קנאביס בתאילנד: ישראלים בתעשיה חושפים איך זה נראה מבפנים
שוק הקנאביס החוקי שנפתח לאחרונה בתאילנד גרם להרבה ישראלים לחלום על עבודה באחד המקומות היפים והמתויירים בעולם. ישראלים שעובדים שם בענף מספרים כעת לראשונה מה בדיוק אומר החוק (המבלבל), איך מנהלים שם עסק, האם ההצעות לעבודה בדוכני קנאביס בסגנון מוצרי ים-המלח הן אמינות והאם בקרוב קנאביס מתאילנד יגיע לארץ
לפני קצת יותר משנה הודיעה ממשלת תאילנד על החלטה היסטורית, והסירה את הקנאביס מרשימת החומרים האסורים. זה קרה לאחר כמעט מאה שנה של רדיפה פלילית נוקשה ביותר, אחת הנוקשות ביותר בעולם כולו, כולל עונשי מאסר עולם ולעתים גם עונשי מוות על סחר לא חוקי בצמח. הצעד הדרמטי הזה, תוך מעבר מאיסור מוחלט וקפדני ביותר לשוק מותר ויש שאומרים אף מופקר לגמרי, יצר אפקט של “בהלה לירוק”. אלפי חנויות לממכר קנאביס נפתחו כמעט בכל קרן רחוב, ללא פיקוח אמיתי, עם סוחרים מקומיים שמקווים “לעשות קופה” בזכות ביצת הזהב החדשה שנחתה עליהם מהשמיים. באופן די צפוי, יחד עם אותם בעלי עסקים תאילנדים, קפצו על העגלה גם לא מעט יזמים ישראלים המבקשים לקחת נתח מהעוגה. עיקר הפעילות הישראלית כיום בתאילנד היא בתחום הגידול, אך לאחרונה ייתכן שנתקלתם במודעות פרסום ברחבי הרשת המציעות לישראלים להצטרף לחגיגה ולפתוח דוכן לממכר קנאביס בתאילנד, משהו בסגנון דוכני מוצרי ים המלח בקניונים בארה”ב, וגם במקרה הזה, מדובר ביוזמה ישראלית.
ברוכים הבאים למזרח הפרוע: מה בדיוק אומר חוק הקנאביס החדש בתאילנד?
ההכרזה של ממשלת תאילנד על הסרת הקנאביס מרשימת החומרים האסורים ועל כוונתה לפתח שוק מוסדר לצרכי פנאי במדינה, הפכה את תאילנד למדינה הראשונה ביבשת אסיה שמאפשרת בפועל מכירה של מוצרי קנאביס עתירי THC ללא צורך באישור רפואי. המהלך החלוצי הזה עורר כאמור הד תקשורתי רב ברחבי העולם, עם המוני תיירים הצובאים על חנויות הקנאביס המקומיות, אך במקביל הוא גם גרר לא מעט ביקורות פנימיות וטענות על כך שהתעשייה העוסקת בחומר גלם “רגיש” כמו קנאביס, דוהרת קדימה מבלי לבצע חקיקה מסודרת המגדירה תקנות ברורות בנושא, ופותחת פתח לסחר לא חוקי והלבנת הון בהיקף של מיליארדים רבים. גורמים בתעשיה בתאילנד אף יודעים לספר למגזין קנאביס כי בשנה האחרונה הגיעו לתאילנד באופן בלתי מפוקח טונות רבות של קנאביס ישן מקליפורניה ומקנדה “בדלת האחורית”, ואלה משווקים שם כיום ללא פיקוח במעין שיטה להיפטר מעודפי קנאביס וגם להרוויח עליהם לא מעט.
אמנם, במהלך ההכרזה של נציגי הממשל התאילנדי אודות הסרת הקנאביס מרשימת החומרים האסורים הוצגו לכלי התקשורת מספר קווים מנחים כלליים של ‘מה מותר ומה אסור’, אך אין ספק כי בכדי להתקדם לכיוון של תעשייה מוסדרת, נדרשת התייחסות רחבה ומקיפה הרבה יותר. גם כאשר מגזין קנאביס פנה לאחרונה לכמה גורמים רשמיים בתאילנד, כולל למשרדים וסוכנויות ממשלתיות רלוונטיות, לא נתקבלה תגובה של ממש, וללא הסברים מפורטים.
נכון להיום, על פי פרסומים בכלי תקשורת תאילנדים וזרים, המגבלות המרכזיות סביב הסוגיה כוללות בין היתר:
- איסור על כניסה ויציאה לתאילנד עם כל חלק מצמח הקנאביס כולל זרעים
- איסור מכירת קנאביס למי שטרם מלאו לו 20
- איסור מכירת קנאביס לנשים בהריון או מניקות
- איסור צריכת קנאביס במרחב הציבורי או בקרבת מוסדות חינוך (קנס כספי של 25,000 באט, כ-2500 ש”ח)
- איסור על החזקת מיצויים (שמן, חשיש וכו’) בעלי ריכוז של יותר מ-0.2% THC
- איסור על מכירת “עטי אידוי” (Vape Pens) מכל סוג שהוא
- מאכלי קנאביס (“אדיבלס”) מותרים למכירה במסעדות המורשות לכך בלבד
- פתיחת עסק למכירת תפרחות קנאביס מותרת רק לאחר קבלת רישיון (ניתן להגיש בקשה באפליקציה ייעודית)
- גידול קנאביס בשטח פרטי מותר ללא הגבלה, אך רק לאחר קבלת אישור מהרשויות (ניתן להגיש בקשה באפליקציה ייעודית)
כפי שניתן להבין, על אף רשימת ההנחיות לעיל, קיימים פערים ברמת האכיפה בין הסעיפים השונים, וככל הנראה גם בין אזורים שונים בתאילנד. כך למשל, למרות האיסור על צריכת קנאביס במרחב הציבורי, יש אינספור דיווחים של מקומיים ותיירים על כך שבפועל אנשים מעשנים קנאביס כמעט בחופשיות מלאה ברחובות הערים. בדומה לכך, גם רמת האכיפה על עסקי קנאביס בלתי מורשים איננה ברורה. לפי דיווח בניו-יורק טיימס למשל, ישנן כ-12,000 חנויות מאושרות לממכר קנאביס בתאילנד, אך ההערכות בשטח מדברות על אלפי חנויות נוספות לפחות, הפועלות בפועל ללא רישוי. למרות דיווחים מסויימים על פעולות של המשטרה כנגד הסוחרים הפיראטים, עושה רושם שגורמי האכיפה לא באמת מנסים, או מצליחים, להילחם בתופעה.
לאי-הוודאות הזאת של שוק הקנאביס החדש היתה השפעה גם על הפוליטיקה, והיא הפכה לאחד הנושאים הבוערים במערכת הבחירות האחרונה בתאילנד, שנערכה לפני חודשים בודדים, בחודש מאי השנה (2023). המפלגות המתנגדות לקידום הלגליזציה במדינה טענו כי המצב הכאוטי של שוק הקנאביס עלול להביא להשלכות בלתי רצויות על החברה והכלכלה המקומית, ומנגד מפלגות ליברליות שתומכות בצעד הזה, שללא ספק מכניס למדינה לא מעט כסף מסחר ותיירות. לאחר שמפלגת “צועדים קדימה” (Move Forward Party – MFP) השמרנית זכתה במירב הקולות בבחירות, התעורר חשש אמיתי בקרב רבים, שתעשיית הקנאביס בתאילנד צפויה להתמודד מול ממשלה עוינת שתבקש לצמצם אותה עד כמה שניתן. בסופו של דבר, המפלגה לא השכילה להקים את הקואליציה השמרנית אליה היא חתרה ובמקום זאת קמה מעין “ממשלת אחדות” המורכבת מגורמים המחזיקים בעמדות חלוקות, חלק בעד המשך הלגליזציה, וחלק אחר של מפלגות שמרניות. כלומר, נראה שלפחות בינתיים תעשיית הקנאביס המקומית יכולה לנשום לרווחה.
“ראיתי מחירים מטורפים של 150 שקל לגרם אז החלטתי להקים שם חוות קנאביס בעצמי”
אחרי קרוב לעשור במהלכו הוא עסק בהצלחה בתעשיית הקנאביס בישראל ובארה”ב, החליט אור אנגלר, מנכ”ל חברת Advanced Cannabis Technologies (ACT), שהגיעה העת לשנות כיוון ולהתחיל לגדל קנאביס במזרח. “התחלתי לגדל קנאביס בוושינגטון עם כמה אמריקאיים לאחר שאושרה שם לגליזציה בשנת 2014,” הוא מספר בשיחה עם מגזין קנאביס. “הרעיון המרכזי היה בהתחלה רק להביא ציוד של חממות מישראל, אבל די במהרה גלשנו לתוך עולם הגידול. מוושינגטון עברנו לאורגון, אחר כך לקליפורניה, ואז חזרתי לישראל ב-2018 כשאישרו את הרגולציה כאן (רפורמת ה’מדיקליזציה’, ז”ג). גם בישראל עזרתי לכמה חוות בכל מה שקשור לתכנון והקמה של מתקני גידול.”
את הדחיפה הסופית להגיע לתאילנד, אנגלר קיבל לדבריו לאחר שחברים שלחו לו צילומים מתוך חנויות קנאביס שנפתחו במדינה. “בערך חודש אחרי ההודעה המפתיעה של ממשלת תאילנד, התחלתי לקבל טלפונים מחברים. בהודעות שקיבלתי ראיתי תמונות של חנויות קנאביס בתאילנד עם מחירים מטורפים, ברמה של 150 שקל לגרם. היום זה כבר לא ככה, אבל כן ככה זה התחיל, עדיין יש לי את התמונות האלה. אחרי שראיתי את זה, אני והשותף שלי, טל סעדון, החלטנו שאנחנו הולכים על זה בעצמנו, ומקימים חוות קנאביס בתאילנד.”
לאחר שהשניים נחתו בתאילנד, הם ביקשו לערוך בחינה מקיפה של שוק הקנאביס המקומי, עד שמצאו את השותפים הנכונים מבחינתם. “התחלנו לבדוק את התעשייה, על מה יש רגולציה, על מה אין רגולציה, לאיזה כיוון כל זה הולך. סרקנו לעומק את הקבוצות הפעילות כדי לראות למי אפשר להתחבר, נפגשנו עם יותר מ-20 קבוצות עד שבסופו של דבר הגענו לקבוצה מדהימה שקוראים לה ‘טרהטרה’ (Taratera) – חברת הקנאביס ה’ורטיקלי אינטגרייטד’ (בעלת שליטה על כלל שלבי הייצור, ז”ג) הגדולה ביותר בתאילנד. חתמנו על הסכמים, השקענו כסף שני הצדדים ונכנסנו להקמה. ביולי שנה שעברה כבר התחלנו לגדל.”
“אף אחד לא יודע מה מותר ומה אסור, כל אחד מחליט בעצמו כמה THC לרשום על הצנצנת”
לדברי אנגלר, ישנם הבדלים משמעותיים בכל מה שקשור לרגולציה סביב הקנאביס בתאילנד, לעומת מה שמתרחש בישראל, ארה”ב וקנדה. “הכל שונה לגמרי. אין רגולציה כאן, אתה יכול לבקש רישיון באפליקציה קיקיונית של המדינה ולקבל אישור תוך דקות,” הוא אומר. “מה שכן, יש את החוק המרכזי שחל למעשה על כל עסק בתאילנד וקובע שאתה חייב שותף תאילנדי שיחזיק לפחות 51% מהעסק, מה שלדעתי עשוי להרחיק כל מיני חברות בינלאומיות כי יהיה להן קשה לוותר על נתח כזה”.
עוד הוא מסביר, כי גם בהיבט של פיקוח על הגידול עצמו יש עדיין בתאילנד לא מעט שטח אפור: “נכון להיום לא מחייבים אותנו לרשום שום מידע על מוצרי הקנאביס. אנחנו בעצמנו, בגלל הסטנדרט שלנו, עושים את זה מסודר ומקפידים לבדוק הכל, כולל מתכות כבדות, מיקרוביולוגיה, ריכוז קנבינואידים וטרפנים. אנחנו רוצים להעמיד סטנדרט ולהיות מוכנים למקרה שתקנות חדשות יכנסו.”
ההתנהלות הזו, שאין ספק שהיא “שכונתית” בלשון המעטה, תקפה לא רק בשלב הייצור אלא גם בשלב הקמעונאות. “היום בשוק מגיעות לחנויות שקיות קנאביס מאלוהים יודע איפה, כל אחד בוחר את השם של הזן שבא לו לשים על השקית, מחליט על דעת עצמו כמה THC יש בזה וכך זה משווק. אתה יכול לראות בחנויות עשר צנצנות שכולן מכילות אותו דבר בדיוק, ועל כל אחת שם של זן אחר וריכוז THC אחר,” הוא אומר, אך מקפיד לציין שישנה לאחרונה התחלת מגמה של שיפור בעניין הזה. “זה מתחיל להשתפר, אני לא אגיד שלא, בעיקר ממגדלים מקומיים שעושים אינדור ומוציאים כל מיני דברים נחמדים. לרוב הם מוכרים את התוצרת שלהם בדיספנסריס איכותיים ומובחרים בלבד.”
“חנויות נעליים הפכו לחנויות קנאביס, שוטרים נוטלים ‘בקשיש’ וממשיכים לחנות הבאה”
כפי שתואר בפתיחת הכתבה, חוסר הבהירות הזה של התקנות, מביא להתנהלות כאוטית. “מרבית החוקים הנוכחיים הם בעצם נגזרות של חוקים אחרים. למשל, כל האדיבלס אסור, ואם אני לא טועה זה פשוט בגלל שאריות של חוק שנשאר עוד מימי ה-CBD. למשל, אסור למכור ‘וייפים’ (עטי אידוי, ז”ג) של קנאביס – רק בגלל שאסור באופן כללי סיגריות אלקטרוניות בתאילנד, אבל זה לא שיש איזה חוק שאומר שאסור וייפ, או אסור חשיש, או אסור סוכריות גומי. אף אחד לא יודע באמת מה מותר ומה אסור.. ההתנהלות ברובה היא על בסיס שמועות.”
חוסר הוודאות הזה ו”השטחים האפורים” בחוק, מובילים כמובן גם לניצולם על ידי שוטרים, שכידוע במזרח פעמים רבות מנצלים את התפקיד לרווח אישי. לדברי אנגלר, הוא בעצמו היה עד למקרים בהם שוטרים קיבלו שוחד (“בקשיש”) מחנויות קנאביס והמשיכו בדרכם. “אתה יודע איך זה, שוטר נכנס לחנות קנאביס לפעמים, וראיתי את זה קורה, מבקש את הבקשיש שלו וממשיך לחנות הבאה. אנשים שהפעילו ‘פוד-טראקס’ הפכו בוקר אחד ל’קנאביס-טראקס’. חנויות נעליים הפכו לחנויות קנאביס. כאילו כל אחד מנסה, אולי יעבור איזה תייר ברחוב, יכנס וישים את ה-800 באט או 1,000 באט על גרם וויד”.
“התאילנדים הם כמו משפחה, מאוד ישרים ורציניים”
למרות התיאור הכאוטי, ופערי המרחק והתרבות, אנגלר מדגיש שבסך הכל חוויית העבודה שלו עם השותפים התאילנדים היא מאוד חיובית. “אני יכול להעיד שהשותפות איתם באמת מדהימה. הצוות שמוביל את החווה הזו כולו התחנך באוניברסיטאות בינלאומיות, עם אנגלית ברמה מאוד גבוהה, כולם בוגרי תואר שני, מהנדסים וכלכלנים, אנשים סופר רציניים. לפחות מהניסיון שלי, התאילנדים הם גם מאוד ישרים והגונים. עומדים בהסכמים שלהם בצורה מעוררת השתאות. יש לנו ממש סימביוזה יפה איתם. אנחנו בתחושת משפחה, אומר לך אמיתי, שניים מהשותפים שלי הם זוג, נולד להם ילד לפני שבועיים, אני הראשון שבא לבקר אותם. אנחנו מקבלים מהם תחושת כיף אדירה.”
עם זאת, הוא לא מתעלם מהקשיים והאתגרים הכרוכים בהקמת עסק קנאביס בתאילנד. “יש קשיים במדינה הזאת, זה מאוד לא פשוט להכיר ולתפעל, ובסוף, רוב התאילנדים לא חזקים באנגלית והמנטליות היא שונה לגמרי. אז כן יש אתגרים. לאפיין הקמה של חווה כזו, לתאם הכל עם כל הספקים ולהצליח להבהיר להם בדיוק מה רוצים מהם, מה הדרישות וכו’, זה אירוע שלוקח זמן, זה לא פשוט הדבר הזה. בשביל להגיע לאן שרוצים להגיע הבאנו הרבה ציוד מישראל, ציוד בקרה והשקיה וכדומה. לעשות שם את כל האינטגרציה הזאת, זו הייתה חתיכת שבירת שיניים וראש. בנוסף, אנחנו הולכים לשוק חדש שאנחנו לא כל כך סגורים על ההתנהגויות שלו. המחירים מאוד ירדו בשנה האחרונה. בחנויות כבר מוכרים קנאביס איכותי בסביבות ה-500-800 באט (50-80 ש”ח), ודברים שגדלו בחממות וגידולי חוץ זה אפילו יותר זול.”
דוכני קנאביס בתאילנד במקום דוכני ים המלח בארה”ב?
בשנה האחרונה רבים בישראל בוודאי נחשפו לפרסומות בפייסבוק המציעות עבוsה בדוכני קנאביס בתאילנד, מעין חנויות פופ-אפ שמוקמות בקרנות רחוב ונסגרות בסוף יום עבודה. מאחורי ההצעות הללו עומד ציון חוה, ישראלי שניסה בעבר את מזלו בשוק הקנאביס הישראלי באמצעות חברה בשם קנאסדק (Cannasdaq) -, ללא הצלחה. כעת לדבריו, הוא פועל בתאילנד באמצעות חברה בשם Waka Global, שמגדלת קנאביס בקוסמוי וגם מפעילה את דוכני המכירה הללו.
במסגרת פרסומות בפייסבוק מציע חוה עבודה לישראלים באמצעות זכיינות, קצת בסגנון דוכני מוצרי ים המלח בארה”ב. עם זאת, יש קאץ’. בתמורה לניהול דוכן מכירת קנאביס כזה, הוא מבקש 300,000 שקל מהמעוניינים פלוס שכירות בגובה 2,000 ש”ח בחודש. לדבריו, “מדובר בביתנים יוקרתיים של מטר וחצי על מטר וחצי, בצבע לבן, נראה מדיקלי ממש, הוספנו להם אורות לדים, מצלמות, מזגן, כל מה שצריך. הכסף הזה הולך לויזה לשנה, למקום מגורים, פתיחת חשבון בנק, רואה חשבון, פתיחת חברה, ולקבלת ביתן. בדר”כ זה לוקח שמונה חודשים להחזיר את ההשקעה, אבל לפעמים יש הפתעות. ראיתי במו עיניי אוטובוס שלם של סינים שלוקח חצי קילו. ובשאר היום החנות היתה ריקה. נמלא את האי בביתנים האלה. וכשזה יעבוד נמשיך לקופנגן, נמשיך לפוקט. הרעיון הוא שתזהה את זה כמו שאתה מזהה חנות של מקדונלדס, שתדע שפה נקי, פה יש אחריות, פה יש אבא ואמא, זו חברה עם רישיונות, הכל מסודר, יש מצלמה, מתעדים אותך. כי התייר מגיע והוא באמת שבוי, הוא רואה מלא דיספנסרים לא מקצועיים.
“אם עשו ייבוא מאוגנדה, אז למה לא מתאילנד?”
לגבי חששות בעניין היתרי עבודה לזרים, לדברי חוה, “מי שעומד בתנאים ויש לו חברה מסודרת ויש לו ויזת עבודה, הוא מסודר. אם הוא עובד נכון, והוא מעסיק תאילנדים לפי החוק, וכל דבר ממוספר, כל דבר עם ברקוד, כל דבר עם חשבונית, אז הכל חיים קלים, זה לא פיראטי. להגיד לך שכולם כאלה? לא, לא כולם כאלה. יש הרבה דיספנסרים שאין להם רישיונות, באים אליהם נותנים להם קנס ואזהרה ואם לא מוציאים רישיון אז סוגרים להם את החנות.”
לגבי הקשיים בהקמת עסק קנאביס בתאילנד, למשל החובה לתת 51% לאזרח תאילנדי, מסביר חוה כי “זה תלוי איך אתה בונה את הקונסטרוקציה של העסק שלך, זה מאוד תלוי, זה סודות המקצוע, על זה לא מדברים ולא אומרים, כל אחד בונה את העסק שלו עם עורכי הדין שלו, משרדי רואה חשבון שמלווים אותו. מי שמקצוען יודע איך לעשות את זה כך שגם מבחינת מס הוא יהיה מכוסה וגם מבחינת השותף התאילנדי, הוא לא יצטרך אותו. הוא רק יעסיק תאילנדי. יש כל מיני דרכים. כרגע לא הרבה באים לאיים עם כסף, ועם כח ועם ידע. יש פה הרבה ילדים שפותחים ועושים ומנסים למכור אבל אין פה באמת מיזמים של קבוצות גדולות עם כסף גדול. הדברים הגדולים באמת קוראים בבנגקוק. שם באמת יש חברות גדולות מקנדה, חברות בורסאיות שמשקיעות, עושות אינדור ברמה ממש גבוהה, אבל לאיים ולכל האזורים פה, כמו קוסמוי, לא מגיעים”.
“יש לנו רישיון לגידול ומכירה פה בתאילנד, יש לנו את מתקן הגידול הכי גדול בקוסמוי, ואין כאן את הביורוקרטיה כמו בישראל,” הוא מסביר. “הם שומרים על זה שלא יהיה ייבוא, וגם מתחילים לסגור את אלה שלא מקצועיים ובלי רישיונות. לאט לאט זה מתחיל להיראות מקצועי. היתרון הגדול של תאילנד זה 22 מיליון התיירים שמגיעים ולא יכולים להביא בכיס קנאביס. הם צריכים לצרוך אותו פה וזה שינה את התעשייה, מאפס למאה, עשו את זה בתשעים שניות, כי גם שחררו את האנשים שישבו על עבירות קנאביס, וגם בכל פינה יש לך היום חנויות לממכר קנאביס. היום יש גם רבים שמגיעים רק בשביל הקנאביס. זה תיירות קנאביס. היום אתה שומע שזה עובר מהולנד, שם סוגרים את הדלתות, לתאילנד שתפסה על זה את הטרמפ, קנאביס מסאז’ים וקזינו. הם חטפו פה בקורונה מכה קשה מאוד והם היו צריכים להיות יצירתיים ולעשות הכל כדי לשקם את הענף, ואכן הם היו יצירתיים ונגעו בנקודות נכונות. ראו שזה לא מזיק ואין סטלנים ברחובות ואין שיכורים ואין אנשים בכלא ואף אחד גם לא מת, שהכל בסדר”.
אתה צופה שקנאביס מתאילנד ימכר בעתיד בישראל?
“אם אהוד ברק ייבא מאוגנדה (התכוון ליוחנן דנינו, יו”ר חברת טוגדר המייבאת קנאביס מאוגנדה, ז”ג), אז למה לא מתאילנד? יש כאן מזג אוויר מצוין, יש מגדלים מכל העולם, יש כבר את הגנטיקה, אני לא רואה בעיה. עלות הייצור כאן היא כל-כך זולה, אבל, מצד שני, המחירים שאתה מקבל כאן על הסחורה הם כל-כך טובים שאתה בכלל לא רוצה לייצא. זה נמכר כאן בין 300 ל-400 באט לגרם, שזה 30-40 שקל לגרם. במחירים האלה כרגע זה לא משתלם לייצא לישראל כי כאן בתאילנד אתה מקבל יותר על הקנאביס שלך.”
איך האכיפה של התקנות כרגע? האם אכן לפי החוק אסור לעשן ברחובות אבל אף אחד לא אוכף את זה?
“הם לא ערוכים משטרתית להתחיל לאכוף ברחובות, הם גם רוצים שיגיעו תיירים. זה בדיוק כמו שהחוק קיים בארץ לעישון במקומות סגורים בלבד אבל אנשים עדיין מעשנים, יש פה קנס שם קנס, אבל זה לא באמת מפריע לאנשים כי כל אחד עם הג’וינט שלו נמצא בחנות או בחדר שלו. יש פה מרחבים, הולכים לים בשקט, הכל כאן ברוגע, בשלווה, רק לא להוציא עיניים לשוטרים, למרות שגם הם כאן רגועים יותר מבישראל.”
“עבודה בתאילנד באופן לא חוקי עלולה לסבך מאוד, מי שמעגל פינות – חוטף”
לאור הצעות עבודה בדוכני פופאפ שכאלה, שבחלקן מתפרסמות בפייסבוק ובחלקן לפחות מעוררות חשש בקרב מגיבים שטוענים שהן מפוקפקות משהו, חזרנו לאנגלר, שנתן כמה עצות כיצד להימנע מבעיות והסתבכויות מיותרות. לדבריו, “אסור לעבוד בתאילנד ללא רישיון עבודה. נקודה. יש תהליך מסודר להוצאת רישיון כזה – אבל מאוד לא כדאי לעבוד בלי הרישיון הזה. מבחוץ זה אמנם נראה ברדק אבל זו מדינה סופר מסודרת. בכל מה שקשור לעבודה הרגולציה שם מאוד ברורה, החוקים מאוד ברורים, ומי שרוצה לא להתסבך צריך לעבוד לפי החוקים. ואנחנו יודעים, במיוחד בעולמות הקנאביס, זה לא חדש, שמי שמעגל פינות – חוטף.”
“נכון שכרגע אולי יש בלגן בשוק הקנאביס,” הוא ממשיך, “אבל בקרוב יגיעו ימים שיבדקו שכל הסחורה שאתה מוכר היא סחורה חוקית, וכל העובדים שלך הם עובדים חוקיים. הם מאוד מסודרים התאילנדים, הם מאוד רציניים, אסור לזלזל בהם, ואני ממליץ גם למי שהולך לעבוד שם לא להאריך את זמן השהייה שלו או כל מיני טעויות כאלה, כי אחר כך הוא לא יוכל לחזור לתאילנד לעולם או שהוא יצטרך לשלם הרבה כסף ביציאה וכל מיני דברים מוזרים. זה לא צחוק.”
גם חוה מצטרף לאזהרות מפני פעילות לא זהירה וממליץ להימנע מכך לחלוטין. לדבריו, “בתאילנד אני לא רואה הרבה נוכלים שמצליחים כי ישר קופצים עליהם ומעיפים אותם. הכל כאן קטן, כולם יודעים, לא משחקים משחקים בתאילנד. אני מציע לכל אלה שחושבים שהם ישחקו בתאילנד ושזה כמו בישראל, ממש לא. פה כל ‘עקיצה’ זה עשר שנים בפנים. אם בא להם לעשות משחקים לא כדאי להם. אם בא להם לעשות עסקים הם מוזמנים”.
“השוק הזה יגלגל מיליארדים”
כשאנגלר נשאל לסיום כיצד הוא רואה את שוק הקנאביס בתאילנד בעוד חמש שנים מהיום, הוא מעריך שתהיה ירידת מחירים שתביא לעלייה בצריכה המקומית. “אני מעריך שהמחירים יהיו הרבה יותר נמוכים מכפי שהם היום. לדעתי תהיה אוכלוסייה של 5-10 מיליון תאילנדים מקומיים, כאלה ממעמד הביניים, שמעשנים באופן קבוע. אז יחד עם התיירים, יהיה שם שוק גדול של 10-15 מיליון צרכנים בחודש.”
“הקנאביס היה מאז ומעולם חלק מהרפואה הטבעית של התאילנדים, שהיא כידוע חלק מאוד נכבד מהרפואה במדינה,” סיכם. “בשנים האחרונות בגלל הרגולציה והחקיקה בתחום, התאילנדים הוציאו את הקנאביס מסל התרופות הטבעיות שלהם, ולדעתי זה יחזור כל הסיפור הזה. יהיה קנאביס בתה, ויהיו שורשים של קנאביס בכדורים שלהם, הם יחזירו את זה בגדול לדעתי, אז אני צופה גם תעשייה רפואית עשירה וחזקה, מלאה בכל מיני דברים מאוד מעניינים וגם תעשיית פנאי מאוד מפוארת שביחד יגלגלו שוק ענק של מיליארדים.”
