אמסטרדם לקנאביסט הבררן: הקופישופס המומלצים ביותר

להלה ריי חיסלה 4 מטר ניירות גלגול באמסטרדם, וחזרה לישראל עם המדריך השלם לקנאביסט שכבר לא מסתפק במועט, מפת הקופישופס המומלצים ביותר, רשימת הזנים שאין שני להם וכמובן - טיפים והמלצות להתמודדות עם מאנץ' חריף. מה חייבים לעשות מה אסור לעשות, והכל בחלוקה לאזורים.

שבועיים אחרי החופשה הקודמת שלי באמסטרדם, קרה משבר אישי בחיי, שגרם לכל הזיכרונות הטובים להימחק בין רגע. את החופשה הנוכחית הזמנתי במטרה ברורה של להתחזר, וכמה שיותר. מטרות המשנה היו לשכוח קצת מהתקופה הנוראית שעברה עליי, להצליח לחייך ולצחוק מכל הלב, להירגע קצת מהטירוף והלחץ, ואולי גם להעלות חזרה קילו או שניים מתוך העשרה שהשלתי מאז שהתחיל כל הבלגן. אז הצטיידתי בחברה טובה וחובבת וויד כמוני, וטסנו אל עיר הקודש אמסטרדם כדי לנסות כמה שיותר זנים ולמאנצ’ז כהוגן. המשימה כפי שתקראו בהמשך, הושלמה בהצלחה.

בשנים האחרונות נדמה שצרכן הקנאביס הישראלי השתכלל. למדנו להעריך גידול איכותי, ייבוש וטעם, בזכות הגידול הביתי שהפך לתחביב נפוץ עקב סגירת הגבולות להברחת חשיש. גם העובדה שישראלים טסים בהמוניהם לחו”ל, ורבים מתנסים בירק איכותי בארה”ב, אנגליה ספרד או הולנד, תורמת לעניין. למהפכת הסחר המקוון יש כמובן גם חלק בזה. האופציות שעומדות בפני הצרכן שחי במרכז הארץ התרחבו כיום מבחירה בין חשיש/אינדיקה/סאטיבה לבחירה בין זנים שונים שמציעים הדילרים: מנגו הייז, בלו דרים או סופר סילבר הייז לדוגמה. אז מרביתנו כבר לא מסתפקים בחשאב, הסטנדרטים עלו, ואפשר לקוות וגם להאמין שההיצע בשוק המקומי יתאים את עצמו בקרוב עבור צרכנים שכבר לא מוכנים לשלם 100 שקלים עבור פרח בינוני.

אמסטרדם - תעלות
אמסטרדם – ברוכים הבאים

אז אמנם אני לא מתיימרת להימנות על המומחים שיודעים לזהות במובהק ריח של אלמנה לבנה או למון הייז, אבל אני בהחלט מגדירה את עצמי כבררנית בכל הנוגע לוויד שאני מעשנת. אני נהנית לבחון היטב את הפרח, את הגיזום, הלחות. אחת ההנאות הגדולות היא לקסוס פרח רענן בגריינדר, לפתוח את המכסה ולשאוף אל הנחיריים את הריחות שמפיץ הפרח כשהוא נפתח. אני עוצמת עיניים ומנסה לזהות את הטעמים השונים. בדיוק כפי שאנשים בוחנים יין טוב, את מידת היישון שלו, העפיצות, את שנת הבציר ואת הארומות הנלוות – כך לדעתי יש להתייחס לפרחי הקנאביס. לכן קראתי לטור זה ‘המדריך לקנאביסט הבררן המתחיל’. אני לא חושבת שאני יודעת הכל, גם אם תמיד סקרנית ללמוד עוד, לכן קחו בחשבון אי דיוק לעיתים בזיהוי הטעמים.

ברוכים הבאים לאמסטרדם

אמנם זה לא סטלני לתכנן דברים מראש, אבל תנו לי להסביר לכם מדוע זה יהפוך את החופשה שלכם באמסטרדם להרבה יותר מוצלחת.

אמסטרדם, המכה של סטלני העולם מאז שנות ה-70, היא מלכודת תיירים אחת גדולה. העיר עמוסה בשפע של פיתויים מכל הסוגים. לכל כיוון אליו תפנו מכיכר דאם תיתקלו בחנויות מזכרות עם מבחר מרשים של באנגים, קליפרים ושמונצעס צבעוניים אחרים שימשכו אתכם לפחות בביקורים הראשונים כמו יתוש לאושוויצון. ואז ברגע של סחיות אתם מגלים ששילמתם פאקינג 9 שקלים על כל קליפר, ושמגנט לסבתא עלה לכם איזה 15 שקל.

אמסטרדם
כיכר דאם. לכאן איכשהו כל הדרכים מובילות בסוף

או אם חשקה נפשכם באיזה סטייק עסיסי, מיד העין נמשכת אל אחד מעשרות השלטים האדומים שמנצנצים עם הכיתוב Steakhouse או Argentinian Restaurant. ואתם נכנסים רק כדי לגלות שהגאוצ’ו לא עונה לשם חורחה אלא חאלד, ושהצוות מורכב מפלסטינים שסבא שלהם גורש פעם מאיזה כפר שכבשנו. ואז אתם אוכלים סרטים כל הארוחה שהם דופקים לכם מבטים עוינים, ושיש מצב טוב שירקו לכם בסלט. והסטייק בינוני במקרה הטוב.

וזה בלי לדבר על הקיוסקים שמוכרים מגוון מטורף של קינוחים שיוציאו לכם את העיניים מהחורים: מאפינס עסיסיים, מקרונים בכל צבעי הקשת, צנצנות ענק של נוטלה, צ’ורוס, ופל בלגי עמוס קצפת ותותים. ואז אתם עפים על זה, וקונים מאפין יפהפה, רק כדי לגלות שהוא כנראה עמד בחלון איזה יומיים והמרקם שלו מתפורר מרוב יובש, קצת כמו הפה שלכם אחרי הג’וינט האחרון.

ומה נגיד על הקופישופס? מי לא נפל בביקור הראשון שלו באמסטרדם בבולדוג ושילם מחיר מופקע על פרחים בינוניים? השתכנעתם כבר? אז יאללה, תוציאו יומנים ותתחילו לרשום.

אמסטרדם
מקרונים להמונים- לא ברור האם הם טעימים

הטיפ החשוב הראשון כדי לא להתברבר סתם בין התעלות באמסטרדם בניסיון לנדוד מקופישופ טוב אחד לאחר, הוא להוריד מפה אופליין (Offline) של Google Maps. בתוך האפליקציה נכנסים לתפריט ומורידים את המפה של העיר כך שתהיה זמינה על המכשיר גם ללא חיבור לאינטרנט. מומלץ לחפש מראש על המפה נקודות עניין, וכך הן יהיו נגישות לכם גם אופליין, ותוכלו לנווט אליהן ישירות באמצעות ה-GPS במכשיר.

איזה קנאביס אתה?

ובשביל לחסוך לכן את העבודה, אפילו הכנתי מפה צבעונית יפהפיה. תוכלו לשמור אותה, וגם להוסיף נקודות עניין לבחירתכם. לפירוט מלא על הקופישופים במפה גללו מטה:

טיפים כלליים: טיסות ולינה

אז נתחיל בהתחלה. טיסות זולות לאמסטרדם אפשר למצוא דרך החברות Transavia ו-Easy Jet שמפעילות מספר טיסות ישירות בשבוע. אם תזמינו כמה חודשים מראש, ואם אתם מעט גמישים בתאריכים, תוכלו לסגור כרטיס הלוך-חזור במחיר מצחיק של 600-700 שקלים. קחו בחשבון שעלות הוספת מזוודה עומדת על כמה עשרות יורו.

ההוצאה היקרה ביותר בחופשה היא כנראה הלינה. קשה למצוא חדר במלון או דירה אטרקטיביים במרכז העיר בפחות ממאה יורו ללילה. אם תתרחקו קצת מהמרכז, תוכלו למצוא גם ב-80-90 יורו, אבל תוסיפו לזה עלויות לא זולות של תחבורה ציבורית מדי יום למרכז העיר וחזרה. למעשנים מומלץ מאוד לחפש דירה או מלון עם מרפסת. שלמו קצת יותר אם צריך, זה שווה את זה. אחרת תמצאו את עצמכם מתלבשים במיליון שכבות רק כדי לעשות שאכטת לילה טוב בקור של הרחוב.

דירה אפשר להזמין דרך אתר של ישראלים שנקרא סבבה או דרך אתר airBnB המוכר. שימו לב רק שלאחרונה נעקצו מספר אנשים דרך האתר, ולכן הקפידו להזמין רק דירה עם הרבה ביקורות טובות ומפורטות ולעולם אל תתפתו לשלם שלא ישירות דרך האתר עצמו.

הקופישופס המומלצים של להלה

אקדים ואומר, מדריך זה אינו מיועד למעשנים מתחילים. כלומר, תוכלו ודאי למצוא בו המלצות לא רעות, אבל הזנים שנסקרו הם בין החזקים כיום באמסטרדם. אם אתם מעשנים מתחילים, נסו את הדברים העדינים יותר בקופישופים המוזכרים בתור התחלה, והציצו במדריך אמסטרדם למתחילים.

למען הנוחות, כפי שניתן לראות במפה, סידרתי את הקופישופים לפי האיזורים בהם הם ממוקמים. כך תוכלו לבדוק איזה קופישופים מומלצים יש בכל איזור אליו תגיעו באמסטרדם.

מרכז העיר, תחנה מרכזית, כיכר דאם

אמסטרדם
כיכר דאם

נתחיל מאזור מרכז העיר, בו רוב התיירים נתקעים, וחבל. הוא עמוס מדי לטעמי ומפוצץ במלכודות תיירים. אבל אתם תגיעו אליו בשלב זה או אחר, ולהלן המלצות במידה ואתם כבר שם.

Prix dAmi
ה’פרי-דאמי’ נמצא בסמטה שממוקמת בין התחנה המרכזית לדאם. בביקור הקודם שלנו בעיר רכשנו גרם של Super Silver Haze שהיה איכותי מאוד ועשה סטלה שמחה ומרימה. זה אחד הקופישופים הגדולים בעיר ולרשותכם שלוש קומות עם מקומות ישיבה ומסכים לבהות בהם. אישית אני מעדיפה מקומות פחות המוניים, אבל חבר’ה צעירים, או כאלו שמטיילים לבד ורוצים להכיר אנשים מכל העולם, אולי ימצאו כאן אווירה מתאימה.

Cafe 420
‘קפה 420’ ממוקם על סמטה שיוצאת מרחוב הקניות Nieuwendijk. בביקור הקודם ניסינו שם חשיש נפאלי שהיה רך, שחור ומועך ביותר. אווירה נחמדה, אבל לא משהו שבהכרח הייתי הולכת בשבילו במיוחד.

Abraxas
‘אברקסס’ ממוקם באחת הסימטאות באיזור התחנה המרכזית ונחשב לאחד המקומות המומלצים הרבה על ידי ישראלים. אז ניגשתי לבדוק על מה המהומה ומודה, לא הבנתי על מה ההתלהבות. קופישופ בינוני בגודלו, עם עיצוב מודרני משהו ושירות מתנשא. המקום היה ריק כשהגענו בשעת בוקר. גרם של Hawaiian Haze עלה לנו 15.5 יורו, והיה מאכזב. פרח שגזום בחובבניות ובעל מרקם לח. עישנו הייזים הרבה יותר מוצלחים ממנו בעבר.

Dampkring Original
‘דמפקרינג המקורי’ הוא קופישופ עם כשלושים מקומות ישיבה, שהיה מעט חנוק כשהגענו. יש לו מבחר מרשים של זנים בתפריט ולא דרשו מאיתנו לרכוש שתייה כדי לשבת לעשן כמו שדורשים במקומות אחרים. בגדול, הגענו לכאן כי ב’דמפקרינג2′ נגמר ה-G13, וקיוויתי שלהם יהיה. אבל מסתבר שהמקומות נמצאים תחת בעלות שונה ורק השם דומה. אז קניתי גרם של AG13 במקום. הפרח היה בעל מבנה סאטיבי מובהק, עם שיערות חומות שקופצות לכל עבר. זה היה הייז חזק יחסית, שגרם למחשבות לנדוד. הטעם והריח הרשימו פחות.

אמסטרדם
דמפקרינג המקורי. היה מעט צפוף כשהגענו
אמסטרדם
סאטיבה שעירה מהאוריג’ינל דמפקרינג

מאנץ’ באיזור
כאמור, אל תפלו במלכודות התיירים באיזור הדאם. לארוחה זריזה לכו ל-KFC. ועכשיו תקשיבו לי טוב. עזבו אתכם מהכנפיים שלהם, כי הדבר האמיתי זה ה-Fillet Bites (פילה בייטס), שהם נאגטס קטנטנים ונימוחים כמו שבחיים לא תאכלו בארץ. מקווה שתיפלו על נגלה קריספית, כי המוכר לא גילה גמישות כשהתלוננתי שהם חיוורים מדי.

אמסטרדם
בפעם הזאת הנגלה כן יצאה קריספית

הרבה ישראלים ממליצים גם על הצ’ורוס בRene’s Croissanterie, ואכן, יש תור בכניסה והמקום פתוח עד השעות הקטנות של הלילה. חברתי פחות התלהבה מהממתק המטוגן, היה עמוס מדי בשמן לטעמה ולצערנו הקונוס מצא את דרכו אל הפח הקרוב אחרי ביס או שניים.

De pijp: כיכר רמברנדט, שוק אלברט קויפ, מוזיאון הייניקן

אמסטרדם
דה פייפ

שכונה זו נבנתה במאה התשע עשרה, ולבתים הישנים והעקומים יש קסם מיוחד. חובבות הוינטג’ ובגדי יד השנייה ימצאו כאן כמה חנויות מעניינות. אפשר גם לבקר בשוק אלברט קויפ שפעיל 6 ימים בשבוע ומציע מלבד ירקות, פירות וסירחון של דגים, גם מזכרות במחירים אטרקטיביים יחסית למרכז העיר.

Katsu
קאצו הוא הקופישופ בו נתקלנו בשירות הכי זורם וחביב. בחורה מגניבה עם פירסינג וקעקועים חייכה אלינו, הסבירה באריכות על התפריט, ואף ביקשה ממש להבריק עבורנו את הבאנג (שהיה נקי למדי במונחים שלנו). היא אפילו נתנה לי לבחור את שקית הגודי’ז המועדפת עליי מבין 4 שקיות של מנגו הייז!

אמסטרדם
בסלון של קאצו – אויירת אייטיז ושירות נפלא

יתרונות נוספים של המקום מלבד השירות: ופורייזר לשימוש הלקוחות, מקומות ישיבה בחוץ וקרבה לפארק שאפשר להעביר בו בכיף שעת שקיעה. וגם השירותים הצבעוניים היפהפיים! שאר העיצוב נראה כאילו נתקע איפשהו בשנות השמונים עם תמונות של גדולי הרוקסטארז מהסבנטיז שמעטרים את הקירות, ולהיטים דהויים מלפני כמה עשורים שמתנגנים ברקע.

אמסטרדם
התפריט בקאצו נכון למרץ 2017

ולענייננו. נקנו שני זנים במקום: Mango Haze ו-Black Widow Haze. ובכן חברים, האלמנה השחורה לא פראיירית בכלל. שלא כמו חברתה הוותיקה והפופולארית, White Widow, שנותנת השפעה רגועה ומאוזנת, הגברת הזאת עושה איזשהו קסם שחור על המוח שלך. משהו פסיכדלי, שלא מומלץ לאנשים עם נטייה לסרטים. היא גרמה לבהיות וניתוקים קלים לפרקים. היה לה ריח חמצמץ/ספייסי.

אמסטרדם
מהקאצו. אלמנה שחורה ולא פראיירית בכלל

המנגו הייז היה הרבה יותר ידידותי. היה לו ריח מנגואי וטעם חביב, אבל האפקט לא היה בין החזקים.

מאנץ’ באיזור
ממש קרוב לקאצו יש בורגריה לא רעה בכלל שנקראת The Butcher. בנוסף להמבורגר שמנמן ועסיסי, היא מגישה גם צ’יפס בלגי אקסטרה קראנצ’י.

יש באיזור גם מסעדות של פירות ים וכן את the Avocado Show – האבוקדו שואו, אם אתם בעניין של לנסות כל מיני וריאציות גורמה על ירוק מסוג אחר.

החלונות האדומים

איזור שאני פחות אוהבת להסתובב בו, וגם לא מצאתי בו קופישופ שממש ראוי להמלצה. אבל אם אתם כבר שם ומחפשים שאכטה איכותית, שווה לצעוד קצת ברגל עד לאיזור הווטרלופליין. בכיכר מתקיים בימות השבוע שוק לא גדול מדי של בגדי יד שנייה ומציאות אחרות.

Boerejongens Center
‘בורהיונגנס’, הקופישופ בעל השם הבלתי אפשרי, שזכה לתשבחות בקרב מעשנים מנוסים מכל העולם, כולל משלומי סנדק בסיבוב טעימות הזנים האחרון שלו כאן לפני שלושה חודשים. מדובר בחוויית רכישה אחרת מכל מה שתראו באמסטרדם. המוכרים לבושים בחלוקי רופאים לבנים, או בחולצות מכופתרות עם עניבות פפיון. מאחורי דלפק גדול נמצאים מדפים ועליהם צנצנות זכוכית מלאות בכל טוב. המחירים חבריים מאוד, רוב הזנים לא עולים יותר מ-12 יורו, אבל קחו בחשבון שמדובר בעיקר בקנייה לטייק אווי. המוכרים סביר להניח ישלחו אתכם לשבת בסניף של הרוקי’ז מעבר לתעלה, אנחנו העדפנו להמשיך הלאה.

האמת, הייתי בטוחה שכאן אתקל בעישונים המובחרים ביותר בחופשה, אבל על אף שכל אחד מהפרחים שקניתי כאן היה איכותי מאוד, שום דבר לא ממש הפיל אותי מהכיסא. בסניף זה רכשתי Pineapple Haze, Amazing Haze וגרם של Super Silver Strawberry.

אמסטרדם
סופר סילבר סטרוברי ריחני מהבורהיונגנס

האננס היה חביב, אבל כמו שסיימון קאוול היה מפטיר במבטא בריטי ‘forgetabble’. האמייזינג הייז הגיע בצורת פרח קטנטן וסופר דחוס. הריח היה טוב, אבל פחות הורגש בעישון. האפקט: כיף, מחשבות חיוביות, מצברוח פנאני. ה-SSS הגיע בדמות פרחים יפהפיים, והיה בעל טעם מתוק וכיפי בפה. הסטלה הייתה שמחה, אבל זה לא היה בין הזנים החזקים שעישנו.

אמסטרדם
בץ עגלגל של אננס הייז מהבורהיונגנס

Greenhouse Namaste
‘גרין האוס נמסטה’ יושב לא רחוק מכיכר רמברנדט, והוא אחד ממעוזי הסחים הגדולים בעיר שכן מדובר בקופישופ קטן ונחמד מבית הגרינהאוס המפורסמים. זוהי רשת של קופישופים ששנייה בגודלה כנראה רק לבולדוג. יש סניפים עמוסים יותר ופחות, והסניף הזה שלהם, יחד עם חברו על רחוב ההארלם, הם השניים המועדפים עליי. אין בו המון מקומות ישיבה, והאווירה רגועה. העיצוב מעניין ומושקע יחסית, כיאה לגרינהאוס. הפרחים באיכות טובה מאוד, גם אם במחירים שערורייתיים. מצטערת, אבל גרם של ירק לא צריך לעלות 18 יורו גם אם קוראים לכם גרינהאוס וזכיתם בכמה פרסים.

אמסטרדם
גרין האוס נמסטה

טרם היציאה לטיול קיבלתי המלצה מחבר בקבוצת הפייסבוק המצוינת ‘אמסטרדם וייב‘ על ה’ניו יורק סיטי דיזל’ של הרשת. ביקשתי המלצות על זנים עם טעם פירותי ומתוק כמו שאני אוהבת, והוא הבטיח שלא אתאכזב. וזו, חברים, היא השאכטה הטעימה ביותר באמסטרדם כרגע. ריח דומיננטי של פירות יער שנשאר על הלשון גם בעישון ג’וינט, ואפילו מורגש בראש מבאנג. האפקט הוא Clear High, סאטלה נקייה. תחושה מפוקסת, העיניים נפקחות, מחשבות יצירתיות אופפות אתכם ויש חשק לצאת ולעשות דברים. בהחלט אחד הזנים המומלצים בעיניי.

מאנץ’ באיזור
פיצה ניו יורק: רשת של פיצריות שפרושות ברחבי העיר. פיצה בסגנון אמריקאי עם בצק בעובי בינוני, רוטב מתקתק וגבינה שמגיעה עם תוספת שמן על חשבון הבית. אבל זה סוגר את הפינה. ואפשר לקנות לפי משולשים ולא להמתין עד שיכינו לכם פיצה שלמה. וזה דבר שאפשר להעריך כשהמאנץ’ אכזרי והזמן עובר כמו נצח. יש סניף לכיוון הדאם שפתוח עד 3 לפנות בוקר, והפיצה לא רעה בסך הכל.

סופר אלברט היין: כמעט בכל פינה בעיר תיתקלו בלוגו הלבן על רקע התכלת של רשת Albert Heijn. גיחה קצרה לסופר תאפשר לכם להצטייד בשתייה קרה במחירים שפויים, מאפים טריים, שוקולדים שווים במחירים ששוברים את הדיוטי פרי ואפילו קופסא של אננס טרי חתוך בקופסא תמורת כשני יורו בלבד!

Leidesplein ליידספליין ושוק הפרחים

אני בחורה של וויד, לא של אלכוהול, ולכן מעולם לא נמשכתי לתרבות הפאבים שמאפיינת את איזור הליידספליין. אבל אם בא לכם לשבת לאיזו בירה וצ’ייסר ולזלול צלעות כפי יכולתכם במחיר מצחיק בזמן שאתם בוהים בכדורגל או בעוברים והשבים, זה המקום.

הפעם הדירה שלנו הייתה יחסית קרובה לליידספליין, איזור שמאז הפעם הראשונה שלי באמסטרדם בגיל 21 לא טרחתי לבקר בו, בכוונה. בזמנו ישבתי שם בבולדוג וברוקיז אם אני זוכרת נכון. הפעם חיפשתי מראש המלצות ברשת. סך הכל ביקרתי בשלושה קופישופס באיזור, אף אחד מהם לא מדהים. אם אתם רוצים להתפנק, שווה ללכת עוד כמה דקות ברגל ולהגיע ל-Grey Area או ל-1e Hulp עליו יורחב בהמשך.

Dolphins
‘דולפינס’ הוא אחד מהקופישופים המומלצים ביותר על ידי ישראלים. גם הפעם לא הבנתי את ההתלהבות. נכון, זה ממש ליד מסעדת דה קלוס חביבת הקהל, והעיצוב מהמם ונותן את התחושה שאתם יושבים באקווריום, וגורם לפרוץ לעתים בשירה בלתי רצונית של Under The Sea, אבל אללי. השירות. כשמדברים על השירות הגרוע בקופישופים באמסטרדם, כנראה שלכך הכוונה. אמנם תתקבלו בחיוך ואמירת שלום לבבית, אבל משם מתחילה רשימת הדרישות: להזמין, מיד כשמתיישבים, שתייה לכל אחד, אזהרה חמורה (לדעתי יש עונש מוות) שלא לערבב טבק אם יושבים בקומה העליונה, ושליחה לצינוק בתחתית המדרגות אם בכל זאת תרצו לתבל עם מעט טבק את הפאף. וכן עיקום אף ברור כשרוצים לפתוח שקית שלא נקנתה במקום.

יתרון שכן מצאתי בדולפינס הוא מגוון הוופורייזרים אותם תוכלו להשאיל תמורת פיקדון של 10 יורו. המוכרת תשמח להסביר לכם תוך נאום מלא חשיבות עצמית על אופן השימוש במכשיר. ושלא תעזו לנסות לעשן בו חשיש או ירוק שלא קניתם מהם. החשיש מסתבר, יכול להרוס את המכשיר, והחומר ממקומות אחרים לא מספיק אורגני ו”עלול לזהם את המכשירים שלנו”. ועל כך נאמר בחייייאת. סבבה, מבינה את הרציונל. אבל יש גבול גם לפלצנות שלי.

בכל אופן, בדולפינס רכשנו גרם של חשיש סאטיבה מסוג Royal Dolphin תמורת 13 יורו. הוא הגיע בצורה של בריסטול דק ודביק בצבע חום בהיר. עישנו אותו בתוספת של חצי גרם נקי של גרין מדיק מהבורגהיונגנס, בהתאם לחוקי המקום, ואכן קיבלנו בום חשישי מכבה מחשבות. הבנתי שאחרים המליצו על ה-Tesla שלהם, אז אולי שווה לכם גם כן לנסות.

אמסטרדם
חשיש רויאל דולפין

חייבת לציין לטובה את החוויה של אידוי בופורייזר. כמי שנהנית מהטעמים, אין לתאר את ההבדל שבין אידוי לעישון. כששאפתי לראשונה מהופורייזר נדהמתי מחדות ועושר הטעמים. לכן, אם יש לכם הזדמנות, ממליצה בחום.

Easy Times
‘איזי טיימס’ הוא אחד מהשמות שממש קל לי לשכוח משום מה. אבל קראתי המלצות חמות בקבוצה של סטלנים אנגלים ורשמתי לי ביומן לנסות. זה היה הערב הראשון שלנו בעיר, וחיפשנו אינדיקה טובה להימעך איתה, ועוד איזה הייז לפתוח איתו את הבוקר למחרת. בחרתי בגרם של Kosher Kush, שבביקור הקודם שלנו בעיר היה אחד הפייבוריטים. ובגרם של Strawberry Haze.

המקום עצמו היה רועש מדי עבורי. יש כ-30 מקומות ישיבה, ודי.ג’יי שניגן מוזיקה עכשווית בלייב (זה היה בשבת בערב, שהוא כמו שישי בערב אצלנו). אחרי טיסה מעייפת זה היה קשוח מדי גם בשבילי, אז גילגלנו לנו ג’וני כשר ויצאנו לדרך. אין ספק שזה היה אחד הפרחים היותר טעימים שעישנו בביקור הזה, ובאמסטרדם בכלל. הפרח עצמו היה מעט אוורירי מדי, אבל הטעם המרענן והייחודי בהחלט שווה טעימה. הסטלה הייתה פחות מועכת ממה שציפינו. בכל זאת, הקושר קוש של הדמפקרינג 2 הציב בזמנו רף גבוה עד בלתי אפשרי (לצערי לא קיים כרגע במלאי אצלהם).

אמסטרדם
סטרוברי הייז דביקי מהאיזי טיימס

הסטרוברי הגיע בצורת פרח יפהפה ודביק, שנדבק גם לגריינדר והפיץ ארומה חזקה של תותים לאחר כמה סיבובים. לצערי בעישון הטעם לא הורגש כל כך. כמתרמז משמו ציפיתי לסאטיבה מרוממת, אך האפקט היה מועך משהו, עם עפעפיים שהפכו כבדות בשעת בוקר מוקדמת מדי.

Softland1
אל ‘סופטלנד 1’ הגענו במקרה, לאחר שוטטות באיזור שוק הפרחים וחיפוש אחר מקום לטעום בו בכיף את הממתקים מהבורהיונגנס. היתרונות: הרבה מקומות ישיבה, מסכים לבהייה ומוזיקה זורמת, שירות לא לחוץ ואין חובת קניית שתייה. החסרונות הם וויד בינוני ומדף שלם של באנגים מטונפים לשימוש הלקוחות.

כדי שנוכל לשבת, קניתי מהתפריט NYC Diesel, על מנת להשוות אותו לזה של הגרינהאוס. מחיר סביר בהחלט של 12 יורו. פרח חתיך וג’ינג’י, אבל הטעם לא מתקרב לסוכריה המתקתקה של הגרינהאוס. זו הייתה אחלה נקודת עצירה שאפשרה לגלגל איזה 4-5 ג’וינטים להמשך הדרך.

אמסטרדם
ג’ינג’י לוהט למראה מהסופטלנד 1, של הגרינהאוס טעים בהרבה

ובהזדמנות זו, ממליצה מאוד לגלגל לעצמכם מראש, וכך תוכלו להתיישב לעשן גם לצד תעלות או בפארקים מבלי להיאבק באיתני הטבע (נו טוב, קצת רוח ואולי מעט גשם), וגם מבלי להיות מחוייבים להיכנס כל שעתיים לקופישופ כדי לגלגל ג’וינט, ואז למצוא את עצמכם קונים עוד שקית למרות שיש לכם כבר 5 בתיק, ועוד שתייה, כי חייבים, אפילו שאתם סוחבים מהבוקר בקבוק מים בתיק ובדיוק פירקתם שייק.

אמסטרדם
הגענו בטעות, היה דווקא נחמד לשבת

מאנץ’ באיזור

Cafe De Klos
מסעדת קפה דה קלוס נמצא ממש ליד הדולפינס וגם היא כבר הומלצה בסיבוב של סנדק. אז רק אוסיף את שני הסנט שלי. ממש אהבתי את האווירה הקלילה במקום ואת ההומור הציני של הצוות. החמאת שום שלהם, שמגיעה עם הלחם ועל תפוח האדמה האפוי, היא עונג צרוף. המנה המפורסמת שלהם היא הצלעות. אנחנו לקחנו סטייקים: פילה, ואנטריקוט. תשמעו, ביחס לאמסטרדם מדובר בהחלט בסטייקים לא רעים. אבל אכלתי בארץ טעימים בהרבה. עדיין מוסיפה את זה כהמלצה, כי זה באיזור, וגם כי לא יצא לי לאכול סטייק יותר טעים מזה באמסטרדם עד כה.

אמסטרדם
חמאת שום שטעימה עם הלחם, עם התפו”א ורחמנא ליצלן, גם על הסטייק קפה דה קלוס, אמסטרדם

Grey Area
אם אתם באיזור הליידספליין, ורוצים להגיע לקופישופ איכותי, תצטרכו ללכת כעשר דקות עד ‘גריי אריאה’. חפשו את תעלת הסינגל, ולכו במקביל אליה לכיוון היורדן. בסמטה צדדית שנקראת Oude Leliestraat שוכן מקדש הטייק אוואי של סטלני אמסטרדם. מדובר במקום פצפון, שכמעט תמיד משתרך אליו תור ארוך. חכו את הכמה דקות בסבלנות, הוויד שלהם שווה את זה. שימו לב גם שהמקום פתוח רק בין 11 בבוקר ל-20:00 בערב, אז תכננו את הביקור בהתאם.

הקירות של הגריי אריאה מקושטים במליוני מדבקות ופתקיות שהשאירו מבקרים קודמים במקום. מוזיקת ראפ ו-R&B חזקה עולה מהרמקולים, והבאדטנדרים, בכובעי מצחיה, יתנו לכם שירות זריז ומקצועי. כמעט כל הפרחים שיצא לי לקנות שם היו ברמה גבוהה מאוד. מחירים לא הכי זולים, אבל כאמור זה שווה את זה.

בפעם הקודמת באמסטרדם ניסיתי כאן את ה-Exodus Cheese שעדיין קיים בתפריט. אני זוכרת שהיה לו טעם ספייסי, והוא לא היה נעים לעישון. משהו כמו פלפל שחור על הלשון. וזו שאכטה שמעכה אותי כהוגן, ונרדמתי באוטובוס בדרך לדירה. לצערי, עקב החוויה הזאת, לא ניסיתי יותר זנים מסוג צ’יז, כי חשבתי שזה הטעם שלהם. מזל שבהמשך טעמתי שוב.

כשהגענו כבר הייתה שעת אחר הצהריים, וחיפשנו אינדיקה שתתאים לשעות הערב. כמובן שלא עמדתי בפיתוי, ולמרות שהיו לי כבר כמה שקיות בתיק, רכשתי שני סוגים במקום אחד: Gorilla Glue #4 ו-Strawberry Banana Kush לפי 15 ו-16 יורו לגרם. על הגורילה קראתי ביקורות רבות של בריטים יודעי דבר. ואכן, התקבל פרח עמוס טריכומות, פריך ויפהפה. לא יודעת אם עישנתי יותר מדי באותו יום (כנראה שכן), אבל אני לא זוכרת שהייתה השפעה סופר חריגה או טעם דומיננטי.

אמסטרדם
מהגריי אריא. אווירת שירי הלל לבננות

הבננה סטרוברי היה לגמרי נאמי נאם! ממש טעם של בננה, שמחזיק גם בעישון. סטלה שמתחילה בצחוקים ואווירת שירי הלל לבננות באשר הן, ועוברת לכאפה שומטת לסת תחתונה.

מאנץ’ באיזור

עוגיית האלים: לפני או אחרי הביקור בגריי אריאה, או אולי כקינוח אחרי קפה דה קלוס, אתם מוכרחים להגיע לחנות הקטנטנה בשם Van Stapele Koekmakerij. אין מילים שיוכלו לתאר את העונג שבלעיסת העוגייה המושלמת הזאת. בחנות הקטנה מייצרים מוצר אחד בלבד: עוגיית שוקולד צ’יפס במילוי קרם לבן, שיגרום גם לאתאיסטים מביניכם להאמין שיש אלוהים, והוא זה שהעביר להולנדים את המתכון. העוגיה כה נימוחה, ונמסה בפה בשלמות כזו, שגם חברתי שאינה חובבת עוגיות דרשה שאקנה לנו מארז של 6 עוגיות כדי להמתיק את החזרה לארץ.

וונדלפארק

החלום הרטוב של סטלנים רבים הוא שיקום קופישופ במרכז וונדלפארק, שיאפשר לרכוש שאכטה איכותית איתה יהיה אפשר לטייל בפארק הקסום. לא מצאתי קופישופ כזה, אבל לא רחוק מהוונדלפארק נמצא ה 1e Hulp, ובצידו השני של הפארק הסניף המערבי של הבורהיונגנס.

אמסטרדם
וונדלפארק הקסום. חובת ביקור

1e Hulp
במרחק כרבע שעה הליכה מהליידספליין והוונדלפארק, ממוקם קופישופ נפלא שמשרת מקומיים ותיירים יודעי דבר, שאינם מתקשים מדי בניווט. בפעם הראשונה שניסינו להגיע אליו התברברנו דרך סמטאות היורדן במשך כשעה וחצי. אפליקציית מדידת הצעדים בטלפון של חברתי כמעט קרסה באותו יום, כשבסופו הסתבר שהלכנו כשלושים קילומטר. אז כן, נעליים נוחות זו חובה באמסטרדם.

והסיבה העיקרית ללכת כל כך הרבה עד ל-‘1 אי הולפ’ היא שזה ככל הנראה המקום היחיד באמסטרדם שמחזיק בתפריט ‘אבני ירח’, או Moon Rocks באופן קבוע. למי שלא מכיר, מדובר בפרח קנאביס צפוף, שמכוסה בווקס או טבול בשמן חשיש ומצופה באבקת ‘כיף’ שעשוייה מהטריכומות של הפרח. גרם עולה 40 יורו, ויש להם גדלים שונים של אבנים. הדרך המומלצת לעישון היא במכשיר או פייפ, או כפירורים בג’וינט. אבל תשתדלו לא להתעסק עם הידיים יותר מדי כדי לא לפגוע באיכות החומר, ובטח שלא לקצוץ בגריינדר. כמו כן, מומלץ שלא לעשן ממנו על הבוקר, או בתחילת החופשה. מדובר על כ-50 אחוז THC, והסבירות שתימעכו ולא ממש תרגישו אחר כך פרחים “רגילים” גבוהה יותר.

אמסטרדם
אבני ירח מה 1 אי הולפ

חוץ מה’מון רוק’, הצטיידנו גם בגרם סאטיבה של London City Diesel ובגרם של Lemon Bubble. הלונדון סיטי דיזל הגיע יחסית מפורר וקראנצ’י. לי הריח הזכיר גבינה ולחברתי אורנים. ההשפעה שלו הייתה משמחת ומרוממת, אך הטעם לא היה דומיננטי בעישון. הלמון באבל, למרות שמו המפוצץ, היה אחד הפרחים היותר בינוניים שעישנו בטיול, ולא זכורים ריח או חוויה משמעותייים.

אמסטרדם
מקומות ישיבה נאים, וחתול הבית שמדגמן סטלה

מלבד העובדה שיש להם אבני ירח, ופרחים באיכות גבוהה בדרך כלל, ה-‘1 אי הולפ’ גם מעוצב בצורה נעימה. קשתות מעטרות את הכניסה לחדר העישון התחתון והעליון, והעיצוב הכללי הזכיר לי חדר עישון במרוקו או טורקיה. השירות היה סביר בהחלט. המוזיקה טובה, וזה אחד מהמקומות שנהנינו לשבת בהם ליותר משעה, דבר נדיר בקופישופים באמסטרדם שלפעמים נותנים את התחושה ששמו להם למטרה להבריח את הלקוחות אחרי זמן קצר.

Borejongens West
הסניף ‘ווסט’ (מערב) של רשת בורהיונגנס מיועד לטייק אוויי בלבד, והקהל שנכח שם כשהגענו הורכב ברובו ממקומיים. קנינו שם שני סוגים: Super Silver G13 ואינדיקה של Green Medic, הכלאה מקומית עליה המליץ המוכר.

אמסטרדם
Borejongens’ G13

כשאני שומעת G13, אוטומטית הרף שלי עולה. זה הזן האהוב עליי ביותר, ועל כך אפרט בהמשך. הפרח שקיבלנו מהבורהיונגנס היה יפהפה, דביק למגע ובעל דחיסות טובה מאוד. ההשפעה שלו הייתה בהחלט מעוררת וכיפית, ומצאתי את עצמי מדברת כמעט שעה עם מרוקאי-הולנדי על הכל חוץ מפוליטיקה.

הפרח של הגרין מדיק היה יפהפה גם כן. היה לו ריח רענן, שהזכיר במעט את הקושר קוש מהערב הראשון. זכיתי לטעום ממנו בוופורייזר, והיה לו טעם באמת נהדר עם נגיעות לימוניות. והשפעה בהחלט מועכת כמצופה מאינדיקה.

מאנץ’ באיזור

אתם בקבוצה של אנשים רעבים ולכל אחד בא משהו אחר? אתם אנשים שאוהבים לנסות מאכלים חדשים? Food Hallen הוא המקום בשבילכם! שוק אוכל מקורה בסגנון של השרונה מרקט בתל אביב (נראה לי, אף פעם לא הייתי). תוכלו למצוא שם המבורגרים מבית the Butcher, פיצה ופוקצ’ה איטלקיים, פירות ים, פלאפל ושווארמה (אל תצפו לטעמים של הארץ), מקסיקני וגם מאכלים אקזוטיים יותר ופחות מזוהים.

אמסטרדם
בפוד האלן כל אחד יכול למצוא משהו לאכול

Jordaan יורדן

גם אחרי ארבעה ביקורים באמסטרדם, יורדאאן זה האיזור האהוב עליי, ואיכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי חוזרת אל פינת ה-Singel ו-Haarlemstraat וממשיכה אל רחוב הארלם. הוא לא עמוס כמו מרכז העיר, ויש בו מגוון אקלקטי של חנויות שמעניין גם סתם להסתכל בחנויות הראווה שלהן ולנסות להבין מה הן מוכרות. וכמובן, גולת הכותרת של הרחוב: שלושה קופישופס מצויינים במרחק של כ-300 מטר אחד מהשנ י- הבארניז, הגרינהאוס והדמפקרינג 2.

אמסטרדם
ההמשך של רחוב ההארלם. שעת שקיעה

Barney’s
ברניז ידועה כחברה שמפתחת זנים משלה, בדומה לגרינהאוס, ויש להם מבחר רחב ויציב של זנים, באיכות לא רעה בכלל. המחירים לא מאוד זולים, אבל השירות אדיב, והמוכרים ישמחו לספר לכם באריכות על כל אחד מהזנים, תנאי הגידול שלהם וההשפעות. יתרון נוסף של המקום הוא שהוא נפתח כבר ב7 בבוקר (לאלו מכם שנוחתים בטיסת לילה), ושהוא מציע מכשירי אידוי וולקנו לשימושכם.

אמסטרדם
Barney’s

בפעם הקודמת בברניז ניסינו שני סוגים: ה-טנג’רין דרים וג’וינט נקי מה-ליברטי הייז. שניהם היו חביבים, אבל לא מהדברים המפוצצים ביותר. הפעם, זה היה הלילה האחרון שלנו בעיר, והגענו להתחמש באינדיקה שתעביר לנו את הזמן עד הטיסה. נרכשו שני סוגים: Vanilla Kush ו-Blue Cheese.

לונילה אכן היה טעם מתקתק בפאף הראשון, אבל הטעם לא שרד את מבחן האפטר-טייסט. לבלו צ’יז היה ריח גבינתי נחמד, אבל הרחתי צ’יזים חזקים יותר. ההשפעה של שניהם הייתה טובה ומרגיעה, אבל כאמור, יש זנים חזקים יותר.

Greenhouse United
סניף ‘יונייטד’ שח הגרין האוס הוא מעט עמוס יותר מסניף הנמסטה. אבל אם תמצאו מקום פנוי, תהנו מעיצוב מושקע, ואקווריום רצפתי שממש חווייתי לעבור מעליו או סתם להתבונן בו. בפעם הקודמת טעמנו כאן את ה Super Lemon Haze, זן הדגל של הרשת, זוכה פרסים רבים.

אמסטרדם
כתב חרטומים על הקיר, אקווריום מתחת לרצפה, וריח של וויד טוב באוויר

לסופר למון הייז יש כצפוי טעם לימוני מרענן, והסטלה שהוא עושה מלאה חיוכים ומצברוח טוב. רכשנו גם גרם נוסף של הניו יורק דיזל הזכור לטוב, וגם בסניף זה הוא לא איכזב.

אמסטרדם
פרח יפהפה ועמוס טריכומות של סופר למון הייז

Dampkring 2
אחרון חביב, המקום האהוב עלי ביותר באמסטרדם נכון לרגע כתיבת שורות אלו. את ה’דמפקרינג 2′ גילינו כבר בביקור השני בעיר, ומאז לא הצלחנו שלא לחזור. אל תטעו, השירות שם קשוח, ולא יהססו לצעוק עליכם בגסות אם תיכנסו בטעות עם כובע, או תשכחו לרגע את הטבק על השולחן. אבל כל עוד תעמדו בשני הכללים הללו, מובטחת לכם חוויה של וויד ברמות אחרות, וקופישופ מודרני, עם מוזיקה טובה, ודי הרבה מקומות ישיבה, פלוס כמה כאלו שמשקיפים על הרחוב, והפכו לספוט הקבוע שלנו מדי ערב, עד סגירת המקום וגירושנו ממנו ב-1 בלילה.

אמסטרדם
דמפקרינג על הבוקר, זה יופי של הרגל, אבל עם G13, הדיבור מתבלבל

חסרון נוסף של המקום, או שמא זה יתרון, הוא תחלופת הזנים הגבוהה יחסית. מדי שבוע לערך מתחדש התפריט, ולרוב לא תוכלו למצוא בביקורים הבאים את הזנים שאהבתם שם בעבר. זה קורה מפני שכפי שודאי ידוע לרבים מכם, גידול קנאביס בהולנד אינו חוקי ובתי הקפה תלויים באספקה בלתי קבועה ולא יציבה של זנים. עם זאת, לרוב האיכות שם גבוהה, וגם הדברים הפחות חזקים שעישנתי שם היו מוצלחים מאוד ביחס לנפילות בקופישופים לא מוכרים.

בערב הראשון קניתי שני זנים של אינדיקה: Kushberry ו-Candy Pineapple Kush. וכמובן, גרם של הפייבוריט שלנו מהביקורים הקודמים: ה-G13/Amnesia אהוב ליבנו. גם הפעם הוא שמר על מקומו בראש הטבלה כזן הסאטיבה חביב הבנות.

אמסטרדם
מהדמפקרינג 2. חביב הבנות גם בסבב זה באמסטרדם

מדובר על הפאף הכי כיף שיצא לנו לעשות באמסטרדם. טעם נהדר, אבל האפקט הוא העניין: העיניים נפקחות, המחשבות מתפזרות, צחקוקים חסרי פשר תופסים לכם את הבטן בעוויתות של כאב משרירים שלא ידעתם שקיימים. אתם מרגישים שהלב שלכם נפתח ומוצף באושר. את המוזיקה הרגשתי כאילו שהיא מגיעה מהחלק האחורי של הראש שלי, ומטפסת במעלה העורף, בעוד שמלמולי האנשים בחדר הפכו לחסרי משמעות. לא הרגשתי סטלה כזאת מאז השאכטות הראשונות שלי אי שם בשלהי גיל 20.

הקושברי והאננס קוש היו נחמדים גם כן, אבל לא בהכרח משהו שהייתי חוזרת לרכוש. כאמור, חרשנו על הדמפ2. בין היתר ניסינו גם A.K O.G Kush שהיה די בינוני בטעם ובעיקר עשה אותנו עייפות ו-Cookies Kush עם טעם עדין של בצק עוגיות. יצא לי לטעום קוקיז טעימים יותר:

אמסטרדם
מהדמפ2. יש קושים יותר טעימים. וכשרים

ה-Super Lemon Haze שהגיע בצורת פרח יפהפה, ופתחתי ממנו גרם שלם בתוספת פירורי אבני ירח בשדה התעופה לפני החזרה הביתה, היה מצויין, אם כי אהבתי יותר את הלמון של הגרינהאוס.

אמסטרדם
בץ סופר למון הייז בעל מבנה חסון ומרשים. גם האפקט היה נהדר

ניסינו גם ג’וינט נקי של טנג’רין קוש, בעל טעם קליל של הדרים, שנותן בום של מעיכות לראש. 7 יורו זה לא מחיר זול, אבל למי שלא יודע לגלגל לבד, זו אופציה טעימה ולא רעה.

אמסטרדם
דמפקרינג 2

ה-Jorge’s Diamonds Haze הגיע בצורת פרח אוורירי, עם שיערות חומות עמוס בטריכומות. מבחוץ לא היה ריח מעניין, אבל לאחר קציצה בגריינדר הפיץ ניחוחות מעניינים של עץ. יש טעמים אחרים שאני מעדיפה, ולכן זה לא זן שהייתי קונה שוב. אבל אחלה של הייז חוץ מזה.

ונעבור למומלצים מהדמפקרינג 2 לביקור זה:

Somari: אחת הסאטיבות החזקות שעישנתי. מאוד לא מומלצת למתחילים ובעלי נטיות לסרטים. הפרחים לא היו יפים מאוד למראה, והריח מבחוץ הזכיר עץ. שום דבר לא הכין אותי לטעם המטורף הזה. כמו מנדרינה שמעקצצת על הלשון, מעט ספייסי, אבל ייחודי ונפלא! גורם לבהיות ותקיעות. מחשבות שנודדות. ואם אתם בתקופה לא טובה, או בעלי נטייה לכך, עלול לעורר חרדות, אז תתייחסו אליו בכבוד.

אמסטרדם
סומארי- נינג’ה הייז בטעם מנדרינה עוקצנית

ההמלצה השנייה היא לאינדיקה הכי טעימה שניסיתי: Big Buddha Cheese: כמו שסיפרתי קודם, הייתה לי חווית טעם שלילית עם האקסודוס צ’יז, ולכן נמנעתי מכל מה שכלל גבינה בשם. בנוסף, זכרתי שמדובר בשיט מועך ובאמסטרדם אני לרוב מעדיפה סאטיבות שיעשו לי חשק לטייל בכל העיר. חברים, אלו ה-11 יורו הכי טובים שתשקיעו. הטעם הדומיננטי של הגבינה מורגש בכל שאיפה. גם במכשיר הוא עובר. נעים לעישון על הלשון. והתחושה – איזה כיף! הרגליים מתמסמרות לרצפה, הגוף ברפיון מוחלט, העפעפיים נהיות כבדות, חיוך נמרח על הפנים ובלתי אפשרי להסירו. כאפה כמו שכאפה צריכה להיות.

אמסטרדם
ביג בודהה צ’יז- הקינג של האינדיקות לביקור זה

מאנץ’ באיזור

Kaasland
קאאסלנד היא חנות גבינות ובתוכה מאפייה שאופפת את הרחוב בניחוחות מפתים. מקלות הגבינה שלהם, ה-Kaas Stengels זה נשנוש בוקר מושלם.

De Pizza Bakkers
דה פיצה בייקרס היא רשת קטנה של פיצריות באמסטרדם. הסניף הקרוב נמצא בהמשך רחוב האארלם, בכיוון ההפוך מהדאם. מדובר באחת מהפיצות הטעימות בעיר. היא פתוחה רק בין 5 ל-10 בערב, ומציעה פיצה איטלקית עם גבינת מוצרלה על בצק קראנצ’י שנאפה בתנור ייעודי.

אמסטרדם
פיצה איכותית מקומית וטעימה

טיול חצי יום מחוץ לעיר

יש הרבה דברים לעשות גם מחוץ לאמסטרדם. פארק שעשועים לחובבי האקסטרים (וואליבי או אפטלינג), גני קוקנהוף המרהיבים שנפתחים לכמה חודשים בשנה, חייטהורן היפהפיה שבנויה כולה על תעלות. אבל כמעט כולם מצריכים נסיעה ארכה יחסית, וחוויה סחית למדי. אופציה חביבה ולא כבדה היא זאנסה סחאנס (או כמו שההולנדים קוראים לה זאנשה שסחאנש או משהו כזה).

אמסטרדם
Zaanse Schans

מהתחנה המרכזית לוקחים רכבת לכיוון זאנדאם, ויורדים אחרי 4 תחנות בלבד ב-Zaanse Schans. זו עיירה שבה חלק המשחזר את החיים בהולנד לפני כמה מאות שנים. תוכלו לטייל בין תעלות ומבנים עתיקים בהם מדגימים כיצד חיו איכרים ועסקו במלאכות יומיומיות. יש גם אפשרות לבקר בטחנת רוח ובמפעל שוקולד.

אמסטרדם
Zaanse Schans
אמסטרדם
חבר מכוכב אחר

קחו אתכם שאכטה טובה, ותמצאו פינה שקטה ונטולת ילדים ליהנות ממנה. והכי חשוב! קחו אתכם שוקולדים מהעיר, ובעדיפות לעוגיות מהואן סטפל. מפעל השוקולד המקומי ממוקם בסמוך לעיירה המשוחזרת, וכל משב רוח מביא גל של ריח מפתה של קקאו. עינוי סיני למי שבמאנץ’ חריף ואין לו איך לספק את זה.

אמסטרדם
ניסיון נואש להשביע את התאווה לשוקולד בדמות פרלינים מהאייטיז. ביג נו נו.

לסיכום, לא פשוט לחזור לכאוס של הארץ. מחוץ לשדה התעופה סכיפהול עישנתי את הג’וני האחרון של הסופר למון הייז לטיול זה. בעודי מוציאה את העשן של הפאפים האחרונים מריאותיי, עצמתי עיניים, וביקשתי מאלוהי הואן סטפל קוקי שייתן לי את הכוחות להתמודד עם הלחץ שצפוי לי עם החזרה. ביקשתי גם סבלנות ויכולת להחזיק עם הראש מעל המים, עד שיסתיימו התהליכים שיאפשרו לי לעבור למדינה שמאפשרת לי לטפל בעצמי בעזרת התרופה הטבעית הטובה ביותר שאני מכירה.

משימת ההתחזרות הושלמה בהצלחה. ב-103 שעות נטו בהולנד, הצלחתי לטעום כ-30 זנים שונים, לעשן יותר מ-65 ג’וינטים. הלכו לנו 32 ניירות גלגול קינג סייז ועוד 3 מטר של נייר Raw. עליתי איזה קילו וחצי (לידיעת הקוראת המאושרת אמא). חזרתי עם תחושה של מוח מחוק ותאים חסרים, אבל שלווה בלב. והנה, 24 שעות אחרי הנחיתה, כבר הצלחתי לכתוב את כל זה, אז כנראה שהנזק אינו בלתי הפיך.

מזכירה לכם לעשן באחריות, להתחזר בגבול היכולת שלכם, ולזכור תמיד שמיץ תפוזים או משהו מתוק פותרים כמעט כל תסבוכת של עישון חזק מדי, גם אם לא שמעתם בעצתי.

אז עד הפעם הבאה מאמסטרדם, ובתקווה שאז טור זה כבר יהפוך לשבועי, בכל זאת, יש זנים שמתחלפים מדי כמה ימים ומישהו חייב לעדכן אתכם בכל הטוב הזה :)

שלכם,
להלה

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר