כתב הגנה: “תומך ההפללה ד”ר אמי שופמן – מהאנשים הפסולים מוסרית בחברה”

בכתב הגנה שהוגש מטעם מגזין קנאביס בתגובה לתביעה על סך 200 אלף ש"ח שהגישו מעודדי ההפללה ד"ר אמי שופמן ועו"ד שי לאל, נטען בין השאר כי ד"ר שופמן הוא זה שמשתמש בלשון הרע נגד קוראי מגזין קנאביס ולא להפך, וכן כי קריאתו להפללת הצרכנים מסירה ממנו את הזכות לכבוד שבגינה תבע

כתב הגנה מטעם מגזין קנאביס הוגש לבית המשפט בתגובה לתביעה שהגישו מתנגדי הלגליזציה הפסיכיאטר ד”ר אמי שופמן ועו”ד שי לאל. כזכור, השניים טוענים שתגובה שפירסם בשנת 2016 אחד הקוראים של מגזין קנאביס למאמר דעה, כללה לכאורה השוואה של ד”ר שופמן לרופא הנאצי ד”ר מנגלה.

למרות שהתגובה הוסרה לבקשת ד”ר שופמן, הוא בחר להגיש תביעה בה הוא טוען שמכיוון שהתגובה הופיעה במשך כ-4 שנים באתר, ייתכן שהיא השפיעה על לקוחות פוטנציאליים שלו שנמנעו לפנות אליו לקבלת שירות מקצועי לגמילה, וכן כי מדובר בלשון הרע נגדו. בהתאם הוא דורש פיצוי בסך 200 אלף ש”ח ממגזין קנאביס.

בכתב ההגנה שהוגש בסוף השבוע לבית המשפט ע”י עו”ד חץ-דוד עוזר, דוחה מגזין קנאביס את כל טענותיהם של ד”ר שופמן ועו”ד לאל, וטוען מנגד כי מדובר בתביעת השתקה אלימה מצידם של שני פעילים פוליטיים, שופמן ולאל, המקדמים את המשך מדיניות הרדיפה האכזרית כנגד צרכני קנאביס.

עוד נטען כי כל מטרת התביעה היא פגיעה בחופש הביטוי וניסיון להתנכל למגזין קנאביס, הדוגל במדיניות שונה מזו של התובעים, שלפיה נכון לקדם את ביטול הפללת הצרכנים ולנקוט בגישה של מזעור נזקים, ולא להמשיך ברדיפה ממוסדת אחר מאות אלפי בגירים בישראל.

“התביעה היא ניסיון השתקה פוליטי על ידי דמות שמקדמת עמדות מסוכנות הקוראות להמשך מדיניות רדיפה אכזרית אחרי 27% מהאוכלוסיה הבוגרת במדינת ישראל תוך כדי הפצת עובדות שאינן אמת ותוך הישענות מטעה על תואר אקדמי בזמן שאין ספק שלתובע יש אינטרס כלכלי בעניין,” נכתב בפתח כתב ההגנה.

“כתב התביעה מהווה ברובו מניפסט של הטעיות עובדתיות בהתיימרות מדעית תוך שימוש לרעה בהליך משפטי כניסיון נקמה של התובע, תוך הסוואת דעותיו המרושעות והמופרכות כ’אידאולוגיה’ וכל זאת ללא ציון מפורש של דבר לשון הרע הספציפי והוכחתו בראיה”.

על פי כתב ההגנה, אליו צורפו חוות דעת מקצועיות וכן דו”ח המלצות “ועדת מררי” (הועדה הממשלתית שהמליצה לאחרונה על לגליזציה בישראל), התובעים שופמן ולאל טוענים טענות מופרכות שנשללו בעשרות ועדות ברחבי העולם, כשהראשונה מהן עוד בשנת 1893.

“לנתבעים (מגזין קנאביס, מ”ק) אין ספק שהתובעים כלל לא מודעים למקור האיסור על השימוש בקנאביס, שהינו תוצאה של מחלוקת פרשנית באסלאם שהובילה לקביעה שמי שצורך קנאביס דינו 40-80 מלקות, ושבעקבותיה אימצו את המדיניות הזו הבריטים ובהמשך גם בארה”ב כאמצעי פוליטי לרדיפת אקטיביסטים וכהי עור,” נכתב.

תגובות של ד"ר שופמן נגד קוראי מגזין קנאביס
תגובות שפירסם ד”ר אמי שופמן נגד קוראי מגזין קנאביס (צילומי מסך מתוך תגובותת לכתבות באתרים ‘ישראל היום’ ו’דוקטורס אונלי’)

בהקשר לתגובות שפורסמו בתחתית מאמר הדעה במגזין קנאביס משנת 2016 נגד ד”ר שופמן, נטען כעת בכתב ההגנה כי מדיניות הפללת צרכני הקנאביס היא פשע שמבצעות מדינות נגד אזרחיהן וכי נפגעי המדיניות, צרכני קנאביס שנעצרו, הופללו ולעתים אף נשלחו בכח ל”מכוני גמילה” כמו זה אותו ניהל התובע ד”ר שופמן כאלטרנטיבה לשליחה למאסר בכלא, בודאי שחשים זעם מסוים כלפי אנשים כמו שופמן התומך בהמשך רדיפתם והפללתם. לכן, כך בכתב ההגנה, ניתן להבין מדוע סביר שקורבנות של המדיניות הזו או מטופלים לשעבר של ד”ר שופמן עצמו ישתמשו במילים נוקבות נגדו ונגד דומיו התומכים בהמשך הרדיפה האלימה כלפיהם.

איזה קנאביס אתה?

“במסגרת מדיניות ההפללה נעצרים אנשים על כך שהם צורכים צמח, והם נאלצים לבחור בין תיק פלילי שמשמעותו נידוי חברתי וכניסה לכלא, לבין ‘טיפול גמילה’ שהינו שם קוד להתעללות נפשית, שלפעמים נגררת להתעללות פיזית, בכפיה, תוך מתן יחס מזעזע של תת אדם וניסיון לחינוך מחדש הכולל בחלק מהמקרים ניתוק מהחברה, סימום, קשירות, צעקות והשפלות,” נכתב. “יודגש – רוב מוחלט מה’מטופלים’ במכוני הגמילה וגרוע מכך במחלקות גמילה סגורות לא עושים זאת מיוזמתם הפרטית והחופשית, אלא אגב כפיה חברתית וחשש מעונשים נוראיים, ומכאן שאין מדובר באמת ב’מטופלים’ כפי שטוען התובע שכן ‘מטופל’ מגיע למרפאה עם רצון להירפא בעוד שכאן מדובר בקורבנות של אלימות ישירה ועקיפה, המנסים לצמצם את נזקיהם החוקיים ומוכנים להפקיד את גופם וחייהם בידי ה’מטפלים’ כמו התובע”.

לטענת ההגנה בעניין גישתו של ד”ר שופמן כלפי צרכני קנאביס, נטען כי “הפרדיגמה הפגומה שבה חלק גדול מה’מטפלים’ האלה עובדים מובילה אותם למסקנה שמקור הבעיה היא ‘הסמים’, אבל האמת מורכבת בהרבה ויש קשר גבוה בהרבה בין הפגיעה הרגשית לבין הסביבה המשפחתית והחברתית בה אנשים גדלו. רבים מה’מטפלים’, שהם כאמור מרוויחים מה’טיפול’ הזה את לחמם, אף פותחים קליניקות פרטיות ומרוויחים סכומי עתק מה’טיפול’ שהם מספקים, כאמור טיפול אגב כפיה, ולפיכך הם סובלים מהטייה פסיכולוגית נוספת שהיא ‘נורמליזציה’ במסגרתה הם משכנעים את עצמם שכל הפגיעות שהם פוגעים בבני אדם הן ‘לטובתם’, ובכלל הם לכאורה עושים להם טובה ל’מסוממים’ האלה”.

לאחר מכן מוצגות בכתב ההגנה ראיות לכך שהתובע עצמו, ד”ר שופמן, הוא דווקא זה שמתנכל למגזין קנאביס ולקוראיו, ולא להפך כפי שהוא טוען. לדוגמה, בתגובות למאמרי דעה שהוא ושותפו עו”ד לאל פירסמו באתרים “ישראל היום” ו”דוקטורס אונלי” במסגרת מאבקם להמשך הפללת צרכני הקנאביס, ד”ר שופמן מכנה לכאורה את צרכני הקנאביס בכלל ואת קוראי מגזין קנאביס בפרט בכינויי גנאי כגון “נרקומנים”.

“כינויי גנאי ושנאה אלו המזכירים את הכינוי הלועזי Niggers ומבטאים התייחסות תת-אנושית באופן גלוי וחסר בושה, מעוררים רחמים על מטופלים שכך רואה אותם מטפלם,” נכתב עוד בכתב ההגנה. “לא בכדי אפוא, שרוב מוחלט מאלו שתומכים בהמשך מדיניות ההפללה הנוראית, האכזרית וחסרת ההיגיון, מגיע ממאגר ה’מטפלים’ הזה – האנשים המספקים את השירות הנורא ביותר (התעללות רגשית וגופנית בשם ה’עזרה’) במערך הכפיה הזה ושמבחינה חוקית הם הנהנים כלכלית יותר מכולם מאחר ומטה לחמם תלוי בהמשך אספקת ה’מטופלים’ על ידי מערך הכפיה, והם הופכים עצמם פעמים רבות לנערי הפוסטר של מדיניות ההפללה הנפשעת כולה – ואחד מהם הוא התובע, ד”ר אמי שופמן.”

“בו בזמן שהוא נער הפוסטר הלוחם על המשך הרדיפה של הצרכנים, ד”ר שופמן הוא גם כאמור מפעיל מכון התעללות נפשית וגופנית בכפיה לאותם קורבנות שבחרו שלא להיכנס לכלא, ומרוויח הון כספי ותרבותי ממפעל ההתעללות הזה,” נכתב.

ד”ר אמי שופמן, ממובילי ההתנגדות ללגליזציה ותומך בהמשך הפללת הצרכנים (צילום מסך: פייסבוק – ספריית הרמן למדע הטבע, האוניברסיטה העברית | שימוש בכפוף לסעיף 27א’ לחוק זכויות יוצרים)
ד”ר אמי שופמן, תומך בהמשך הפללת הצרכנים (צילום מסך: פייסבוק – ספריית הרמן למדע הטבע, האוניברסיטה העברית | שימוש בכפוף לסעיף 27א’ לחוק זכויות יוצרים)

לאור עובדות אלו ובהתייחס לאותה תגובה שכינתה לכאורה את ד”ר שופמן בכינוי ד”ר מנגלה, משיבים הנתבעים כי “פשעיו של התובע בעיני צרכן קנאביס ממוצע, שרואה את המציאות כפי שהיא, בוודאי אינם פשעים שמקבילים לפשעי הנאצים. הנאצים בנו מפעל רצח על בסיס השתייכות דתית-גזענית, בעוד שמדיניות ההפללה היא ‘רק’ מפעל רדיפה, כליאה, נטילת חופש האדם, לעיתים לזמן ארוך, נידוי והתעללות נפשית – אך הנזק לקורבנות אלה נוראי גם כן: הקורבנות נרדפים במדינתם ומרגישים חוסר ביטחון בכל רגע ביום, נאלצים לראות במשטרת ישראל ובגורמי אכיפת החוק כאויב, נדחקים נפשית לראות במדינה עצמה כגוף עוין, ורבים מהם מפתחים אידיאולוגיה המכונה ‘אנרכיזם פוסט טראומטי’ היוצאת מנקודת הנחה של חוסר אמון מוחלט בכל גורמי השלטון, עשרות אלפים מחזיקים רישומים פליליים על צריכת צמח אשר לדעתם מועיל לחייהם, נאלצים להיתקל בספקים שהינם גורמים עברייניים שלעיתים מנצלים אותם, מרמים אותם, ותוקפים אותם פיזית ומינית, ולא בגלל שספקי קנאביס הם אנשים רעים מיסודם, אלא בגלל שרק אנשים לא נורמטיביים לוקחים את הסיכון לפעול מחוץ לגבולות החוק. הקורבנות מנודים מהחברה, נאלצים לחיות בסוד ולהסתיר סוד, לפחד בכל רגע בימי חייהם במדינתם שלהם ועוד ועוד, והסיבות המרכזיות לפגיעות הרגשיות שהם סובלים מהן היא מדיניות הרדיפה עצמה וכן אנשים כמו התובע – ולא החומרים שהם צורכים.”

עוד על פי כתב ההגנה “במבחן אובייקטיבי לכאורה ברור שהתובע ד”ר שופמן אינו אדם פסול מוסרית כד”ר מנגלה, פשוט כי כל השוואה לנאצים היא מוגזמת מיסודה ומכיוון שד”ר מנגלה הוא אדם שמעשיו מחרידים בכל קנה מידה, שהחזיק בני אדם כעכברי מעבדה, אבל מבחינה סובייקטיבית, עבור הקורבן הסובל, צרכן הקנאביס שנתקל בחוק במלוא כוחו, היה בכלא, נרשם לו רישום פלילי, אולי עבר הליך התעללות נפשית פסיכיאטרי בכפרי גמילה כמו זה שהתובע מספק, שנמנע ממנו להתקדם בחברה, נמנעו ממנו חינוך וקידמה, נמנע ממנו קשר אנושי, ויש עשרות אלפים כאלה בישראל, הרי שהתובע ממלא תפקיד קרוב וההשוואה, מנקודת מבטו הסובייקטיבית של הקורבן, לגיטימית לחלוטין. התובע אינו יכול לרחוץ בנקיון כפיו והוא אחד האנשים הפסולים מוסרית הקיימים בחברה שאנו חיים בה”.

עוד נטען כי העובדה שהתביעה הוגשה יותר מ-4 שנים לאחר פרסום התגובות לאותו מאמר דעה במגזין משנת 2016, מוכיחה “שהיתה להן אפס השפעה על המציאות של התובע ומכאן שאין כל נזק שנגרם”, וכן כי “קשה להאמין לתובע כשהוא אומר שהוא לא חיפש את השם של עצמו בגוגל”, ושבכל מקרה “למה התובע ציפה? שאנשים שהוא מסית נגדם וקורא לרדיפתם האלימה ושעל חלקם נכפה לקבל ‘שירות התעללות נפשית בכפיה’ בדומה לשירות שהוא מספק בתשלום יאמרו לו תודה?”

בהמשך מוכחשת בכתב ההגנה “הטענה להתנכלות לתובע מצד מגזין קנאביס, שהרי המגזין לא פירסם דבר אודות התובע במשך כ-4 שנים מאז אותו טור דעה”, מוכחשת גם “חובת הנתבעים להעביר פרטי טוקבקיסטים לתובע”, מוכחשות “הטענה שהתובע הוא ‘מומחה'”, “הטענה שמגזין קנאביס מעודד שימוש בסם פסיכואקטיבי מסוכן”, “הטענה כי קיימת לשון הרע באיזו מהתגוביות”, “הטענה כי לתובע יש שם טוב”, ועוד.

עורך דין שי לאל (צילום מסך: ערוץ 12)
עורך דין שי לאל (צילום מסך: ערוץ 12)

להפך, נטען כאמור כי דווקא התובע ד”ר שופמן, לעתים בשמו המפורש ולעתים לכאורה בשמות אנונימיים, הוא זה שהוציא את דיבתם של הנתבעים כאשר בתגובות שהוא עצמו פירסם לטורי דעה בנושא לצד עו”ד לאל המייצג אותו שפירסם תגובות משלו גם כן, כינה אותם “מסוממים ונרקומנים”, ועשה זאת “תוך שימוש בביטויים נבזיים ופוגעניים המכלילים ציבור של אנשים טובים ושגם הם לשון הרע כלפי ציבור ואלימות מילולית, ועושה רושם שהוא אף עושה זאת לכאורה באופן בוטה אף יותר תחת שמות אנונימיים”.

יתרה מכך, נטען, לא ברור מדוע הוגשה התביעה מלכתחילה שכן במכתבי התראה שנשללחו למגזין מטעם ד”ר שופמן ועו”ד לאל נתבקש המגזין להסיר את התגובה ואכן עשה זאת. “התובע בעצמו מודה בכתב התביעה שהנתבע הסיר תגוביות כאשר פנה אליו, ויצוין כי הסרת התגוביות נעשתה לפנים משורת הדין,” נכתב. “התובע מסתיר בחוסר תום לב מידע מבית המשפט כאשר לא מביא את ההתכתבות בין הצדדים בהקשר לתגוביות, ובכל מקרה התגובות כולן חוסות תחת חופש הביטוי ואינן מהוות לשון הרע”. כמו כ נטען כי “בכל מקרה קיימת חובה מוסרית לגנות אנשים פסולים כמו ד”ר שופמן שהינו תוקף מסוכן אשר קורא לרדיפת צרכני קנאביס”.

אחת הסוגיות העקרוניות שעולות בכתב ההגנה, היא שד”ר שופמן, שלפני הגשת התביעה הגיש כאמור מכתבי התראה בהם ביקש להסיר את התגובות – והן אכן הוסרו, דבר שלא מנע ממנו להגיש את התביעה – דרש במכתב הראשון להסיר רק תגובה אחת והתעלם מכל האחרות, ורק לאחר שזו הוסרה, במכתב מאוחר יותר, הוא דרש להסיר גם את האחרות, שאף הן הוסרו.

“מדוע לא כלל התובע את סדרת התגוביות להסרה כבר בפנייתו הראשונה? האם אולי התגוביות לא הפריעו? ואולי מדובר בהתנכלות למגזין קנאביס – התנכלות שהחלה במכתבי התראה חוזרים ללא סיבה מוצדקת, דרך התנכלות ולשון הרע של בא כחו של התובע במפגש בינו לבין הנתבע, ושיאה כעת בהגשת תביעת השתקה נבזית זו? נדמה כי התובע ובא כחו אינם בוחלים באמצעים על מנת להשתיק את מי שמתנגד לרצונם החולני לרדוף אחרי מעל לרבע מאוכלוסיית ישראל,” נכתב.

לסיכום נטען כי “מוכחשת זכאותו של התובע לפיצוי ומבלי לפגוע בכל באמור לעיל לגבי העילות למחיקה על הסף, הכחשת קיומו של לשון הרע, קיומן של הגנת אמת בפרסום והגנות תום לב, הנתבעים יטענו כי לא נגרם לתובע נזק, וכן כי הוא אדם שלא ראוי לכבוד ולפיכך כבודו לא יכול להיפגע; מוכחשת הטענה כי השמצות נגדו ‘הוזמנו’ או כל קונספירציה כזו, מוכחשת טענת הכוונה לפגוע בתובע, להפך – התובע עצמו מודה כי אין בטור שנכתב כל לשון הרע, ומוכחש השימוש במילה ‘אידיאולוגיה’ מצדו של התובע לתיאור דעותיו של התובע מאחר ויש בה מרכיב חיובי מסויים בעוד שעמדות התובע לגבי מדיניות ההפללה ראויות אך ורק לשם ‘רוע’.”

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר