רכיב נסתר בקנאביס אולי מקל על מיגרנות, באיזה זנים הוא נוכח?

מחקר ישראלי חדש מצא כי טיפול בקנאביס סייע ל-61% מהנבדקים שסבלו ממיגרנות, אך הנתון המעניין לא פחות הוא השאלה מה בדיוק בקנאביס מצליח לעשות זאת. לאחר סינונים ובדיקות נמצא כי כמויות ה-THC וה-CBD, אלו שלפיהם משרד הבריאות מקטלג את הטיפול בקנאביס, כלל אינן משנות את ההשפעה על השיפור במיגרנה.

על פי המחקר דווקא רכיב נסתר, קנבינואיד שלא היה ידוע למדע עד לאחרונה ושאפילו עדיין לא קיבל שם “רשמי”, הוא זה שעשוי להיות הגורם שמקל על מיגרנות. דווקא זני קנאביס שהכילו כמויות גבוהות יותר של רכיב זה, שנקרא בינתיים ms_373_15c, הם שהצליחו להקל על הסובלים ממיגרנה. רכיב אחר, ms_331_18d, עשה דווקא את ההפך.

קנאביס לטיפול במיגרנה

עדויות של מטופלים שחוו הקלה במיגרנות כתוצאה מהשימוש בקנאביס רפואי אינן דבר חדש, וישנן גם ראיות פיזיולוגיות למעורבות של המערכת האנדוקנבינואידית במיגרנות. כך לדוגמא נמצא שבנוזל השדרה (CSF) של הסובלים ממיגרנות כרוניות ישנו ריכוז נמוך משמעותית של האנדוקנבינואיד אננדמיד בהשוואה לנבדקים בריאים.

למרות זאת, המחקר על קנאביס ומיגרנות נמצא בחיתוליו ואין עדיין מספיק נתונים קליניים לגבי היעילות שלו לטיפול בהתוויה זו. אחת הבעיות היא שצמח הקנאביס מכיל מאות רכיבים פעילים ולא ניתן לדעת איזה מהם משפיע. קושי משמעותי נוסף הוא שמיגרנה אינה ברשימת ההתוויות ולכן קשה למצוא נבדקים עבור מחקר בנושא.

רוב המחקר שנערך בקנאביס רפואי עד היום התמקד בשני הרכיבים שהריכוז שלהם בצמח הוא הגבוה ביותר, הקנבינואידים THC ו-CBD, תוך התעלמות משאר הרכיבים. אך כאשר מדובר במיגרנות, נראה כי האפקט החיובי של קנאביס אינו תלוי כלל בריכוזי ה-THC וה-CBD שבו, אלא אולי רכיבים אחרים כמו אותו ms_373_15c.

61% מהמטופלים דיווחו על הקלה במיגרנות

במחקר, שנערך בהובלת ד”ר יהושוע (שוקי) אבירם בהנחייתו של פרופ’ דדי מאירי מהטכניון, ובשיתוף עם פרופ’ אילון אייזנברג מהמכון לרפואת כאב בבית החולים רמב”ם, אספו החוקרים נתונים של מטופלי קנאביס רפואי בישראל שאובחנו כסובלים ממיגרנות (אך קיבלו את רישיון הקנאביס שלהם עבור התוויה אחרת).

המטופלים ענו על שאלונים בהם הם דירגו את התדירות החודשית של התקפי המיגרנה שלהם, כאשר הם מטופלים בקנאביס, ואת התדירות החודשית של התקפי המיגרנה שלהם בחודש שלפני תחילת הטיפול בקנאביס. בהתבסס על תשובותיהם, המטופלים חולקו לשתי קבוצות: אלו ‘המגיבים לטיפול’ – שהמיגרנות שלהם השתפרו באופן משמעותי (הפחתה של 50% ומעלה בתדירות ההתקפים), ואלו שהמיגרנות שלהם לא השתפרו באופן משמעותי ושויכו לקבוצת ה’לא מגיבים לטיפול’.

רוב הנבדקים (61%) חוו כאמור שיפור משמעותי במיגרנות שלהם בעקבות השימוש בקנאביס, ובהתאם שויכו לקבוצת ה’מגיבים לטיפול’. המטופלים בקבוצת ה’מגיבים לטיפול’ לא רק סבלו פחות ממיגרנות ביומיום, הם גם השתמשו בהתאם בהרבה פחות משככי כאבים מקבוצת האופיואידים והטריפטנים בהשוואה לקבוצת ה’לא מגיבים’.

באופן מעניין, לא היה הבדל במינון הקנאביס החודשי הממוצע של שתי הקבוצות (כ-30 גרם בחודש) או בתדירות הצריכה של הנבדקים (כ-5 פעמים ביום), כך שהבדלים במינון אינם יכולים להסביר מדוע קנאביס עזר לקבוצת ה’מגיבים’ עם המיגרנות אך לא עזר לקבוצת ה’לא מגיבים’. בהתאם לכך, החוקרים שיערו כי ההבדל הוא לא בכמות שנצרכת, אלא בסוג או זן הקנאביס שנצרך, ובריכוז הרכיבים השונים בו.

קנבינואידים חדשים משפיעים על כאבי ראש

בשלב הבא של המחקר החוקרים ערכו ניתוח כימי של זני הקנאביס הרפואי שצרכו ה’מגיבים’ ושל זני הקנאביס הרפואי שצרכו ה’לא מגיבים’, וערכו השוואה ביניהם. ההנחה הייתה שהבדלים ברכיבים הפעילים בין הקנאביס שצרכו ה’מגיבים’ לזה שצרכו ה’לא מגיבים’ הם אלו שגרמו לכך שקבוצה אחת חוותה שיפור במיגרנות כתוצאה מהשימוש בקנאביס, והקבוצה השנייה לא.

מכיוון שמטופלים נוהגים לגוון ולרכוש זני קנאביס שונים אותם הם צורכים במקביל במינונים שונים, ניתוחים סטטיסטיים לא הצליחו להצביע על זני קנאביס ספציפיים שאחראים להבדל בין קבוצת ה’מגיבים’ וה’לא מגיבים’. בשל כך, החוקרים נאלצו לעשות ניתוח כימי מוחלט של כל אחד ואחד מזני הקנאביס הרפואי שצרכו הנבדקים, ואז לחשב מעין ממוצע חודשי כולל, של כל אחד מהרכיבים הפעילים עבור כל מטופל, מתוך מכלול הזנים שנצרכו.

באמצעות ניתוחים מורכבים אלו הם מצאו כי לא היה הבדל משמעותי במינון החודשי של הקנבינואידים המוכרים (THC, CBD וכד’) בין ה’מגיבים’ וה’לא מגיבים’, אך כן היה הבדל משמעותי ביניהם במינון של שני קנבינואידים הרבה פחות מוכרים.

שילובי הזנים שצרכו המטופלים בקבוצת ה’מגיבים’, אלו שחוו שיפור במיגרנות, הכילו ריכוז גבוה משמעותית (פי 3.4) של הקנבינואיד הבלתי מוכר ‘ms_373_15c’. בנוסף לכך, זני הקנאביס שצרכו המטופלים בקבוצת ה’לא מגיבים’ הכילו ריכוז גבוה משמעותית (פי 5) של קנבינואיד בלתי מוכר אחר – ‘ms_331_18d’.

במילים אחרות, התוצאות מצביעות על קשר בין שני רכיבים בקנאביס למיגרנות, כאשר באחד מהם מדובר בקשר חיובי (מקל על מיגרנות) ובשני מדובר בקשר שלילי (מונע הקלה ואולי אפילו מחמיר מיגרנות).

כפי שניתן לראות בגרף, 60% מהמטופלים בקבוצת ה’מגיבים’ צרכו מינון חודשי גבוה של הקנבינואיד הבלתי מוכר ה’טוב’, ms_373_15c, לעומת 30% בלבד מקבוצת ה’לא מגיבים’. בנוסף, רק 38% מהמטופלים בקבוצת ה’מגיבים’ צרכו מינון חודשי גבוה של הקנבינואיד ה’רע’, ms_331_18d, בהשוואה ל-74% מהמטופלים בקבוצת ה’לא מגיבים’:

הריכוז של שני הקנבינואידים הבלתי מוכרים היה יחסית נמוך בכל זני הקנאביס שנבדקו, והגיע רק עד 0.28% עבור הקנבינואיד ה’טוב’ (ms_373_15c) בזן שהכיל הכי הרבה ממנו, ורק עד 0.11% עבור הקנבינואיד ה’רע’ (ms_331_18d) בזן שהכיל הכי הרבה ממנו.

עם זאת, עדיין לא ידוע מהי עוצמת ההשפעה של הקנבינואידים האלו, ובהחלט ייתכן שהם פעילים במינונים נמוכים בהרבה מאלו שנחוצים עבור THC ו-CBD, כפי שאכן התגלה במקרה של קנבינואיד חדש אחר שאותר לאחרונה, THCP, שחזק פי 33 מ-THC אך נמצא בכמויות מזעריות בקנאביס.

הגילוי של הקנבינואידים הללו מאפשר כעת להרבות באופן סלקטיבי זנים שעשירים בהם, כדי ליצור זנים חדשים למחקרים עתידיים על מיגרנות, שיכילו ריכוזים גבוהים בהרבה של הקנבינואיד ה’טוב’ ms_373_15c וריכוזים נמוכים בהרבה של הקנבינואיד ה’רע’ ms_331_18d.

זני קנאביס שטובים אולי להקלה על מיגרנות

כעת חושף מגזין קנאביס לראשונה את שמות הזנים שהכילו את היחס ה”מועדף” של שני הקנבינואידים האלו – הריכוזים הגבוהים ביותר של הקנבינואיד ‘ms_373_15c’, שנמצא במתאם חיובי גבוה עם הקלה במיגרנות, והריכוזים הנמוכים ביותר (או כלל ללא) של הקנבינואיד ‘ms_331_18d’, שנמצא במתאם שלילי גבוה עם הקלה במיגרנות:

• ‘רומא’ של חברת IMC
• ‘דיירי קווין’ (DQ) של חברת IMC
• ‘ג’רוזליים’ של חברת פארמוקן
• ‘ניצן אינדיקה T20/C4′ (“בלאק לייבל”) של חברת שיח
• ‘חתונה בלבן’ של חברת שיח

עם זאת, החוקרים מציינים כי מכיוון שמדובר במחקר מתאמי, לא ניתן להסיק ממנו סיבתיות, כלומר לא ניתן לקבוע בהכרח שהקנבינואיד ‘ms_373_15c’ הוא באמת טוב למיגרנות והקנבינואיד ‘ms_331_18d’ הוא באמת רע עבורן, משום שייתכן כי ישנו משתנה נוסף שלא אותר והוא זה שמשפיע על הקשר.

כך לדוגמא ייתכן שזנים שעשירים בקנבינואיד ה’טוב’ ms_373_15c נוטים מטבעם להיות עשירים גם בקנבינואיד אחר כלשהו שעדיין לא התגלה, נקרא לו X. במקרה כזה, יכול להיות שדווקא X הוא הרכיב בקנאביס שמקל על מיגרנות, ולא ms_373_15c.

על אותו עיקרון, ייתכן כי זנים שעשירים בקנבינואיד ה’רע’ ms_331_18d נוטים מטבעם להיות עשירים גם בחומר אחר כלשהו שעדיין לא התגלה, נקרא לו Y. במקרה כזה, יכול להיות ש-Y הוא הרכיב בקנאביס שמחמיר מיגרנות, ולא ms_331_18d.

החוקרים מציינים כי על מנת לדעת בוודאות האם שני הקנבינואידים האלו משפיעים על מיגרנות באופן ישיר או שמא מדובר בקשר עקיף כפי שמתואר לעיל, יש לערוך מחקרי המשך שיבדקו את ההשפעות הישירות שלהם על בני אדם בניסויים קליניים מבוקרים.

“התוצאות שופכות אור על ההשפעות המיטיבות של קנאביס רפואי על מיגרנות, ומכוונות מחקרים עתידיים להתמקד בזני קנאביס שמכילים ריכוזים גבוהים או נמוכים, בהתאמה, של הקנבינואידים שמוזכרים במחקר זה,” נכתב בסיכום המחקר. “אם מחקרי המשך יאששו את התוצאות שקיבלנו, זה עשוי להוביל להוספת מיגרנות כהתוויה מאושרת עבור קבלת רישיון קנאביס רפואי בישראל”.