גם “ממשלת השינוי” לא תוכל להביא לגליזציה בקרוב

שתי אפשרויות באופק להקמת ממשלה: אחת, ממשלת ימין שמרנית שאין באמת סיכוי שתקדם לגליזציה, והשנייה, ממשלת "מטבוחה" שתהיה מסונדלת על ידי אותם גורמים ממש. במקום הממשלה התומכת ביותר בלגליזציה שהיתה אי פעם בישראל, קיבלנו את ההפך בדיוק. דעה

נכון להיום, שבוע לאחר הבחירות, מדינת ישראל נמצאת ב”דד-לוק” פוליטי שלא היה כמוהו מעולם, עם שתי אפשרויות עיקריות, שגם הן לא מאוד סבירות, להקמת ממשלה. וישנה גם אפשרות שלישית, שנראית סבירה יותר על אף מופרכותה, והיא מערכת בחירות נוספת, חמישית ברציפות.

אם להיות אופטימיים ולהאמין שאכן תקום ממשלה בישראל במהלך השבועות הקרובים, יש כאמור שתי אפשרויות. הבעיה היא ששתיהן לא מבשרות טובות לתומכי הלגליזציה, שכפי שזכור היו רק לפני רגע באופוריה בעקבות ממצאי ועדה ממשלתית היסטורית שפסקה: “לגליזציה בישראל תוך 9 חודשים”.

אפשרות ראשונה – ממשלת ימין קיצוני שתהיה למעשה הממשלה הכי ימנית והכי קיצונית שהיתה בישראל אי פעם. ממשלה כזו תכלול לצד הליכוד את המפלגות הדתיות, השמרניות והמתנגדות ביותר ללגליזציה, כולל ש”ס, יהדות התורה, סמוטריץ’ ובן גביר, יחד עם מפלגת ימינה המתנהלת כידוע תחת אורה ובתמיכתה של מתנגדת הלגליזציה החזקה ביותר בעולם, מו”ל “ישראל היום” מרים אדלסון. אליהן, כ”דובדבן”, תצטרף בתמיכה מבחוץ מפלגה מתנגדת לגליזציה נוספת – רע”מ בראשות מנסור עבאס, שהיא גם אחת הדתיות והשמרניות ביותר שכמובן מתנגדת ללגליזציה. אפשר להיות בטוחים שלגליזציה לא תבוא משם.

אפשרות שניה – ממשלת שמאל-מרכז-ימין מוזרה, יש הקוראים לה “ממשלת השינוי/הריפוי” ויש שמכנים אותה “ממשלת המטבוחה”, שגם אם אכן תקום לבסוף לא סביר שתחזיק זמן רב. היא תורכב בעיקרה ממפלגות שמאל-מרכז ליברליות אמנם כמו יש עתיד, כחול לבן, העבודה ומרצ – כולן הצהירו והתחייבו לקדם לגליזציה בקמפיין הבחירות האחרון – אך הן לא תוכלנה כמובן להקים ממשלה לבדן. אליהן תצטרף מפלגת תקווה חדשה של גדעון סער, שאף היא התחייבה לקדם לגליזציה. בינתיים טוב? אז זהו, שגם ממשלה כזו תצטרך לצרף אליה את מפלגת ימינה שרוחה של אדלסון שרויה מעליה, ובנוסף להיתמך לא רק על רע”מ מתנגדת הלגליזציה, אלא גם על הרשימה המשותפת, המתנגדת אף היא למהלך.

לכאורה נראה שהאפשרות השנייה היא בעלת סיכוי גבוה יותר לקדם לגליזציה, אבל האמת היא שזה לא באמת כל כך סביר. למרות ההתחייבות שנתנו המפלגות הליברליות הללו ללגליזציה רק לפני כמה שבועות, בפועל, אם ירצו גם להחזיק מעמד ולא להתפרק אחרי שבועיים, יצטרכו ראשיהן להתפשר על רבות מהדרישות שחשובות לקהל המצביעים שלהן תמורת התקווה המרכזית שלהן – להעיף את רה”מ נתניהו הביתה.

האם באמת מפלגות כמו מרצ, העבודה, יש עתיד ותקווה חדשה – שראשיהן חתמו כאמור בידם על התחייבות לקדם לגליזציה – יהיו מוכנות לוותר על האידאולוגיה ולהפר את ההבטחות לבוחרים, ביניהן גם הלגליזציה, תמורת “הגביע הקדוש” של סילוק נתניהו מבלפור ומתפקיד ראש הממשלה?

ובכן, התשובה היא ככל הנראה ‘כן’. אפשר להבין זאת כבר מעצם הדיונים שמנהלים ראשי המפלגות הללו עם נציגי המפלגות השמרניות ומחישוב מתמטי פשוט של מספר המנדטים שלא מאפשר להם להקים ממשלה ללא מתנגדי לגליזציה בתוכה, אבל רמז עבה יותר לכך נתנה השבוע יו”ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, כשאמרה בריאיון רדיו בפירוש כי “אין סיבה לא להגיע לקונצנזוס בפעולות כלכליות-חברתיות. את כל השאר – דברים ששני הצדדים רוצים – צריך להשאיר בצד. אני לא רואה ככרגע קואליציה שמעבירה זכויות לקהילה הגאה ותחב”צ בשבת”.

מיכאלי לא אמרה כמובן דבר על הלגליזציה או על ויתור עליה, אך ברור שאם מראש ברור לה ולשאר ראשי הגוש שהם יאלצו לוותר על סדרת דרישות אידאולוגיות ליברליות מהותיות שמהוות דגלים מרכזיים שלהם לאורך שנים, אפילו עשרות שנים, אז ודאי שהם לא יוותרו על הקמת ממשלה דווקא למען התעקשות על לגליזציה.

המשמעות היא ברורה: הסיכוי ללגליזציה – שלפני חודשים ספורים היה נראה קרוב ל-100% לאחר שועדה ממשלתית דנה בנושא במשך 5 חודשים ולאחר שהממשלה והכנסת אישרו הצעת חוק ללגליזציה באופן רשמי ושר המשפטים לשעבר הכריז במסיבת עיתונאים שזה אכן קורה “תוך 9 חודשים” – נראה עכשיו כמו חלום רחוק, רחוק מאוד.

תקווה קטנה נותרה בכל זאת והיא בג”ץ. אולי, בניגוד למה שקבעו השופטים בסיבוב הראשון של העתירה כשדחו אותה בטענה כי “יש לתת הזדמנות לכנסת לקדם זאת בעצמה”, הם יקבלו הפעם בסיבוב השני את טענות העותרים על כך שאין בישראל כנסת אפקטיבית באמת בשנים אלו ואי אפשר לדעת מתי תהיה כזו, ולכן אסור להמשיך לחכות עד שהיא תממש את “ההזדמנות”. אולי השופטים יבינו שאם הם לא יעצרו את הפללת צרכני הקנאביס, שללא ספק מנוגדת לחוקי יסוד ולחופש הפרט, איש לא יעשה זאת. צריך לזכור גם שאם לבסוף תנצח האפשרות הראשונה, כלומר תקום ממשלת ימין שמרנית בגיבוי מפלגה ערבית שמרנית, לא בטוח שגם בג”ץ יוכל לעזור.

ולמי שהספיק לשכוח, אנחנו עומדים לקבל את ההפך הגמור במקום הממשלה האחרונה שהיתה כאן, “הפריטטית” של נתניהו-גנץ, שהוקמה באופן סימבולי בדיוק ביום הקנאביס הבינלאומי (20 באפריל) ובהתאם היתה הממשלה הידידותית ביותר ללגליזציה שאי פעם קמה בישראל. וזה די מצחיק (זה לא, אבל לא משנה) שמי שהפילו אותה היו דווקא תומכי ויוזמי הלגליזציה בעצמם – השר לשעבר אבי ניסנקורן, הח”כים שרן השכל, רם שפע, אסף זמיר ומיקי חיימוביץ’, ובגיבוי מאחורי הקלעים של גדעון סער. איך שגלגל מסתובב.

הממשלה הבטיחה "אי הפללה תוך 100 ימים" לפני:

חדשות
שינוי גודל פונט