3 דברים שישכנעו את הח”כים הערבים לתמוך בלגליזציה

על רקע אחידות האופוזיציה בהתנגדות לכל מה שהקואליציה מנסה לקדם, אין ברירה אלא להסתמך על קולותיהם של חברי הכנסת הערבים בהצבעה שתתקיים בשבוע הבא (ד’) על הצעת החוק לאי הפללה.

כזכור, רגע לפני ההצבעה הקודמת על החוק, שהיתה אמורה להיערך בשבוע שעבר, ביקש יו”ר רע”מ ח”כ מנסור עבאס שבועיים כדי לדון בסוגיה.

לפחות נכון לשלשום, על פי הפרסום במגזין קנאביס, אין בעניין זה בשלב זה כל התקדמות ולכן, בחמישה הימים שנותרו עד ההצבעה ביום ד’, יש 3 דברים שאפשר לנסות לעשות כדי לשכנע אותם לשנות כיוון.

אבל רגע, קודם צריך להגיד את האמת לציבור.

הסיפור שלנו מתחיל במעשה עוולה של הטעיית הציבור: הדיווחים הראשונים לגבי ההסכמים הקואליציוניים היו: “לגליזציה בהסכמים הקואליציוניים!”. הכותרת הזו העבירה את המסר לפיו יש הסכמה בקרב כל חברות הקואליציה על לגליזציה. 

אלא שהמסר הזה הוא שגוי, שלא לומר מטעה. שאלתם את עצמכם פעם למה ההסכם של “תקווה חדשה”, השייכת לצד הימני בממשלה הפריטטית, הוא מול לפיד, נציג השמאל, ולא מול רה”מ בנט? 

הסיבה פשוטה: כדי שבנט ממפלגת “ימינה” ובפרט מנסור עבאס מרע”ם, לא יתבקשו לחתום על סעיף ההתחייבות ללגליזציה המנוגד לעמדתם הרשמית. במקרה של רע”ם זה מנוגד לחלוטין גם לזרם באסלאם הסוני אותו הם מייצגים. 

בנוסף צריך לזכור היטב שהסכמים קואליציוניים הם על תקן מזכר בלבד. מדובר בהצהרות ציבוריות ותו לא ולפיכך אי אפשר להשתמש במילה “מחוייבות” בהקשר אליהם במובן המשפטי, אלא אך ורק במובן המוסרי והילדותי כגון “זה לא פייר”. 

מאחר שרע”מ וימינה דווקא התחייבו בפני הבוחרים שלהם להפך בדיוק, כלומר להתנגד למהלכים שכאלה, לא ניתן לבוא אליהם בביקורת מוסרית על התנגדותם. ההתחייבות היחידה שאפשר יהיה אולי להצמיד להם היא שאם החוק כן יצליח לעבור באמצעות קולות האופוזיציה, כלומר הליכוד, הם לא יפרקו את הקואליציה בגלל זה.

הליכוד מצידם החליטו ליישם את אסטרטגיית “ברוגז ברוגז לעולם” ובהתאם, הם ממשיכים להשתמש בצרכני הקנאביס הנרדפים כפיונים פוליטיים וזאת בניגוד להתחייבותם לציבור לפני הבחירות. העיקר שח”כ קיש טען בשבוע שעבר מעל בימת הכנסת שהוא יביא “חוק טוב יותר”. איפה החוק? בינתיים אין חוק וקיש אפילו מסרב למסור תגובה.

אך באצילותו של עבאס, וגם מתוך הבנתו שאם לא יסייע להעביר את החוק הקואליציה תיפול לפני התקציב והוא לא יקבל את המילארדים שהובטחו לו, הוא הבטיח לעשות כל שביכולתו לסייע להעביר את החוק, על אף האיסור המוסלמי. 

לכן בואו נתחיל בלומר את האמת: הכעס כלפי עבאס אינו אלא ביטוי של בורות והתנשאות, כאילו הערבים צריכים לתמוך רק בגלל שהם בקואליציה. זו התנשאות שלא עוזרת לאף אחד ומבוססת על הטענה השגויה לפיה הם מחוייבים לתמוך על פי ההסכמים הקואליציוניים. 

3 דברים שיכולים לסייע לרתום את הערבים למהלך

להלן 3 שינויים שניתן להציע לעבאס על מנת לשכנע אותו, ואולי גם את חברי הרשימה המשותפת, לתמוך בלגליזציה: 

1. לאפשר החרגה מהחוק על פי יישובים – בחוקי הלגליזציה של ארה”ב, רשויות מקומיות רשאיות להודיע שאצלן דווקא אפשר להפליל. בדרך הזו, כל רשות מקומית תוכל להודיע שבתחום שלה ימשיכו להפליל צרכנים. אם הערבים רוצים כל כך להרוס את חיי עצמם וילדיהם מי אנחנו שנתערב להם? יש מי שיאמר שכל מדינה צריכה חוק אחד – אך זה קשקוש כמובן. אין שום פסול בשונות חקיקתית ביישובים שונים, אלא להפך: מבחינה דמוקרטית זה דבר מבורך. 

2. לטעון טיעונים מבוססי דת – נכון להיום, כל הטיעונים לטובת הסדרת שוק הקנאביס אינם מבוססים על האסלאם, אך ישנם מספר טיעונים שאפשר לטעון לפי האסלאם: 

• האסלאם אוסר על רישום פלילי על עבירת קנאביס, שהינו עונש הדומה לנידוי, אלא רק על מלקות, כלומר קנס. לפיכך יש להפחית את הענישה על שימוש שלא לצרכים רפואיים לקנס, או לכל היותר חודש מאסר במקום 3 שנים. במקרה כזה, הרישומים הפליליים מהעבר יבוטלו ולא תהיה למשטרה סמכויות חיפוש וכניסה לבתים – שזה קרוב מאוד לאי-הפללה. 
• האסלאם אוסר על שיתוף פעולה עם קניסת מוסלמים על ידי ממשל זר. על פי האסלאם, שיתוף פעולה עם ממסד זר על מנת לפגוע במוסלמי הוא מפוקפק לכל היותר, שלא לומר עוולה הדומה לדין רודף. לכן, כל מוסלמי מאמין שהינו חבר בכנסת ישראל מוכרח להתנגד לכל אכיפה שמבצעת מדינת ישראל בלי קשר לתוכן האיסור.
• להציג את החקיקה כמסדירה קנאביס רפואי ללא מרשם. על אף שקנאביס נחשב אסור על פי האסלאם, כאשר הוא ניתן לצרכי מרפא – צריכתו מותרת. לפיכך, אפשר להמשיך עם שקר “הקנאביס “הרפואי” תוך ביטול חובת הרישיון, כשאז אמנם נקבל מודל מעוות ומושחת לפיו רק תאגידי הקנאביס הרפואי יוכלו לגדל ולמכור, אבל לפחות כל בגיר יוכל להיכנס לכל בית מרקחת ולרכוש לעצמו קנאביס רפואי “לטיפול עצמי” בביתו, על פי הוראות היצרן.  

3. לשחד אותם – “כשאמרו לנו שזה לא הכסף אלא העיקרון, הבנו שזה הכסף”. כך, בציטוט של העיתונאי קין הובארד, השיב מנכ”ל תאגיד הרכב דיימלר לשאלה איך חברה גרמנית, מרצדס, הצליחה לרכוש את קרייזלר, חברת רכב אמריקאית גאה. אמנם בפוליטיקה ערכים אינם למכירה ובדיוק כמו שאף ראש ממשלה לא יציע למכור את ירושלים למרבה במחיר עבאס לא יבטל איסור איסלאמי בתמורה לכסף, אבל, כסף עוזר לפתוח לבבות ובודאי יקל על עבאס, ו/או על הרשימה המשותפת, להשתכנע באחד הטיעונים האחרים המפורטים לעיל. 

איזו שיטה הכי יעילה לדעתכם?