המדינה הבטיחה – ושכחה: נהגים מואשמים ב"שכרות" למרות שלא נמצא THC בגופם

צעיר בן 22 מאזור זכרון יעקב נעצר בחשד לעבירת ״נהיגה תחת השפעת סמים״, בעקבות דגימת שתן שנלקחה ממנו על ידי המשטרה ונשלחה למעבדה. התוצאות הראו תמונה חד-משמעית: החומר הפעיל בקנאביס, THC – לא נמצא. מה שכן נמצא היה THC-oic acid, מטבוליט לא-פעיל, ברמה של 46 ננוגרם למיליליטר.

במילים פשוטות: בגופו של הנהג לא נמצא שום חומר שגורם לשכרות או לפגיעה בכושר הנהיגה. מה שנמצא הוא שריד כימי המעיד על שימוש בקנאביס בעבר – ימים או אף שבועות קודם לכן. בכל זאת, הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה תחת השפעת סם מסוכן.

THC מול THC-COOH: ההבדל שהחוק מתעלם ממנו

כדי להבין את הבעיה, צריך להבין קודם את המדע. THC (טטרא-הידרו-קנבינול) הוא החומר הפסיכואקטיבי בקנאביס – זה שגורם לתחושת ה"היי" ושיכול לכאורה לפגוע בכושר הנהיגה. הוא נשאר בדם בריכוז משמעותי למשך שעות ספורות בלבד לאחר השימוש.

THC-COOH (או THC-oic acid, בשמו המעבדתי) הוא תוצר פירוק – מטבוליט – שנוצר בכבד לאחר שהגוף כבר עיבד את החומר הפעיל. הוא אינו פסיכואקטיבי, אינו גורם לשכרות, ואינו פוגע בתפקוד. אלא שהוא יכול להישאר בגוף במשך ימים, שבועות, ואצל משתמשים כבדים – אף חודשים.

ההבדל הזה מוכר ומקובל בספרות המדעית ובמערכות משפט ברחבי העולם. באירופה, כל המדינות שקבעו ספי נהיגה לקנאביס בודקות THC – החומר הפעיל – בדם, ולא מטבוליטים בשתן. בגרמניה, שעברה ללגליזציה ב-2024, הסף נקבע על 3.5 ננוגרם למיליליטר THC בסרום הדם. בבריטניה הסף עומד על 2 ננוגרם למיליליטר THC בדם.

"שיכור" – גם בלי טיפת שכרות

ובישראל? פקודת התעבורה מגדירה "שיכור" ככל מי שבגופו נמצא "סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן". ההגדרה אינה מבחינה בין חומר פעיל לשריד. כל כמות, ולו זעירה, של מטבוליט בשתן – מספיקה להעמדה לדין. בפועל, המשמעות היא שאדם שעישן קנאביס לפני שבוע או שבועיים, ונהג כשהוא מפוכח לחלוטין, עלול לעמוד לדין כ"שיכור".

ההשלכות חמורות מכפי שרבים מדמיינים. עצם ההגדרה כ"שיכור" גוררת עונש של עד שנתיים מאסר, קנסות כבדים, ושלילת רישיון חובה ל-24 חודשים. חברות ביטוח רשאיות לשלול כיסוי ביטוחי מנהג שבגופו נמצאו שרידי סמים. ובמקרה הקיצוני אך האפשרי: מי שמוגדר "שיכור" לפי החוק ומעורב בתאונת דרכים קטלנית – עלול לעמוד לדין בעבירת הריגה, גם אם לא היה תחת השפעה בפועל. זאת, בשל הדוקטרינה המשפטית של "אשמת השיכור", היוצרת חזקה של רשלנות פלילית. כך, הגדרה חוקית שמתעלמת מהמדע הופכת אדם מפוכח לחשוד בהריגה.

ההבטחה שלא קוימה

הבעיה הזו אינה חדשה ואינה סוד. במהלך שנת 2019 הוגשו לבית המשפט העליון שתי עתירות שדרשו מהמדינה להתקין תקנות שיבחינו בין חומר פעיל למטבוליט בהקשר של נהיגה: בג"ץ 2926/19, שהגיש בן ירמיהו לביא-שחם; ובג"ץ 5340/19, שהגישו אורן לבוביץ ומפלגת עלה ירוק. העתירות נותרו תלויות ועומדות במשך שלוש שנים, כשהמדינה מבקשת ומקבלת ארכה אחר ארכה.

בדיון שהתקיים ב-2 במאי 2022, בפני הנשיאה אסתר חיות, השופטת דפנה ברק-ארז והשופט דוד מינץ, לחץ בית המשפט על המדינה לספק לוח זמנים מחייב. "הדיון הקודם בתיק הזה היה בנובמבר 2019 ואז התבקשו שישה חודשים כדי לעדכן. השישה חודשים הפכו לשנתיים וחצי," ציינה הנשיאה חיות.

בסופו של דבר, נציג המדינה עו"ד יונתן נד"ב התחייב בפני ההרכב: "המדינה מצהירה שמשרד הבריאות יפרסם טיוטת תקנות להערות הציבור בתוך 60 יום." הנשיאה חיות הבהירה לעותרים: "זו ההתחייבות. לא יעמדו בה – שערי בית המשפט פתוחים לכם." העתירות נמחקו, בלא לפגוע בטענות.

הטיוטה שנשארה טיוטה

ואכן, טיוטת תקנות פורסמה. המסמך, שכותרתו "טיוטת תקנות התעבורה (סמים שאינם נחשבים סמים מסוכנים — קנבוס)", הציע מנגנון פשוט וברור: קנאביס לא ייחשב סם מסוכן לעניין נהיגה אם ריכוז ה-THC בדמו של הנהג אינו עולה על 3 ננוגרם למיליליטר דם (או 6 ננוגרם למיליליטר פלסמה/סרום) – בתנאי שלא נמצאו סמים נוספים, אין אלכוהול בדם, הרכב פרטי, והנהג אינו נהג חדש או צעיר.

הסף שהוצע, 3 ננוגרם THC, תואם את המקובל בעולם. חשוב להדגיש: מדובר ב-THC – החומר הפעיל – ולא במטבוליט. המשמעות: נהג שבגופו נמצא רק מטבוליט, כמו הצעיר מזכרון שהוזכר בתחילת כתבה זו, כלל לא היה עומד לדין לו התקנות היו נכנסות לתוקף.

אלא שהתקנות מעולם לא נכנסו לתוקף. הטיוטה פורסמה להערות הציבור – ומאז, שקט. כמעט ארבע שנים חלפו מאז ההתחייבות בפני בג"ץ, ולא תקנה אחת אושרה.

תגובות משרדי הממשלה: משפט אחד, אפס תשובות

מגזין קנאביס פנה למשרד הבריאות בחמש שאלות מפורטות: מה עלה בגורל הטיוטה שפורסמה? מדוע התקנות לא קודמו? האם קיים לוח זמנים חדש? האם המשרד מודע לכך שאזרחים מואשמים על בסיס מטבוליט בלבד? והאם הסף של 3 ננוגרם THC עדיין עמדתו המקצועית?

התגובה שהתקבלה מדוברת משרד הבריאות, שירה סולומון, כללה משפט אחד: "משרד הבריאות פעל בעבר וימשיך לפעול להסדרה של ההיבטים השונים של תחום השימוש בקנאביס למטרות רפואיות." אף לא אחת מחמש השאלות קיבלה מענה.

גם משרד התחבורה, שאליו נשלחו ארבע שאלות מפורטות, בחר שלא להתייחס לגוף העניין: "הסמכות להתקין תקנות בנושא זה מסורה לשר הבריאות. יש לפנות למשרד הבריאות בנושא."

כלומר: משרד הבריאות, שהתחייב בפני בג"ץ לפרסם תקנות ולא עשה כן, לא מוכן להסביר מדוע. ומשרד התחבורה, שבאחריותו בטיחות הנהגים בכבישי ישראל, שולח את השאלות חזרה – למשרד שלא עונה עליהן.

תיק נוסף, אותו דפוס

המקרה מזכרון יעקב אינו יחיד. עו"ד מיכאל כרמל, המייצג את הנאשם, מטפל במקביל בתיק נוסף בעל מאפיינים כמעט זהים. לאחרונה נעצר בחיפה צעיר נוסף, כבן 30, בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים. גם במקרה שלו, בדיקת המעבדה שיזמה המשטרה הניבה תוצאה זהה במהותה: THC, החומר הפעיל – לא נמצא. THC-oic acid, המטבוליט – 86 ננוגרם למיליליטר.

שוב: אין חומר פעיל. אין ראיה להשפעה בזמן הנהיגה. יש רק שריד מטבולי המעיד על שימוש בעבר. ובכל זאת – כתב אישום.

"לא תחת השפעה – אבל נאשם"

עו"ד כרמל מציין כי בשני התיקים מדובר בבעיה מערכתית ולא בתיק בודד. לדבריו, החוק הישראלי אינו מבחין בין מי שנוהג תחת השפעה בפועל לבין מי שנמצא אצלו שריד של חומר שהשתמש בו ימים או שבועות קודם לכן. "בעולם כולו עברו לבדיקות של חומר פעיל. אנחנו תקועים בהגדרה שמתעלמת מהמדע," אמר כרמל.

כרמל ציין כי הוא שוקל הגשת עתירה נוספת לבג"ץ אם הנושא לא ייפתר ברמת בתי המשפט הרגילים. "המדינה כבר התחייבה בפני בג"ץ ולא קיימה. הגיע הזמן שמישהו ידרוש ממנה לקיים את ההתחייבות," הוסיף.

לסיכום

כמעט ארבע שנים חלפו מאז התחייבה המדינה בפני בית המשפט העליון לפרסם תקנות שיבחינו בין חומר פעיל למטבוליט בהקשר של נהיגה בקנאביס. הטיוטה פורסמה, אך לא הפכה לתקנה מחייבת. משרד הבריאות מגיב במשפט סתמי אחד. משרד התחבורה מפנה חזרה למשרד הבריאות. ובינתיים, אזרחים ממשיכים לעמוד לדין מבלי שנמצא בגופם ולו ננוגרם אחד של חומר פסיכואקטיבי – כשהם חשופים לא רק להרשעה, שלילת רישיון ומאסר, אלא גם לסיכון של הרשעה בהריגה אם יהיו מעורבים בתאונה קטלנית.