< script type=”application/ld+json”> { “@context”: “http://schema.org”, “@type”: “WebSite”, “url”: “http://www.xn--4dbcyzi5a.com”, “potentialAction”: { “@type”: “SearchAction”, “target”: “http://www.xn--4dbcyzi5a.com/?s={search_term_string}”, “query-input”: “required name=search_term_string” } } < /script>
דף הבית / כל הכתבות / תרבות, בידור ופנאי / ספרות ושירה / חשיש, חשיש / יורם קניוק (1970)

חשיש, חשיש / יורם קניוק (1970)

יורם קניוק ז"ל, סופר, צייר ופובליציסט ישראלי, הבין כבר בשנות ה-60 את מה שעד היום הממשלה הישראלית איננה מבינה. במאמר שפירסם בשנת 1970 מסביר קניוק מדוע חזר בו מהתנגדותו ללגליזציה ומדוע לדעתו חשיש צריך להיות חוקי לא פחות מאלכוהול, סיגריות וקפה.

יורם קניוק ז"ל הלך לעולמו בשנה שעברה (יוני 2013) בגיל 83. קניוק פירסם מאמרים וכתבים רבים במהלך חייו ופעם אחת, ב-28.8.1970, דיבר גם על חשיש ולגליזציה. במאמר שכותרתו "חשיש, חשיש,", אשר פורסם בעיתון "דבר", מפרט קניוק מדוע וכיצד חזר בו מהתנגדותו ללגליזציה ומסביר מדוע חשיש צריך להיות חוקי לא פחות מאלכוהול וסיגריות. המאמר המלא לפניכם:

חשיש, חשיש

במחזמר "שיער" שרים: "חשיש, חשיש" והכול מאזינים. פעם כתבתי מאמר בעיתון הזה וניסיתי להתבונן בבעיית החשיש עם רוב פניה והגעתי למסקנה שאין טעם לבטל את האיסור על חשיש וכל הסמים שמקורם בקנאביס, כגון מריחואנה. מאז הרהרתי שוב בבעיית החשיש וקראתי חומר רב המתפרסם על נושא זה באמריקה ובאירופה, אף שוחחתי עם כמה מומחים. לומר שיש לי תשובה, יהיה התפארות שווא. אין תשובה ברורה לבעיית החשיש, אבל הייתי מבקש להרהר בבעיה הזו בקול, מחדש, משום שעל אף ההכחשות הרבות והעמדת הפנים מחד גיסא ועירנות היתר והחרדה המופרזת מאידך גיסא נמצא נושא זה באיזה מבוך סבוך והכול מבקשים לומר שיש להם תשובה נאותה ולמעשה אין.

יורם קניוק

יורם קניוק

בימים רחוקים הכרתי אנשים שמתו מסמים. ראיתי את צ'ארלי פארקר, גאון הג'אז, מת לעיני. ראיתי את בילי הולידיי גוססת לאט וראיתי איך מתים חברים אחרים, מכורים לסמים, אבל ראיתי רבים שמתו או חלו קשה מאלכוהול, ומי יודע כמה אנשים מתים מסיגריות, מקפה או סמים "תמימים" כמו אספירין וכדורי הרגעה? מעט מאוד ידוע היום בעניין זה, ומה שידוע מסתכם במשפט אחד: הכול – הסמים, האלכוהול, הסיגריות והקפה אינם טובים לאדם. אבל האדם הוא יצור מתאבד מטבעו וכל ימי שני חייו, לאורך כל ההיסטוריה שלו הוא הורג אחרים ואת עצמו. ואין לשער שיום יבוא ויהיה אחר, חביב לעצמו יותר, טוב לעמיתיו. הוא ימשיך להרוג ולהיהרג על מזבח תענוגותיו ועל מזבח רעיונות שהוא קורא להם מולדת, דגל, המנון, אהבה, שנאה, כזב ומה לא. אך לומר על האדם שהוא יצור בעל תובנה, הלוחם על חייו ועל שפיותו, יהיה בחינת גוזמה, לפחות אם נביא בחשבון את ההיסטוריה שלו ולא את הרהורי הנביאים בכל הדורות.

היום יש מאזן של אימה ומי שנכנס לתוך מאזן זה, הורג ונהרג פחות, אך ככול שהוא נכנס יותר למעגל האימה, הוא מלמד את עצמו יותר למות בעצם ידיו. במקום להיהרג על אומתו, הורג האמריקאי את עצמו באלכוהול, בסמים ואמצעים אחרים, אך לא להרוג אינו יכול. סמים זה דבר מסובך. הרואין, קוקאין, אל אס די, מסקולין ואופיום למשל, הם סמים קטלניים. ילדים נולדו מעוותים בגלל אל אס די, אנשים מתו. הרואין כובש את הנרקומן וגורם לו לנכות לכל ימי חייו, וחייו עם ההרואין יהיו קצרים. מאחר שהרואין וסמים אחרים מחוץ לחוק, יכולים הגנרלים של הסמים הבין לאומיים להשתמש בלחצים רבים כדי למכור את סמיהם, ואחד מהאמצעים התדירים הוא הכנסת צעירים למעגל המשתמשים בסמים חזקים דרך החשיש.

לא הוכח שחשיש מסוכן

אך כדאי שנהיה ישרים עם עצמנו ונאמר, שעד כה לא הוכח בשום מקום שהחשיש מסוכן באמת. מכל הסמים, ידוע לחוקרים שהחשיש הוא הפחות-מסוכן. המשתמש בו מגיע לאיזה שקט נפשי מעודן ואינו מעורר יצרים אלימים אף כי המילה "אססן" (מתנקש) בשפות אירופאיות מוצאה מן המילה חשיש והיא נובעת מכך שהיתה בפרס כת של מעשני חשיש (אומרים שהמשורר עומר כייאם היה חבר בה) שהיו הורגים לאחר שעישנו את החשיש. אך ידוע שהחשיש בניגוד לאלכוהול, הוא סם מרגיע ולא "מעורר" , סם המרדים את התשוקות המרות ולא מעורר אותן, ובשעה שבין השתיינים שכיחים מעשי האלימות, מסווגים מעשני החשיש בין המקבלים את הדין, הנעשים שקטים יותר.

לא רק שהחשיש אינו מזיק, לדעתם של רוב המומחים, אלא שבניגוד לכל הסמים האחרים (מלבד אל אס די), ובהיפוך מוחלט – ואני מדגיש מוחלט – לכל מיני האלכוהול. יינות תמימים, ברנדים, ויסקי, וודקה וג'ין, הוא אינו הופך את המשתמש בו למכור. אדם יכול לעשן חשיש כל אימת שהוא רוצה בכך, ולהפסיק בכל זמן שיחפוץ. המשתמשים באלכוהול ובסמים אחרים מגבירים את הכמות יותר ויותר; לגבי חשיש אין דחף להגביר את השימוש או את הכמויות. אדם המכור לשתייה אומלל הרבה יותר ממעשן החשיש, והסכנה לחייו רבה יותר. עד היום לא גילו תוצאות הרסניות אצל מעשני חשיש או המריחואנה.

יורם קניוק בצעירותו

יורם קניוק בצעירותו (צלם: אלי דסה)

כל זה ידוע לאנשים רבים. ידוע, שתעשיית האלכוהול בעולם עשירה מאוד ויש לה כוח פוליטי וכלכלי עצום, על כן אין סיכוי שיום אחד ייאסר ממכר אלכוהול. כאשר הוא נאסר באמריקה, נהפכה כל הארץ הזאת לאומה של שתיינים, כי מים גנובים ימתקו, ואין לדבר סוף ופיתרון. יכולים משטרת ישראל וחוקת ישראל לאסור על חשיש בכול חומרת הדין. תמיד יהיו צעירים שיעשנו דווקא בגלל איסור זה. בישראל אין כמעט תודעת שתיה. אנשים שותים קפה, מיץ, סודה, אולי שוופס. לכל היותר שותים קוקה קולה. לפעמים קצת קוניאק. אבל דווקא משום שהמשקאות הם חופשיים ואתה יכול להשיג בקבוק משקה אפילו בחנות מכולת ובקיוסק – דבר המעלה גיחוך של תמיהה בכל אמריקאי – אין תודעת השתיה מפותחת. צעירים ישראליים בגילופין אינם מחזה שכיח. בדיסקוטקים שבישראל שותים מיץ וזה מצחיק ומצויין. יש שותים יותר, אבל לרוב בכמויות סבירות. אין כאן בעיית שכרות, כמו בארצות אירופה או אמריקה. זה יכול ללמד אותנו מה היה קורה, אילו היה החשיש מותר, אילו אפשר היה להיכנס לקיוסק ולקנות סיגריות של חשיש. קודם כל, היו אנשי העולם התחתון מועדים ונמחקים. לא היו נותרים בידיהם אמצעי לחץ על הצעירים. אנשים צעירים היו מעשנים חשיש באותה מידה שהם שותים, כלומר מעט מאוד.

אבל – אומרים רבים – אנחנו מדינה במצור, ואין לנו זכות להרשות לעצמנו לוקסוס כזה. נאמר, שאולי הם טועים. כי הלא החשיש מתפשט, ודווקא בין חוגי העילית, המעשנים חשיש משום שיש בעצם העישון משום העזה ושויץ וקצת מרידה, והרבה יראה ורצון להיראות שונים ואחרים. אילו היה החשיש מותר איני מאמין שבני הטובים היו אצים כל כך לחפש את הסם הפשוט הזה, שאינו מתאים כלל לאקלימנו ושלא היה מהווה בישראל בעיה של ממש, אילו היה מותר. כי כל זמן שהוא אסור, תהיה מתיקות איסורו גורם בהפצתו הנעשית המונית יותר ויותר, הוא מגיע למקומות שיפה היה לולא הגיע אליהם, בגלל מצבנו המיוחד, אך לאסור על העישון מסוכן, ממש כמו להפכו לליגאלי. אילו הותר החשיש היה סיכוי סביר, שמה שקרה לפונוגרפיה בדנמרק יקרה לחשיש. כלומר: שהוא ייהפך לסולידי ועל כן ללא מעניין, לא מגרה ולא נפוץ.

דווקא האיסור מוביל להגברת השימוש

כל אלה מחשבות. איני מומחה. איני מעשן ואיני סבור שאתחיל לעשן. אני רק סבור, שכל זמן שיש איסור טוטאלי על חשיש, הוא יתפשט עוד ועוד, כל זמן שההתעסקות בחשיש תהיה קשורה בעולם התחתון, ישלטו תת אנשים אלה על צעירים רבים. כי הרי אם אתה יכול להשיג חשיש רק מידי אנשי העולם התחתון (ואם ייוודע על התוודעותך אליהם תהיה בסכנה) אתה תלוי בהם. אם הם רוצים לשמור עליך, כעל לקוח, הם יכולים לאיים עליך שאם לא תמכור חשיש לצעירים אחרים, יגלו סודך ואתה תהיה אבוד. ואז אתה עושה כל מה שמבקשים ממך. באמריקה מגיעים הסוחרים הממולחים אל הנוער בעזרת אמצעי לחץ חברתיים וכך הם יכולים לחייב בחורים להשתמש בסם חזק יותר, כדי לשלוט בהם יותר.

גם כאן יש צעירים הפוחדים שמא ידעו מוריהם והוריהם שהם מעשנים, וכדי לשמור על אלמוניותם, הם מוכרים חשיש לאחרים ונהפכים לסוחרי סמים בעל כורחם, ואנשי העולם התחתון שולטים בהם. החשיש אינו מחייב שום מעשן לעבור לסם מסוכן יותר, אבל התלות באנשי העולם התחתון, הפחד והרגשת האשמה מביאים רבים לעבור לאל אס די ולסמים מסוכנים אחרים. אם לא תבוטל התלות של הצעירים האלה באנשי העולם התחתון, תפרוץ מגיפה של סמים מסוכנים יותר, שהרווחים בצידם (לגבי הסוחרים) גדולים מרווחי החשיש, ואז יהיה המצב מסוכן באמת.

לשון אחר: אני משתדל לומר ששיניתי את דעתי בעניין חשיש. אני סבור כי לפי הממצאים שבידי, ממצאים שיכולים להגיע לידי כל אדם, אחראי, אין סיבה שהחשיש יהיה אסור והקוניאק מותר. לעשן סיגריה רגילה מסוכן יותר מאשר לעשן סיגריית חשיש, אך האנשים מסרבים להכיר בכך. הם רוצים לשמור על הקיים. מה שכבר הותר, שיהיה כך, וחדש לא יבוא. זה מסוכן, משום שכמו בכל מקום בעולם גם כאן ייעשה החשיש פופולרי יותר יותר. הוא יישאר בידיהם של הגנגסטרים, וייהפך לחרב פיפיות בידי המבקשים לשמור על חברתנו מפני קילקול וטימטום. אני מאמין באמונה שלמה, שמה שמפחיד את אמריקה אינו מאיים עלינו, שאם יותר החשיש, יחדלו בני הנעורים לעשנו אחרי זמן מה.

אילו היה החשיש מותר, הוא היה זול הרבה יותר מסיגריות וקוניאק ואף בטוח יותר. הוא אינו מעורר אלימות כי אם שלווה. מי שמבקש שלווה מלאכותית, שילך ויעשן. מי שלא – ואני סבור שרוב הישראלים אינם מחפשים תחליפים קלים וזולים לבעיותיהם – לא יעשן. אך עישון החשיש לא יהיה גבורה והעזה, והצעירים לא יילחמו עם עצמם כדי לחפש עוד ועוד קרבנות ולקדשם במסגרת התעוזה הציבורית החופפת כל טקס חברתי הבנוי על איסורים וסיכון. ככלות הכל, אין מעשני החשיש מעשנים אותו ביחידות. הם עושים זאת בחברה. עצם העישון הוא עניין חברתי יותר מאשר אישי, וזה דומה כל כך לימי היובש באמריקה, כשנהפכה השתייה שירדה למחתרת למתכון חברתי לאומי, וכל החוקים והלוחמה לא הצליחו לשרשה. עד היום מלקקת אמריקה את פצעי היובש.

יורם קניוק חשיש חשיש

תודה לצח קליין על הטיפ ולאייל בר על העזרה בהכנת בכתבה.

ראו גם: פיסת היסטוריה: קציר הקנבוס בקיבוץ דפנה (1942)
ראו גם: קנאביס לטיפול באפילפסיה: עוד משנת 1881

העבירו הלאה:

אירועים קרובים:
  משחקי הקססה 2 - סטנדאפ קנאביס
  (הנחה לחברי המגזין עם קוד קופון: ‘במבה’)

הפורום | העצומה | הזנים | המדריכים | המילון

אוהבים קנאביס? הרשמו:

נצפים עכשיו

תנו לייק וקבלו את כל העדכונים גם לפייסבוק
x

מומלץ עכשיו

פרחי קנאביס על משקל

המלחמה בסמים נכשלה: על רופאים להוביל את הרפורמה

"על רופאים לעמוד במרכז הדיון על תיקון חוקי הסמים," קובע כתב העת ...