מחלוקת בעליון: האם עבירות קנאביס קלות מעבירות סמים?

השופט גרוסקופף והשופט סולברג חלוקים עקרונית בשאלה האם ענישה כלפי עבירות קנאביס צריכה להיות פחותה מבמקרה של עבירות סמים אחרים. אחד מאמין ש"אי אפשר להתעלם מהיחס לקנאביס שמשתנה" והשני קובע "סמים זה סמים" ומודיע: "צרכנים - ראו הוזהרתם"

הויכוח בנוגע לענישה בגין עבירות פליליות בתחום הקנאביס הוא ויכוח ארוך ומורכב, שיש בו כמובן גישות מחמירות וגישות מקלות יותר. בחודשים האחרונים, לאחר ששני תיקים בנושא הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון, התעורר ויכוח עקרוני בנושא גם בין השופטים עופר גרוסקופף לשופטים נעם סולברג, יעל וילנר וג’ורג’ קרא, שבא לידי ביטוי בפסיקותיהם המנוגדות.

הכל החל בפסיקה של השופט גרוסקופף. לפני כחודשיים וחצי, בסוף דצמבר 2020, דן גרוסקופף בעתירה של אזרח, תושב הפזורה הבדואית בנגב, בן 46 ואב ל-13 ילדים, שהואשם בהחזקת 150 ק”ג של קנאביס ובעבירות ייצור וגידול קנאביס לאחר שנתפסו ברשותו מאות שתילי קנאביס.

הנאשם ערער לבית המשפט העליון לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו, והשופט גרוסקופף אכן הפך את החלטת המחוזי וקבע כי הנאשם יעבור למעצר בית, עם אזיק אלקטרוני. 

“גישה המאבחנת בין גידול קנאביס לייצור סמים”

בהחלטתו כתב השופט גרוסקופף דברים חדשניים יחסית וקבע כי הנאשם יוכל לשהות בביתו במעצר בית וזאת לדבריו “למרות ההערכה כי קיים סיכון שהעורר יבצע עבירות סמים נוספות”.

השופט גרוסקופף נימק את החלטתו בכך שישנן גישות שונות להתייחסות לעבירות סמים, והוא בוחר לנקוט בגישה המאבחנת ומבחינה בין סוגי הסמים השונים הנחשבים על פי החוק ל”מסוכנים”, כלומר בין קנאביס הנחשב “סמים קלים” לסמים אחרים הנחשבים “קשים”.

“לצד גישה אשר מתייחסת באופן אחיד לכל סוגי הסמים המסוכנים (להלן: הגישה האחידה),” כתב השופט, “התפתחה בפסיקה בשנים האחרונות גישה אחרת, המאבחנת בין הכנה, יצור והפקה של סמים מסוכנים במקרה הכללי, לבין גידול והפקה של סמים מסוג קנאביס (להלן: הגישה המאבחנת)”. 

השופט עופר גרוסקופף
“גידול קנאביס – לא ‘רעה חולה’ כמו ייצור סמים”, השופט עופר גרוסקופף (תמונה באדיבות אתר בתי המשפט)

לדברי גרוסקופף “על פי הגישה המאבחנת, בעבירות הנוגעות לייצור והפקה של סמים מסוג קנאביס, הכלל הוא כי ניתן להעביר את הנאשם למעצר בפיקוח אלקטרוני או למעצר בית, חלף החלטה על מעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים, וזאת אף במקרים בהם מדובר בנאשם מבוגר שהוא המבצע העיקרי של העבירה, ואף במקרים בהם נתפסו בחזקתו כמויות משמעותיות של שתילי קנאביס וסם שהופק מהם, המעידות על פעילות בעלת גוון מסחרי מובהק. זאת, בייחוד כאשר יש התרשמות חיובית של שירות המבחן מהנאשם ומחלופת המעצר שהוצעה 

“לפיכך, על פי הגישה המאבחנת, כאשר מדובר בעבירות של גידול והפקה של סמים מסוג קנאביס, והוצעה להתרשמות בית המשפט חלופת מעצר מתאימה, יש להורות על מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח רק בהתקיים נסיבות חריגות המלמדות על רמת מסוכנות מוגברת, כגון כאשר מדובר בנאשם בעל עבר פלילי עשיר או כאשר מדובר בכמויות סמים חריגות במיוחד בהיקפן

“לשיטתי,” המשיך, “עדיפה הגישה המאבחנת על הגישה האחידה, וזאת משני טעמים מרכזיים: ראשית, כידוע, בשלב המעצר יש להעדיף את האמצעי המשיג את מטרת המעצר תוך פגיעה מינימלית בחירות הנאשם. ככלל, השמתו של נאשם בעבירות של גידול והפקת קנאביס במעצר בית, לא כל שכן מעצר בפיקוח אלקטרוני, מאיינת את מסוכנותו, שכן הסבירות שהנאשם ימשיך לגדל את צמחי הקנאביס בהיקף משמעותי במקום מעצר הבית היא נמוכה (ואף אותה ניתן לשלול באמצעות ביקור משטרתי מעת לעת במקום מעצר הבית), ולרוב אין סכנה של ממש כי יבצע את העבירה באמצעות אחר בעודו במקום מעצר הבית (וזאת, למעט מקרים חריגים, בהם מדובר במי שדרכו העבריינית להפעיל אחרים)”.

“לא ניתן להתעלם שהיחס לקנאביס משתנה”

התייחסות חשובה נוספת סיפק השופט גרוסקופף, כאשר התייחס לכך שהיחס לקנאביס בכלל, ולקנאביס הרפואי בפרט, תופסים מקום נרחב יותר ויותר בשיח כציבורי ואף הגיעו עד לשולחן הכנסת והממשלה. 

“הגם שכמצוות המחוקק קנאביס מוגדר עדיין כסם מסוכן, על כל המשתמע מכך, לא ניתן להתעלם מכך שהיחס החברתי והמשפטי לשימוש בקנאביס, ואף לייצורו, מצוי בתהליכי שינוי”, הוא כותב, “האפשרות לבטל את ההפללה של השימוש בקנאביס מצויה מזה זמן על שולחן הממשלה והכנסת, ויש לה תמיכה ציבורית ופוליטית לא מבוטלת; חברות העוסקות בייצור קנאביס ברישיון (“קנאביס רפואי”) מתרבות וצומחות, והיחס אליהן הוא כפעילות כלכלית לגיטימית ומבורכת. במצב דברים זה, גם כאשר אנו יוצאים מנקודת מוצא לפיה גידול והפקה של קנאביס שלא ברישיון הן פעולות בלתי חוקיות, קשה להוסיף ולהתייחס אליהן כ’רעה חולה’ מאותה דרגת חומרה כמו הכנה, יצור והפקה של סמים מסוכנים אחרים.

נעם סולברג
“סמים זה סמים”, השופט נעם סולברג (תמונה באדיבות אתר בתי המשפט)

“בהינתן האמור, המקרה שלפניי נופל לשיטתי באופן מובהק לגדר הכלל ביחס לעבירות גידול והפקה של קנאביס, ועל כן יש להורות על העברת העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני. העורר הוא איש משפחה, אב ל-13 ילדים, ללא כל עבר פלילי, שלא ניתן לומר עליו כי הוא נטוע בעולם של סחר בסמים, ואשר שירות המבחן המליץ על העברתו למעצר בית. בהקשר זה, יש לציין ששירות המבחן סבר כי יש בחלופת המעצר המוצעת בשילוב השתתפות העורר בתכנית טיפול כדי ליתן מענה לרמת הסיכון במקרה דנן. 

“כמו כן, יש להתחשב בכך שהעורר הודה במעשים המיוחסים לו ונטל אחריות עליהם. אכן, העורר אינו צעיר, הוא גידל והפיק סמים מסוג קנאביס בהיקף משמעותי והוא המבצע העיקרי של העבירות. ואולם, נוכח הגישה המאבחנת ביחס למדיניות המעצרים בעבירות סמים מסוג קנאביס, כמפורט לעיל, אינני סבור כי די בכך כדי להצדיק החלטה בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי מן הראוי להורות על העברת העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, בכפוף להשלמת בחינת האפשרות המעשית להורות כן”.

“סמים זה סמים, צרכנים ראו הוזהרתם” 

מנגד, ב-4 בפברואר השנה, כחודש וחצי בלבד לאחר החלטתו של השופט גרוסקופף, החליט הרכב אחר של שופטי העליון, בראשות השופט נעם סולברג ובהשתתפות השופטים יעל וילנר וג’ורג’ קרא, כי הקנאביס הוא סם מסוכן והסוחר בו ייענש בחומרה, כמו הסוחר בסמים קשים.

סולברג ישב בראש ההרכב שדן בערעורו של נאשם ש”הקים מעבדה לגידול והפקת סם מסוכן מסוג קנאביס בדירה ששכר בתל אביב, שבה גידל והפיק כ-600 שתילים במשקל כולל של 90 ק”ג במשך כארבעה חודשים. המעבדה התפרסה על פני חמישה חדרים וכללה מערכות חשמל, השקיה, חימום ואוורור, גופי תאורה, בלוני חמצן ואדניות”. אותו נאשם ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שגזר עליו 29 חודשי מאסר.

השופט סולברג כתב בפסק הדין כי “פקודת הסמים המסוכנים קובעת במפורש כי קנאביס הריהו ‘סם מסוכן’. כך קבע המחוקק. קביעתו זו – היא הדין הנוהג והמחייב. ‘סחר בסמים הוא סחר בסמים’, ותפיסה שלפיה סחר בסמים ‘קלים’ איננו סחר בסמים מסוכנים – משוללת יסוד; אין לה אחיזה לא בדין המצוי, לא בדין הראוי: צרכנים ומשתמשים – ראו הוזהרתם”.

לכן, כך על פי החלטת השופטים, “המערער יתן אפוא את הדין על מעשיו, כך גם כל מי שיהין לעשות כדבר הרע הזה, שכן מגמת הענישה ביחס לעבירות אלה היא של החמרה והרתעה, ולא של הקלה בענישה”.

חדשות