מה ההבדל בין Live Resin ל-Live Rosin ואיך מעשנים את זה

כל מה שצריך לדעת על צמד מיצויי הקנאביס שמשגע את ארה"ב בשנים האחרונות, מה היתרונות והחסרונות של כל אחד - ומה הסיכוי למצוא אותם בישראל

אחת התופעות שמביאות לידי ביטוי את התפתחות תעשיית הקנאביס העולמית היא שפע המיצויים, התזקיקים וסוגי החשיש השונים, שבינתיים ניתן למצוא בעיקר בחו"ל, ובעיקר באמריקה הצפונית. 

אולם, בשנים האחרונות טרנד מיצויי הקנאביס עושה את דרכו לאט ובזהירות גם לארץ הקודש – בין אם בהפקה עצמית ובין אם ברכישת מוצרים מוגמרים בשוק הלא-חוקי.

אם בעבר הלא רחוק חובבי הקנאביס הכירו מספר מצומצם של סוגי מיצויים שמופקים באמצעות שיטות מגוונות, הרי שכיום ניתן למצוא מגוון אדיר של מיצויי קנאביס בשלל מרקמים, טעמים וצבעים שונים. 

שניים מתוך אותם המיצויים, שהפכו להיות פופולריים ביותר בשנים האחרונים בשווקים הצפון-אמריקאים, הם "לייב רזין" (Live Resin) ו"לייב רוזין" (Live Rosin).

אם גם אתם לא ממש מבינים מה ההבדל ביניהם, אולי תשמחו לשמוע שאתם לא לבד, וגם בארה"ב המונחים הללו גורמים לבלבול לא קטן. אז ככה:

לייב רזין Live Resin

לייב רזין
לייב רזין Live Resin

מקור החומר: תפרחת שעברה הקפאה מיד לאחר הקציר (מה שמסייע לשמירה על קנבינואידים וטרפנים).

אופן המיצוי: בעזרת ממס (Solvent), לרוב בוטאן, פרופאן או שילוב של השניים. לאחר המיצוי החומר עובר זיקוק (בניגוד ל-Live Rosin שלא עובר זיקוק).

חומרים פעילים: אחוז THC גבוה (65%-90%), כמות טרפנים גבוהה. העובדה שנעשה שימוש בממסים, מאפשרת תמרון ביחסי הטרפנים השונים וייצור של כמות גדולה בצורה יעילה ושיטתית.

מרקם: רך, גמיש, גרגירי ודביק.

צבע: צהוב/זהוב או חום בהיר עד כהה.

טעם: עשיר מאוד.

דרכי צריכה: אידוי, דאבינג או פיזור על גבי ג'וינט או ראש מקטרת/באנג.

מחיר: 30$-90$ לגרם במקומות שונים בארה"ב וכ-450 ש"ח בשוק הלא חוקי בישראל (ערוצי טלגרם למיניהם). העובדה שעושים שימוש בממס מאפשרת להפעיל מערכות תעשייתיות למיצוי במעגל סגור ולהעביר הרבה ביומסה בהפעלה אחת, מה שיכול להוזיל מעט את העלות הסופית לצרכן.

התוצר, שנקרא Live Resin, נמכר כמוצר קצה ומופיע במרקמים שונים שזכו לכינויים שונים כדוגמת: שאטר (Shutter), באדר (Budder), וקס (Wax) קראמבל (Crumble) ועוד, או כחומר גלם נוזלי שמשמש למילוי מחסניות של עטי אידוי. 

לייב רוזין Live Rosin

לייב רוזין
לייב רוזין Live Rosin

מקור החומר: מתפרחת או טריכומות ("קיף" Kief) אשר נופו מהפרחים בניפוי יבש או בעזרת מים קרים וקרח. במידה ויש זמן המתנה בין הקציר לניפוי, החומר מוקפא על מנת לשמר טרפנים.

אופן המיצוי: שימוש במכשיר ייעודי המבצע כבישה בחום מבוקר ("Rosin Pressure"), ללא שימוש בממס (Solvent). הפרחים או הטריכומות מוכנסים לרשת ומופעל עליהם לחץ וחום שמטרתו להמיס את הטריכומות ולחלץ מהם את החומרים הפעילים.

חומרים פעילים: אחוז THC גבוה (70%-85%) וכמות טרפנים גבוהה (אם כי כנראה לרוב פחות מאשר ב-Live Resin).

מרקם: צמיגי ודביק.

צבע: ענבר או לבן-קרם.

טעם: עשיר, אך נחשב פחות עשיר מהטעם של ה-Live Resin בגלל החימום שמביא לאובדן של חלק מהטרפנים.

דרכי צריכה: אידוי, דאבינג, אכילה, פיזור על ג'וינט או ראש מקטרת/באנג.

מחיר: 45$-80$ לגרם במקומות שונים בארה"ב וכ-400 ש"ח בשוק הלא חוקי בישראל (ערוצי טלגרם למיניהם). הפקת המיצוי הזה מצריכה יותר עבודה, שהרבה ממנה נעשית בצורה ידנית, בניגוד ל-Live Resin, ועל כן המחיר שלו בשוק יהיה לעתים מעט יקר יותר.

חשוב לזכור: ממסים שונים לוכדים טווחים שונים של טרפנים וקנאבינואידים

"משמעות המונח 'Live' בהקשר של מיצויי קנאביס היא שהדגש בתהליך ההפקה הוא על טרפנים," מסביר יאיר רביב, מגדל וממצה קנאביס מנוסה. "המטרה היא 'לתפוס' את פרופיל הטרפנים לפני ייבוש ויישון. במקרים רבים צמחים ייקטפו מוקדם יותר כדי 'לתפוס' את הנקודה האידאלית של הטרפנים וזאת בניגוד להמתנה לנקודה האידיאלית מבחינת הקנבינואידים."

ה"תפיסה" של פרופיל הטרפנים מוקדם ככל האפשר נעשית על ידי הקפאה כאמור. לדברי רביב, "המטרה היא להגיע להקפאה מהר ולדלג על השלב בו המים 'מתרחבים' כאשר מגיעים ל-4 מעלות צלזיוס. התרחבות המים 'קורעת' את החומר הצמחי מבפנים ופוגעת בטעם. הקפאה מהירה של הצמח מאפשרת לשמר אחוז גבוה יותר של טרפנים וקנבינואידים גם יחד כך שבמיצויים שהופקו מקנאביס שעבר הקפאה מהירה מתקבלת מניפת קנבינואידים וטרפנים רחבה יותר, מה שמביא לתוצרים עם עומק טעמים מדהים."

יש כאמור הבדל בין מיצויים שונים בהתאם לממס שבעזרתו מבצעים את המיצוי. "ממסים שונים לוכדים טווחים שונים של טרפנים וקנבינואידים, כמו גם חומרים לא רצויים אחרים," מסביר רביב. "הממס עצמו משנה את השמן שנקבל, לדוגמה, שימוש בפרופאן יביא לתוצר עשיר יותר בטרפנים ופחות שעוות וליפידים משימוש בבוטאן. מצד שני, שימוש בבוטאן נותן מניפת מרקמים רחבה יותר מפרופאן בו תמיד נקבל 'באדר' במרקם דמוי חמאה". 

"מעבר לכך, חשוב מאוד לזכור שבסוף תהליך המיצוי חובה להפריד בין השמן לממס, כדי שבעת השימוש לא יישאפו שאריות של ממסים. ממסים שונים מתנדפים בטמפרטורות שונות, לדוגמה, פרופאן מתאדה במינוס 42 מעלות צלזיוס בעוד בוטאן מתנדף ב-1 מעלות צלזיוס. ככל שטמפרטורת האידוי של הממס נמוכה יותר, כך נאבד פחות חומרים נדיפים בתהליך האידוי שלו." 

גם בתהליך ההפקה של ה-Live Rosin, שבו כאמור אין שימוש בממסים, עדיין ייתכנו הבדלים בתוצרים הסופיים בהתאם למספר משתנים אחרים.

"בהפקת Live Rosin, ככל שהלחיצה תהיה קלה יותר ובחום נמוך יותר, כך נקבל יותר טרפנים במיצוי, אך במחיר של ויתור על כמות תוצר סופי," הוא מסביר. "מכשיר להפקת רוזין באיכות גבוהה יאפשר משחק מאוד מדויק בין לחץ, זמן לחיצה וחום, כך שהמפעיל יקבל את התוצאה הרצויה לו ביחס כמות מול איכות".

בהקשר לדוגמה הנ"ל, שימוש במיישר שיער למשל (ראו: איך להכין 'דאב' ב-5 שניות), המאפשר מיצוי בתוך דקות ספורות לכל היותר וללא ממסים, יפיק תוצר באיכות נמוכה יחסית מאחר ואין אפשרות לשחק עם הטמפרטורה וכח הלחיצה. כדי להפיק תוצר באיכות גבוהה יותר, עדיף להשתמש במכשירים המשוכללים, שעלותם בשוק עומדת על כמה אלפי שקלים.

"הרבה חומרים שנפסלים בשוק בארה"ב מוצאים את דרכם לישראל"

לדברי רביב, "המוצרים הללו, Resin ו-Rosin, יגיעו לרוב באריזת זכוכית שקופה או אטומה. לרוב, מיצויים כאלה לא ימכרו באריזות סיליקון מכיוון שכמות טרפנים גדולה 'מעכלת' את הסיליקון."

כפי שהוסבר, ניתן לצרוך את המיצויים הללו במגוון שיטות, למשל באכילה, בשתיה או בפיזור על ג'וינט, אך אין ספק שהשיטה האיכותית ביותר תהיה ככל הנראה דאבינג (Dabbing). שיטה זו דורשת מכשיר יעודי, דמוי באנג, אך שלא מיועד לתפרחת אלא למיצויים בלבד.

דאבר - מכשיר לצריכת דאב מיצוי קנאביס
דאבר – מכשיר דמוי באנג לצריכת מיצויי קנאביס כמו רוזין ורזין

לשימוש במכשיר יעודי יש סיבה טובה: "הצורה האולטימטיבית לצרוך מיצוי כזה הוא בעזרת מה שנקרא 'דאבר', המאפשר חום נמוך ומגע קצר," מסביר רביב. "אפשרות פופולרית יותר היא שימוש בעט אידוי המספק זמינות ונוחות, פשוט מוציאים מהכיס ולוקחים שאיפה זריזה ומדויקת". 

לדבריו, לצד מה שרבים שהתנסו בצריכת מיצויים מעידים עליו והוא High "טהור" יותר, "מה שמיוחד בדאבינג של רוזין או רזין הוא לא רק עוצמת הטעם, אלא גם ה'רזולוציה' של הטעם, כלומר יש לטעם הרבה גוונים ו'עומק'. יצא לי גם לנסות מיצויים עם כמות טרפנים עצומה של 8% וזה הגיע למצב שהרגיש כמו צריבה בנחיריים. ברוב המקרים כמות הטרפנים היא פחות מ-3%."

למה לא בישראל?

בשוק הקנאביס הרפואי הממוסד בישראל יש מגבלה של עד 24% THC במוצרים בכל מקרה, וכן הגבלה של תפרחות וטיפות תת-לשוניות בלבד, כלומר שימוש במיצויים הוא אסור וזאת למרות שמיצויים הם הרבה יותר "נקיים", מדויקים וטעימים. הסיבה להגבלות הללו לא באמת מובנת ונובעת ממדיניות של היק"ר, שעומד על כך שכדי לאשר שיווק ושימוש בעטי אידוי ומיצויים עתירי THC יש לקיים מחקר קליני שיוכיח בטיחות ויעילות – דבר שעולה מיליוני דולרים ולא משתלם לאף חברה.

כלומר, ברור שבזמן הקרוב סביר שלא נראה מיצויים כאלה בבתי המרקחת, אולם מי שמחפש היטב בשוק השחור המקומי יוכל כנראה למצוא סוחרים שמציעים את התוצרים הללו, שככל הנראה ברובם מגיעים בייבוא לא חוקי מהשוק האמריקאי. עם זאת, חשוב לנהוג במשנה זהירות במקרה הזה מכיוון שמדובר בשוק לא מפוקח וידוע בודאות שיש בשוק הזה מיצויים מזוייפים רבים או אף כאלה שמכילים חומרים מסוכנים. "יש הרבה חומרים שנפסלים בשוק בארה"ב ומוצאים את דרכם לכאן," מסכם רביב. "אם למיצוי יש ריח שמזכיר ביצה בעת הצריכה, זה אומר למשל שיש בו גופרית. כדאי לשים לב מה צורכים ולבדוק מה המקור שלו. אל תצרכו חומרים כאלה אם אינכם יודעים בודאות שהם איכותיים."


ערוץ קנדוק ערוץ פיס נטורלס
ערוץ פיס נטורלס
ערוץ קנדוק

חדשות
Back to top button
שינוי גודל פונט