יומנו של רוקח: למי לתת קנאביס קודם כשאוזל המלאי בחנות?

הרוקחים בכ-60 בתי מרקחת המורשים למכור קנאביס רפואי, הם החוליה החדשה היחידה בשרשרת הייצור והניפוק בענף במסגרת רפורמת המדיקליזציה. לידיהם עברה לאחרונה הבלעדיות על התמודדות מורכבת למדי מול המטופלים – התמודדות שעד כה היתה באחריות של חברות הקנאביס עצמן ולעתים גם של צוות אחיות מיומן.

אחד מאותם רוקחים, שמעדיף לא להתראיין, נוהג מדי כמה שבועות לחשוף ברשת זווית נוספת של ההתמודדות שלו עם התפקיד החדש – החל בקושי למכור קנאביס במחירים גבוהים עד פי 4 ויותר מכפי שהיה נהוג עד כה, ועד הדילמה שעומדת בפניו כשמלאי הקנאביס פשוט אוזל מהכספת בבית המרקחת.

כך למשל תיאר בהומור סיטואציה בה נאלץ להתמודד עם מחסור בקנאביס רפואי: "ניסוי תציפיתי מעמיק שערכתי הוביל אותי למסקנה שהזמנה של קנאביס רפואי לבית המרקחת גורמת לבן אדם להיות חולה", או: "אני לא יודע לגביכם, אבל אלי הגיעה מטופלת מטבריה (!) בתחבורה ציבורית (!) על מנת לקנות קנאביס. כי היא לא מצאה בשום מקום."

כאשר הוא נחשף לעליית המחירים הקבועה של הקנאביס הרפואי בבתי המרקחת, שממשיכים לטפס ולשבור שיאים חדשים, תיאר את התחושה: "מעיף מבט מפעם לפעם על הפתק הקטן שרשמתי לי את הסכומים שמכרתי קנאביס אתמול, מתבייש כועס ומתמרמר, וממשיך הלאה."

במקרה אחר הוא תיאר דילמה אמיתית, שלא קשורה רק לקנאביס אך נובעת מהמחסור באספקה: מה עדיף ונכון יותר לעשות כשידוע מראש שאין בבית המרקחת מספיק קנאביס לכל המטופלים – האם לתת את מלוא המלאי לכל מטופל שיגיע עד שהאספקה תיגמר, או להגביל את הכמות לכל מטופל כך שתישאר יותר אספקה עבור יותר מטופלים, גם אם יקבלו פחות ממה שקבע להם הרופא.

"מה פחות נורא, לתת למי שמגיע קודם את הכמות הנדרשת וכשיגמר יגמר, או לתת לכולם חלק ואז יהיה ליותר אנשים לפחות חלק," שאל בסקר לעוקביו. 53% קבעו שעדיף לתת כמות נמוכה יותר של קנאביס ליותר אנשים. 37% אמרו שיש לתת את מלוא הכמות למי שמגיע ראשון בתור. השאר לא ידעו מה נכון יותר לעשות.

אך יש גם מקרים שרלוונטיים ספציפית למטופלי קנאביס, בעיקר בגלל שמשרד הבריאות לא הסמיך מספיק רוקחים לעבודה בתחום כך שבחלק גדול מבתי המרקחת יש רק רוקח אחד שמוכשר לניפוק קנאביס רפואי. סיטואציה זו מובילה לאירועים מוזרים: "בגלל שאני העיקרי שיודע לענות על קנאביס, לקחתי את הטלפון האלחוטי של החנות איתי להפסקת הצהריים, לענות בין הביסים," הוא מתאר.

לדבריו, לעומת חולים "רגילים", יש בקרב מטופלי הקנאביס הרפואי אחוז גבוה יותר של נכים וחולים "קשים". הסיבה לכך היא כנראה שקנאביס ניתן כ"טיפול קו אחרון", כלומר לחולים שכבר עברו את כל הטיפולים ונותרו ללא פתרון יעיל יותר, מה שמוביל גם כן לדילמות משונות.

"קנאביס הינו טיפול רפואי שניתן לרוב לאנשים מאד חולים," הוא מתאר. "אחוז יחסית גבוה מהמטופלים המקבלים קנאביס מחזיקים בתעודת נכה, ואחוז לא קטן מהם מחזיק בפטור מתור. בדרך כלל בהצגת תעודת נכה אנחנו מקבלים ישר בלי המתנה, בלי לבדוק יותר מדי ובלי לשאול לשאלות, אבל כשיש אחוז גבוה של מטופלים עם התעודה, זה הופך להיות יותר קשה, במיוחד בהתחשב בבעיות המלאי שיש לנו."

מצד אחד, הוא אומר, "אני מאד מבין את האנשים שיש להם תעודת פטור מתור, כי מקבלים את זה על קושי פיזי או נפשי לחכות בתור. מצד שני אם אני מקבל אותם ראשונים ללא קשר למתי הם הגיעו יחסית לשאר זה אומר שחצי מהזמן אני מחפש תעודות של אנשים (קרה לי כבר שמישהו הציג תעודת פטור וכל מי שהיו לפניו שלפו תעודה שהם לא רצו להשתמש בה)".

"ולא רק זה," הוא מוסיף, "יכול מאד להיות שלא תישאר לי תרופה לנפק לאלו ללא תעודה כזו, שיכול להיות מאד שהם פה לקנות למישהו עם תעודה כזו שנשאר בבית. או לחלופין שיהיה לי את האדם בן ה-80 קטוע רגל שהגיע ללא התעודה, שיושב בשקט כבר שעה וחצי בתור, ואני אקבל את האדם שהגיע עכשיו עם התעודה? גם זה וגם זה מרגיש לי לעשות איפה ואיפה. אין לי תשובה לעניין הזה. לא תשובה טובה. בכלל לא. ואני לא חושב שאני מנסח את עצמי טוב פה. מה אתם אומרים?"

סוגיות אלו הן רק חלק מהקשיים של הרוקחים ברפורמה. משרד הבריאות לא הקדיש אפילו מילה אחת לנושא ההדרכה במסגרת המדריך הרשמי לטיפול בקנאביס ("הספר הירוק"), כך שלפחות חלק מהרוקחים לא מכירים לעומק את מה שידעו עד כה היטב האחיות שהיו אמונות על הנושא מטעם החברות, ואגרו מידע וניסיון של שנים.