עדכוני מלאי בוואטסאפ ללא הסכמה זה ספאם, לא שירות – בית מרקחת חויב לפצות מטופלת

בית משפט השלום בחדרה חייב היום (10.9) את בית מרקחת בריאות הדר בע"מ לשלם 5,000 ש"ח למטופלת קנאביס רפואי, בגלל הודעות וואטסאפ על מלאי ומחירי קנאביס שנשלחו אליה בלי שבית המרקחת הצליח להוכיח שהסכימה לקבלן. החברה מפעילה שני בתי מרקחת באזור פרדס חנה-כרכור.

התביעה הוגשה לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, המכונה "חוק הספאם", שאוסר לשגר דבר פרסומת בלי הסכמה מראש של הנמען ומאפשר לפסוק פיצוי של עד 1,000 ש"ח לכל הודעה. המחלוקת המשפטית שנותרה בסוף ההליך הצטמצמה לשאלה אחת: האם עדכון שוטף על זנים שנכנסו למלאי הוא פרסומת, או שירות למטופל שממתין לתרופה שלו.

השופט יעקב גולדברג קבע שזו פרסומת. זהו פסק דין של בית משפט שלום בסדר דין מהיר, לא הלכה מחייבת, ולצדדים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי – אבל הקביעה נוגעת לכל בית מרקחת שמפיץ עדכוני מלאי בוואטסאפ, ולכל מטופל שמקבל אותם.

"מדובר בפרסום מסחרי"

בית המרקחת טען לאורך ההליך שהמסרונים שלו שירותיים ולא פרסומיים. לביסוס הטענה נשען על החלטת בית המשפט העליון בעניין בזק משנת 2019, שבה נקבע כי מסרון שנשלח במסגרת מתן שירות ללקוח אינו "דבר פרסומת" ואינו מפר את חוק הספאם. בהחלטה מאפריל 2025, שבה ניסה להביא את הצדדים לפשרה, כתב גולדברג שעל פני הדברים "עשוי להיות ממש" בטענה הזו.

בכתב ההגנה הוצגה העבודה כשליחות. לטענת בית המרקחת, הסניף פתוח בשבתות ובחגים, ומאות מטופלים מוקירים תודה על עדכוני המלאי. התביעה עצמה תוארה שם ככפיות טובה של מטופלת כלפי בית מרקחת שפועל למען חולים. בעדות אמר הבעלים שההודעות הן "מעמסה גדולה" ו"חובה שלנו", כי זן שנמצא היום נעלם בעוד שלושה ימים, ושהאינטרס הוא לתת שירות – "אנחנו לא מחפשים שום דבר".

בסיכומים לא חזרה הטענה שההודעות אינן פרסומת, ובפסק הדין השופט קבע את ההפך: "וטוב שכך, באשר מדובר בפרסום מסחרי, גם אם יש בו יידוע של המעוניין בכך לגבי פרטים שונים הנוגעים לאספקת קנאביס רפואי". במילים אחרות, העובדה שההודעה מועילה למטופל אינה מוציאה אותה מגדר פרסומת.

מה נשלח בפועל

לפי כתב התביעה, המטופלת רכשה קנאביס רפואי בסניף פעם אחת באפריל 2023, ומאז ועד ספטמבר 2024 קיבלה יותר מ-200 פרסומים מסחריים, לעיתים כמה ביום, לרבות בסופי שבוע ובחגים. בצילומי המסך שצורפו לתביעה נראות שתי צורות: הודעת שגרה שנפתחת ב"מטופל יקר" ומפרטת את שעות ניפוק הקנאביס ואת פרטי הקשר, ולצידה מחירון "תפרחות קנאביס" ממותג של בית המרקחת, מחולק לפי סוגי זנים וקטגוריות, עם מחיר לכל זן.

בית המרקחת השיב שההודעות נשלחות רק למטופלי קנאביס שנרשמו לקבל עדכונים, וכי מסרון אחד בעל כמה עמודים נספר על ידי התובעת ככמה הודעות נפרדות. לטענתו, ההודעות אינן כוללות קריאה לפעולה מסוג "מבצע" או "מהרו לרכוש", אלא מידע על זמינות ועל תחליפים – בין היתר כדי שמטופל לא יישאר בלי הזן שהוא נזקק לו.

בפועל ההודעות הגיעו אליה כצ'אט אישי מאיש קשר בשם "כרכור קנאביס", לא כקבוצה שבה נראים מטופלים אחרים. בית המרקחת כינה את רשימות התפוצה האלה "קבוצות", וכשכתבה "הסר" השיב: "אני מיד מסיר אותך מהקבוצה".

בלי מסמך הסכמה אין הגנה

הנקודה שהכריעה לא הייתה תוכן ההודעות אלא ההסכמה לקבלן. "הנתבעת לא יכלה להראות לביהמ"ש מסמך הסכמה או אישור של התובעת לקבלת המסרונים", כתב גולדברג, "ועל כן בהעדר מסמך מסוג זה יש לדחות את טענת ההגנה של הנתבעת לפי שיגור המסרונים היה בהסכמה". המטופלת מצידה העידה שביקשה מהרוקחת לא לשלוח לה הודעות, ושנאמר לה שאינה יכולה לרכוש בלי למסור מספר טלפון.

מכאן נגזרה קביעה שנייה, מעשית עוד יותר: ביולי 2024 שלחה המטופלת "הסר", ובית המרקחת הסיר אותה מרשימת תפוצה אחת – אך לא ידע שהיא כלולה ברשימה נוספת, ואחרי הבקשה נשלחו אליה עוד 48 הודעות. השופט קיבל את גרסת בית המרקחת בעניין הזה כעניין עובדתי, אבל קבע שאין בכך די: על השולח לוודא שמי שביקש להיגרע מרשימת תפוצה הוסר ממנה, "ולוודא כי הוא עדיין מסכים להכלל ברשימת תפוצה אחרות, ככל שקיימות". רק אחרי בקשת הסרה שנייה, בספטמבר 2024, נפסקו ההודעות – מיד ולתמיד.

למה 5,000 ולא 75,000

בקביעת הסכום העדיף גולדברג "פיצוי גלובלי" על חישוב של מספר ההודעות כפול פיצוי לכל אחת. לחובת בית המרקחת נזקפו ריבוי ההודעות ומשלוחן גם בסופי שבוע ובחגים. לזכותו נזקפו ההפסקה המיידית אחרי הבקשה השנייה, וההסרה מרשימה אחת אחרי הראשונה – שבה ראה השופט גילוי של תום לב.

השיקול השלישי היה של המטופלת: בית המשפט קבע שחלפו 15 חודשים מההודעה הראשונה ועד שביקשה להסירה, בקשה "שיכולה היתה לעצור או לייתר את רוב רובן של ההודעות", ושהסברה לעיכוב "אינו מניח את הדעת". גם טענתה שהיא סובלת מרגישות יתר להודעות ושכל הודעה "מקפיצה" אותה לא הוכחה. מצבה הרפואי לא פורט בפסק הדין, מטעמי פרטיות. בשלב מאוחר של ההליך הגישה רשימה של יותר מ-500 הודעות, שנפסלה כהרחבת חזית אסורה.

מכיוון שנמצא כי בית המרקחת פעל בתום לב ו"מדובר לכל היותר בשגגה", נפסקו 5,000 ש"ח. את אי-פסיקת ההוצאות נימק השופט במפורש בפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק, והורה שכל צד ישא בהוצאותיו. הוא גם ציין שניסיונותיו להביא את הצדדים להסכמה "עלו בתוהו וחבל".

המטופלת יוצגה על ידי עו"ד משה בן ארוש ועו"ד דיאנה עלאוי; בית המרקחת על ידי עו"ד ליאור ארז.