מה זה PGR? משרד הבריאות מתיר לראשונה שימוש במעכבי צמיחה
חומר מווסת צמיחה בשם פקלובוטרזול, ששימוש בו מביא לפרחי קנאביס עגולים, בשרניים, דחוסים וקשים יותר, קיבל לאחרונה היתר רשמי ראשון ממשרד הבריאות לשימוש בגידול קנאביס רפואי. החומר הזה עלול להיות מסוכן ורעיל כאשר נעשה בו שימוש מוגבר מדי, אך מצד שני כלל לא בטוח שאכן נעשה בו שימוש בישראל. אז למה משרד הבריאות אישר אותו?
הרשימה החדשה של חומרי הדברה המותרים לשימוש בגידול קנאביס רפואי שפירסם משרד הבריאות (PDF), מכילה לראשונה מספר חומרי הדברה שלא היו מותרים קודם, וביניהם גם החומר פקלובוטרזול (Paclobutrazol), אחד ממשפחת ה-PGR (מווסתי צמיחה, Plant Growth Regulators), שמיועד לשימוש בגידול אבוקדו ונוכח בחומרים שנקראים מדואו (Meadow) וקולטר (Cultar).
הפקלובוטרזול (PBZ), שהיה אסור עד לאחרונה בגידול קנאביס רפואי בישראל, הוא מעין הורמון גדילה המשמש לייצור תפרחות דחוסות, בשרניות, עגולות וקשות יותר. פרחים כאלה נחשבים ל”יפים” או “איכותיים” יותר ולכן בהתאם גם מניבים ליצרן ולמשווקים רווח גבוה יותר. כאשר נעשה בו שימוש מוגזם, הפרח יהיה “ספוגי” ועם הרבה “שיערות כתומות” (עלי, Pistil).
PBZ ידוע כחומר שמקטין את הצמחים, מגדיל את הפרחים ומאפשר אחידות בגדילה וזירוז קצב הפריחה. הוא גם משפר את ההתמודדות של הצמח עם תנאי מזג אוויר קשים, מייצר עלים כהים יותר, מגן מפני פטריות ובקטריות ומגביר את ההתפתחות של השורשים. דוגמה לשימוש בחומר היא במשטחי גולף, שם הוא יוצר שכבה צפופה של דשא שלא דורשת כיסוח מתמיד.
עם זאת, לחומרי PGR ובראשם פקלובוטרזול יש גם צדדים שליליים. מלבד רעילות גבוהה עד כדי סכנה בריאותית במקרה של שאיפת כמויות גבוהות מדי, פקלובוטרזול משמש כנוגד חומצה ג’יברלינית, האחראית בין היתר על הפקת טרפנים (Terpenes). לכן, קנאביס PGR ידוע ככזה שניחוחות הקנאביס שלו חסרים ושהריח שלו חלש או תפל או לא דומה לריח “רגיל” של קנאביס.
“פקלובוטרזול הוא חומר מננס, מלשון ננס,” מסביר מומחה בתחום בשיחה עם מגזין קנאביס. “בישראל הוא מותר בעיקרון רק באבוקדו ועכשיו גם בקנאביס. זה חומר רעיל אבל כדי לעמוד ברמת השארייתיות המותרת על פי משרד הבריאות צריך להשתמש בו בשלב מוקדם של הצימוח, לא בחודש האחרון של הגידול, לכן אני לא מאמין שזה מסכן את המטופלים”.
האם כל קנאביס דחוס וקשה הוא בהכרח תוצר של שימוש ב-PGR? התשובה לדברי המומחה היא לא: “כדי להגיע לתפרחות דחוסות ניתן להשתמש גם ב-CO2, בדשנים מסויימים, ויש משקל לגנטיקה, אז העובדה שלאחרונה נראים בשוק יותר פרחים דחוסים לא בהכרח קשורה להיתר שניתן להשתמש בפקלובוטרזול. יש סבירות שזה סתם צירוף מקרים, אי אפשר לדעת.”
“פקלובוטרזול בעצם עושה את הצמחים נמוכים יותר, ואחידים יותר,” הוא מפרט עוד. “למעשה, מדובר בחומר שהוא אנטגוניסט (מעכב) של ג’יברלין. ההשפעה העיקרית של ג’יברלין היא התארכות תאים, אז כשיש צמח עם הרבה ג’יברלין התאים שלו יהיו ארוכים יותר, הוא יהיה יותר דליל. ברגע שמונעים נוכחות של ג’יברלין באמצעות פקלובוטרזול, הפרחים יהיו דחוסים”.
לא ברור באיזה שלב אם בכלל החלו מגדלי הקנאביס בישראל להשתמש בחומר זה. אמנם הוא הותר לשימוש רק כעת, אך משרדי הבריאות והחקלאות סירבו להשיב לשאלת מגזין קנאביס האם הסיבה להוספתו לרשימה באה עקב בקשות מגדלים. לכן, לא ניתן להפריך את הטענה שהשימוש בו החל קודם והוא זה שהביא לשינוי ברור לאחרונה בנראות הפרחים בשוק.
מלבד פקלובוטרזול הותרו לשימוש גם שלל חומרי הדברה אחרים כגון אבמקטין (Abamectin), אקרינטרין (Acrinathrin), בוסקליד (Boscalid), סיפלומנטופן (Cyflumetofen) ועוד. ברשימה נקבע רף מקסימום של שארייתיות וחשוב להדגיש שהיא נמוכה למדי. למשל, במקרה של פקלובוטרזול, מותרת שארייתיות של עד 0.01 PPM שלמעשה כמעט לא מאפשרת נוכחות.
בשיחה עם מומחה נוסף, אגרונום ותיק בענף, הוא מעריך שלא נעשה שימוש בפקלובוטרזול בישראל פשוט מכיוון ששימוש כזה היה מתגלה בבדיקות. לדבריו, בדיקות לאיתור חומרים שכאלה נעשות לא רק בשלב הסופי, של התפרחת, אלא גם בשלבי הצמיחה. כמו כן, השימוש היעיל בפקלובוטרזול יהיה בתחילת שלב הפריחה, מה שיוביל לשארייתיות שעוברת את הרף המותר.
“זה חומר שאסור לחלוטין בירקות, במזון בכלל, והחריג היחידי הוא אבוקדו, אף אחד לא מבין למה,” הוא אומר. “משתמשים בחומר הזה בירקות כי גילו שאין שארייתיות שלו בפרי גם אם בשתיל עצמו יש. אם יבדקו שתילי ירקות ימצאו את זה אבל בפרי לא. בקנאביס, אם ישתמשו בו בשלב הצימוח כנראה כן ימצאו אותו בתפרחת כי מדובר בגידול קצר בהרבה, של כמה חודשים”.
“רוב הסיכויים שאין שימוש בפקלובוטרזול בישראל כי בקנאביס הרפואי עושים דיגומים בכמה תחנות, לפני שמעבירים לחממה, ולפני שלב הפריחה, אז אם מישהו טיפל עם זה בשלב הפריחה זה היה מתגלה בשלב הסופי של הפרח והרי נקבעה רמת שארייתיות מאוד נמוכה,” הוסיף. “מצד שני, עצם זה שמתירים את זה זה לא ברור, זה אומר שמישהו ביקש שיאפשרו את זה.”
יש לציין שמשרד הבריאות לא מחייב את יצרני הקנאביס הרפואי לסמן על גבי האריזה את סוגי החומרים ששימשו אותם בשלבי הגידול, כך שבכל מקרה לא ניתן לדעת בודאות האם נעשה שימוש כזה או לא.
משרד החקלאות לא השיב כאמור לשאלה האם האישור לשימוש בחומרים אלו נובע מבקשה של המגדלים, אך כן השיב לשאלה האם ישנה סכנה בריאותית כלשהי למטופלים: “רשימת חומרי הדברה המותרים בגידול קנאביס רפואי נבחנה בדקדקנות במשך כשנתיים של עבודה אינטנסיבית בשיתוף עם היחידה לקנאביס רפואי (היק”ר) במשרד הבריאות. לכל חומר הדברה נקבע ערך סף המותר לשימוש בו, תוך התחשבות במקדמי ביטחון גבוהים ביותר, כולל בחינת הסכנות הפוטנציאליות בשאיפה בעת בעירה וכתוצאה מכך, נקבע שערך הסף לשימוש בחומרים אלו יהיו נמוכים בהשוואה לתוצרת חקלאית טרייה. בנוסף, כל חומר עבר בחינה טוקסיקולוגית רחבה. נציין כי חומרי ההדברה שציינת נמצאים בשימוש בגידול קנאביס רפואי בקנדה ובמדינות אירופה נוספות בהתאם להוראות היצרן של החומרים. זאת ועוד, חומרי הדברה אלו נמצאים בשימוש לא מבוטל בשורה של גידולים חקלאיים, בעיקר תבלינים, במשך שנים רבות וזאת לאחר בדיקה של השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות. חשוב להדגיש, כי לא כל חומר הדברה הנמצא בשימוש משאיר שאריות בתוצרת חקלאית, ומכאן אינו מהווה סכנה לצרכנים.”
משרד הבריאות העדיף לא למסור תגובה בשלב זה והיא תצורף כאן אם וכאשר תתקבל.
