מה ההבדל בין קנאביס לקנבוס ולמה אין המפ ישראלי

צמח הקנבוס, המוכר יותר בשם המפ (HEMP) הוא בן דוד של צמח הקנאביס, צורת העלים שלו מזכירה מאוד את העלים של צמח הקנאביס מזן סאטיבה, וישנם אפילו חוקרים שסבורים שהוא תת-מין של סאטיבה. אך יש הבדל בולט ומשמעותי אחד בינו לבין זני הקנאביס: יש בו רק מעט מאוד מהחומרים הפסיכו-אקטיביים דוגמת ה-THC והוא אינו גורם להשפעה משמעותית לאחר צריכה.

הרבה מאוד תועלות ויישומים

העובדה שהמפ לא מייצר סאטלה, אין פירושה שלצמח ההמפ אין ערך מבחינת בני האדם. כשבודקים מתי בוית לראשונה ולאיזה שימושים מגוונים הוא שימש (ומשמש) לאורך השנים התמונה מתהפכת. מסתבר שההמפ הוא גידול חקלאי עתיק ואחד הצמחים הראשונים שגודלו לצרכים תעשייתיים ולמאכל. הסיבים של ההמפ חזקים וארוכים, וכבר באלף השמיני לפני הספירה החלו להשתמש בו כחומר לייצור בדים בסין.

העובדה שההמפ הוא צמח קל לגידול שאינו דורש הרבה מים ועמיד בהרבה בתי גידול, הביאה לכך שהצמח התפשט מסין למזרח הקרוב ואירופה, והתגלה כמאוד שימושי למגוון מוצרים. בהתחלה השימוש העיקרי בהמפ היה בתעשיית הטקסטיל, ובדים מבוססי המפ היו כל כך פופולריים שעד היום הכינוי לבד שמיועד לציור הוא ‘קנבס’, כלומר בד שעשוי מצמח הקנבוס (המפ).

פסים, כוכבים והמפ

המהפכה התעשייתית הגבירה מאוד את הביקוש להמפ כחומר גלם, לא רק לטקסטיל אלא גם לתעשיית הנייר, החבלים ובהמשך אפילו כתחליף לפלסטיק. עם המהפכה התעשייתית ההמפ הגיע למושבות הבריטיות בצפון אמריקה והפך לאחד מגידולי הדגל של אמריקה הצעירה. 

מדובר היה בחומר גלם כל כך פופולרי במושבות שגם הנייר עליו נכתבה הכרזת העצמאות האמריקאית וגם הדגל הראשון של ארצות הברית היו עשויים מהמפ. הנשיא הראשון ג’ורג’ וושינגטון והנשיא השלישי תומס ג’פרסון, שהיו בעלי מטעים, גידלו לא מעט חלקות המפ, והנשיא לינקולן כתב לאור מנורה שפעלה על שמן המפ. כך שהצמח הזה אמור היה בנסיבות אחרות להיכנס לאתוס האמריקאי. אבל זה לא מה שקרה. 

בורות ואינטרסים

לאורך כל המאה ה-19 הוסיף ההמפ להיות גידול חקלאי משמעותי ואהוד. המיפנה ביחס אליו החל בראשית המאה ה-20. לקראת שנת 1900 החלו להגיע מהגרי עבודה רבים ממקסיקו לארצות הברית. היחס אליהם היה חשדני ואחד ההרגלים שיוחסו להם היה עישון מריחואנה. המילה עצמה ‘מריחואנה’ היא כינוי בספרדית שמהר מאוד החליף את המילה ‘קנאביס’ שהיתה שגורה גם לתיאור ההמפ. תודעתית, ההמפ נתפס כמריחואנה וזה סימן את סוף תור הזהב שלו.

ב-1929 הארי אנסלינגר, יושב הראש הראשון של מה שלימים ייקרא ‘הרשות למלחמה בסמים’ האמריקאית, הכריז מלחמה על המריחואנה וזרע בציבור את התפיסה שמדובר בסם מזיק ומסוכן. ב-1937 התחילו הצעדים להגבלת גידול ההמפ, שבתפיסה של אנסלינגר היה סוג של מריחואנה. בשלב הראשון הוטל מיסוי כבד ותקנות סחר קשוחות. הצעדים האלה הובילו לכך שגידול ההמפ נפסק כמעט כליל בגלל חוסר כדאיות. 

אנסלינגר הסתייע בלובי של אנשי עסקים ואילי תקשורת כמו רנדולף הרסט כדי להעביר את החקיקה הזו. לפחות לחלקם, כמו למשל משפחת התעשיינים דו-פונט, היה אינטרס כלכלי לצמצם את גידול ההמפ. הצעדים השיגו את מטרתם והיו כל כך מוצלחים ששנים ספורות מאוחר יותר, ב-1942 כאשר ארצות הברית מצאה את עצמה במלחמה עם יפן וגרמניה והצי האמריקאי היה זקוק נואשות לחבלים, הממשלה היתה צריכה לעודד חקלאים לחזור ולגדל המפ למען בטחון האומה. אך כאשר המלחמה הסתיימה ההגבלות חזרו, ובאמצע שנות החמישים גידול ההמפ בארצות הברית נפסק כמעט לחלוטין. 

מצעד האיוולת נמשך

אך האקט לחניקת ההמפ כגידול חקלאי לא היה שיא האיוולת. ב-1970 כשעודכנה פקודת הסמים הפדרלית ההמפ נכלל בה. זה סתם את הגולל על המשך השימוש בצמח אפילו כחומר גלם לשימוש תעשייתי. צחוק הגורל הוא שבאותן שנים העולם חזר לגלות את האיכויות של צמח ההמפ והתגלה שיש לו שימושים רבים חדשים. 

בהמשך, לקראת סוף המאה ה-20, כאשר המדע הבין את תועלות ה-CBD, ההמפ התגלה גם כמקור מצוין לחומר הזה, אך גם זה לא שינה לרשויות האמריקאיות שהמשיכו להתעקש. שינוי המגמה ביחס לקנאביס בחלק ממדינות ארצות הברית, החזיר גם את ההמפ לאופנה ובחלק מהמדינות חזרו לגדל אותו ולייצר את מוצריו. רק ב-2014 הרשויות הפדרליות החלו להודות בטעות והחל מהלך לחקיקה חדשה ומאז 2018 לאחר אישור “חוק המשק” (Farm Bill) ההמפ כבר לא נמצא בפקודת הסמים האמריקאית ונחשב לגידול לגיטימי. 

בישראל, למרות כמה נסיונות, המפ עדיין נחשב כסם אסור בדרגת המסוכנות הגבוהה ביותר בפקודת הסמים. פיילוט שניסה לקדם משרד החקלאות כדי לבדוק האם אפשר להפוך את הצמח לחוקי ולהשתמש בו לתעשייה נכשל לאחר שהחקלאים שמונו כדי לגדל את הצמחים טעו בפרוטוקול הגידול והפרויקט נפל.

יש בתים מהמפ

הלגליזציה בארה”ב בעשור האחרון נתנה זריקת עידוד למגדלי ההמפ ולתעשיות הנלוות לו והיום ידועים כ-60,000 מוצרים שמבוססים או מכילים המפ, ממוצרי המפ קלאסיים, כמו נייר ובגדים, דרך שימוש בזרעים שלו כתוספי מזון ובסיס לשמנים. אפילו פותחה שיטה לייצור בטון באמצעות המפ, שהוא גם עמיד ומבודד טוב יותר מבטון רגיל, וגם תהליך הפקתו דורש פחות אנרגיה והוא הרבה יותר ידידותי לסביבה ואפילו בישראל בונים ממנו בתים.