במלחמה בקנאביס כל הממשלות נחלו תבוסה / חיים רמון

“ילדינו הצליחו להשיג מריחואנה בקלות יתרה, ועבריינים קצרו את הרווחים. היום אנו משנים זאת”. (ג’סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, 2018)

כפי שקורה לא פעם, יד המקרה משפיעה על החלטות ומכריעה את הכף לכאן או לכאן. כך קרה לי עם ההתלבטות אם לכלול בספר פרק קצר על לגליזציה של קנאביס. במקרה צפיתי בסרטון מסמר שיער של “המכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן” שבמרכז הבינתחומי הרצליה. מדובר בסרטון בגרמנית, עם תרגום לאנגלית, המתאר כיצד הפך חיזבאללה לארגון פשע חובק עולם, המנתב סחר סמים בינלאומי דרך גרמניה, כדי לממן פעולות טרור. סרטון זה שם קץ להתלבטויותי. 

זה שנים שאני עומד תמה לנוכח מלחמת האיוולת שמנהלות רוב המדינות המתקדמות נגד צרכני הקנאביס. במלחמה הזאת, כל הממשלות נחלו תבוסה מוחלטת על אף המשאבים והמאמצים האדירים שהשקיעו, ועודן משקיעות בה. חוסר התוחלת של המלחמה בקנאביס בא לידי ביטוי מובהק במיוחד בעלייה המתמדת לאורך השנים במספר המשתמשים בחומר. 

אישית, מעולם לא עישנתי לא סיגריות, לא קנאביס, ולא שום סם אחר. אני שותה מדי פעם קצת בירה, קצת יין. בקיצור, אני די “מרובע” בעניינים האלה. את גישתי אבהיר בשפה ברורה: אני מתנגד נחרצות לעישון באשר הוא. גם צריכת יתר של אלכוהול פסולה בעיני. אני סבור שכל התמכרות היא סוג של שעבוד הפוגע בחופש הבחירה של המתמכר ומזיק לו ולסביבתו. למרות זאת, נשגב מבינתי מדוע יש הבדל מהותי בין המלחמה נגד עישון סיגריות וצריכת אלכוהול, ואפילו נגד צריכה מוגברת של משקאות ממותקים, מלח או סוכר, שמזיקים לבריאותנו לא פחות מקנאביס ואולי אף יותר – מלחמה של הסברה, חינוך ומיסוי כבד – לבין המלחמה נגד שימוש בקנאביס, שנעשית באמצעות הפללה.

קשה להבין מדוע השימוש בצמח הזה, שניתן לחולים מסוימים כטיפול רפואי, מוגדר כעבירה חמורה בספר החוקים הישראלי. האיום באישום פלילי בגין שימוש אישי בקנאביס אינו מגן על הציבור אלא מסכן כל אחת ואחד מאיתנו, שכן באין נתיב חוקי צרכני הקנאביס משתמשים בשירותיהם של סוחרי סמים. 

סחר בסמים הוא הבסיס הכלכלי האיתן ביותר שעליו נשענות משפחות הפשע בעולם ובארץ. המקור של למעלה מ-50% מהכנסותיהן, הנאמדות בכ-350 מיליארד דולר בשנה בכל העולם. שיעור ניכר מפשעי הרכוש (כגון פריצות לבתים וגניבת מכוניות) נועד למימון צריכת סמים של פושעים קטנים או של מכורים לסמים.

ידוע לכול שהרווחים האדירים מסחר בסמים הם שמן בגלגלי ארגוני הטרור, לרבות ארגונים הפועלים באזורנו – דאעש, חיזבאללה, חמאס ושאר כנופיות הטרור. כפי שמתברר מהסרטון על סחר הסמים של חיזבאללה, המומלץ לצפייה, חסימת צינורות הסחר בסמים תחסוך דם רב ותנחית מכה קשה על הטרור. 

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, העניק לקנאביס בקנדה מעמד חוקי. בנאום שנשא בפרלמנט הקנדי ב-20 ביוני 2018, אמר טרודו: “ילדינו הצליחו להשיג מריחואנה בקלות יתרה, ועבריינים קצרו את הרווחים. היום אנו משנים זאת”. ב-17 באוקטובר 2018 נהפכה קנדה למדינה השנייה (אחרי אורוגוואי) המקיימת שוק ארצי חוקי לגמרי של מריחואנה. השוק השחור של המריחואנה הוכפף לתקנות ולמערכת המסים. 

לא רק קנדה העניקה מעמד חוקי לקנאביס. גם במספר הולך וגדל של מדינות בארצות הברית מריחואנה הוכרזה כחוקית. 25 מדינות ברחבי העולם אישרו עד כה את השימוש במריחואנה לצרכים רפואיים או הכריזו על מדיניות של אי-הפללה בגין החזקת כמויות קטנות של הסם. 

בישראל, מערכת שלמה – המשטרה, הפרקליטות, שירות בתי הסוהר, משרדי הממשלה – עודם משקיעים משאבים בניסיון כושל לאכוף חוק חסר היגיון האוסר שימוש בקנאביס. אומדן זהיר של סך ההוצאה הציבורית על המלחמה בסמים מעמיד אותה על סכום של 1.6 מיליארד שקלים בשנה, מתוכם 700 מיליון שקלים המיועדים לאכיפה פלילית. 

לא ייאמן, אבל לפי סקר שערכה הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול, ב-2018, נמצאה ישראל במקום הראשון בעולם בצריכת קנאביס. לא פחות מ-27% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, כ-1.2 מיליון תושבים, צרכו קנאביס בשנה זו (אגב, בין ישראל לאיסלנד, הנמצאת במקום השני לפי סקר זה, קיים פער ניכר: רק 18.4% מתושבי איסלנד צרכו קנאביס ב-2018). נתונים אלה הם הוכחה מובהקת לכישלון המתמשך של רשויות אכיפת החוק. 

הטענה, שלפיה לגליזציה של קנאביס תגרום לעלייה במספר המשתמשים, הופרכה זה כבר. בהולנד בוטלו חוקי ההפללה לפני כ-40 שנה. מאז ירד שיעור המשתמשים בקנאביס, והוא נמוך כיום משיעור המשתמשים במדינות אירופה השכנות ומשיעור המשתמשים בישראל. בקולורדו, אחת משמונה המדינות בארצות הברית שבהן הונהגה לגליזציה של קנאביס, ירד שיעור השימוש בקרב בני הנוער. בפורטוגל, שהפכה ב-2001 את השימוש בסמים לבעיה בריאותית ולא פלילית, צומצם משמעותית שיעור המשתמשים. סקר הסמים השנתי הרשמי של ממשלת ארצות הברית ל-2018 מלמד על ירידה בשימוש בקנאביס בקרב בני נוער בשנים שלאחר הלגליזציה ברחבי המדינה. גם אחוז השימוש המוגדר כ”בעייתי” נמצא בירידה חדה. עלייה נמצאה בשימוש בקרב מבוגרים.

הדוגמה המוחצת ביותר לחוסר הטעם שבאיסור על שימוש בקנאביס היא “תקופת היובש”, שהונהגה לפני כ-90 שנה בארצות הברית, ובמהלכה הוצא האלכוהול מחוץ לחוק: בתום 13 שנות איסור פלילי על צריכת אלכוהול, נרשם גידול במספר האלכוהוליסטים בארצות הברית לעומת התקופה הקודמת. המאפיה האמריקנית, למעשה, נולדה בצורתה הנוכחית בתקופת היובש: ג’וני (השועל) טוריו ושותפו רוטסטיין, נחשבים לבוסים הראשונים בעולם התחתון של ארצות הברית שהבינו את הפוטנציאל האדיר שבאיסור על מכירת אלכוהול ובפשע מאורגן ברמה לאומית – חוצה מוצאים אתניים – שחוסך מלחמות מיותרות בין הכנופיות בערים השונות ומנצל את הפריסה הגיאוגרפית שלהן. לא לחינם מחשיבה ההיסטוריה של הפשע המאורגן באמריקה את רוטסטין (הפטרון של לאקי לוצ’יאנו) וטוריו (הפטרון של אל קפונה) לפושעים החשובים ביותר בתקופתם. בתקופת היובש שגשגו המאפיה וכנופיות הפשע בכל רחבי ארצות הברית. הפשיעה השתוללה ברחובות. המשטרה, שהשקיעה משאבים אדירים כדי ליישם את חוק היובש, נכשלה לחלוטין. החוק בוטל ב-1933. 

נבצר מבינתי מדוע קובעי המדיניות בישראל מתקשים ליישם את לקחי החוק ההוא, כלומר מדוע אין הם מפנימים שאי-אפשר למגר שימוש בחומר כה פופולרי. 

את המחיר הכבר ביותר בגין מדיניות ההפללה של צרכני הקנאביס משלמות, כמובן, האוכלוסיות החלשות, שאינן יכולות להרשות לעצמן ייצוג משפטי, ולמשטרה קל להטרידן. בגין שימוש בקנאביס בארצות הברית נעצרים אפרו-אמריקאים פי ארבעה יותר מלבנים, אם כי שיעור הצריכה זהה בשני המגזרים. בישראל לא נאספו נתונים סטטיסטיים כאלה, אבל אני מניח שהתמונה דומה. 

אין די באי-הפללת צרכני הקנאביס. אי-הפללה תעשה אולי צדק עם מאות אלפי המשתמשים הנרדפים על לא עוול בכפם, אך לא תפטור אותם מהסכנות הכרוכות בשימוש לא אחראי. קנאביס הנמכר בשוק השחור גדל ללא בקרת איכות; הדילרים אינם בודקים את תעודות הזהות של רוכשי הקנאביס כדי לוודא שאינם קטינים; אין כל תוכנית ממשלתית להסברה, למניעה ולחינוך לשימוש נכון. 

להלן הצעותי ללגליזציה מלאה של קנאביס, ופירוט היתרונות הכרוכים בשינוי שכזה: 

1. יש לבטל לאלתר את האיסור הפלילי על שימוש בקנאביס. 
2. יש לקבוע שכל הכללים החלים על צריכת סיגריות ואלכוהול יחולו על צריכת קנאביס. 
3. המיסוי שיוטל על צריכת קנאביס, בהנחה שיהיה זהה למיסוי המוטל על סיגריות, יכניס לקופת המדינה כ-2.5 מיליארד שקלים בשנה. 
4. בד בבד יופסק בזבוז המשאבים של רשויות המדינה במאבק נגד צריכת קנאביס. מדובר בסכום כולל של כארבעה מיליארד שקלים בשנה. 
5. גם אם ייכנסו לקופת המדינה מיליארד שקלים בלבד מתוך ארבעת המיליארדים, ויוקצו להסברה ולחינוך נגד השימוש בקנאביס – מספר המשתמשים יֵרד. דרך פעולה זו הצליחה להפחית את מספר צרכני הסיגריות, ואין ספק שתצליח להפחית את מספרם של צרכני הקנאביס. 
6. בשאר שלושת מיליארדי השקלים שייוותרו בקופת המדינה יש לתגבר את סל הבריאות ואת שירותי הבריאות והרווחה. 

הגיעה העת ללמוד מקנדה, ולזכור את דבריו של טרודו: “הפיכת השימוש בסם לחוקי דווקא תצמצם את השימוש בו, ובד בבד תקטין את ממדי הפשיעה”. הגיע הזמן לשבור את הטאבו ולצאת מקיבעון האווילי.

לגליזציה של הקנאביס תתרחש במוקדם או במאוחר. מוטב מוקדם מאשר מאוחר. 

הפרק הנ”ל מתוך מספרו החדש של הכותב, חיים רמון, “נגד הרוח”, בהוצאת “ידיעות ספרים” (40% הנחה לקוראי מגזין קנאביס עם קוד קופון 5330 – לרכישה כאן). רמון נולד ב-1950 ביפו לניצולי שואה. שירת כקצין מודיעין בחיל האוויר. החל את פעילותו הפוליטית עם לובה אליאב והיה יו”ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה (1984-1978), שימש כחבר כנסת (2009-1983), היה שר הבריאות בממשלת רבין (1994-1992), שר הפנים בממשלות פרס וברק, שר בממשלת שרון ובממשלת אולמרט (כשר המשפטים וכמשנה לראש הממשלה), יו”ר ועדת החוץ והביטחון ויו”ר ההסתדרות החדשה (1995-1994).