דאבינג 101 – המדריך המלא לשימוש נכון בדאב-ריג

מה זה דאב-ריג, ממה הוא מורכב, כיצד משתמשים בו ואיך בוחרים את המינון הנכון כשעוסקים עם מיצויי קנאביס עתירי THC? כל מה שצריך לדעת לחווית דאבינג מושלמת

בדומה לתחומים אחרים בעולם הקנאביס, גם סצנת ה”דאב” (DAB) מתפתחת עם הזמן, כאשר טכנולוגיות ואביזרים חדשים מופיעים בשוק מדי שני וחמישי. 

האביזר הנפוץ ביותר כיום לצריכת מיצויי קנאביס מודרניים, כפי שבטח כבר הבנתם, הוא דאב-ריג (Dab Rig).

במבט ראשון ניתן לקבל את הרושם שהמכשיר הוא למעשה עוד באנג זכוכית מעוצב, אך ישנם מספר רכיבים במפרט המבדילים אותו ממקטרת המים הרגילה שאתם מכירים, הן מבחינת מראה חיצוני והן מבחינה פונקציונאלית.

דאבר

האביזרים הנדרשים לדאבינג

ניתן לומר כי באופן כללי “ערכת דאב” מסורתית תכלול את החלקים הבאים:

דאב-ריג (Dab-Rig) – המתקן הראשי לצריכת דאב. כאמור מדובר במעין מקטרת מים בעיצוב מעט שונה מהבאנג המוכר, בה במקום “ראש” רגיל לעישון תפרחת מורכב חלק המכונה “נייל” (Nail), ציפורן, המותאם לאידוי מיצויים (כלומר אין מגע ישיר של המיצוי עם אש). הדאב-ריג מגיע במגוון גדלים ועיצובים אולם הגובה הממוצע ינוע לרוב בין 20-25 ס”מ.

נייל / באנגר (Nail / Banger) – החלק שבו מניחים את חתיכת המיצוי המיועדת לצריכה, בדומה ל”ראש” במקטרת מים רגילה. ניתן למצוא “ניילים” במגוון חומרים, גדלים ועיצובים שונים, אולם באופן כללי רובם יגיעו בקוטר של 14 מ”מ, בהתקן זכרי (יש לשים לב שהוא מתאים לדאב-ריג עצמו במידה ואתם רוכשים אותו בנפרד). לרוב, הכינויים “נייל” או “באנגר” נמצאים בשימוש כמילים נרדפות, אולם יש המקפידים לבצע אבחנה בין השניים, בעיקר על פי החומר והעיצוב – “נייל” רגיל יהיה מיוצר מטיטניום, בזמן ש”באנגר” יהיה מיוצר לרוב מחומר קרמי, מזכוכית או מקוורץ, חומרים המקנים חווית טעם משופרת (אם כי לחומרים קרמיים ולזכוכית יש נטייה להישבר, בניגוד לקוורץ). כמו כן, ה”באנגר” יהיה בדרך כלל מעט עמוק יותר, ובעל שטח פנים רחב יותר.

הנחת מיצוי קנאביס "דאב"

מכסה (Carb Cap) – את המכסה מניחים על ה”נייל” לאחר שהוכנסה לתוכו חתיכת המיצוי, ומטרתו העיקרית היא לווסת את קצב זרימת האוויר במהלך השאיפה, בדומה מעט למה שמכונה “צ’וק” בבאנגים המסורתיים. בנוסף, המכסה מסייע באידוי אחיד ויעיל יותר של המיצוי. מוצר זה איננו בגדר “חובה”, אך הוא מומלץ ונפוץ מאוד מכיוון שהוא איננו יקר ומשפר באופן משמעותי את חווית הצריכה. יש לשים לב ולהתאים את גודל המכסה לגודל ה”נייל”.

מבער (Torch) – מטרת המבער הינה לחמם את ה”נייל” בטרם מכניסים אליו את פיסת המיצוי. ישנם צרכנים המסתפקים במצית טורבו רגילה, אולם רוב חובבי הדאב נוהגים לעשות שימוש במבער גז הנפוץ בעיקר במטבחים מקצועיים (מזוהה במיוחד עם הכנת “קרם ברולה”).

מכסה דאב ריג
בעזרת מבער מחממים את המיכל

“דאבר” / שרביט / מוט (Dabber / Dab Tool) – חומרי המיצוי שצורכים ב’דאבינג’ הם לרוב בעלי מרקם אבקתי או לחילופין עיסתי ודביק למדי, מה שעשוי להקשות מעט על ההתנהלות איתם מכיוון שאם נוגעים בהם באצבעות הם נדבקים. על כן מומלץ לעשות שימוש במעין מוט זעיר המקל באופן משמעותי על העברת המיצוי מכלי האחסון אל ה”נייל” או אל ה”באנגר” (מלבד העובדה שה”נייל” עצמו יהיה רותח בעת הנחת המיצוי, כך שכדאי מאוד להימנע ממגע ישיר עם היד). הכלי הזה מיוצר ממגוון חומרים (לרוב מתכת, זכוכית או חומר קרמי) וצורות שונות (קיסם, מלקחיים זעירים, מרית/כף מריחה, להב, “אֵת חפירה” קטן וכדומה), כאשר חומרים נוזליים יותר ידרשו באופן טבעי כלים רחבים יותר, וחומרי מיצוי בעלי מרקם קשיח ניתן להעביר גם עם כלי דק וממוקד יותר.

איזה קנאביס אתה?

מיצוי קנאביס דאב

פד סיליקון (Dab Mat / Dab Pad) – זהו איננו אביזר חובה אולם כפי שצוין חומרי המיצוי יהיו לרוב דביקים למדי, כך שהנחת פד תבטיח מניעה של לכלוך לא רצוי על הציוד המצוי בסביבת השימוש.

טיימר (Timer) – גם כאן מדובר באביזר שאיננו בגדר חובה, אך ישנם צרכנים העושים שימוש בטיימר כדי לתזמן באופן מדויק יותר את הטמפרטורה של ה”נייל” (עוד על כך בהמשך הכתבה).

נייל אלקטרוני – בשנים האחרונות יצאו לשוק “ניילים אלקטרונים” המאפשרים חימום מכני של הנייל, מה שמייתר את הצורך בשימוש במבער ובטיימר. ישנם “ניילים אלקטרונים” הדורשים חיבור קבוע לחשמל ואחרים ניידים הפועלים על סוללה. העיצוב של הניילים משתנה, אך כולם מיועדים להתחבר ל”דאב ריג” להשלמת פעולת הצריכה.

ריג אלקטרוני – מוצר נוסף שהופיע בשוק בשנים האחרונות ומהווה התפתחות טבעית ל”נייל האלקטרוני” שהוזכר לעיל הוא ריגים אלקטרונים, שהם למעשה “דאבר-ריג” עם “נייל אלקטרוני” – מוצר “הכל באחד” המאפשר אידוי של חומר המיצוי בנוחות מירבית ללא צורך באביזרים חיצוניים לחימום.

אופן הפעולה

כדי לצרוך מיצוי קנאביס באמצעות “דאב ריג” רגיל יש צורך בחימום של ה”נייל” באמצעות מבער עוד בטרם מכניסים לתוכו את המיצוי. נהוג לחמם את ה”נייל” למשך 30 שניות שבסיומן ממתינים עוד כ-30 עד 60 שניות נוספים (ברוב המקרים החלק התחתון של ה”נייל” יתחיל לזהור באור אדום כתוצאה מהחום), ורק לאחר-מכן יש להכניס את המיצוי ל”נייל” בעזרת ה”דאבר”.

לאחר הנחת המיצוי הוא יחל להינמס ולהפיק אדים שאותן ניתן לשאוף (רצוי להשתמש במכסה – “Carb” בכדי לתמרן את זרימת האוויר במהלך השאיפה).

יש העושים שימוש באקדח טמפרטורה אינפרא-אדום כדי לדייק את החימום לטמפרטורה הרצויה. כאמור, ב”ריגים אלקטרונים” אין צורך בהדלקת אש והמכשיר מחמם את עצמו באופן מכני ומסמן מתי ניתן להכניס את המיצוי.

קביעת הטמפרטורה

טמפרטורת החימום של ה”נייל” תשפיע על קצב ואופן האידוי של מיצוי הקנאביס, כמו גם על ההשפעה והטעם המתקבל מהשאיפה. אין טמפרטורה אחת נכונה והעניין תלוי בסוג החומר, ובעיקר בהעדפה אישית של המשתמש.

טווח הטמפרטורות יהיה לרוב בין כ-200 מעלות צלזיוס עד כ-375 מעלות צלזיוס, כאשר באופן כללי טמפרטורות נמוכות יביאו לשאיפה עשירה יותר בטעמים (מכיוון שהטרפנים מצליחים לבוא יותר לידי ביטוי), והטמפרטורות הגבוהות יביאו להשפעה חזקה יותר, ולכמות אדים גדולה יותר, אך כאמור לחוויית צריכה עשירה פחות בטעמים.

קביעת המינון

ההמלצה המפורסמת של “Start Low &  Go Slow” (“התחילו נמוך והמשיכו לאט”) רלוונטית במיוחד כשמדובר במיצויי קנאביס המכילים במקרים רבים 80% ומעלה של חומר פעיל – במיוחד כשמדובר בצרכן שרק מתחיל את דרכו ב”דאבינג”.

מטבע הדברים יהיה קשה לעשות חלוקה מדויקת עד רמת המיליגרם – אולם בהנחה שהפרטים שמספקים החברה או היצרן לגבי המיצוי הם מדויקים, ניתן לנסות ולחשב באופן הבא:

גרם אחד של מיצוי קנאביס עם 80% THC הוא למעשה מוצר המכיל 800 מ”ג חומר פעיל (במקרה הזה כאמור – THC). ניתן לחלק אותו לשמונה חתיכות שוות ולקבל שמונה חתיכות המכילות 100 מ”ג חומר פעיל כל אחת. בכדי לקבל “מנת דאב” של 25 מ”ג חומר פעיל יש לקחת את אחת החתיכות הללו ולחלק אותה פעם נוספת – הפעם לארבע חתיכות.

נהוג להמליץ לצרכן מתחיל שלוקח “אדיבל” (מוצר קנאביס אכיל) להתחיל עם כמות של 5-10 מ”ג THC, אך כשעוסקים במיצויים יהיה לרוב קשה מאוד לחלק את המיצוי עד רמת ה-5 מ”ג, וכמות של 20-30 מ”ג נחשבת סטנדרטית ורצוי מאוד שלא לעבור אותה לפחות במהלך ההתנסויות הראשונות.

ניקוי הדאב-ריג

בסיום האידוי נותרים על ה”נייל” שאריות של שמנים וחלקיקים פחמניים שונים שיש לנקות. יש המקפידים לבצע ניקוי בסיום כל שאיפה, וזהו כמובן הנוהל המומלץ, אך במידה שזה לא מתרחש רצוי מאוד לנקות את ה”דאב-ריג” לכל הפחות בסיום כל “סשן” או “ישיבה”.

קיימות מספר דרכים לניקוי יעיל של המכשיר:

1. מקלות כותנה – שימוש במקלות כותנה (“מקלות אוזניים”) לצורך ספיגה ראשונית של הלכלוך שנדבק לקצוות (טבילת קצה המקלון באיזופרופיל אלכוהול תסייע בתהליך).

2. מבער וכלי גירוד – ניתן לעשות שימוש במבער (ללא נוכחות של מיצוי כמובן) לצורך ניקוי ה”נייל”. יש לחמם את ה”נייל” עד שהוא נהיה אדום, ולאחר מכן להיעזר בכלי קטן המאפשר גירוד של הלכלוך להשלמת פעולת הניקוי.

3. שטיפה – ניתן להשרות את ה”נייל” בתמיסה של איזופרופיל אלכוהול 91% למשך 10 דקות, ולאחר מכן רצוי להעביר מטלית יבשה להסרת הלכלוך שנותר (או כלי גירוד זעיר במידת הצורך).

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר