אנסלינגר? ניקסון? דופונט? הסיבה האמיתית לכך שקנאביס לא חוקי

בשנת 1985 פעיל הלגליזציה האמריקאי ג'ק הרר פרסם את ספרו האלמותי "המלך הוא עירום – איך המפ יכול להציל את העולם". הספר כלל את תחקירו של הרר לגבי מקורות מדיניות ההפללה והשריש באוכלוסיה את האשמה, ובהתאם גם את הכעס והשנאה, בשלושה גורמים מרכזיים:

1. הפקיד הבכיר הארי אנסלינגר – פקיד גזען שהיה אחראי על אכיפת איסור האלכוהול שמתוך הפחד לאבד את עבודתו מצא תעסוקה ברדיפת צרכני הקנאביס
2. הנשיא ריצ'רד ניקסון – פוליטיקאי שהחל במלחמה בסמים על מנת לכלוא את מתנגדיו הפוליטיים
3. חברת התרופות והנפט דופונט (DuPont) – שביקשה להוציא חומר מתחרה מהשוק על מנת למכור את מוצריהם החדשים: תרופות ופלסטיק.

מאז, פעילי הלגליזציה ברחבי העולם חוזרים על הסיפורים הללו, ובצדק, אך מסתבר שזהו רק חלק מהסיפור.

לפני כשנתיים וחצי ישבתי לכתוב את בג"ץ הלגליזציה. הנחת היסוד, שהתבררה לצערי כנכונה, היתה ששופטי בית המשפט העליון הישראלי הם שמרנים בני שמרנים, ושהם יעשו כל שביכולתם כדי לדחות את העתירה. לכן החלטתי שאני מתכוון להפוך כל אבן, ולהביא מספר רב מאוד של חוות דעת, בכל נושא ועניין, כך שלפחות מבחינה אינטלקטואלית יהיה בלתי אפשרי להפריך את הטענות בעתירה.

ואכן, בג"ץ והפרקליטות לא הפריכו את הטענות בעתירה. הם פשוט החליטו לא לדון בהן…

על הצביעות והניתוק של שופטי בית המשפט העליון כבר כתבתי בטור קודם, וכעת אני רוצה להציג חלק מהותי מכתיבת בג"ץ הקנאביס מכיוון שבמסגרתו קיבלתי חוות דעת מרתקת מההיסטוריון והעיתונאי אלון גלעד, אשר חשפה, אולי לראשונה בעולם, את מקורות האיסור העולמי האמיתי על צריכת הקנאביס, וזה לא מה שרבים חושבים. 

המקור הדתי לאיסור על קנאביס

במהלך כתיבת העתירה הופתענו לגלות כי מקור האיסור ההיסטורי על צריכת קנאביס הינו באסלאם הסוני, ויש להניח שנגרם כחלק בלתי נפרד מהמאבק בין האסלאם הסוני לשיעי.

במאה ה-12, שיח’ חיידר, מנהיג מהאסכולה הסופית, השיעית, קבע שהקנאביס יהיה חלק מהפולחן הדתי. אולי בגלל סיבה זו, במסגרת האיבה והסכסוך בין הסונים לשיעים, בחלוף כשתי מאות, במאה ה-14, אחד מ”חכמי” האסלאם הסוני הסלפי, אבן תיימיה, קבע שדין קנאביס כדין אלכוהול האסור באיסלאם ודין מי ששותה 40-80 מלקות.

בעקבות "חוכמה" זו של "החכם", האסכולה החנבלית, המאלכית והשאפעית, אימצו גם הן את האיסור הסוני. האסלאם השיעי, כמו גם אסכולות אחרות בסונה, כגון החנפית – דחו מנגד את הפרשנות, מה שמסביר את העובדה שהקנאביס אינו בלתי חוקי באיראן למשל, הפועלת על פי האיסלאם השיעי.

אני בטוח שכרגע אתם אומרים לעצמכם "רגע, אז לצערנו הרב, מנסור עבאס מרע"מ, הינו שאפעי, וזה אומר שאכלנו אותה מבחינת התקווה ללגליזציה בישראל". 

ההתגלגלות של האירועים המפורטים בחוות הדעת שהוכנה לבג"ץ, הובילה אותנו למקור האיסור על קנאביס, במצרים, שם מצד אחד האליטה היתה מהאסלאם השאעפי, שעל פיו כאמור הקנאביס לא חוקי, ומצד שני פשוטי העם היו מהאסלאם החאנפי, שעל פיו הקנאביס כן חוקי ולכן היה נפוץ בשימוש.

כך, כחלק מקרב מעמדות בין-דתי פנימי במצרים, הקנאביס הוצא לראשונה מחוץ לחוק.

אך זה לא הסוף. בשנת 1924, נציג מצרי בועידת האופיום של חבר האומות (הארגון שקדם לאומות המאוחדות, האו"ם) דרש להוסיף את הקנאביס כחומר בלתי חוקי ל"אמנת האופיום". שאר המדינות כלל לא התעניינו בנושא ו"זרמו" עם הבקשה, וכך איסור דתי של חכם איסלאמי במאה ה-14, הפך לחלק מאמנה בינלאומית.

אחרי פחות מעשר שנים, כאשר אנסלינגר היה צריך למצוא תעסוקה חדשה, הוא מצא את הקנאביס כחומר מפוקח על פי אמנת האופיום, וזה גם התאים לאופיו הגזעני ולאינטרסים של שליטה של חבריו, למשל איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, מאחר ורוב המשתמשים היו השחורים והמקסיקנים בני המעמד הנמוך.

מקור דתי נוסף הראוי לציון הוא בנצרות, ובפרט בתנועת ההתנזרות, שהיתה חלק מההתעוררות הנוצרית בארה"ב. הרבה דברים טובים נבעו מההתעוררות הדתית הזו, למשל האיסור על עבדות, אך בין הדברים הרעים תנועת ההתנזרות קראה ל"עולם ללא אלכוהול וסמים".

סיסמה זו, "עולם ללא סמים", אומצה בהמשך גם על ידי סופר המדע הבדיוני, מהפוריים והמצליחים בהיסטוריה, ל. רון האברד, מייסד הסיינטולוגיה, המפעילה כיום את הארגון הבינלאומי "עולם ללא סמים" – ארגון שאחראי להפצת בורות רבה והינו אחד התומכים והמקדמים העולמיים של מדיניות ההפללה נגד צרכני קנאביס כולל שלוחות פעילות מאוד גם בישראל. 

המקור המדעי לאיסור על קנאביס

בנוסף למקור הדתי, קיים מקור נוסף, והוא מדע הפסיכיאטריה. בניגוד למה שמקובל להאמין, התנועה המדעית לא צנחה לעולם משום מקום, אלא התפתחה באופן בלתי נפרד מתוך הדתות ובעיקר מהדת הנוצרית. למעשה, אפשר לראות בתנועה המדעית כזרם המשך לנצרות.

ישנו גם זרם מדעי ביהדות, אשר החל עם הופעתו של ברוך שפינוזה, והיהדות המדעית היא למעשה אחד הזרמים החזקים והמשפיעים גם ביהדות. 

לאור העובדה שהמדע צמח מהנצרות, ברירות המחדל המדעיות ברוב המקרים היו ברירות מחדל נוצריות, ובמקרה הזה, ברירת מחדל שאומצה ישירות מאריסטו היא תורת המידות "שבע המידות הטובות מול שבע החטאים".

על פי גישה מוסרית פגומה זו, יש התנהגויות טובות ויש התנהגויות רעות. אין פה עניין של מידה, הקשר או פרספקטיבה, הכל פשוט מאוד – יש מותר, ויש אסור. יש רע מוחלט, ויש טוב מוחלט. יש כופרים מתועבים, ויש קדושים טהורים. 

הדרך שבה המדע עובד היא בחינת דימוי מציאות חלופי (תזה) לדימוי המציאות הקיים. אם הדימוי החדש, החלופי, מצליח להסביר את המציאות בצורה טובה יותר ומאפשר את חיזוי העתיד בסבירות גבוהה יותר – מאמצים את הדימוי החלופי כברירת מחדל וכך חוזר חלילה.

בתקופותיו הראשונות, המדע עסק בעיקר בתופעות פיזיות, בהמצאת מכשירים, ונזהר שלא להיכנס לשטחים שהושארו לאנשי הדת ובפרט לא למקורות המוסר וחקר "נפש" האדם.

הפסיכיאטריה, חקר הרגשות וההתנהגות האנושית, הם מדעים חדשים יחסית וכך יצא שבשנות ה-30 הפסיכיאטריה עדיין הניחה שאדם "בריא נפשית" הוא אדם המקיים את המידות הטובות ונאמן למדינה, כלומר – קידמה את התיאולוגיה הנוצרית ושירתה את פקידי המדינה. כאשר אלה החליטו ששימוש בקנאביס הוא חלק מהמידות הרעות – המדע נרתם לעצירת התופעה הנוראה, מבלי לבדוק האם בכלל מוצדק לעצור אותה, וכך הממשל הצליח לרתום לטובתו אנשי "מדע" התומכים במדיניות ההפללה. עד היום, רוב המדענים תומכי ההפללה מגיעים מהתחום בעל העבר וההווה המפוקפקים הזה.

בשבוע הבא הטור יעסוק בהתפתחויות במדע הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, בעלייתו של תחום חדש: תחום ההתמכרויות, בו אפרט על שתי הטעויות המרכזיות שהתגלו במסגרתו, אשר מרסקות לחלוטין את ההצדקה המדעית בשימוש במדיניות ההפללה כנגד צרכני סמים בכלל וקנאביס בפרט.