כמה בפרח וכמה בעלי הסוכר: מחקר ישראלי מיפה איך מתחלקות הטריכומות על צמח הקנאביס

ה"קריסטלים" שעל הבאד לא מפוזרים על הצמח באופן שווה. על הפרח יש יער צפוף של בלוטות שרף, על עלי הסוכר הן מתרכזות בשוליים, ועל עלי המניפה הגדולים אין אותן בכלל. ובכל זאת, בזן שנבדק, עלי הסוכר הכילו כמחצית מה-THC וה-CBD של הפרח.

את המפה הזו שרטטו ד"ר אילנה שטיין מאוניברסיטת אריאל ופרופ' נירית ברנשטיין ממכון וולקני, במחקר שפורסם בסוף אוקטובר בכתב העת Journal of Cannabis Research. הן צילמו במיקרוסקופ אלקטרוני ובמיקרוסקופ אור חמישה צמחים נקביים לא מופרים מהזן הרפואי NB120 של קנדוק, זן מאוזן עם כ-7% THC וכ-7% CBD. הצמחים נדגמו בשלב הקטיף המסחרי של הזן, שמונה שבועות אחרי המעבר לפריחה, כשכ-15% מהטריכומות כבר הפכו לגוון ענבר. במקביל נמדדו במעבדה ה-THC וה-CBD בכל חלק של הצמח.

עלי הסוכר: חצי מהפרח, על השוליים

בזן שנבדק נמצאו בפרח ≈6.5% THC ו-≈6.8% CBD. בעלי הסוכר, העלים הקטנים שבוקעים מתוך התפרחת ושגוזרים בטרים, נמדדו ≈3.0% THC ו-≈3.2% CBD. היחס בין THC ל-CBD נשאר כמעט אחד לאחד בכל החלקים, רק הכמות השתנתה. הנתון הזה לא חדש: ברנשטיין ועמיתיה מצאו תמונה דומה כבר ב-2019, וגם פרופ' לומיר האנוש מצא ב-2014 בפרחים 9.4% עד 18.7% THC, ובעלים שמקיפים את הפרח 1.7% עד 8.3%.

החדש הוא התמונה. "באופן די מפתיע", כותבות החוקרות, שולי עלי הסוכר מכוסים בבלוטות שרף רבות על רגל ארוכה, מאותו סוג שיש על הפרח, רק קצרות יותר. בשאר העלה יש מהן הרבה פחות. לדבריהן יש לזה משמעות מעשית, כי הבסיס של עלי הסוכר משמש ממילא, יחד עם הפרחים, לשימוש רפואי ולפנאי. ומכאן המסקנה שלנו: מה שנשאר מעלי הסוכר בתוך התפרחת הוא לא סתם עלים.

לא כל "קריסטל" הוא שרף

החוקרות מציעות לחלק את הטריכומות של הקנאביס לארבעה סוגים שקל לזהות. שניים מפרישים: בלוטת השרף הגדולה, ראש עגול על רגל, שבה מיוצרים ונאגרים עיקר הקנבינואידים, ובלוטה זעירה על רגל קצרה, שנמצאת בכל חלקי הצמח. מה שמגדלים מכירים כטריכומה "יושבת" הוא לפי המאמר בלוטת שרף עם רגל קצרה.

שני הסוגים האחרים לא מפרישים כלום. שערת הגביש היא "כיס" של סידן בתוך העלה, עם קוץ קצר מבחוץ, והיא מופיעה רק בצד העליון של העלים. השערה המחודדת היא מחט הגנה. על הפרח, המחטים האלה מוקשות בסיליקון ובסידן, בעיקר באמצע השערה, והחוד שלהן מכוון לראש הצמח. החוקרות רואות בזה סימן להגנה מכנית. סיליקון בשערות האלה תואר כבר ב-1976. ועוד פרט קטן מהתמונות: רבות מבלוטות השרף נמצאו בלי הראש, כנראה כי הוא ניתק בקלות במגע.

והעלה הגדול?

על עלי המניפה לא נמצאה אף בלוטת שרף גדולה. ובכל זאת נמדדו בהם ≈1.2% THC ו-≈1.1% CBD, בערך שישית מהפרח, אבל לא אפס. מאיפה זה מגיע? החוקרות כותבות שהקנבינואידים לא תלויים רק בבלוטות הגדולות, ומציינות שני חשודים: הבלוטות הזעירות, או צינורות נוזל בתוך רקמת הצמח. הן מזכירות ש-THC נמצא בכמויות קטנות אפילו בשורשים, שאין עליהם טריכומות, וקובעות שהשאלה דורשת מחקר נוסף.

כדאי לזכור את הגבולות: מדובר בזן אחד ובחמישה צמחים, והחוקרות עצמן כותבות שצריך לבדוק זנים נוספים. בזן אחר המספרים יהיו אחרים, ומה שמעניין הוא היחס בין חלקי הצמח. החוקרות מקוות שבעתיד אפשר יהיה להעריך לפי פיזור הבלוטות כמה קנבינואידים יש בכל חלק בצמח, אבל זו עדיין הצעה. המחקר מודד את הצמח, לא את ההשפעה על מי שצורך אותו. למי שרוצה להעמיק, הנה מבט מקרוב על האנטומיה של הטריכומות.