סנדק בברצלונה: ביקור ביריד ‘ספנאביס’ וטעימות חשיש במועדון

איך נכנסים למועדון קנאביס בברצלונה, מה כדאי לטעום שם, מה עושים ביריד ‘ספנאביס’ המדובר ואיך זה שקנבינואידים מנטרלים ריחות של שתן? שלומי סנדק נסע לבדוק וחזר עם מסקנות: אתם חייבים לטעום את הדאב של האנגלי (או ההולנדי), לא כל מה שיותר יקר הוא יותר טוב, ותמיד תדאגו שיהיה לכם כרטיס עיתונאי אם אתם לא רוצים לחכות שעות בתור.

כתב, צילם וערך: שלומי סנדק

בישראל מתגאים נציגי משרד הבריאות כי ארץ ציון היא “המובילה בעולם ברשיונות קנאביס רפואי”, מה שאולי נכון, אבל לא מליברליות-יתר כמו שהם היו כנראה רוצים לחשוב. בברצלונה למשל, בה ביקרתי החודש לכבוד יריד הקנאביס השנתי ‘ספנאביס’, אין בכלל קנאביס רפואי. כי אין להם בכלל צורך בו.

החוק בברצלונה קובע כי אסור לגדל ולצרוך קנאביס “במקומות ציבוריים או במקומות הנגלים לעין”. ומה בדבר גידול וצריכה שלא במקום ציבורי? החוק אמנם לא אומר מפורשות שזה מותר, אך הפרשנות המקובלת לחוק היא מעין מודל אי הפללה (אמיתית, שלא כמו ‘מודל ארדן’) על פיו ניתן לצרוך וגם לרכוש קנאביס בצורה מוסדרת בעשרות מועדוני קנאביס הפזורים בעיר.

כדי לרכוש ולצרוך קנאביס באותם מועדונים פרטיים, מודל ייחודי מסוגו בעולם, יש להחזיק בכרטיס חבר מועדון. כדי לקבל כרטיס מועדון יהיה עליך למצוא חבר מועדון שיזמין אותך ולאחר מכן לשלם את דמי החבר השנתיים בסך 20 אירו (כ-100 ש”ח).

איפה המועדון?

נחתנו בברצלונה – מאיר, אריאל ואני – בשעה 13:30. לאחר 11 שעות של שדות תעופה ומטוסים נטולי קנאביס, לקחנו מונית משדה התעופה ‘אל פראט’ (BCN) הישר למלון הדירות שהזמנו, על מנת להשאיר את המזוודות שם ולהמשיך ללא דיחוי למועדון הקנאביס “לה-מנטא”, המועדון המועדף עלינו מביקורים קודמים, הן בשל מיקומו המרכזי והן בשל מגוון מוצרי הקנאביס שהוא מציע. תוקפו של כרטיס החבר שהיה ברשותנו אמנם פג, אך נחדש אותו בשמחה.

המונית הורידה אותנו באזור הנמל בפתחו של מלון הדירות. ריח חריף של שתן קיבל את פנינו בחדר המדרגות והמחשבה הראשונה הייתה לעזוב את המקום מיד. אבל מאחר והחדרים עצמם היו בסדר ובעיקר מאחר ורצינו להגיע מהר ככל האפשר למועדון הקנאביס, השארנו את המזוודות וירדנו לרחוב. עצרנו את המונית הראשונה וכעבור רבע שעה היינו בכניסה למועדון.

ברצלונה עיר יפה
ברצלונה היפה: לא נופלת מאמסטרדם

מאיר ואני הושטנו לפקידת הקבלה את כרטיסי החבר שלנו, אותם שמרנו מביקורנו הקודם במקום:

איזה קנאביס אתה?

“האם יש לכם תעודת תושב?” שאלה אותנו הפקידה.
“לא”, השבנו בכנות.
“אני מצטערת, הנהלים במקום שונו, ורק תושבים מקומיים יכולים להיכנס”.
“לא נוכל לעשן?!” שאל מאיר בחוסר אמון.
“אני חוששת שלא”, היא השיבה.
“גם לא לקנות ולצאת?” ניסה מאיר.
“גם לא. אני מצטערת, אני לא מוכנה לסכן את מקום העבודה שלי בשבילך”.
יצאנו בבושת פנים, כאשר מאיר ואריאל מקללים חרישית את הספרדים לדורותיהם:
“גם המלון מסריח וגם לא נותנים לנו לעשן? אני רוצה לחזור הביתה!” רטן מאיר, כאשר לפתע פנה אלינו בחור מקומי:
“סליחה, אתם מחפשים קופי שופ?”
שלושתנו הבטנו בו כאילו היה מלאך שנשלח משמיים במיוחד בשבילנו:
“יס!” ענינו במקהלה.
“בואו, אקח אתכם, זה חמש דקות הליכה”.
אכן, כעבור חמש דקות (במהלכן גילינו שלבחור קוראים מארק ושאחותו עובדת במועדון) הגענו למועדון Relax BCN.

שלא כמו רוב המועדונים, הנענים לדרישת רשויות האכיפה שלא לספק שירות לתיירים (למרות שהחוק לא אוסר זאת מפורשות), Relax BCN ועוד רבים כמוהו, לא מקפיד על תנאי אזרחות ספרדית או תעודת תושב. כל שעליכם לעשות בכדי להיכנס זה לתאם את מועד הגעתכם מולם מראש ולהיכנס – בהצגת דרכון. גם התשלום של 20 אירו לכרטיס הוא לכל החיים ואיננו מוגבל לשנה אחת, כמקובל במועדונים האחרים.

מומלץ: חשיש קיף למון הייז

ריח מתקתק ומוכר קיבל את פנינו מיד בכניסה. סוף סוף נשמנו לרווחה ונעצנו מבטנו במבחר העצום של זני קנאביס, חשיש ומיצויים שהופיעו בתפריט הצבעוני על קיר המועדון.

תפריט מוצרי קנאביס, חשיש ומיצויים - מועדון קנאביס בברצלונה
התפריט במועדון: שפע של זנים בחלוקה לסאטיבה ואינדיקה, מיצויים, חשיש ועוד – זמין ומוכן לרכישה.

מתוך המגוון המגרה בחרנו לבסוף בפרחי ‘קריטיקל מס’, בחשיש קיף (“חשיש אבקנים”) איכותי של ‘למון הייז’ ובחשיש נוסף שהספקתי לשכוח את שמו. מחירי הפרחים נעים בין 7 ל-14 אירו לגרם, אבל חשיש כמו זה שקנינו עלה לנו 15 אירו לגרם והוא בין היקרים שבתפריט ובסוגריים, עדיין זול יותר מפרח באיכות בינונית ומטה בישראל.

שמחים וטובי לב עלינו לקומה השנייה, בה מקומות ישיבה ומעין פינת קפה, שתיה קרה וחטיפים. הקריטיקל מס היה ריחני, עמוס טריכומות, מתוק, טעים ונתן תמורה הולמת ל-10 אירו לגרם שהוצאנו עליו. החשיש ששכחתי את שמו היה גם הוא לא רע, אם כי גולת הכותרת מבחינתי היה החשיש-קיף למון הייז העשוי טריכומות דחוסות: טעים, איכותי וחזק, משרה נינוחות, רוגע, שלווה אך גם בהירות מחשבתית ומחזק את היצירתיות, לראייה – השעה עכשיו היא רבע לחצות, אני ער מזה 20 שעות ומקליד על המחשב במקום ללכת לישון…

חשיש קיף למון הייז
הזוכה הגדול, שבהמשך יתברר כטוב ביותר: חשיש ‘למון הייז’ שרכשנו בעבור 15 אירו לגרם

אבל נחזור למועדון. לא יכולנו לעזוב מבלי לקנות צידה לדרך, שכללה: סופר סילבר הייז, פרחים, 10 אירו לגרם; בודהה OG, פרחים, 14 אירו לגרם; בלו צ’יז, פרחים, 10 אירו לגרם; למון הייז, חשיש אבקנים, 15 אירו לגרם.

כששבנו למלון הדירות נכח עדיין בצורה בולטת ריח השתן החריף, אבל משום מה זה כבר פחות הפריע לנו. לא אגזים ואומר שאחזור להתאכסן כאן שוב, אבל זה בהחלט פחות מסריח אחרי שממלאים את קולטני הקנבינואידים שלנו כראוי… מה גם שעל רקע הריח הנוכחי בחדר המדרגות, ריח הקנאביס שיעלה מהדירה שלי לא יטריד במיוחד את בעל הבית. בכל זאת צריך למצוא איזו נקודת אור במצב הנתון…

בישיבת הסיכום שלנו לאותו יום הוחלט כי מבין הפרחים, הבלו צ’יז הוא הטוב ביותר. דווקא הבודהה OG, הזן היקר יותר, הוכרז פה אחד כפחות טוב: מאיר אף טען והתעקש ש”יש לו טעם של כבש בתנור”.

מחר ייפתח יריד ספנאביס, אחד מירידי הקנאביס הגדולים והמפורסמים בעולם ושבשבילו הגענו הפעם לברצלונה: אני, כדי לסקור את היריד עבור מגזין קנאביס, ונלווים אלי מאיר ואריאל.

יריד ספנאביס

התחלנו את היום מוקדם יחסית, ארוחת בוקר קלילה ומונית ישירות ליריד. הגענו בשעה 10:30. התור בכניסה נראה היה אינסופי אם כי ססגוני ביותר. למרות שרשמית אסור בברצלונה לעשן במקומות ציבוריים, ריח הגראס שנישא באוויר העיד כי האיסור לא נאכף, לגמרי לא נאכף. אם לזה התכוון השר ארדן כשאמר “מודל אי אכיפה באחריות”, אני חותם על כך בשמחה.

שלומי סנדק בספנאביס ברצלונה
שלומי סנדק בכניסה ליריד ‘ספנאביס’ בברצלונה

למזלנו צוידנו מבעוד מועד בכרטיס עיתונאי, מה שעדיין לא פתר אותנו מעמידה בתור, אך יחסית לתור ה’רגיל’, התור לעיתונאים היה קצר: תוך פחות מרבע שעה חצינו את שער הכניסה אל היריד ומיד הוצעו לנו מגוון עלונים, גלויות וחוברות. בשלב זה עדיין היינו ממושמעים, אמרנו יפה תודה ולקחנו כל מה שהוצע. בהמשך גיליתי שכל החומר הפרסומי שקיבלנו כתוב בספרדית בלבד!

היריד עצמו הוא ענק. מעין גרסת דיסנילנד לאוהבי הקנאביס ולמגדלים בעיקר. החל מבאנגים, ניירות גלגול, מאיידים וגימיקים לסטלן ועד לחברות המוכרות אדמה, חומרי דישון, גנטיקה וזרעים (סנסי סידס, בארני’ס פארם, ביג בודהה, די.אן.אי ג’נטיקס ועוד, סה”כ לא פחות מ-64 חברות זרעים!). התרשמתי במיוחד מאוהלי הגידול אשר הוצעו בגדלים שונים, מגודל של מקרר משרדי קטן ועד לחללים שיכולים בהחלט לעמוד בהגדרה של ‘מעבדה’.

זרעי קנאביס בתצוגה
זרעי קנאביס בתצוגה ביריד SPANNABIS: 64 חברות זרעים הציגו מרכולתן

נוכחות בולטת במיוחד הייתה ליצרני מנורות לד, שנוכחותם בלטה בעיקר על רקע מספרם המועט של אביזרי התאורה מהדור הישן. לאחר שבילינו ביריד כשלוש שעות החלטנו לחזור למלון ולשוב למחרת בתקווה שיהיה פחות עמוס ושנמצא חומרי הסברה גם באנגלית.

ירוק יש גם בארץ

עשינו אתנחתא קצרה במלון ושבנו למועדון הקנאביס Relax בו ביקרנו אמש: הרגשנו שטרם מיצינו את המועדון ואת מוצרי הקנאביס שהוא מציע.

“יס פליז?” פנתה אלינו ‘יועצת הזנים’ בחביבות.
“דו יו הב ליריקה?” שאל אותה אריאל בפנים רציניות.
“או בוטרנס?” שיתף איתו פעולה מאיר. אין ספק שזר לא יבין את ההומור המיוחד של מטופלי הקנאביס הרפואי בישראל.
“נו, איי דונט”, השיבה יועצת הזנים, מבט של צער והתנצלות על פניה: “איז איט אינדיקה, אור סאטיבה?” התעניינה.
(הערה: ליריקה ובוטרנס הן כמובן תרופות נגד כאב ולא זני קנאביס)

מיצויי קנאביס וסוגי חשיש ברצלונה
חלק ממגוון סוגי החשיש שטעמנו – מומלץ!

בסופו של דבר בחרתי שוב בחשיש הלמון הייז, הוספתי עליו גרם של חשיש סאטיבה נוסף מזן “דיימונד אייס” ולקינוח, גרם אחד של קיף ‘אמנזיה’ מהאיכות המסוננת ביותר, כמו קוניאק משובח, 40 אירו לגרם. בהמשך הוא התגלה כאכזבה והלקח שהפקתי הוא – לעולם לא לבחור בזן מתוך התפריט מבלי שהמוכרת או יועצת הזנים תמליץ עליו! לקח נוסף, שכבר הפקתי מזמן אך נראה כי אני נוטה לשכוח אותו: הזן היקר יותר הוא לא בהכרח הזן הטוב יותר.

מאיר ואריאל בחרו בחשיש קנדי קוש שחור, צמיגי ושומני (12 אירו לגרם), פרח אורנג’ באד (8 אירו), פרח יפה של סופר צ’וקו אורגני (10 אירו), פרח גורילה גלו (12 אירו) ופרח אחרון – ניו יורק דיזל (10 אירו). מאחר וכבר הספקתי להיווכח כי האיכות והרמה של הפרחים כאן איננה גבוהה מזו של ספק הקנאביס הרפואי שלי בארץ, בחרתי להתמקד במה שאין לצערי בארץ – חשיש סאטיבה ריחני, מתוק, טעים ובעל השפעה חזקה.

עושים דאב עם ההולנדי. והאנגלי

בבוקר למחרת שמחנו לגלות כי מישהו ניקה את חדר המדרגות מערימת האשפה וכי כנראה שנעשו גם ניסיונות להדביר את ריח השתן. לאחר ארוחת בוקר צנועה באחת המסעדות הפזורות לאורך הטיילת של ברצלונה וכעשרים דקות במונית, הגענו שוב ליריד: אם התור של אמש נראה היה בעיני כאין סופי, הרי שהתור שהשתרך היום בכניסה היה לפחות כפול!

שוב, הודות למגזין קנאביס ולכניסה המיוחדת לעיתונאים, תוך פחות מעשר דקות היינו בפנים. “היום ממש בא לי לעשות דאב”, אמר מאיר. “שמעתי שיש ביריד דוכנים שנותנים להתנסות!”

דאב” הוא מיצוי מרוכז וחזק במיוחד של החומרים הפעילים מפרחי הקנאביס. השימוש בו הוא באמצעות מכשיר מיוחד דמוי באנג מזכוכית. מניחים חתיכה מזערית בגודל של חצי גרגר אורז במקום המיועד המחומם על ידי מצית ברנר או, במכשירים המשוכללים יותר, בצורה חשמלית: החום ממס את הדאב והופך אותו לאדים, אותם שואפים מבעד לפיה, כך שלמעשה הוא נצרך באידוי ולא בעישון. הדאב מיועד למי שמעוניין להטעין את קולטני הקנבינואידים שלו מהר: מגרם אחד של חומר (בטווח מחירים של 40-70 אירו) אפשר להנות לא מעט זמן.

באנג דאב
באנג זכוכית ייעודי ל’דאב’ – ניתן בהשאלה מהמועדון בכל רכישה

ביריד עצמו היה לא פחות צפוף מאשר אמש. פניתי לעמדת העיתונות על מנת לברר אם יש חומר פרסומי באנגלית:

“נו פרלה אינגלז”, אמרה לי מפעילת העמדה בהבעת התנצלות.
“francais?” ניסיתי, אולי בכל זאת נמצא שפה משותפת, אחרי הכל הגברת מאיישת את עמדת העיתונות. אבל היא הנידה בראשה, כמשתתפת בצערי: “נו, סולו אספניול” (לא, רק ספרדית).

לך תבין את הספרדים… הרי זה אמור להיות יריד בינלאומי, עם השתתפות של חברות זרות וקהל מבקרים מכל רחבי הגלובוס, האם הם לא חשבו על כך שמן הראוי כי לפחות בעמדת העיתונות יהיה דובר/ת שפה נוספת?

אריאל ומאיר עם שקיות מלאות ספרדית
אריאל ומאיר עם שקיות מלאות ספרדית

הסתובבנו ביריד במשך כשעתיים, מתפלאים ממספרן הרב של חברות הזרעים המציגות ומצטערים על שאיננו יכולים להביא איתנו ארצה את הדוגמיות הרבות שהוצעו לנו. לגמתי משקה אנרגיה בטעם קנאביס, קפה אספרסו מזרעי קנאביס (אפילו טעים!) ובדיוק כשהתכוונו לעזוב, מבלי שמאיר מימש את בקשתו להתנסות בדאב, פגשנו את א’, ישראלי שחי בברצלונה ומתפרנס מעסקי הקנאביס.

“אתם חייבים לפגוש את ‘האנגלי’, הוא מכין את הדאב הטוב ביותר!” אמר לנו בחיוך רחב והוביל אותנו אחר כבוד לביתן בו ישב ‘האנגלי’. לאחר שיחת נימוסין קצרה שאל אותנו האנגלי (דה אינגליש-מן) אם נרצה לטעום מהדאב, אותו הוא מכין מפרחים שהוא מגדל בעצמו. מתברר שאכן, יש אפשרות להתנסות!

דאב של ההולנדי בספנאביס
הדאב של ‘ההולנדי’: לא למתחילים

כמובן שלא יכולנו לסרב. וכי מה לא נעשה בשביל המדע, או לפחות בשביל הכתבה? “זו ללא ספק הדרך הנקייה והטהורה ביותר לצרוך את הקנאביס”, הסביר לי האנגלי בעודי פולט החוצה סילון ארוך של אדים. הנהנתי בראשי להסכמה והעברתי את המכשיר למאיר: “אתה רואה, בדיוק מה שביקשת!”

גיליתי כי די בשאיפה אחת לא רק כדי להרגיע את הכאבים – אלא כדי להעלים אותם לגמרי. אדי הקנאביס הנשאפים מותירים בחלל הפה טעם לוואי מתקתק של פרחים איכותיים והרצון לעשן (ג’וינט) נעלם לחלוטין לזמן מה.

ואז, שוב בדיוק כאשר היינו בדרך ליציאה, פגשנו ישראלי נוסף: “מה?” שאל בפליאה, “לא טעמתם את הדאב של ההולנדי? אתם חייבים לטעום, בואו, אקח אתכם אליו עכשיו!”

קשה היה לנו לפסוק למי היה את הדאב הטוב ביותר – לאנגלי או להולנדי. שניהם היו מצויינים אם כי ספק אם יתאימו לצרכן הישראלי המתחיל וספק עוד יותר גדול אם יאושרו ליצור ולשימוש על ידי היחידה לקנאביס רפואי…

חשיש TG במועדון קנאביס ברצלונה
חשיש סאטיבה TG: מומלץ בהחלט

החלטנו לסיים את היום במועדון הקנאביס הקבוע שלנו – וכי מדוע להחליף סוס מנצח? בחרנו בחשיש סאטיבה מסוג TG (התמונה מדברת בעד עצמה) שהתגלה כמעולה, לא פחות טוב מהלמון הייז האהוב עלי. הוספנו פרח יפה של למון סקאנק ופרח נוסף של ניו יורק דיזל, שניהם ריחנים ועמוסי טריכומות. החלטנו פה אחד שבסיבוב הזה ה’למון סקאנק’ הוא הזוכה הגדול שלנו, הניו יורק דיזל במקום השני. שני זנים אלו הם לדעתי היחידים שטובים יותר מהזנים שאני מקבל בארץ, אולי בגלל שמשום מה לא מגדלים בארץ מספיק זני סאטיבה האהובים עלי…

לא יכולנו להפרד מהמועדון ומברצלונה מבלי לנסות את הדאב של המועדון: מתוך מגוון הזנים והמחירים שהוצעו לנו בחרנו את .Peach Shatter (שאטר אפרסק), רכשנו את הכמות המינימלית שהיא רבע גרם (!) במחיר של 10 אירו. את מכשיר האידוי מקבלים חינם, בהשאלה, עם כל רכישה של דאב.

זן קנאביס למון סקאנק - מומלץ
ה’למון סקאנק’ – זכה לתשבוחות פה אחד

בסיכומו של דבר, עם כל הכבוד לדאב, אני נשאר נאמן לג’וינטים הישנים והטובים שלי. מחר חוזרים ארצה אל המציאות האחרת, בה עדיין רואים בקנאביס ובמוצריו כסם מסוכן שיש להפחית את השימוש בו. ואשר לברצלונה, לדעתי היא לא פחות אטרקטיבית מאמסטרדם, אולי אפילו יותר!

ראו עוד:
סנדק באמסטרדם: קופישופס ודירוג זנים
מועדוני הקנאביס בברצלונה – איך זה עובד

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר