פרופ’ אפק ומיסטר ארנון: רופא הקנאביס שהתמכר לרפורמה

פרופ' ארנון אפק מציג בראיון לאתר דה-מרקר שורת טיעונים בלתי מבוססים, שאף מנוגדים למה שהוא עצמו קבע במסגרת רפורמת בתי המרקחת. כמו מכור להימורים מסרב אפק לעצור רגע ולבחון את הדברים, ורק ממשיך לנסות לכסות את ההפסדים. דעה.

פרופ’ ארנון אפק, לשעבר מנכ”ל משרד הבריאות וכיום המשנה למנכ”ל בי”ח תל השומר, הוא הרופא היחיד החתום על המתודה הקלינית שהמציא משרד הבריאות לטיפול בקנאביס (“הספר הירוק”), כשלצידו הרוקח יובל לנדשפט והחקלאי בועז אלבו. השלושה פיתחו את הנוהל הרשמי החדש ללא בסיס מדעי ואף לפי מידע שגוי לגמרי לדברי מומחים.

בכך הפך פרופ’ אפק לדמות המקצועית הבכירה ביותר בישראל בכל הנוגע לטיפול בקנאביס רפואי, ולאחרונה אף מונה לתפקיד היועץ הרפואי הראשי של היק”ר לאחר התפטרותו של ד”ר מיכאל דור בעקבות הכשלים ברפורמה. אבל, למרות שהוא עצמו חתום על נהלי הרפורמה ואפיון המתודה החדשה לטיפול בקנאביס רפואי, פרופ’ אפק לא מבין כנראה מספיק את ההתרחשויות בענף בימים אלה, כך לפחות עולה מראיון שפורסם בשבוע שעבר בעיתון ‘דה מרקר’.

פרופ' ארנון אפק
טענות לחוד ומציאות לחוד – פרופ’ אפק ומיסטר ארנון, רופא הקנאביס של משרד הבריאות (צילום: פלאש90)

לדבריו, בניגוד לטענות הנשמעות מצד מטופלים, רפורמת “המדיקליזציה” מאפשרת לרופאים לאמץ את הרעיון של טיפול בעזרת קנאביס. האמת היא קצת אחרת: משרד הבריאות למעשה “עבד” על הרופאים, שלא היו מוכנים לרשום למטופלים מוצרים בשמות מוזרים כמו “אלסקה”, “חרמון” או “סיבידרים”, ויצר טבלת קטגוריות של מוצרים עם מספרים ואותיות באנגלית, שנראים אולי קרובים יותר למושגים שהרופאים מכירים ולתרופות הקונבנציונליות.

אך במציאות הקנאביס נשאר צמח שמרבית רכיביו אינם מוכרים למדע, ושכל אחד מהם וכולם יחד, כשבאים בתור “זנים”, יוצרים השפעות ייחודיות שעדיין נחקרות בימים אלו. פרופ’ אפק וצוות משרד הבריאות החליטו להתעלם מהעובדות, לקחת קיצור דרך, לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח, על מנת שיוכלו להניע רפורמה בענף לאחר כשלון שני הנסיונות הקודמים: פעם אחת נסיון ההשתלטות של הרשות למלחמה בסמים על הענף, שהסתיים בחקירות, מעצרים ופיטורים, ובפעם השנייה של חברת “שראל”, שהתקפלה לבסוף לאחר שהסתבר שמדובר במונופול פרטי בחסות ממשלתית.

טבלת הקטגוריות נקראת T/C. האחד מסמל THC והשני מסמל CBD, ולידם הוסיפו מספרים שמסמלים טווחים של חומר פעיל אחד או שניים בלבד. T15 לדוגמה מסמל את הממוצע של הטווח בין 11 ל-19 אחוז THC. כל הזנים שאחוזי ה-THC שלהם עומדים בקטגוריה הזו משוייכים אליה ואליה בלבד. האספקה ניתנת למטופלים על בסיס הקטגוריה, ומבלי שהם יודעים איזה זן הם קיבלו. הטבלה גרמה לכך שמטופל בעל מרשם של T15/C3 למשל, עלול לקבל כמה שקיות שונות כשבכל שקית זן שונה בעל השפעות אחרות. הוא יהיה אולי בעל אחוזי THC ו-CBD דומים, או קרובים לדומים, אך כל שאר מאות הרכיבים (הקנבינואידים, הטרפנים והפלבנואידים) שונים לגמרי. בעיה נוספת היא צמצום המגוון. אם עד כה יכול היה מטופל לבחור בין כ-10 עד 20 זנים מכל חברה, כעת הוא רשאי לקבל רק זנים שעומדים בקטגוריה, ומהווים רק כ-10%, או במקרה הטוב עד 40%, ממגוון הזנים הרחב שהיו זמינים עבורו עד כה.

בראיון מציג פרופסור אפק טענות המנוגדות לדברים שהוא עצמו אומר וקביעות שאינן עומדות במבחן המציאות מול נהלי הרפורמה שהוא עצמו ניסח. כך למשל הוא טוען, בצדק, כי “חלק גדול מהרפורמה נועד לתת מענה לבעיה שזה צמח ולא חומר בודד”, וכן ש”הצמח מכיל מאות חומרים שאנחנו לא מכירים את כולם ויש ביניהם אפקטים ואינטראקציות”, כלומר פרופ’ אפק מבין מצד אחד את חשיבות ההשפעה של מאות הרכיבים בקנאביס יחדיו ולא כמולקולות נפרדות. מנגד, בניגוד לדבריו שלו עצמו, הוא בנה רפורמה שעושה בדיוק את ההפך: מתעלמת לגמרי מנוכחות הרכיבים השונים בקנאביס ומבססת את כל הטיפול, וגם את האספקה, על שתי מולקולות בלבד, THC ו-CBD, תוך עיוורון מוחלט לאופי הזנים השונה כל כך ולהשפעת כלל הרכיבים במה שמכונה “אפקט הפמליה”.

פרופסור אפק קובע עוד, שוב בצדק כנראה, כי “הקשר בין הזנים העתיקים – אינדיקה וסאטיבה – למה שקורה כיום מקרי לחלוטין”. אך מנגד, המתודה הקלינית שהוא בעצמו חתום עליה, קובעת את כל בסיס הטיפול בקנאביס בדיוק על ההבדלים הלא קיימים הללו בין אינדיקה לסאטיבה, עד כדי כך שהמרשם שהרופאים מנפקים למטופלים כולל את החלוקה הבלתי מקצועית הזו שהובילה לכך שמטופלים לא קיבלו אספקה כי במרשם שלהם היה רשום “סאטיבה” ובבית המרקחת היו רק שקיות “אינדיקה”.

“אם הולכים על חומר בודד עלולים לאבד חלק מהאפקט הכולל של הצמח,” אומר פרופסור אפק, וצודק שוב. לדבריו “את הרגולציה שבונים חייבים להתאים לצמח רפואי ולא לחומר בודד”. אף על פי כן, במתודה הקלינית שהוא עצמו כתב, קובע מיסטר ארנון שלא לחייב את החברות היצרניות להבדיל בין הזנים השונים של הצמח, לא לרשום את שם הזן על האריזה, ולחלקם על בסיס טווח אחוזי THC ו-CBD בלבד. הטווח שקבע אפק כל כך רחב עד שגם הנסיון לקבוע את “עוצמת השפעה” לפי אחוז ה-THC מאבד משמעות ואף עלול לגרום ליותר נזק מתועלת – מה שאף הוביל בשבוע שעבר להגשת תביעה ייצוגית על סך חצי מיליארד ש”ח נגד החברות.

פרופסור אפק שוכח את תפקידו כמי שעמד ועומד בראש מערכת הבריאות הציבורית בישראל ולפיכך כמי שבריאות הציבור היא שאמורה לעמוד לנגד עיניו. לטענתו התפקיד של מערכת הבריאות היא “רק להיות אחראים על המדיקליזציה ואילו הכנסת היא הריבון בנושא הלגליזציה”. אמירה זו שגויה מיסודה שכן כאחראי על בריאות הציבור, הוא בהחלט כן מחוייב לדאוג לגבי הנזקים שגורם האיסור על קנאביס לציבור. העובדה שקנאביס אסור ולכן יותר משתמשים ב”נייס גאי” וסמים אחרים, היא אחריות של מערכת הבריאות. העובדה שרבים מתמכרים לתרופות מרשם כי הקנאביס אינו זמין, גם היא אחריות שלו ושל חבריו במערכת הבריאות. הרדיפה והפללת הצרכנים גם היא עניין של בריאות הציבור. מי שבריאות הציבור עומדת לנגד עיניו לא יכול להתעלם מכך ולשחק אותה “ראש קטן” שמתעסק רק במדיקליזציה.

כשהוא נשאל מה המטרה של המדיקליזציה אומר פרופ’ אפק כי “שלפחות טווח הריכוזים של החומרים שאנחנו מכירים יהיה בסטנדרט קבוע”, אך במתודה הקלינית שהוא עצמו, מיסטר ארנון, חתום עליה, נקבע טווח ריכוזים רחב כל כך עד שהוא מאבד למעשה ממשמעותו. אם מטופל מקבל שקית עלומה שמכילה פרחים מזן לא ידוע ובהם THC בכמות של 11% או של 19%, מדובר בההפך מ”סטנדרט קבוע”. דווקא באסדרה הישנה, בה חולק הקנאביס לפי זנים, ניתן היה להנות מזן ספציפי שמכיל טווח מדויק בהרבה.

אך זה לא הכל. פרופ’ אפק אף משקר ממש. לדבריו “הורים צריכים לדעת שהבקבוקון שהם קונים מכיל ריכוזים דומים של חומרים פעילים לבקבוקון הקודם ולזה שבא אחריו” וכן ש”בעבר ייצרו שמן מזנים שגדלו במקומות שונים והיו הבדלים בריכוזים”. אמירה זו פשוט שגויה לגמרי. השמנים שיוצרו עד כה נבדקו במעבדות והכילו כמויות מדויקות של רכיבים פעילים – בדיוק כמו השמנים המשווקים בבתי מרקחת היום. מדובר באותו המוצר בדיוק ואפק מתבלבל, או משקר.

“אני לא יכול לרשום מרשם למשהו כשאני לא יודע בוודאות שהחומר הפעיל זהה בכל פעם שהמטופל מקבל אותו, זו לא רפואה,” אומר פרופ’ אפק, אך שוב, כל מהות הרפורמה שמיסטר ארנון יצר מבוססת על טבלה של מוצרים שתכולתם אינה ידועה וטווח הרכיבים הפעילים בהם רחב כל כך עד שהופך חסר משמעות. הרופאים אולי רושמים מספר מדויק, למשל T15/C3, אבל בפועל המטופלים מקבלים פעם אחת 11%, פעם אחרת 19%, ובכל פעם זן אחר ללא כל יכולת אבחנה.

שקר נוסף שמפיץ פרופ’ אפק הוא שלכאורה במסגרת הרפורמה “נכתב פרוטוקול איך מגדלים קנאביס ואיך שומרים על הגנטיקה של הצמח”. טענה זו פשוט אינה נכונה. התקן לגידול קנאביס (IMC-GAP) שהמציא פרופ’ אפק יחד עם מנהל היק”ר לנדשפט כלל אינו קובע כיצד לגדל קנאביס. מה שכן מופיע שם היא חובה להשתמש בחומרי הדברה מסוכנים למשל, לצד חובה להעביר את כל התוצרת דרך הקרנה במתקן רדיואקטיבי, אך בשום מקום לא נאמר כיצד לגדל את הצמח.

לדבריו מספר המטופלים בקנאביס רפואי עלה בעקבות הרפורמה מ-20 אלף לפני 3 שנים ל-50 אלף כיום. “אלמלא הרפורמה, הכשרת הצוותים ובניית המודל לא היינו מגיעים ל-50 אלף מטופלים,” קבע. גם טענה זו אינה נכונה כמובן, שכן הרפורמה עדיין לא נכנסה לתוקף, בבתי המרקחת מטופלים רק פחות מ-10% מכלל המטופלים, ולכן לא היא זו שהובילה לעלייה בשימוש. דווקא האסדרה הישנה, שהצליחה לשפר את חייהם של רבים כל כך ולהוביל לסיקור תקשורתי חיובי בארץ ובעולם – היא זו שמשכה עוד מעוניינים. כיום בעקבות הרפורמה כל מה ששומעים בתקשורת זה על צרות ובלאגן.

כמו רבים אחרים במערכת פרופ’ אפק חוזר על הטיעון הקבוע: בישראל יש 50 אלף מטופלים לעומת 10,000 בלבד בגרמניה. בכך הוא מנסה להציג עד כמה ישראל מתקדמת בעניין זה. מה שאפק מתעלם ממנו היא העובדה הפשוטה שבגרמניה הקנאביס זמין בכ-30 עד 50 שקל לגרם לכל היותר בפארק הקרוב. גם גידול קנאביס בבית הוא למעשה די מותר שם כל עוד מדובר בכמויות לשימוש עצמי. הם גם יכולים לקפוץ ברכבת לאמסטרדם ולרכוש קנאביס כרצונם בקופי שופס, אז מדוע שמישהו יתעניין בביורוקרטיה הנדרשת לקבלת רישיון? בישראל מנגד צריך לשלם פי 2 כמעט, לחשוף את פרטיך האישיים לסוחר בן 16 ולהסתכן בזימון לחקירת משטרה לאחר שהילד ייתפס וימסור את רשימת הלקוחות שלו לחוקרים.

את האחריות למחסור החמור בקנאביס בבתי המרקחת מטיל פרופ’ אפק על חברות הקנאביס הרפואי. “אני טוען שיש למגדלים מספיק חומר,” הוא קובע, אך לעומתו מיסטר ארנון טוען ממש באותו המשפט כי “החומר לא עומד בסטנדרטים החדשים”. אז מה יעזור אם החברות ישחררו את החומר, שהרי לא ניתן לשווקו. לסיכום, למרות כל הנ”ל, כשנשאל האם שווה לשקול מחדש את קיום הרפורמה, מחה: “מה זה לשקול מחדש? זה אומר שהרופא שירשום עכשיו קנאביס לילד עם אפילפסיה לא ידע מה יש בפנים, שחברה תתאים טיפול לחולה בלי שנדע שבפעם הבאה הוא יקבל אותו מוצר. זו לא רפואה”. פעם נוספת פרופ’ אפק לא יודע מה קבע מיסטר ארנון ברפורמה, ולא מבין שדבר לא השתנה מבחינת אחוזי החומרים הפעילים במוצרים, אלא רק בהגדרות וטבלאות תיאורטיות שנוצרו על מנת להקל על הרופאים לבלוע את הצפרדע.

בשורה התחתונה הרפורמה צריכה להיקרא “רפורמת בתי המרקחת” ולא “רפורמת הקנאביס הרפואי” או “מדיקליזציה”, שכן הפרחים הם אותם פרחים, המוצרים הם אותם מוצרים וההשפעות הן אותן השפעות, רק שעכשיו הם נמכרים בבית מרקחת ובמקרה הטוב הם עולים יותר ומדוייקים פחות, ובמקרה הרע פשוט אינם בנמצא. “אין לנו פריווילגיה לשקול מחדש את הרפורמה,” הוא קובע לבסוף, אך נראה שכמו מהמר שממשיך להמר כדי לנסות ולהחזיר את ההפסדים, כך פרופ’ אפק, כמו שאר הגורמים במשרד הבריאות וביק”ר, התמכר לרפורמה ולמרות כשליה המרובים מסרב לעצור רגע ולבחון את הדברים מחדש.


הבמה שלך!

רוצה לפרסם טור דעה?



קנסות קנאביס

(החל מ-1 באפריל 2019)

מבוסס על נתונים רשמיים (פרטים כאן)

חדשות
Close