועוד”.

בהמשך הדו”ח מבקש המוסד הממשלתי מצרכני הקנאביס במדינה “להימנע מרכישת קנאביס בשוק הבלתי חוקי, זאת בשל הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בכך, שכן הקנאביס בשוק השחור איננו עומד בבקרות האיכות שהוזכרו לעיל”.

כאמור, לצד שלל המחמאות שאורוגוואי קטפה בעקבות הצעד ההיסטורי ופורץ הדרך ללגליזציה, וההקפדה על מחיר נמוך של הקנאביס החוקי שמאפשר תחרות ופגיעה בשוק הלא-חוקי, ישנם כמה חסרונות במודל הנבחר.

ראו עוד:
4 מודלים של לגליזציה בעולם