מגלגל...
x

קנאביס: THC – המדריך המלא לקנבינואיד הממסטל

כמה אתם באמת יודעים על המולקולה העיקרית בצמח הקנאביס, THC? סקירה מלאה של ההיסטוריה והפרמקולוגיה מאחורי השימוש ב-THC למטרות פנאי ולמטרות רפואיות.

דלטא-9-טטרה-הידרו-קנבינול (Δ9-tetrahydrocannabinol), המכונה בקיצור THC, הוא הרכיב הפעיל העיקרי בצמח הקנאביס, שאחראי לרוב ההשפעה הפסיכואקטיבית שלו. ה-THC הוא רק אחד מתוך מעל 100 חומרים פעילים יחודיים לצמח הקנאביס המכונים קנבינואידים, אך הריכוז שלו בצמח לרוב גבוה בהרבה מזה של הקנבינואידים האחרים. ריכוז ה-THC בפרחי קנאביס משתנה משמעותית בין צמחים שונים בהתאם לגנטיקה ולתנאי הגידול שלהם, ונע בין 0% עד לכ-30%, כאשר עוצמת ההשפעה הפסיכואקטיבית (ה’סטלה’) עולה בהתאם לריכוז ה-THC.

רקע היסטורי של THC

הכימאי האמריקאי רוג’ר אדמס (Roger Adams) היה הראשון לזהות את הקנבינואיד THC בשנת 1940, אך את פריצת הדרך המרכזית ביותר נהוג לייחס לצוות מדענים ישראלי ממכון ויצמן בראשותם של הפרופ’ רפאל משולם ופרופ’ יחיאל גאוני ז”ל, שהיו הראשונים לבודד את ה-THC מהצמח ולאפיין את המבנה המרחבי של המולקולה בשנת 1964. משולם וגאוני היו גם הראשונים לזהות כי THC היא המולקולה שאחראית למרבית ההשפעה הפסיכואקטיבית של קנאביס. 

צמח הקנאביס כנראה החל לייצר THC מסיבה אבולוציונית – על מנת להגן על עצמו מתנאי הסביבה והאקלים ומפני מזיקים וטורפים. באופן אירוני, האסטרטגיה ההישרדותית הזאת שנועדה להפוך אותו לבלתי מושך עבור חרקים, היא זו שהפכה אותו למושך עבור בני אדם.

פרמקולוגיה של THC

ההשפעה של THC מתווכת ע”י המערכת האנדוקנבינואידית, מערכת פיזיולוגית פנימית המשפיעה על טווח רחב של תהליכים ביולוגיים וכימיים בגוף האדם. המערכת האנדוקנבינואידית ממלאת תפקיד קריטי בתפקודים פיזיים וקוגניטיביים שונים, אך הקיום שלה למעשה התגלה רק לאחר גילוי ה-THC, במסגרת מחקרים שניסו להבין כיצד הוא עובד.

הגילוי של THC הוביל לתגלית מדעית חשובה, שהיא עצם קיומה של המערכת האנדוקנבינואידית, וגילוי הקולטנים הרבים של המערכת אשר פרוסים באזורים שונים בגוף, מהרגל ועד הראש (אם כי רובם מרוכזים במוח). בהתחלה לא היה ברור מדוע קיימת מערכת כל כך ענפה בגוף האדם שמופעלת רק כאשר קנבינואידים כמו THC נקשרים לקולטנים שלה, והחוקרים תהו האם ייתכן שבגוף האדם קיימת מערכת שלמה שנועדה רק עבור צריכת קנאביס.

אך עד מהרה התגלה כי במוח האדם קיימים באופן טבעי קנבינואידים שמפעילים את המערכת האנדוקנבינואידית גם ללא צריכת קנאביס – הקנבינואידים הפנימיים האלו שמצויים בגוף האדם באופן טבעי נקראים אנדו-קנבינואידים, בעוד שקנבינואידים שקיימים באופן טבעי בצמח הקנאביס כמו THC נקראים פייטו-קנבינואידים.

כאשר THC נצרך ונספג למחזור הדם, הוא נקשר לקולטנים היעודיים של המערכת האנדוקנבינואידית שקיימים ברחבי הגוף המכונים קולטנים אנדוקנבינואידים, ומפעיל אותם. ישנם שני סוגים של קולטנים קנבינואידים, קולטנים מסוג CB1, שנמצאים בעיקר במוח ובחוט השדרה, וקולטנים מסוג CB2, שנמצאים בעיקר בתאי מערכת החיסון ברחבי הגוף. THC הוא אגוניסט חלקי, מה שאומר שכאשר הוא נקשר לרצפטורים הוא מפעיל אותם בעוצמה חלקית. זה ההבדל העיקרי בינו לבין קנבינואידים סינתטיים (‘נייס גאי’) שהם אגוניסטים מלאים שמפעילים את הרצפטורים האנדוקנבינואידים בעוצמה מלאה.

ריכוז ה-THC בדם מגיע לרמה המקסימלית שלו תוך כמה דקות כאשר הוא נצרך בשאיפה (עישון / אידוי), או תוך 2-3 שעות כאשר הוא נצרך באכילה. ההשפעה הפסיכואקטיבית של THC נגרמת בעיקר על ידי ההיקשרות שלו לקולטני CB1 שנמצאים ב-3 אזורים ספציפיים במוח:

  • קליפת המוח (Cerebral Cortex) – נחשבת למוקד התודעה במוח, אחראית על עיבוד מידע שמגיע מהחושים, תהליכי קבלת החלטות, קשב וריכוז.
  • המוח הקטן (Cerebellum) – אחראי בעיקר על תפקוד מוטורי.
  • גרעיני הבסיס (Nuclei basales) – אחראים בין היתר על זכרון לטווח קצר, למידה, ותכנון.

ההשפעה המהנה של THC נגרמת בעיקר מההיקשרות שלו לקולטני CB1 בגרעיני הבסיס של המוח, אשר גורמת לעודף של דופמין באזור שנקרא גרעין האקומבנס (Nucleus Accumbens). עם זאת, בניגוד לסמים כמו קוקאין ואמפטמין שנקשרים ישירות לקולטני הדופמין וגורמים לשיחרור מוגבר שלו, ההשפעה של THC על רמות הדופמין במוח היא עקיפה – ה-THC מפעיל את המערכת האנדוקנבינואידית, שבתורה משפיעה על הויסות של המערכת הדופמינרגית. 

בשל כך, ההשפעה של THC על הדופמין היא מוגבלת, ורמות הדופמין לא ממשיכות לעלות בהתמדה ככל שמינון ה-THC עולה כפי שקורה בסמים אחרים, אלא מגיעות לתקרה מסוימת שממנה העלאת מינון ה-THC כבר לא מביאה לעלייה בדופמין.

התמכרות ל-THC

מכיוון ש-THC הוא הרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי שאחראי לתחושת ההנאה מהשימוש בקנאביס, הוא גם הגורם העיקרי שמזוהה עם התמכרות לקנאביס. מבחינה פיזיולוגית, ההתמכרות ל-THC נגרמת משילוב של שתי השפעות הפוכות של THC על רמות הדופמין במוח – עלייה בדופמין בטווח המיידי, וירידה בדופמין בטווח הארוך.

כפי שהסברנו בכותרת הקודמת, כאשר THC נצרך הוא גורם באופן עקיף לעלייה ברמות הדופמין באזור גרעין האקומבנס (Nucleus Accumbens), שהוא חלק ממה שמכונה ‘מרכז התגמול’ של המוח. מרכז התגמול הוא כינוי למערכת מוחית שתפקידה להפריש דופמין כאשר אנחנו מבצעים פעולה שמועילה להישרדות שלנו כמו לאכול או לקיים יחסי מין, וכך ליצור התנייה פסיכולוגית בין הפעולה החיובית לתחושה הטובה שנגרמת מהדופמין, כדי להבטיח שנחזור על הפעולה הזו שוב ושוב.

שימוש בסמים גורם לשיחרור דופמין במרכז התגמול שמדמה את שיחרור הדופמין שאמור להתרחש כחיזוק להתנהגות חיובית, וכך נוצרת התנייה בין השימוש בסם לתחושת התגמול אשר בתורה יוצרת כמיהה לסם שמהווה את הבסיס להתמכרות. כאמור, ההשפעה של THC על רמות הדופמין במרכז התגמול היא עקיפה ויחסית מוגבלת בהשוואה לסמים אחרים, אך היא עדיין קיימת ועשויה לגרום להתמכרות.

המרכיב הראשון של התמכרות הוא ההשפעה של הסם עצמו, אותה הסברנו כעת. המרכיב השני והחשוב לא פחות הוא ההשפעה של היעדר הסם, או תופעות הגמילה ממנו. שימוש בקנאביס כאמור גורם לשיחרור דופמין בטווח המיידי בגרעין האקומבנס, אך שימוש קבוע בקנאביס לאורך זמן גורם לאפקט הפוך – ירידה ברמות הדופמין באזור הסטריאטום (Striatum) שמהווה גם הוא חלק ממרכז התגמול של המוח. 

המנגנון המוחי של התמכרות ל-THC (מקור: Nature, 2017)
המנגנון המוחי של התמכרות ל-THC (מקור: Nature, 2017)

השילוב הזה בין הירידה ברמות הדופמין לידיעה ששימוש ב-THC יכול תוך רגע להעלות אותן חזרה, לפחות זמנית, הוא הבסיס להתמכרות. עם זאת, חשוב להדגיש כי הירידה בדופמין בעקבות שימוש קבוע ארוך טווח בקנאביס היא לא קבועה, ומחקרים מראים שרמות הדופמין מתאזנות בחזרה תוך כמה שבועות מהפסקת השימוש ב-THC.

העלייה בריכוז ה-THC בקנאביס לאורך השנים

עד שנות ה-70, ריכוז ה-THC הממוצע בקנאביס עמד על סביב 1%. החל משנות ה-70 ואילך, השבחה סלקטיבית של הצמח על ידי מגדלים שונים ברחבי העולם גרמה ליצירת זני קנאביס חדשים שמכילים ריכוז גבוה יותר של THC. השילוב של גנטיקות חדשות שפותחו ע”י השבחה סלקטיבית ביחד עם שיטות גידול חדשות ויעילות יותר גרמו לריכוז ה-THC בקנאביס לעלות באופן מתמיד לאורך השנים, כאשר כל זן חדש שפותח על ידי משביחי זנים שאף להיות יותר חזק מקודמיו.

לפי המכון הלאומי לשימוש לרעה בסמים בארה”ב (NIDA), ריכוז ה-THC הממוצע בקנאביס שנתפס בארה”ב עלה מ-1% בשנות ה-70 ל-2% בשנות ה-80, ואז ל-4% בשנות ה-90. בשנות האלפיים קצב העלייה התגבר עוד יותר, וריכוז ה-THC הממוצע בקנאביס בארה”ב הכפיל את עצמו תוך עשור – מ-5% בשנת 2000 ל-10% בשנת 2010. בעשור השני של שנות ה-2000 הריכוז המשיך לעלות, עד שהגיע לשיא של 16% בשנת 2018.

העלייה בריכוז ה-THC בקנאביס לאורך השנים (מקור: המכון הלאומי לשימוש לרעה בסמים, NIDA)
העלייה בריכוז ה-THC בקנאביס לאורך השנים (מקור: המכון הלאומי לשימוש לרעה בסמים, NIDA)

גם במדינות אחרות מגמת העלייה בריכוז ה-THC הממוצע בקנאביס לאורך השנים תועדה היטב. כך לדוגמא בצרפת ריכוז ה-THC הממוצע בתפרחות קנאביס עלה מ-2% בשנת 1995, ל7% בשנת 2009, ואז ל-13% בשנת 2015. באיחוד האירופי, ריכוז ה-THC הממוצע בתפרחות קנאביס עלה מ-5% בשנת 2006 ל-10.2% בשנת 2016.

העלייה בריכוז ה-THC בקנאביס לאורך השנים מעוררת דאגה בקרב רשויות וגורמי טיפול ואכיפה ברחבי העולם. ישנם מחקרים שטוענים כי הקנאביס עתיר ה-THC של היום מסוכן יותר וממכר יותר. מנגד, מחקרים אחרים שהשוו בין צרכני קנאביס עתיר THC מול צרכני קנאביס דל THC דווקא לא מצאו הבדלים בהשלכות הבריאותיות הפיזיות והנפשיות בין שתי הקבוצות.

העלייה החדה בריכוז ה-THC בקנאביס לאורך השנים שינתה משמעותית גם את היחס בין ה-THC לשאר הקנבינואידים בצמח, כמו קנאבידיול (CBD). אם עד שנות ה-70 קנאביס הכיל יחס פחות או יותר שווה של THC ו-CBD, כפי שהיה במקור בטבע, הרי שבעשורים האחרונים ריכוז ה-THC בקנאביס הכפיל את עצמו פי 15, בעוד שריכוז ה-CBD נשאר נמוך כפי שהיה במקור. הסיבה לכך היא ש-CBD וההשפעות שלו לבדו ובשילוב עם THC לא היו ידועות עד תחילת שנות ה-2000, כך שמשביחי זנים בשוק השחור תמיד ניסו ליצור זנים חדשים שיכילו כמה שיותר THC, תוך התעלמות מריכוז ה-CBD והקנבינואידים האחרים.

מכיוון ש-CBD ידוע כמאזן השפעות שליליות ותופעות לוואי של THC, השינוי ביחס ביניהם מעלה את הסיכון לתופעות לוואי שליליות משימוש בקנאביס, כמו התקפי חרדה ופרנויה. ל-CBD ישנה השפעה אנטי-חרדתית חזקה שמאזנת את תופעות הלוואי האלו, ולכן היעדר ה-CBD בקנאביס המודרני מפר את האיזון הזה. מחקרים מצאו גם כי הסיכון להתקף פסיכוטי עולה ככל שריכוז ה-THC עולה, אך מנגד, נמצא כי CBD הוא אנטיפסיכוטי עוצמתי שמונע את ההשפעה הפוטנציאלית הזו של ה-THC.

שימוש רפואי ב-THC

השימוש הרפואי בקנאביס היה נפוץ במשך אלפי שנים לפני הגילוי של ה-THC כרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי שלו. עם הגילוי של THC על ידי פרופסור משולם בשנות ה-60, חוקרים החלו לבחון את ההשפעות הרפואיות הפוטנציאליות של THC בפני עצמו, כאשר הוא מבודד מצמח הקנאביס. המחקרים האלו הובילו בסופו של דבר לפיתוח תרופות מבוססות THC כמו מרינול (Marinol או Dronabinol), שהיא למעשה פשוט THC סינתטי.

מרינול אושרה על ידי ה-FDA בארה”ב בשנת 1985 עבור טיפול בתת-משקל אצל חולי HIV / איידס ובבחילות והקאות אצל חולי סרטן שעוברים כימותרפיה, וזאת הייתה למעשה הפעם הראשונה שטיפול מבוסס קנבינואידים אושר באופן רשמי.

התרופה עזרה למטופלים רבים, אך עבור רבים אחרים היעילות שלה הייתה מוגבלת ותופעות הלוואי היו קשות בהשוואה לקנאביס טבעי. בעקבות כך הלכה וגברה הדרישה מצד מטופלים, רופאים, וחוקרים, לאפשר לבצע מחקרים על השימוש הרפואי בקנאביס טבעי, ולא רק ב-THC מבודד. ביקורת נוספת נמתחה סביב המחיר הגבוה בו חברות התרופות מתמחרות את התרופות מבוססות הקנבינואידים לחולים, בהשוואה לעלות של קנאביס טבעי.

המדינה הראשונה שאישרה שימוש רפואי בקנאביס בצורתו הטבעית הייתה קליפורניה בשנת 1996.
הטיפול בקנאביס עשיר ב-THC או בתרופות אחרות מבוססות THC מוכר כטיפול יעיל עבור מגוון מצבים רפואיים:

כאבים – קנאביס עשיר ב-THC הוכר כבעל פוטנציאל לשיכוך כאבים כרוניים, כאבים נוירופטים ומיגרנות.

בחילות – חולי סרטן הסובלים מבחילות כתוצאה מתהליך הכימותרפיה וטיפולים אונקולוגים נוספים מקבלים לעתים קנאביס עשיר ב-THC להפחתת הבחילות.

מחלות מעיים – אנשים הסובלים ממחלות מעיין כגון קרוהן וכוליטיס דיווחו במספר מחקרים שונים על הקלה משמעותית בתסמיני המחלה.

טרשת נפוצה – הטיפול בקנאביס עשיר ב-THC הוכח כיעיל עבור הפחת בעוויתיות אצל חולי טרשת נפוצה.

הגברת התאבון – השפעה נוספת המיוחדת ל-THC היא תופעת ה”מאנ’ציז” המפורסמת במהלכה המשתמש חווה תאבון מוגבר. מסיבה זו אנשים הסובלים ממחלות הגורמות לבעיות בתאבון (כגון HIV למשל) מקבלים במקרים מסוימים טיפול בקנאביס עשיר ב-THC.

מלבד ההתוויות שצוינו לעיל ישנו עוד מגוון רחב של מצבים רפואיים שבהם THC בלבד, או קנאביס עשיר ב-THC, הציג במקרים מסוימים פוטנציאל טיפולי חיובי כדוגמת שיפור בתסמינים של מחלת הטורט, הפרעות שינה, פוסט טראומה, סוגים ספציפיים של גידול סרטני ועוד.

תופעות לוואי שליליות של THC

בנוסף להשפעות הרפואיות החיוביות שהוצגו לעיל, חשוב לזכור כי צריכת קנאביס עשיר ב-THC או תרופות מבוססות THC עלולה להוביל לתופעות לוואי כגון:
תשישות ועייפות – ל-THC יש לעתים השפעה מרגיעה על הגוף שבמקרים מסוימים עלולה לגרום לתחושת עייפות ורצון להירדם.

עיניים אדומות – ירידה בלחץ הדם הסיסטמי מביאה להתרחבות כלי דם בתוך העין ולתופעה המוכרת של “עיניים אדומות“. זו היא גם הסיבה שקנאביס עוזר לחולי גלאוקומה.

יובש בפה – קנאבינואידים (כגון THC) נקשרים לקולטנים במערכת בלוטות הרוק ומאיטות את קצב פעילותם, כתוצאה מכך עשויה להתקבל תחושה של התייבשות בחלל הפה.

סחרחורת ועילפון – THC גורם לירידה ברמות הסוכר בדם, מה שעשוי להוביל לתופעות של סחרחורת ובמקרים חריגים גם עילפון.

פגיעה בזיכרון – ישנם מחקרים המצביעים על פגיעה בזיכרון בטווח הקצר של מטופלים תחת השפעת קנאביס עשיר ב-THC, כמו גם על שיבושים קלים ביצירת זיכרונות חדשים כאשר המוח נמצא תחת השפעת החומר.

פגיעה בקואורדינציה – ה-THC עלול לגרום לפגיעה זמנית בחלקים במוח האחראים בין היתר על שיווי המשקל, הקואורדינציה והתנועה של גוף האדם. מסיבה זו רצוי להימנע מתפעול כלים כבדים או השתתפות בספורט תחרותי תחת השפעה.

חרדה ודיכאון – על אף שישנם מחקרים המצביעים על פוטנציאל חיובי בטיפול במצבים של חרדה ודיכאון, ראוי לציין כי קיימות עדויות מחקריות המצביעות על כך שבמצבים מסוימים, ה-THC עלול לגרום לפעולה הפוכה של החמרת התסמינים. בכל מקרה רצוי להתייעץ עם רופא מומחה, במיוחד במקרים בו ידוע על רקע נפשי במשפחה.

קראו עוד: מחקר: CBD מאזן את תופעות הלוואי של THC

THC בקטלוג משרד הבריאות

משרד הבריאות הישראלי סיווג את מוצרי הקנאביס על פי צמד הרכיבים הפעילים המרכזיים בקנאביס, THC ו-CBD, וחילק אותם לשלוש קטגוריות מרכזיות: מוצרים עשירים ב-THC, מוצרים עשירים ב-CBD, ומוצרים בעלי ריכוז מאוזן של שני הקנבינואידים, כאשר הסימון מופיע ברוב המקרים באותיות לועזיות T) ו-(C ובמספרים משתנים בקדמת האריזה. 

כך לדוגמא, מוצר קנאביס שעל האריזה שלו מוצג הכיתוב “T20/C4″ יהיה צפוי להכיל כ-4% CBD (בין 0 ל-7%) וכ-20% THC (בין  16% ל-24.5%), ויהיה שייך לקטגוריות ה”עשיר ב-THC”.

THC

לפי פרוטוקול משרד הבריאות כאשר מתחילים טיפול בקנאביס עשיר ב-THC מומלץ להתחיל במדרגה הנמוכה ביותר (T10/C2), ובמידה שישנה השפעה טיפולית חיובית אך שאינה מספקת מבחינת האפקט ניתן לשקול לעבור לקטגוריה הבאה במדרג (T15/C3). אם רמת ההשפעה עדיין איננה מספקת אפשר לעבור למדרגה האחרונה של מוצרי קנאביס עשירים ב-THC (T20/C4).

זני קנאביס “מאוזנים” – אלו זני קנאביס המכילים ריכוז זהה של CBD ו-THC (או בפער של פחות מ-30% אחד מהשני). מחקרים הוכיחו כי שילוב של CBD עם THC עשוי לשפר את האפקט הטיפולי ובמקביל להוריד באופן משמעותי את תופעות הלוואי המתקבלות לעתים מקנאביס עתיר ב-THC.

למרות שהמלצות אלו אינן מחייבות את הגורמים הרפואיים בשטח, משרד הבריאות ממליץ לרשום קנאביס עשיר ב-THC במצבים הרפואיים הבאים:

מקרים מסוימים של פוסט טראומה, טורט (למבוגרים בלבד הסובלים מהפרעה תפקודית משמעותית בחיי היומיום), פרקינסון (למטופלים הסובלים מכאב שלא הגיבו לטיפול המקובל לכאב), מחלה אונקולוגית פעילה ומטופלים סופניים (תוחלת חיים צפויה של כחצי שנה).

כאמור המלצות אלו אינן מחייבות את הגורמים הרפואיים ובפועל קיימים בישראל עשרות אלפי מטופלים המקבלים קנאביס עשיר ב-THC עבור מצבים רפואיים אחרים הנעדרים מהרשימה המקורית של משרד הבריאות.

הרכב כימי של THC

בדומה לשאר הפיטו-קנבינואידים (קנבינואידים ממקור צמחי), גם מולקולת המקור של ה-THC מופקת בעיקר בבלוטות שרף זעירות דמויות פטריה המיוצרות על-ידי הצמח ומכונות “טריכומות” (“Trichomes”). טריכומות אל מצויות בכל חלקי הצמח, אך עיקר ריכוזן הוא על גבי התפרחת הנקבית של הקנאביס

הקנבינואיד הראשון המתפתח על צמח הקנאביס המהווה את הקודמן (precurser) לכל שאר הקנבינואידים הוא CBGA (“חומצה קנאביגרולית”). מולקולת ה-CBGA יכולה לעבור מספר מסלולים של סנתוז, כשבאחד מהם היא הופכת ל-THCA (“חומצה טטרה-הידרו-קנאבינולית”).

מסלול הייצור של THC בצמח הקנאביס (מקור: Molecules, 2022)
מסלול הייצור של THC בצמח הקנאביס (מקור: Molecules, 2022)

THCA הוא במקרים רבים הקנבינואיד הנפוץ ביותר בצמח הקנאביס, הוא איננו פסיכואקטיבי כשלעצמו, אולם כן מייחסים לו פעילות ביולוגית ופוטנציאל רפואי. בכדי שהמולקולה THCA תהפוך ל-THC היא צריכה לעבור תהליך המכונה “דקרבוקסילציה” המתרחשת בעיקר באמצעות חשיפה לחום.

תפרחת יבשה הנצרכת באמצעות עישון או אידוי עוברת חימום כחלק אינטגרלי מפעולת הצריכה ועל כן מתבצע תהליך הדקרבוקסילציה באופן אוטומטי, אולם במקרה של אכילה (או שתיה) של תפרחות קנאביס שלא עברו חימום מטרים, לא תתקבל ההשפעה הפסיכואקטיבית האופיינית ל-THC.

לאחר שמולקולת ה-THC נכנסת לגוף האדם היא הופכת בהדרגה למולקולה THC-OH-11. זהו מטבוליט פסיכואקטיבי שאיננו מצוי בקנאביס עצמו. לאחר מספר שעות שבהן המולקולה פעילה בגוף היא הופכת בעקבות פעילות אנזימטית למולקולה THC-COOH-11, שאינה פסיכואקטיבית.

אפקט הפמליה

המונח “אפקט הפמליה” מתייחס לתיאוריה הגורסת כי שילוב של כלל התרכובות הבוטניות המצויות בצמח הקנאביס עשוי להביא להשפעה סינרגטית שתעצים את התועלת הרפואית לעומת מצב שבו מטופל צורך מולקולות מסוימות שבודדו מהצמח. התאוריה הזו מציעה הסבר אפשרי להבדלים בהשפעה בין טיפול ב-THC טהור לבין טיפול בקנאביס צמחי, אך בעוד שהיא מקובלת מאוד בקרב מטופלים ואנשי מקצוע, מבחינה מחקרית היא עדיין לא הוכחה באופן חד-משמעי.

הפעם הראשונה שנעשה שימוש במונח בהקשר של טיפול בקנאביס היה במאמר של פרופסור שמעון בן-שבת ורפאל משולם שפורסם בשנת 1998 בכתב העת European Journal of Pharmacology, לאחר שהם גילו כי בגוף האדם קיימים אנזימים שאינם נקשרים בעצמם לקולטנים האנדוקנבינואידים, אך מגבירים את עוצמת ההיקשרות של האנדוקנבינואידים לקולטנים ובכך מחזקים את ההשפעה שלהם.

האפקט הזה שבו חומרים שאינם קנבינואידים בעצמם מחזקים את ההשפעה של קנבינואידים שנצרכים ביחד איתם כונה על ידי החוקרים ‘אפקט הפמליה’, ומכאן נולדה ההשערה לפיה גם בצמח הקנאביס ישנם חומרים בלתי פעילים שמחזקים את השפעת הקנבינואידים, כפי שמתרחש בגוף האדם.

המונח קיבל משנה תוקף בשנת 2010 עם פרסום מאמר של חוקר הקנאביס האמריקאי פרופסור אית’ן רוסו בו הוא סוקר בהרחבה את הפוטנציאל הטיפולי של שילוב תרכובות שונות מצמח הקנאביס, תוך התמקדות בסינרגיה בין הטרפנים והקנבינואידים בצמח.

במסגרת המאמר מעלה פרופסור רוסו מספר הערכות בנוגע להשפעת השילוב בין טרפנים וקנבינואידים. בין היתר הוא הציג את ההשערה המפורסמת כי השילוב בין הטרפן מרצין (Myrcene) והקנבינואיד THC מוביל לתחושת הכבדות והנמנום (מכונה לעתים “Couch Lock”) המיוחסת לעתים לקנאביס. דוגמא מעניינת נוספת להשפעה התרפית של שילוב בין קנבינואידים לטרפנים מתייחסת לאפשרות שהטרפן פינן (Pinene) עשוי למזער את הפגיעה בזיכרון לטווח הקצר המיוחסת ל-THC.

כפי שניתן להבין, אלו המצדדים בחשיבות הטיפול באמצעות תפרחת קנאביס (או שמנים בעלי “ספקטרום מלא” לכאורה) לעומת טיפול באמצעות כדורים או שמנים המכילים מולקולות מבודדות של הצמח, נוהגים להעלות על נס את תאוריית “אפקט הפמליה”. עם זאת, חשוב לציין כי עדיין חסרים מחקרים קליניים מספקים בכדי שניתן יהיה להפוך את התאוריה הזו למוסכמה מעוגנת בקרב הקהילה המדעית, ורובה מבוססת על עדויות סובייקטיביות של חוויה אישית ומחקרים פרה-קליניים.

בכדי להמחיש את אפקט הפמליה ניתן לקחת דוגמא ממחקר שנערך בשנת 2010 בבריטניה במהלכו 177 חולי סרטן הסובלים מכאבים חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת קיבלה תרופת פלצבו, קבוצה שנייה קיבלה מיצוי קנאביס עם THC גבוה וקבוצה שלישית קיבלה מיצוי קנאביס עם ריכוז זהה של THC ו-CBD. תוצאות המחקר הראו כי הקבוצה שקיבלה את המיצוי המכיל ריכוז זהה של צמד הקנבינואידים דיווחה על ירידה משמעותית בתחושת הכאב לעומת שתי הקבוצות האחרות.

במחקר נוסף שפורסם בשנת 2018 בירחון לנוירולוגיה “פרונטירס” (Frontiers), צוות חוקרים מברזיל ערכו סקירה מקיפה של 11 מחקרים שונים העוסקים בהשפעת שמן CBD עבור טיפול באפילפסיה – תוצאות המחקרים הראו כי 71 אחוז מהמטופלים שטופלו בתמציות CBD “פול ספקטרום” דיווחו על שיפור במצבם, לעומת 36 אחוז בלבד בקרב אלו שטופלו ב-CBD טהור לבדו. עוד נמצא כי לעומת מטופלים שקיבלו CBD טהור, מטופלים בתמצית CBD מלאה נזקקו למנות קטנות יותר וכן שתופעות הלוואי השליליות היו פחותות.

אחד המחקרים העדכניים ביותר בנושא פורסם בתחילת השנה (2023) בכתב העת המדעי Journal of Biochemical Pharmacology והוא נערך על-ידי חברת הקנאביס הישראלית בזלת פארמה (Bazelet Pharma), בשיתוף עם האוניברסיטה העברית בירושלים והאוניברסיטה הפתוחה.

במהלך המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של THC לבדו, מול שילוב של THC עם טרפנים שונים, על תאים מבודדים של הקולטן הקנבינואידי בגוף האדם הנקרא CB1, ומדדו את העוצמה בה כל אחת משתי התשלובות מפעילות את הקולטן הזה. תוצאות המחקר הראו בבירור כי השילוב של THC עם טרפנים מסוימים המצויים בקנאביס, גורם ל-THC להפעיל את הקולטן הקנבינואידי CB1 בעוצמה גבוהה יותר בהשוואה ל-THC לבדו, וכך למעשה מחזק את ההשפעה.

קראו עוד:
יש טרפנים שיכולים לחזק את השפעת ה-THC ויש כאלה שלא
קנאביס רפואי: מהו “אפקט הפמליה” – ולמה הוא חשוב

נגזרות של THC

נגזרות של THC הן כינוי לקנבינואידים עם מבנה כימי דומה ל-THC שבדומה לו פועלים כאגוניסטים של הרצפטור הקנבינואידי CB1, אך עוצמת הקשירה שלהם לרצפטור עשויה להיות חזקה או חלשה יותר מזו של THC. חלקם הם גם אגוניסטים מלאים שמפעילים את הרצפטור בעוצמה מלאה, בניגוד ל-THC שהוא אגוניסט חלקי שמפעיל את הרצפטור בעוצמה חלקית.

נגזרות של THC מתחלקות לנגזרות סינתטיות ולנגזרות סינתטיות-למחצה. נסביר קודם כל על הנגזרות הסינתטיות.

נגזרות סינתטיות של THC

העניין בנגזרות סינתטיות חדשות של THC מגיע מ-3 כיוונים שונים:

  1. חוקרים שמעוניינים לפתח קנבינואידים סינתטיים חזקים יותר על מנת להשתמש בהם בשביל לחקור את המערכת האנדוקנבינואידית, ולראות כיצד היא מגיבה כאשר מפעילים אותה בעוצמה גבוהה. המחקרים האלו נערכים על תאים מבודדים או על בעלי חיים כך שהקנבינואידים שמפותחים במסגרתם לא יועדו מעולם לשימוש בני אדם, אך רבים מהם הופכים בסופו של דבר לרכיבים הפעילים בתערובות של סם ה’נייס גאי’. חלק מהקנבינואידים הסינתטיים הראשונים שאותרו בתערובות ‘נייס גאי’ בארץ ובעולם היו כאלו שפותחו על ידי פרופסור רפאל משולם ושותפיו במסגרת מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים ואף נקראו על שמה, כמו HU-210 (האותיות HU הן ראשי תיבות של Hebrew University).
  1. חברות תרופות שמעוניינות לפתח קנבינואידים סינתטיים חדשים על מנת לרשום עליהם פטנט, משום שעל THC טבעי לא ניתן לרשום פטנט. בענף התרופות מקור הרווח העיקרי הוא פטנטים על תרופות חדשות, ולכן לחברות התרופות יש אינטרס כלכלי לפתח קנבינואידים חדשים שיהיו יעילים רפואית באותה מידה של THC, אך יהיו פיתוח ייחודי של החברה שעליו היא תוכל לרשום פטנט.
  1. אנשים שרוצים לצרוך קנאביס במדינות בהן הוא אינו חוקי, אך נרתעים מהמחיר הגבוה שלו בשוק השחור או מההשלכות הפליליות והתעסוקתיות של להיתפס עם קנאביס / לצאת חיובי בבדיקת שתן לקנאביס. עבור אנשים אלו, קנבינואידים סינתטיים מהווים תחליף נגיש לקנאביס שהוא גם זול פי כמה וכמה, וגם לא נתפס בבדיקות שתן. בנוסף, רבים מהם נמכרים באינטרנט באופן חוקי מכיוון שהם עדיין לא נאסרו בחוק.

תערובות לעישון שמכילות עשבים יבשים שמוספגים בקנבינואידים סינתטיים הפכו ב-15 השנים האחרונות לנפוצות מאוד ברחבי העולם, במיוחד במדינות בהן הענישה הפלילית בגין שימוש בקנאביס היא גבוהה והקנאביס בשוק השחור הוא יקר. תערובות העישון האלו מכונות בשלל שמות שונים, אך בישראל נפוץ עבורן הכינוי ‘נייס גאי’, ובחו”ל נפוץ הכינוי ‘Spice’ או ‘K2’.

קנבינואידים סינתטיים הם לרוב חזקים פי עשרות או מאות מ-THC רגיל משום שעוצמת הזיקה שלהם לקולטנים הקנבינואידים היא הרבה יותר גבוהה, ומשום שהם כמעט תמיד אגוניסטים מלאים של הקולטן הקנבינואידי CB1, ועל כן הם מפעילים אותו בעוצמה מלאה בניגוד ל-THC שהוא כאמור אגוניסט חלקי שמפעיל את הקולטן בעוצמה חלקית.

בגלל ההבדלים הפרמקולוגיים האלו, השימוש בקנבינואידים סינתטיים קושר עם שלל השלכות בריאותיות חמורות שאינן קיימות בשימוש ב-THC רגיל כמו פגיעה בכליות ובלב, דימום פנימי, ואף מוות. בנוסף, השיעור והחומרה של תופעות הלוואי הנפשיות הפוטנציאליות של THC כמו התקפי חרדה, פראנויה, ופסיכוזה הוא גבוה פי כמה כשמדובר בשימוש בקנבינואידים סינתטיים.

במהלך העשור האחרון רשויות החוק ברחבי העולם התקשו להתמודד עם תופעת הקנבינואידים הסינתטיים משום שקנבינואידים חדשים יוצאים כל הזמן, ועד שהחוק מספיק לאסור על אחד מהם, יש כבר כמה חדשים שאינם אסורים. הפתרון שרוב המדינות אימצו בסופו של דבר הוא ‘חוקי נגזרות’, חוקים שאוסרים על כל חומר שמהווה נגזרת של סם שכבר אסור בחוק, גם אם החומר הזה עדיין לא קיים.

החל מ-2014 הכיתוב "כולל נגזרות מבניות של חומרים אלה" התווסף לפקודת הסמים כדי לאסור גם על סמים חדשים שעוד לא יצאו. שיטת החקיקה הזו מכונה 'חוקי נגזרות'
החל מ-2014 הכיתוב “כולל נגזרות מבניות של חומרים אלה” התווסף לפקודת הסמים כדי לאסור גם על סמים חדשים שעוד לא יצאו. שיטת החקיקה הזו מכונה ‘חוקי נגזרות’

הפתרון הזה הוכיח את עצמו כיעיל במידה מסויימת, אך המונח ‘נגזרת’ בכימיה הוא מונח יחסי שנתון לפרשנות כך שמדובר בשטח אפור מבחינה חוקית ולעיתים קרובות קשה להוכיח בבית משפט כי קנבינואיד סינתטי חדש הוא אכן נגזרת של THC או של קנבינואיד סינתטי אחר שנאסר בעבר.

בשנים האחרונות קנבינואידים סינתטיים החלו להופיע גם במוצרים שנמכרים בשוק השחור בתור מוצרי קנאביס, כמו עטי האידוי הנפוצים בטלגרם, שבבדיקות מעבדה שנערכו ע”י מגזין קנאביס ולאחר מכן ע”י משרד הבריאות נמצא כי הם אינם מכילים קנאביס או THC, אלא קנבינואידים סינתטיים שנועדו לחקות את ההשפעה של THC בעלות הרבה יותר נמוכה לסוחר.

קראו עוד:

אז למה “נייס גאי” כל כך מזיק בעצם?
בדיקות מעבדה: עטי האידוי הנפוצים בישראל הם “נייס גאי” לא קנאביס

נגזרות סינתטיות-למחצה של THC

צמח הקנאביס מכיל באופן טבעי, בנוסף לדלתא-9-THC שהוא ה-THC הנפוץ והמוכר, גם מולקולות נוספות בעלות מבנה דומה מאוד אך מעט שונה כמו דלתא-8-THC, דלתא-10-THC, אייץ’.אייץ’.סי (HHC), ו-THCB. הנגזרות האלו של THC כאמור קיימות באופן טבעי בצמח הקנאביס, אך הריכוז בו הן מצויות בצמח הוא מזערי ולכן לא ניתן למצות אותן בכמויות גדולות מקנאביס.

בשל כך, הייצור המסחרי ההמוני של הנגזרות האלו של THC נעשה באופן סינתטי, ולכן הן מכונות נגזרות סינתטיות-למחצה. הייצור הסינתטי של הנגזרות האלו נעשה לרוב באמצעות שימוש ב-CBD בתור חומר מוצא כימי, שמומר בהליך הסינתזה לקנבינואידים אחרים כמו HHC ודלתא-8-THC.

מכיוון שהנגזרות האלו קיימות באופן טבעי (גם אם בריכוז מיקרוסקופי) בקנאביס המפ, הן על פניו נחשבות חוקיות במדינות בהן קנאביס המפ הוא חוקי, כמו ארה”ב ואירופה. מכיוון שההשפעה שלהן דומה לזו של הדלתא-9-THC ה’רגיל’, הנגזרות האלו החלו להימכר בשנים האחרונות בארה”ב ובאירופה בתור תחליף חוקי וזול לקנאביס במדינות בהן הוא בלתי חוקי ויקר.

סוכריות גומי עם HHC הנמכרות באופן חוקי בארה"ב
סוכריות גומי עם HHC הנמכרות באופן חוקי בארה”ב

הפופולריות ההולכת וגוברת של נגזרות THC סינתטיות-למחצה כתחליף חוקי לקנאביס גרם למדינות רבות בארה”ב לאסור עליהן בחוק בשנים האחרונות, ובישראל החל משנת 2021 תוספת לפקודת הסמים אוסרת באופן גורף על כל הטטרה-הידרו-קנבינולים, ובכך אוסרת על כל הנגזרות הסינתטיות-למחצה של THC.

קראו עוד:
מה זה באמת דלתא-8-THC והאם זה חוקי בישראל כמו בארה”ב?
מה זה HHC: האם הטרנד החדש של עולם הקנאביס חוקי גם בישראל?

המשך קריאה
Back to top button
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר