משרד הבריאות מחפש טכנולוגיה שתחליף עישון קנאביס

האגף לפיקוח והסדרת מערך הקנאביס הרפואי במשרד הבריאות פרסם השבוע קול קורא למענקי מחקר לפיתוח מערכות מתן (Delivery Systems) חלופיות לעישון קנאביס. התקציב הכולל: 400,000 ש"ח. המועד האחרון להגשה: 1.9.2026.

הכסף מחולק לשני מסלולים. מסלול א', "טכנולוגיות שאיפה מדויקות", מתוקצב ב-300,000 ש"ח בשלושה מענקים של 100,000 ש"ח כל אחד, ומיועד לפיתוח מערכות "המבטיחות הדירות מינונית (Reproducibility) ומניעת תוצרי לוואי של שריפה, במטרה להוות חלופה רפואית מלאה לעישון". מסלול ב', פדיאטרי, מתוקצב במענק אחד של 100,000 ש"ח.

מה נדרש בתמורה למענק

עיון במסמך הדרישות מגלה שהמשרד אינו מחפש רעיון או אב-טיפוס, אלא נתונים קליניים. המענק, כך נכתב, "מיועד לתמוך במחקרים קליניים השוואתיים לעומת הסטנדרט הטיפולי המקובל" – כלומר מול תפרחת – לקביעת פרופיל ספיגה וזמינות ביולוגית (AUC/Cmax), זמן הגעה להשפעה טיפולית בהשוואה למוצר הקיים בשוק, ובטיחות מערכת המתן.

בטופס הבקשה, הנושא את כותרת לשכת המדען הראשי, נדרשת תכנית מחקר באנגלית באורך עד עשרה עמודים, חישוב גודל מדגם ונימוקו, אישור ועדת הלסינקי לניסוי בבני אדם, מכתבי שיתוף פעולה וחמישה שמות של סוקרים פוטנציאליים. המסמך אף ממליץ להיוועץ בביוסטטיסטיקאי לפני ההגשה.

התשלום מותנה באבני דרך: 10% בחתימת החוזה, 45% עם קבלת טופס 7 וטופס 8 מהוועדה לניסויים קליניים, ו45% נוספים "לאחר הכנסת המוצר לרשימת מוצרי הקנאביס המאושרים". במענק של 100,000 ש"ח, המשמעות היא 10,000 ש"ח בעת החתימה; את הניסוי עצמו נדרש הזוכה לממן מכיסו ולקבל החזר בדיעבד.

כאן גם נמצאת סתירה פנימית: המענק, נכתב במסמך, "פתוח לתקופה של 18 חודשים", אך התשלום האחרון מותנה ברישום מוצר חדש ברשימת המוצרים המאושרים – תהליך שאורכו בפועל עולה על 18 חודשים. הלכה למעשה, ייתכן שאף זוכה לא יראה את אותם 45%.

מה חסר בכלל, אם יש מאיידים רפואיים?

בישראל מאושרים כבר היום כאמ"ר – אביזרים ומכשירים רפואיים – מכשירי האידוי של החברה הגרמנית סטורז אנד ביקל (Storz & Bickel): וולקנו מדיק לשימוש ביתי במחיר של כ-2,500 ש"ח ומייטי מדיק לשימוש נייד, במחיר של כ-1,500 ש"ח. אגף השיקום במשרד הביטחון אף מחזיר למטופליו עד 1,999 ש"ח עבור מכשיר אידוי, אחת לשלוש שנים.

אלא שאישור אמ"ר קובע שהמכשיר בטוח ומיוצר לפי תקן – לא שהוא מספק מנה מדודה. כמות ה-THC שמגיעה לריאות תלויה בגריסת התפרחת, בצפיפות המילוי, בעומק השאיפה ובשארית שנותרת בתא החימום. אותה תפרחת בדיוק, בשני מטופלים, מייצרת שתי מנות שונות. הזמינות הביולוגית שמדווח היצרן היא טווח – 29%–35% – ולא מספר. ומעל הכל, המכשיר אינו חלק מהמוצר: המטופל קונה מאייד בנפרד, כמוצר צרכני, ואין ישות רגולטורית אחת, מוצר ומכשיר יחד, שאפשר לצרף לה נתוני ספיגה ולרשום.

זה הפער שהקול הקורא מבקש לגשר עליו, והוא אינו פער של חומרה אלא של תיק רגולטורי. המשרד אינו מצפה שמישהו ימציא מכשיר בתקציב הזה; הוא מממן את הרגל הקלינית של מערכת מתן שהמגיש כבר שולט בה. וכך זה עובד בפועל: החברה מרשה לעצמה פלטפורמת חומרה מיצרן מתמחה, מפתחת מחסנית ופורמולציה משלה, מריצה את מחקר ה-PK ורושמת את צירוף המוצר-מכשיר על שמה. החומרה מורשית – התיק, הפורמולציה והאישור הם שלה. זו גם הסיבה שהתשלום האחרון בקול הקורא משולם דווקא עם רישום המוצר: המדינה משלמת על מסירת נכס מסחרי.

המוצר היחיד בישראל שעמד בהגדרה הזו הוא משאף סאיקי (Syqe) – מכשיר ישראלי המאדה מתפרחת גולמית מנות מדודות של 250 עד 1,000 מיקרוגרם THC, בלחיצת כפתור. הוא אושר, שווק, ונכשל מסחרית באופן מוחלט: 1,950 ש"ח למכשיר ו-740 ש"ח למחסנית, ולפי נתוני משרד הבריאות – כמה עשרות מטופלים כנראה מתוך כ-140,000. פיתוחו ארך שמונה שנים ועלה מעל 80 מיליון דולר. הסכום שהמשרד מציע כעת עבור מוצר מתחרה, כולל ניסוי קליני ורישום: 100,000 ש"ח.

התקדים: אישור ראשוני ב-2018 – ואף מחסנית לא נמכרה

יש לניסיון הזה תקדים ישראלי מדויק, והוא אינו מעודד.

בשנת 2018 הודיעה חברת קנאבו (Kanabo) כי קיבלה מהיחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות "אישור ראשוני" למכשיר ה-VapePod כאביזר רפואי לשאיפת תמציות קנאביס. הדיווח, שמקורו בהודעה לעיתונות של החברה עצמה, הפך לכותרות בעולם: ישראל היא המדינה הראשונה שהעניקה מאייד לקנאביס רפואי מעמד של מכשיר רפואי.

שני דברים לא נכללו בכותרת ההיא. הראשון: המכשיר אינו פיתוח של 'קנאבו'. ה-VapePod הוא מודיפיקציה של פלטפורמת Liquid9 של חברת החומרה האמריקאית Jupiter Research מאריזונה. במרץ 2018, בכנס CannaTech בתל אביב, רישתה 'קנאבו' את הפלטפורמה תחת המותג VapePod, והשתיים כיילו אותה יחד – Jupiter שינתה את הגדרות המתח, ו'קנאבו' התאימה את נשא התמצית.

השני: האישור הסופי לא הגיע מעולם. באותה שנה דווח כי ההפצה בישראל מתוכננת ליוני, "אם ייפתרו מכשולים בירוקרטיים נוספים", ולקראת הנפקתה בבורסת לונדון אמרה החברה למשקיעים כי היא "ממתינה לאור הירוק הסופי". ואז נקטה 'קנאבו' בדיוק בצעד שהקול הקורא מבקש היום: הגישה בקשה לניסוי זמינות ביולוגית ויעילות של פורמולות השאיפה שלה עם ה-VapePod, בשיתוף חברת 'שיח שריד' והמרכז הרפואי הדסה. כך הסבירה למשקיעיה: תוצאת הניסוי תהיה האישור שיאפשר את שיווק המכשיר והמחסניות בישראל – והן יהיו מחסניות האידוי הראשונות בשוק.

זה לא קרה. 'קנאבו' מיקדה את המסחור בבריטניה ובגרמניה, שם שווק ה-VapePod תחת המותג NOIDECS. בישראל לא הושק דבר. המסחר במניות Kanabo Group plc בלונדון הושעה במאי 2025 לאחר התפטרות רואה החשבון והתרעות על הרעה מהותית במצב החברה, וב-28 בנובמבר 2025 מונו לה מפרקים-מנהלים מטעם RSM UK. עד היום לא חזרה החברה לסחירות. בין לבין, במאי 2025, רכשה חברת אינטרקיור (Intercure) את הישות הישראלית, 'קנאבו מחקר בע"מ'.

כלומר: חברה ייעודית, עם אישור ראשוני, שותפות עם הדסה ועם אחת מחוות הקנאביס הגדולות בישראל, ומימון מבורסת לונדון, לא השלימה את המסלול הזה בשבע שנים. משרד הבריאות מבקש כעת לעשות זאת ב-18 חודשים.

מה שקרה בהמשך ממחיש עד כמה המסלול הזה אפשרי – ועד כמה הוא יקר. בית החומרה שספק לקנאבו את הפלטפורמה, Jupiter Research, עשה את אותו מהלך בדיוק עם שותף אחר: ב-12.5.2025 קיבלו ג'ופיטר וחברת 'קיורליף אינטרנשיונל' (Curaleaf International) אישור מכשיר רפואי אירופי מסוג Class IIa, לפי תקנת EU MDR 2017/745, למכשיר השאיפה הנייד הראשון לתמציות קנאביס נוזליות – אישור שנבחן ואושר על ידי גוף מוסמך אירופי, עם תיק טכני מלא והצהרת התאמה. בספטמבר 2025 הושק המכשיר בבריטניה במרשם, תחת השם Curaleaf Que Medical Inhalation Device, והוא מכויל למשך שאיפה של שלוש שניות ומספק, לפי החברה, "מנה מתוקננת בכל שאיפה". ישראל נגעה בבית החומרה הזה ראשונה, ב-2018. המוצר המאושר יצא לשוק בבריטניה.

יש בסיפור של ג'ופיטר גם פרט שממחיש מדוע 'סאיקי' לא הצליחה. בתי מרקחת בבריטניה מציעים את מכשיר 'קיורליף' במחיר של 9 פאונד – כ-40 ש"ח. המכשיר משמש כפלטפורמה בלבד, וההכנסה נמצאת במחסניות הקנייניות שהוא תואם רק להן, בהיקף של עד 240 שאיפות ממחסנית של מיליליטר. משאף 'סאיקי', לעומת זאת, הושק בישראל ב-1,950 ש"ח למכשיר ו-740 ש"ח למחסנית. הכישלון המסחרי בישראל לא היה בהכרח כישלון של הטכנולוגיה, אלא של מודל התמחור.

ומי בכלל יכול להגיש? תנאי הסף מחייב תאגיד ישראלי או מוסד מחקר המחזיק ברישיון עיסוק או רישיון מחקר בקנאביס, וקריטריון "Time to Patient" מחייב "בשלות טכנולוגית (TRL גבוה)". הצירוף הזה מוציא כמעט כל גוף אקדמי ללא שותף תעשייתי, ומשאיר רשימה של שחקן אחד עד שלושה.

ולראשונה: קנאביס לילדים

מסלול ב' הוא החידוש שכמעט לא זכה לתשומת לב. הוא מיועד ל"פיתוח דרכי מתן (Non-Invasive) המותאמות פיזיולוגית לילדים, תוך שיפור הזמינות הביולוגית והיענות המטופל, בדגש על בטיחות ודיוק במינונים נמוכים".

זו, למיטב ידיעת מגזין קנאביס, הפעם הראשונה שמשרד הבריאות מקצה תקציב לפיתוח דרך מתן ייעודית לילדים. מטופלים פדיאטריים בישראל, בהתוויות כמו אפילפסיה עמידה ואוטיזם, מקבלים כיום בעיקר שמן במתן תת-לשוני. "מתן לא פולשני המותאם פיזיולוגית לילדים" יכול להתפרש כתרסיס אף, סרט מסיס, מדבקה טרנסדרמלית או שאיפה. התקציב לכל התחום: מענק אחד של 100,000 ש"ח.

ובזמן הזה: עטי האידוי בפתח

בעוד משרד הבריאות מציע מענקים למחקר על שאיפה מדידה, התחליף שצפוי להגיע ראשון למטופלים הישראלים מגיע דווקא ממשפחת עטי האידוי. מגזין קנאביס חשף ביוני 2025 כי חברת 'קרונוס' (Cronos) נמצאת בתהליך לקבלת אישור רגולטורי לעטי אידוי לקנאביס רפואי בישראל – צורת מתן נפוצה בקנדה ובארה"ב שטרם הגיעה לבתי המרקחת כאן. בחברה העריכו אז שההשקה תתרחש במחצית הראשונה של 2026; זה לא קרה, וגורמים בחברה אמרו למגזין קנאביס בחודש שעבר כי הבקשה הוגשה לאגף והם מעריכים שהמוצר יושק בתוך חודשים.

עטי אידוי בתצורתם הצרכנית, הנפוצה בקנדה ובארה"ב, אינם נחשבים מערכת מתן מדידה: המנה תלויה במשך השאיפה ובעומקה. ואולם מחברת 'קרונוס' נמסר למגזין קנאביס כי המוצר המיועד לישראל שונה מעט אידוי צרכני: לדברי החברה, המכשיר מחזיק באישור אמ"ר, פותח במחקר שנמשך שנים, וכולל מנגנון המגביל את משך השאיפה ואת הכמות הנשאפת – כך שההבדל בין שאיפה קצרה לארוכה קטן מאוד, ולטענתה משרד הבריאות הכיר במנגנון זה כמענה לדרישת ההדירות המינונית. יצוין כי עיקרון דומה – הגבלת משך השאיפה – עומד גם בבסיס המכשיר של 'קיורליף' שאושר באירופה. מה שטרם ידוע הוא האם המוצר נתמך בנתוני ספיגה השוואתיים (PK) מהסוג שהקול הקורא דורש ממבקשי המענק. כך או כך, הוא צפוי להגיע לבתי המרקחת לפני כל מוצר שייצא מהקול הקורא – ובלי מענק מהמדינה.

מסמך אחד, שתי מדיניויות

פסקת החזון של הקול הקורא מציבה מטרה של הרחבה: "מדיניות משרד הבריאות לגיוון במוצרי שימוש בקנביס על מנת להגדיל את מגוון שיטות המתן לקנאביס רפואי ולאפשר את חופש בחירת המטופל, לרבות בפיתוח תחליפי עישון".

אלא שבהמשך אותו מסמך מופיעה שפה אחרת. מסלול א' מגדיר את היעד כ"חלופה רפואית מלאה לעישון", ואחד מארבעת קריטריוני השיפוט הוא "Clinical Impact (20%): הערך המוסף למטופל והפוטנציאל להחלפת העישון כסטנדרט טיפולי".

זו אינה שאלה תיאורטית. ב-3.5.26 המליצה הוועדה לבחינת מגמות הטיפול בקנאביס, בראשות ד"ר גלעד בודנהיימר, להפסיק בהדרגה את שיווק התפרחות בתוך שלוש שנים – ובתיק הכתבים שהפיץ אז המשרד נכתב כי "מתפרסם בימים אלו קול קורא למחקרים לקידום שימוש במשאף בתצורה למתן קנאביס". שלושה ימים לאחר מכן הנחה שר הבריאות חיים כץ את מנכ"ל המשרד להקפיא כל פעילות ליישום ההמלצות, באומרו כי "חזרה לאחור, סרבול ההליך והגבלת השימוש בקנאביס רפואי אינם הדרך". המסמך שפורסם השבוע נושא תאריך 20.7.26 – כ-11 שבועות אחרי אותה הנחיה.

עידוד פיתוח של חלופות אינו מגביל דבר, ואינו נוגע בזכותו של מטופל לתפרחת. אבל השאלה נותרת פתוחה: האם היעד הוא להוסיף אפשרויות, כפי שאומרת פסקת החזון – או להחליף את העישון כסטנדרט טיפולי, כפי שאומר קריטריון השיפוט, וכפי שהמליצה אותה ועדה שהשר הורה להקפיא.

עדכון (5.8.26): בעקבות פניית חברת 'קרונוס' עודכן החלק בכתבה העוסק בעטי אידוי. בגרסה המקורית נכתב כי המוצר הצפוי "אינו מדיד כלל"; מהחברה נמסר כי המכשיר מחזיק באישור אמ"ר וכולל מנגנון להגבלת משך השאיפה והכמות הנשאפת, והנוסח תוקן בהתאם.