ביהמ”ש העליון: גידול קנאביס פחות חמור מייצור סמים

השופטת רות רונן מבית המשפט העליון מצטרפת לעמדת השופט עופר גרוסקופף מלפני כשנתיים, בשאלה האם יש להבדיל בענישה כלפי מי שעבר עבירות קנאביס (ייצור, סחר וכד’), לעומת מי שעבר את אותן עבירות עם סמים אחרים. כזכור, מולם עומדים השופטים נעם סולברג ויעל וילנר, המתנגדים לאבחנה בין סם קל לקשה.

השבוע קיבלה השופטת רונן ערעור שהוגש על החלטת בימ”ש המחוזי להורות על מעצרו של מי שהואשם בהפעלת עסק של ייצור קנאביס בשלוש דירות “מרחוק”, והורתה על השבת הדיון לבימ”ש המחוזי. בפסיקתה קבעה בין היתר כי “ייצור סם מסוג קנאביס בעל חומרה פחותה במידת מה מסמים מסוכנים אחרים”.

“העבירות שיוחסו לעורר נוגעות לשלוש מעבדות בהן יוצר סם מסוג ‘קנאביס’,” כתבה השופטת בפסק הדין. “ביחס לסם זה יש שתי גישות בהלכה הפסוקה. לפי הגישה הראשונה יש להתייחס באופן אחיד לכל הסמים המסוכנים. גישה אחרת, מאבחנת, היא כי בעבירות הנוגעות לייצור והפקה של סמים מסוג קנאביס, הכלל הוא כי ניתן להעביר את הנאשם למעצר בפיקוח אלקטרוני או למעצר בית חלף החלטה על מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח. זאת גם כאשר מדובר בנאשם מבוגר שהוא המבצע העיקרי של העבירה, ואף במקרים בהם נתפסה כמות משמעותית של שתילי קנאביס וסם שהופק מהם, המעידים על פעילות מסחרית.”

לדבריה, בדומה לפסיקה של השופט גרוסקופף מלפני כשנתיים כאמור, “הטעם לאבחנה בין סוגי הסמים נובע מכך שהיחס החברתי והמשפטי לשימוש בקנאביס ואף לייצורו מצוי בתהליכי שינוי. האפשרות לבטל את ההפללה העצמית של השימוש בו מצויה מזה זמן בדיון והיא זוכה לתמיכה ציבורית; ואף יש חברות הפועלות כחוק לייצור קנאביס רפואי ברישיון. קיים מדרג בין העבירות, ובמדרג זה ייצור סם מסוג קנאביס הוא בעל חומרה פחותה במידת מה, שיש לתת לה ביטוי שעה שבימ”ש נדרש לשאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר חלף מעצר מאחורי סורג ובריח.”

לסיום כתבה, “במקרה דנן, היה מקום לבחון אפשרות לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני, תוך הפניית העורר לשירות המבחן כדי לקבל את עמדתו ביחס להיתכנות של אפשרות כזו, ולמידה בה היא תוכל לצמצם את הסכנה הנשקפת מהעורר. אכן, החלופה תצטרך להיות ‘מהודקת’ לאור עברו הפלילי המכביד של העורר, והעובדה שהעבירה המיוחסת לו היא הפעלת עסק של ייצור סמים בלא שנדרשת בהכרח נוכחות פיזית שלו במקום. יחד עם זאת, העובדה שנדרשת חלופה ‘מהודקת’ אין פירושה בהכרח כי חלופה כזו לא תימצא, וודאי אין פירושה שאין מקום לנסות לבחון את שאלת קיומה”.

כאמור, לפי העמדה המנוגדת של השופטים סולברג ווילנר, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה מלפני כשנתיים וממנה התעלמה כעת השופטת רונן, “פקודת הסמים המסוכנים קובעת במפורש כי קנאביס הריהו ‘סם מסוכן’. כך קבע המחוקק. קביעתו זו – היא הדין הנוהג והמחייב. ‘סחר בסמים הוא סחר בסמים’, ותפיסה שלפיה סחר בסמים ‘קלים’ איננו סחר בסמים מסוכנים – משוללת יסוד; אין לה אחיזה לא בדין המצוי, לא בדין הראוי: צרכנים ומשתמשים – ראו הוזהרתם”.