הטריק של ועדת בודנהיימר: ציטטה מדינות שממליצות לא לעשן – והמליצה לאסור תפרחות

הדו"ח המלא של הוועדה לבחינת מגמות הטיפול בקנאביס – 44 עמודים שהגיעו לידי מגזין קנאביס – חושף מעט יותר פרטים אודות כוונת משרד הבריאות לאסור שיווק תפרחות המשמשות 89% מהמטופלים ולהגביל את כמות הקנאביס החודשית ל-30 גרם – פחות מהממוצע בארץ כיום.

עד 30 גרם לחודש למטופל

ממצא שנחשף בדו"ח המלא נוגע למינונים. הוועדה ממליצה להגביל את המינון החודשי לסביבות 30 גרם, כאשר כל מינון מעבר לכך ידרוש אישור מנהל בכיר. בפועל, הממוצע הנוכחי של הרישיונות עומד על כ-35 גרם לחודש, ומטופלים רבים צורכים 40, 50 ואף 60 גרם בחודש ומעלה.

הדו"ח עצמו מציין כי 62% מהמטופלים צורכים מעל 30 גרם. כלומר, ההגבלה המוצעת תפגע ביותר ממחצית מהמטופלים הקיימים – שייאלצו לעבור תהליך בירוקרטי של אישור מנהל בכיר – דבר שאינו ישים – כדי להמשיך לקבל את המינון שהם מורגלים בו, או לחילופין להסתפק במינון נמוך יותר ממה שרופאיהם קבעו עבורם.

בעולם ממליצים "אל תעשנו" – הוועדה החליטה "אין יותר תפרחת"

ממצא הבולט לעין בדו"ח טמון בפער בין הציטוטים הבינלאומיים שהוועדה מביאה לבין ההמלצה שהיא מסיקה מהם.

בדו"ח (PDF), חברי הוועדה מצטטים ארבע מדינות כתימוכין להמלצה לאסור תפרחות. אלא שעיון בציטוטים עצמם מגלה שכולם עוסקים באיסור (בלתי אכיף) או בהמלצה נגד עישון – ואף אחד מהם לא אוסר תפרחות. בדוח נכתב: ״בריטניה: לפי החוק ׳אסור לאדם לצרוך מוצר מבוסס קנאביס לשימוש רפואי בבני אדם באמצעות עישון׳. ניו-זילנד: ׳מוצר קנאביס רפואי אינו יכול להיות בצורה המיועדת לעישון׳. גרמניה: ׳שאיפת קנאביס באמצעות עישון גלילית, אינה מומלצת׳. אוסטרליה: ׳אין לתמוך בעישון מוצרי קנאביס׳.״

אך במציאות, בכל ארבע המדינות – תפרחות קנאביס זמינות באופן חוקי לאידוי. בבריטניה, למרות שבה אכן קיים סעיף חוק האוסר "self-administration" של קנאביס רפואי באמצעות עישון, שוק הקנאביס הרפואי מבוסס במידה רבה על תפרחות – שנרשמות למטופלים לשימוש במכשירי אידוי (וופורייזרים). החוק אוסר את שיטת הצריכה, לא את המוצר – איסור שהוא למעשה לא ניתן באמת לאכיפה. באוסטרליה, ההנחיות אומרות "אין לתמוך בעישון" – המלצה, לא איסור. בגרמניה, "אינה מומלצת" – גם לא איסור.

אבל ההמלצה של הוועדה הישראלית אומרת דבר אחר לגמרי. אחרי כל הפריימינג של "הפסקת עישון", מופיעה שורה אחת שחושפת את הכוונה האמיתית: "למעשה בהדרגה יופסק שיווק הקנאביס בתצורת תפרחת". לא "תצורת עישון". תפרחת. המוצר עצמו – המשמש כיום 89% מהמטופלים בישראל. בשורה התחתונה – הוועדה ציטטה מדינות שאומרות "אל תשרפו, תאדו" – והסיקה מהן "אין יותר תפרחת בכלל", לצד הטלת מגבלת עד 30 גרם בחודש.

לקפיצה הלוגית הזאת אין בדו"ח נימוק או הסבר כלשהו. גורם ותיק בענף אמר למגזין קנאביס בעקבות הממצאים: ״אם הבעיה היא עישון – הפתרון הוא לעודד אידוי, או להמליץ – כמו שכל המדינות עושות. אבל לא לאסור את המוצר עצמו. מישהו פה מנסה להוליך שולל את קובעי המדיניות באמצעות עיוות נתונים״.

״ברור לגמרי מי המרוויחים מהמהלך הזה,״ הוסיף. ״למעשה – השם הכמעט מפורש רשום במסקנות הללו. יש רק חברה אחת המשווקת את המוצר שלה כ׳משאף מדיד מדויק׳ – וזו לא הפעם הראשונה בה משרד הבריאות מנסה לקדם את החברה הזאת. אני לא יודע אם זה בגלל שבראשה עומד מנכ״ל משרד הבריאות לשעבר, ושמאחוריה הלובי החזק של חברת פיליפ מוריס, אבל זה בהחלט מעורר שאלות״.

"ייתכן שהטיפול עובד – אבל אנחנו ממליצים נגדו"

הדו"ח מכיל הודאה שלא הופיעה בתדריך הכתבים שהיה בסיס לפרסום המקורי של מסקנות הוועדה. בתוך פרק ההמלצות בנושא פוסט-טראומה, כתוב: "לא הייתה תמימות דעים בקרב חברי הוועדה לגבי הצורך בהחמרת ההמלצות, אולם הייתה תמימות דעים שהמחקר הקיים אינו מאשש דיו את ההצדקה לטיפול (שייתכן וקיימת בחוויה הקלינית של מטפלים ומטופלים) ונדרש מחקר נוסף."

כלומר: הוועדה מודה, בתוך הדו"ח שלה, ששלושה דברים נכונים בו-זמנית – אין הסכמה בין חברי הוועדה; ייתכן שהטיפול עובד (על סמך ניסיון קליני של רופאים ומטופלים); ובכל זאת ההמלצה היא להחמיר. הוועדה בחרה להתעלם מהניסיון הקליני ולהסתמך על היעדר מחקר לכאורה.

הרוב רצו להחמיר עוד יותר

הדו"ח מגלה גם שההמלצות שפורסמו הן הגרסה "העדינה". בין היתר נכתב: "רוב ההערות של חברי הוועדה על ההמלצות שגובשו היו לגבי הצורך להחמיר עוד יותר משהומלץ, ולהניע לשינוי ולפעולה מהירים יותר בצמצום האינדיקציות, בצמצום השימוש בעישון ובמניעה של סיכון הציבור בנהיגה וברישוי כלי נשק."

ועוד: "רוב חברי הוועדה ביקשו לתחום את תקופת הביניים בשנה או שנתיים, אולם בשל צורך לייצר מהלך מדורג בחרנו להמליץ על שלוש שנות מעבר."

שלוש שנים, אם כן, הן כבר הפשרה. הרוב רצו שנה-שנתיים. ומי שחשב שמחמירים מדי? הדו"ח מתאר אותם בשלוש מילים: "היו גם קולות מעטים שסברו שהמערכת מחמירה מדי אל מול רצון הציבור."

מי ישב בוועדה – ומי לא

רשימת 32 חברי הוועדה והמשתתפים הנוספים חושפת הרכב שמעורר שאלות. בין החברים: פרופ' איל פרוכטר, שנייר העמדה שלו מצורף כנספח לדו"ח ומשמש בסיס למסקנות; פרופ' דורון נצר, שהציג בדיוני הוועדה את העמדה הקשוחה ביותר נגד הקנאביס הרפואי; ד"ר עמוס עברי ממארגון התמכרויות שהדגיש סכנת התמכרות; וד"ר בודנהיימר עצמו, מתנגד ידוע שגם יושב בראש.

מצד שני, פרופ' חיים קנובלר – שהציג "הזדמנויות בטיפול בקנאביס" ואף העלה את הצורך לבחון מחדש את ההגדרה של קנאביס כ"סם מסוכן" – נראה כקול כמעט בודד. פרופ' גיל בר-סלע מתחום האונקולוגיה הציג עמדה חיובית, וד"ר סילביו בריל מתחום הכאב ציין שהקנאביס נכנס לוואקום של 25 שנה ללא תרופה חדשה לכאב – אך "הקולות המעטים" לא עמדו מול הרוב.

מה שבולט בהיעדרו: אין בוועדה אף אחד מהרופאים שידועים כתומכים בטיפול בקנאביס רפואי ופרסמו עמדות בנושא לאורך השנים – אותם רופאים שמגזין קנאביס דיווח עליהם שוב ושוב. ההרכב כלל אנשי משרד בריאות, מומחי התמכרויות, פסיכיאטרים ונציגי קופות חולים – אבל לא את הקולות שמייצגים את הניסיון הקליני בטיפול בקנאביס מהשטח.

נייר פרוכטר – מנספח רקע לעמוד השדרה של הדו"ח

הדו"ח המלא מצרף כנספח א' את נייר העמדה המלא של פרופ' איל פרוכטר – אותו מסמך שתחקיר מגזין קנאביס מאוקטובר 2024 חשף כמבוסס על מחקרים שסותרים את מסקנותיו.

תזכורת: התחקיר מצא כי מתוך ארבעת המקורות המחקריים שפרוכטר ציטט בנייר העמדה – שניים לא עסקו בפוסט-טראומה כלל; הסקירה הספרותית שצירף הראתה שרוב המחקרים מצביעים דווקא על יעילות הקנאביס בטיפול ב-PTSD, בניגוד לטענתו; והמחקר הרביעי הושמט מטקסט הנייר כי הוא תמך בשימוש בקנאביס. כשנדרש להסביר את הפערים, השיב פרוכטר: "לא צריך מקורות, זה אובייס."

עכשיו, בדו"ח הוועדה, נייר העמדה הזה אינו רק "נספח" – הוא עמוד השדרה. פרוכטר עצמו הציג בפני הוועדה במפגש הראשון את "סיכוני הקנאביס בהקשרים של פוסט-טראומה." ופרופ' דורון נצר, שזוהה כמי שדחף את ההמלצות הקיצוניות ביותר, הצהיר בדיון בוועדת הבריאות של הכנסת שהוא מסתמך בדיוק על אותו מסמך: "יש מסמך שנכתב על ידי המועצה הלאומית ל-PTSD, בראשה עומד פרופ' איל פרוכטר… גם אני עשיתי סקירת ספרות מאוד רחבה והגענו לאותן תוצאות."

כלומר: מסמך שנחשף כמטעה ומעוות – משמש כבסיס ל"סקירת ספרות" של נצר, שמשמשת בסיס להמלצות הוועדה, שמשמשות בסיס לדו"ח שמגיע למנכ"ל. שרשרת שלמה שנשענת על נתון מקור בעייתי.

הקופות עצמן אומרות: אנחנו לא מוכנים

ההמלצה להעביר את כל 140,000 המטופלים לאחריות קופות החולים מעוררת שאלות גם מתוך הדו"ח עצמו. בעמוד 31, ממש בתוך ההמלצה, נכתב: "נציגי הקופות הדגישו את הצורך במשאבים ותמחור תואם לשם יישום העברת השירות."

ובפירוט המפגש הראשון, ד"ר דניאל לנדסברגר ממכבי מתאר "חשש הרופאים לעסוק בקנאביס" ו"קושי בביצוע מעקב אחר המטופלים." פרופ' נצר מ'כללית' עצמו חשף שבקופה שמבטחת כשליש מהאוכלוסייה, רק שני רופאים מאשרים מרשמי קנאביס. ופרופ' מרזון מ'לאומית' הדגיש "היעדר ניסיון בטיפול" ו"פערים בהכשרה."

הוועדה ממליצה לתת לקופות "תקופת היערכות של כשנה." שנה אחת – להכשיר רופאים, לבנות מערכות מידע, לתקצב ולתמחר, ולקלוט יותר מ-100,000 מטופלים חדשים.

"העלייה הצפויה" שלא התרחשה

הוועדה הוקמה, כך נכתב בכתב המינוי, "בעקבות העלייה הצפויה בשיעור המתמודדים עם פוסט טראומה לאחר מלחמת חרבות ברזל." זו הסיבה הרשמית לכינוסה. אבל הנתונים הרשמיים של משרד הבריאות עצמו מספרים סיפור אחר.

ביוני 2023 – ארבעה חודשים לפני 7 באוקטובר – היו בישראל כ-16,000 מטופלי קנאביס רפואי בהתוויית פוסט-טראומה, וכ-68,000 בהתוויית כאב. בדו"ח האחרון שפורסם, מפברואר 2026, המספרים עומדים על כ-20,000 בהתוויית PTSD וכ-75,000 בכאב.

כלומר: בכמעט שלוש שנים שכוללות את המלחמה, את אירועי 7 באוקטובר, את הטראומה הלאומית ואת גל ניצולי הנובה – מספר מטופלי הפוסט-טראומה עלה ב-4,000 בלבד. עלייה מתונה בכל קנה מידה, ובוודאי לא ה"צונאמי" שהוועדה הוקמה בגללו. עולה השאלה האם ה"עלייה הצפויה" שהצדיקה את כינוס הוועדה – בכלל התרחשה. הנתונים לא תומכים בנרטיב של משבר.

המסקנה קדמה לדיון?

כתב המינוי, שחתום על ידי מנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב ומצורף לדו"ח, נושא תאריך 8 בספטמבר 2024. נייר העמדה של פרוכטר – שמצורף כנספח ושימש בסיס מרכזי לעבודת הוועדה – נושא תאריך 22 בספטמבר 2024, שבועיים בלבד אחרי כתב המינוי. בכתב המינוי עצמו, מנכ"ל המשרד כבר מגדיר את הבעיה לפני שהוועדה התכנסה: "בדגש על ההשפעה על בריאות הנפש של המטופלים."

מה עולה מכל זה?

הדו"ח המלא של ועדת בודנהיימר מספר סיפור שונה מהכותרות. לא מדובר בוועדה מדעית שהגיעה למסקנות מבוססות-ראיות אחרי בחינה מעמיקה – אלא בהרכב מוטה שהתבסס על מסמך שנחשף כמעוות, שערבב בין "עישון" ל"תפרחת" כדי להצדיק את ההמלצה הדרמטית ביותר, ושהודה בתוך הדו"ח עצמו שאין לו קונסנזוס ושהניסיון הקליני עשוי לסתור את מסקנותיו.