בוגרי “התואר בקנאביס רפואי” של מכללת עמק יזרעאל לא הצליחו להשתלב בתעשייה

על רקע דיווחים אודות מחסור ברוקחים המתמחים בקנאביס רפואי בעקבות המלחמה, שהוביל לקשיים בתפקוד השוטף של חלק מבתי מרקחת בתחום הקנאביס, פנו למגזין קנאביס סטודנטים לשעבר בוגרי לימודי התואר במדעי ההתנהגות עם התמחות בקנאביס רפואי במכללת עמק יזרעאל. לטענתם, הם היו יכולים בקלות למלא את החוסר הזה ואולי אף לספק שירות מקצועי טוב יותר מהרוקחים בבתי המרקחת ובמקומות אחרים בענף, או לפחות לסייע להם, אם רק היו מאפשרים להם זאת.

לדברי הבוגרים, בניגוד לרושם שהם קיבלו מכתבות באתרי האינטרנט ופרסומות שהמכללה הפיצה, הסתבר להם בדיעבד שהתואר שהם עמלו עליו רבות, לא נתן להם יתרון משמעותי כלשהו בהשתלבות בתעשיית הקנאביס המקומית. את האחריות לפער שנוצר בין ציפיותיהם בעת ההרשמה ללימודים לבין המצב כיום, הם מטילים מצד אחד על מכללת עמק יזרעאל עצמה שלא עמדה לכאורה בחלק מההתחייבויות שלה אליהם, ומצד שני על היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות (יק”ר) שלא שיתפה פעולה עם המסלול האקדמי הזה ולא קידמה את השתלבות בוגריו בענף.

לצד טענות כאלה ואחרות, שכללו גם דברים חיוביים על רוחב המידע שהם קיבלו בקורס, הטענה המרכזית של הבוגרים מתמקדת בשלב ההתמחות המעשית המתרחשת בשנה השלישית של התואר ונקראת “פרקטיקום”. לדבריהם, המכללה לא הצליחה “לשדך” אותם לחברות בתחום כפי שהובטח להם, או כפי שהם התרשמו שיקרה. לטענתם, על המכללה היה לדאוג מבעוד מועד שיהיה מי שיקבל את הסטודנטים להתמחות, עוד בטרם פרסום הקורס, ואם הם כסטודנטים היו יודעים שזה לא יקרה, אולי כלל לא היו נרשמים אליו מלכתחילה.

“בדיעבד הסתבר שלא היה אישור מהיק”ר”

“התחלתי ללמוד במכינה של עמק יזרעאל מתוך כוונה ללמוד תואר במערכות מידע,” מספר ד’, בוגר הקורס, בשיחה עם מגזין קנאביס. “באותו זמן נחשפתי לפרסומים בעיתונות תחת הכותרת ‘תואר ראשון בקנאביס רפואי’. פרסמו את זה בכל מקום אפשרי, בשלטי חוצות, באינטרנט, איפה שאתה לא רוצה”.

ואכן, בניגוד לדיווחים כאן ובמקומות אחרים שהדגישו שלא מדובר ב”תואר ראשון בקנאביס”, כן היו כותרות על “תואר ראשון בקנאביס רפואי” אשר שטפו את אתרי החדשות ה”מיינסטרימיים”, כולל בעיתונים הגדולים בארץ. המכללה הקפידה אמנם לציין בכל פרסום שלה (גם אם רק בכוכבית קטנה) כי מדובר ב”תואר במדעי ההתנהגות עם התמחות בקנאביס” ולא ב”תואר ראשון בקנאביס”, אך הכותרות עשו את שלהן כנראה למי שהתעניין, בוודאי מספיק כדי לחשוב שמדובר אולי במשהו קצת אחר.

לטענת ד’, המכללה אמרה לסטודנטים שבצמוד לתעודת התואר הראשון במדעי ההתנהגות, יהיה כתוב שהתואר כלל גם התמחות בקנאביס רפואי, אך כאשר הם קיבלו את התעודה הם גילו שאין שום אזכור כזה. בתגובה לכתבה זו השיבה המכללה כי לכל תעודה שקיבלו הסטודנטים בתואר זה צורף ספח המעיד על התמחות בקנאביס רפואי. את הטענה הזו הסטודנטים שהתראיינו לכתבה זו דחו בתוקף ולדבריהם הם אף בדקו זאת פעם נוספת עם סטודנטים אחרים שגם הם לא קיבלו ספח כזה. בתגובה לכך השיבו מהמכללה כי יש להגיש בקשה מיוחדת על מנת לקבל את הספח הזה.

כך או כך, ד’ מעיד כאמור כי הפרסומים האטרקטיביים הללו בתקשורת השפיעו עליו, והוא החליט לוותר על התואר המקורי שהוא התכוון ללמוד לטובת המסלול החדש. “החלטתי שאני עושה שינוי. ידעתי שהקנאביס זה תחום שמתפתח, ראיתי את המספרים בעולם, את ההיקף, אמרתי לעצמי שאני לא אלך למערכות מידע אלא לתואר הזה שהוא תואר חדש. באותה תקופה קיבלתי את הרושם שאנחנו כאן בישראל הראשונים, החלוצים של התחום, חשבנו שאנחנו על הגל באמת. ואכן, למדנו בתואר קורסים של פרמקולוגיה, פיזיולוגיה, שוק הקנאביס העסקי, יזמות, עולם התרופות, FDA, גידול קנאביס, ייצור, הפצה – כל השרשרת”.

למרות תכנית הלימודים שנראית מקיפה ומרשימה, בשנה השלישית של התואר, כאשר הגיע שלב הפרקטיקום, ההתמחות המעשית, חלק מהסטודנטים החלו לדברי ד’ להבין שייתכן וקיימת בעיה מסוימת. “בכל תואר ראשון אתה מחוייב לעשות סוג של התמחות. בתחילת הקורס היו הרבה חברות קנאביס ברשימה כאופציה להתמחות, אך כשהוצגו המקומות הזמינים בפועל בשנה השלישית, הסתבר שלא יכולנו לעבור התמחות כי לא היה אישור מהיק”ר. בכל פעם היינו שואלים את המרצים מה קורה עם זה והם היו עונים לנו ‘אין אישור מהיק”ר’. לא הסבירו אף פעם מה, למה, כמה ואיך. היו תלמידים בודדים שכן הצליחו לסדר להם איכשהו התמחות באיזו חווה, אבל כל השאר לא באמת השלימו את ה-120 שעות התמחות שסטודנט חייב לתת לפי המל”ג. בסוף יצא שסטודנטים הוציאו ציון 100 בפרקטיקום שלהם מבלי שהם באמת עשו אותו אלא רק נדרשו להגיש עבודת-בית, שזה די מאבד את המהות של התמחות מעשית.”

“אנחנו יודעים על קנאביס לא פחות מהרוקחים”

“מדעי ההתנהגות זה כמו פסיכולוגיה, רק בקטן,” ממשיך ד’, ומסביר מדוע לדעתו הכלים שברשות בוגרי ההתמחות בקנאביס רפואי מאפשרים לו לסייע למטופלי קנאביס לא פחות מאשר רוקח שעבר השתלמות בנושא. “בהתעסקות עם אדם שמקבל טיפול בקנאביס רפואי, צריך להסתכל קודם על הפן הפסיכולוגי, הנפשי שלו, באיזה מצב הוא, לפני שמייעצים לו בכלל אם לעשן קנאביס או לא. אני לא יודע אם רוקחים, אחים או אחיות, לומדים את הדברים האלה בכלל. הקורס שעשינו הוא באמת שילוב ממש טוב של מדעי ההתנהגות עם קנאביס. אתה מגיע מהעולם הזה ולומד על כל הקנאביס מ-א’ עד ת’. בהשתלמויות של הרוקחים לעומת זאת הם עושים קורסים מצומצמים לעומת מה שאנחנו למדנו שכולל קורסים שלמים של פרמקולוגיה, פרמקוקינטיקה, זמינות ביולוגית של תרופות, פיזיולוגיה ועוד. אנחנו יודעים על קנאביס בטח לא פחות מהם”.

אך כאמור, למרות הידע הרב שהוא וחבריו לספסל הלימודים צברו במהלך הלימודים במכללת עמק יזרעאל, ד’ מספר באכזבה שהתואר לא מסייע לו להשתלב בתעשיית הקנאביס המקומית. “בשורה התחתונה לא יצא לי מזה כלום ושום דבר. הזמינו אותי פעם אחת לראיון בחברה גדולה בתחום, אבל זה היה נטו בגלל שזו הפעם הראשונה שהם שמעו על התואר הזה והיו סקרנים לגביו. המראיין אמר לי ‘אני מזמן אותך כי אני רוצה לראות מה אתה יודע ומה למדת ומה זה התואר הזה בכלל’. הם הופתעו שהיה דבר כזה באקדמיה, אבל זה לא עזר לי. לא התקבלתי לעבודה ובכל מקרה זה לא נתן לי משהו. זה כמו כל בנאדם רגיל שלא למד כלום”.

חלק נכבד מהטענות של ד’ הן כאמור כלפי היק”ר, שלדבריו לא מאפשרת להם להשתלב בתעשייה גם היום ומתעלמת למעשה מההשכלה שהם רכשו, אך עיקר הטענות שלו מופנות למכללת עמק יזרעאל שהציעה לו את מסלול הלימודים הזה. לדבריו, “הם אולי לא ‘סגרו את הדברים’ כמו שצריך עם היק”ר כדי שיכירו בנו, שיתמכו בנו, שידחפו את התחום הזה. כל תחום הטיפול נשאר בגדר האחיות והרוקחים בלבד. היו צריכים בשלב המכריע להכניס את כולנו לתעשייה, ממש שנעבוד בזה, זו דריסת הרגל, אבל זה לא קרה.”

“אף אחד לא מכיר במה שלמדתי, חזרתי לעבוד בפלאפל”

בדומה לד’, גם ב’ למד במכינה האקדמית בטרם נרשם למחזור הראשון של התואר למדעי ההתנהגות עם התמחות בקנאביס רפואי של מכללת עמק יזרעאל. “תכננתי ללמוד שם תואר אחר לגמרי שהיה עוזר לי בחיים,” הוא אומר כעת. “באותו זמן המכללה בדיוק יצאה עם ההכרזה שהם הולכים לעשות תואר בקנאביס רפואי. הם תלו כרזות בכל מקום ופרסמו כתבות בכלי התקשורת. ממש הסתובבו מתחנה לתחנה ושילמו הרבה כסף כדי לקדם את התוכנית הזו. כל הצפון היה מלא בשלטים של קנאביס ועלים יפים של מריחואנה. אני, בהיותי קודם כל בנאדם שמאוד תומך ברעיון, פעיל לגליזציה וגם צרכן קנאביס, יש לי את הזיקה והרצון ללמוד על הצמח, על שיטות הגידול שלו ועל כל מה שהם הבטיחו ודיברו עליו שהיה נשמע לי מהמם ושבדיוק יושב על הנישה שלי. אז נרשמתי.”

“הרגשנו שמהתחלה אף-אחד לא נתן לנו תשובה רצינית מה בדיוק אנחנו בסוף עושים עם התואר הזה והאם בכלל המל”ג (המועצה להשכלה גבוהה, מ.ק) מכיר בזה או לא,” ממשיך ב’. “ראש החוג שלי לא אמרה לי כנראה את כל האמת בשנה השלישית, כששאלתי אותה האם אנחנו הולכים לקבל תעודה שמציינת את העובדה שלמדנו משהו בקנאביס, היא ענתה לי ‘בטח’, הציגה לנו איזה קונספט של תעודה שאנחנו אמורים לקבל ביחד עם התואר. קיבלתי תואר במדעי ההתנהגות בלי שום מילה על קנאביס.”

איזה מקצועות חשבת שתוכל למלא?

“איתי דיברו על אדמיניסטרציה של מתקני גידול, זה דבר ראשון, זה רשום בעלון, דבר שני זה להיות הגורם המטפל באמצעות קנאביס, כלומר מי שמגיע מטעם קופת החולים או בית המרקחת, איש מקצוע שבנוסף לרוקח יכול להמליץ למטופל ליצור מסגרת של טיפול, ולעשות דברים שרוקח רגיל שלא מבין בקנאביס לא יכול לעשות. מה שהתגלה בפועל זה שכאשר אני רוצה ללכת לחברת קנאביס ולהציג את קורות החיים שלי, אז התעודה שאני מציג היא בעצם לא רלבנטית לכלום. אף אחד לא מכיר במה שלמדתי. בסוף חזרתי לעבוד בפלאפל, למרות התקוות להפוך לאיש מחקר כמו שהבטיחו לי”.

“הרגשתי ששילמתי 30,000 ש”ח לחינם, שרפתי 3 שנים מהחיים סתם”

ב’ מציין שנציגים של היק”ר אמנם לא העבירו שיעורים רשמיים במסגרת הקורס, אך הסטודנטים כן קיבלו הזמנות לקחת חלק במסגרות העשרה שונות של היחידה הממשלתית של משרד הבריאות לקנאביס רפואי. “לא היו לנו שיעורים מול היק”ר באופן ישיר, אבל הכניסו אותנו לכל מיני וובינרים (קורסי למידה מקוונים) וכל מיני פגישות ושיחות עם אנשים של היק”ר,” הוא אומר.

כפי שניתן להבין, למרות הבטן המלאה שיש לו על המכללה, ב’ מפנה את עיקר טענותיו כלפי היק”ר. “אם הם אמונים על הטיפול בקנאביס, והם ראו שבמכללה נפתחה התוכנית הזו, ויודעים שאין בזה פוטנציאל אמיתי, איך הם לא מנעו את זה? יש פה חבר’ה משכילים שיכולים להיכנס היום לתעשייה הזאת, ויש התעלמות כאילו אנחנו לא קיימים. כאילו רק החבר’ה של הקליקה קיימים. יש חבר’ה שבכלל לא למדו, שהם לא משכילים והם בתוך התעשייה הזו, ועדיין אנשים כמוני ואחרים שסיימו את התואר הזה נמחקו, אולי חלק השתלבו בתעשייה בתור טרימרים. טרימרים!” 

לסיכום אומר ב’: “יש שלושה מחזורים שסיימו ללמוד את התואר הזה ואתה יכול לספור על עשר אצבעות את מספר האנשים מתוכם שהגיעו באמת לעבוד בתעשייה הזו. אחרי שקיבלתי את התעודה הרגשתי ששילמתי 30,000 שקל לחינם ושרפתי שלוש שנים מהחיים שלי סתם. אני בנאדם משכיל, בעל אינטילגנציה, ואם היו משחררים אותי מהיום הראשון, או אפילו מהשנה הראשונה, אחרי שהבינו שהם לא הצליחו לאשר את כל הדברים מול היק”ר ומול המל”ג, הייתי הולך ללמוד אגרונומיה ולא מבזבז את הזמן שלי על זה”.

משיחה שקיים מגזין קנאביס עם גורם בכיר בקורס של מכללת יזרעאל, שהעדיף לא להיות מצוטט, מסתמן שגם הוא מעיד על קשיים דומים ולא מכחיש את מרבית טענות הסטודנטים לעיל. לדבריו, חלק מהבעיות בשילוב הסטודנטים בפרקטיקום אכן נגרמו בגלל שבדיעבד הסתבר שהיק”ר לא אישר את הכניסה של הסטודנטים למתקני החברות, אך ברבים מהמקרים הבעיה היתה דווקא עם חברות הקנאביס עצמן. למשל, הוא מסביר כי חלק מהחברות איתן סיכמה המכללה על שיתוף פעולה שכזה בתחילת הדרך, חזרו בהן הרגע האחרון כשהגיע הזמן לשליחת הסטודנטים אליהן. בנוסף, הוא מעיד גם כי חלק מהסטודנטים שכן הצליחו להתברג להתמחות מעשית בחברות הקנאביס בשלב הפרקטיקום, התאכזבו לגלות שכל מה שהם עושים שם זה בעיקר משימות טרימינג, גיזום ועבודות כלליות, ולא דברים מורכבים עם עומק כלשהו כיאה לתואר אותו הם לומדים.

מגזין קנאביס פנה אל מכללת עמק יזרעאל בבקשה לתגובה לדברים שעלו מבוגרי התואר, כמו גם בבקשה לפירוט דוגמאות לבוגרי התואר שכן השתלבו בתעשיית הקנאביס בישראל. דוברת המכללה, מיכל קופר קטלן, השיבה כי הטענות שקריות וכי בכוונת מכללת עמק יזרעאל להגיש תביעת לשון הרע נגד מגזין קנאביס בעקבות כתבה זו. בתשובה לבקשה לתת שמות של בוגרים שהצליחו להשתלב בתעשייה, השיבה הדוברת כי יש בוגרת אחת שהיא מנהלת רכש ברשת בתי מרקחת ואחת נוספת שאחראית על בקרת איכות בחווה, אך את שמותיהן לא מסרה. לשאלה כמה סטודנטים בסך הכל סיימו את המסלול הזה במכללה, על מנת להבין מה אחוז ההצלחה בשילובם בתעשייה, לא נתקבלה תשובה.

תגובת מכללת עמק יזרעאל: “המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע”ש מקס שטרן עמדה בכל התחייבויותיה כלפי הסטודנטים בתוכנית ההתמחות בקנאביס רפואי. כל הסטודנטים שובצו בהתנסות מעשית, בהתאם למצוין בשנתון החוג המפורסם. בפרסומים השונים צוין בפירוש כי בהתאם לכללי המועצה להשכלה גבוהה, יצורף לאישור הזכאות לתואר ספח המעיד על סיום לימודי ההתמחות בקנאביס רפואי וכך אכן נעשה. בדומה לתוכניות רבות ללימודי תואר ראשון, גם בחוג למדעי ההתנהגות בהתמחות בקנאביס רפואי הוסבר כי הלימודים יאפשרו לבוגרים להשתלב בשוק העבודה בתעשייה בתחום, וכן להתקדם וללמוד בתוכניות המשך לתואר שני. ואכן אנו יודעים על בוגרי.ות ההתמחות שהשתלבו במגוון תחומים בתעשיית הקנאביס והפארמה ואף המשיכו לתארים שניים יוקרתיים. בתוכנית ההתמחות בקנאביס רפואי מלמדים.ות מרצים.ות בכירים.ות מתעשיית הקנאביס והפארמה הבינלאומית, וחוקרים.ות. מוערכים בקנה מידה עולמי.”

משרד הבריאות והיק”ר לא מסרו תגובה.