וידויו של סוחר מריחואנה: 15 טיפים לשמירה על הבטחון

איך להתכונן לחיפוש בבית? מ' סחר בקנאביס כמעט 15 שנים ברציפות עד ששוטרים הגיעו אליו הביתה לחיפוש. את התובנות מ-15 שנות הפעילות בחר לשתף עם קוראי המגזין בעדות מיוחדת ששלח לנו. "אני מקווה שהנסיון שלי יעזור לפחות לבנאדם אחד," הוא אומר. לידע כללי וכו'.

היי, אני מ. ואני סוחר סמים. לשעבר. קרוב ל-15 שנה הייתי במקצוע המשוגע הזה וכעת אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהתובנות שבסופו של דבר הצילו אותי מתיק פלילי במשטרה.

מקופסאות גפרורים ועד לקילוגרמים

עישנתי בפעם הראשונה לפני הצבא. התחלתי בגיל 16 וקצת, בתקופה שעוד היינו מתארגנים על קופסאות גפרורים מלאות קססה ב-50 שקל. בפעם הראשונה שהתארגנתי הייתי כל כך קלולס שקניתי קופסה של קססה ב-100 שקל ועוד אמרתי תודה. אפילו לא ידעתי מה לעשות עם זה. מאז למדתי…

בצבא עישנתי פה ושם ותמיד הייתי בפרנויה ממצ"ח. אפילו נאלצתי להתמודד עם שתי הזמנות לבדיקות שתן בצבא ורק במזל ובעזרת חברים הצלחתי להתחמק משתיהן (פעם אחת הרס"פ התקשר אליי על הבוקר להגיד לי שמצ"ח פשטו על הבסיס ועדיף לי לא להגיע, ככה איך שאני על האוטובוס המשכתי בנונשלנטיות לחר"פ והעברתי שם את היום בתואנה כלשהיא, ובפעם השנייה פשוט חיכיתי כמו ילד טוב בפינה במשך כמה שעות ואז יצאתי דרך השומר בכניסה כשאני אומר לו שלום מחויך כאילו שאותי כבר בדקו – מזל וחברים). עד אז עוד הייתי ילד טוב. אז מה קרה בעצם?

קצת אחרי השחרור (שבוע בערך) התארגנתי עם חבר דרך חבר אחר שלו. היינו בטוחים שאנחנו קונים עכשיו 50 גרם ב-200 שקל ואיכשהו גילינו שהתארגנו על 250 גרם ב200 שקל (אני מדבר על שנת 98 וגראס בדואי). לא היה לי שקל על התחת בזמנו והתחלתי להעיף לחברים קופסאות סיגריות ב-50 שקל או סתם בקטע של 'תבואו תעשנו כמה שאתם רוצים אבל תביאו אוכל'.

התארגנתי בחיים שלי על קילואים כאילו אין מחר, על עוקות כאילו אין משטרה בארץ – ועשיתי מזה אחלה של כסף.

היינו חבורה די מגובשת של חברים מהתיכון שבשלב כזה או אחר כולנו סחרנו. ביננו לבין עצמנו היו לנו כמה כללים לחיים יותר טובים – לא מרוויחים על עצמנו (יעני על חברים אחרים בחבורה), לא עוקצים לקוחות אחד של השני, אם מישהו דפק קטע מסריח לאחד מאיתנו אף אחד אחר לא מוכר לו, ומתארגנים ביחד להוזלת עלויות.

עשיתי מלא שטויות בהתחלה ולאט לאט הצלחתי לפתח מערכת כללים פשוטה אבל אפקטיבית שבסופו של דבר כאמור הצילה אותי מתיק פלילי במשטרה. ממני אליכם, 15 טיפים לשמירה על הבטחון.

כללים לאחזקת חומרים

1. מספר הלקוחות: לשמור על קהל לקוחות קטן. מעולם רשימת הלקוחות שלי לא עברה את ה-25-30 איש וכשהגעתי לכיוון ה-30 כבר התחלתי להילחץ והורדתי לקוחות. לא צריך להיות טמעים, הסיכון לא שווה את זה.

2.הכרות אישית: לא עובדים עם אף אחד שלא מכירים לפחות שנה. לא מארגנים, לא מוכרים, לא מתווכים, לא מודיעים. שנה זה מספר הקסם המקסימלי של משטרת ישראל להפעלת סוכן סמוי. כל פעם שקראתי על עוד סוכן שהפיל סוחרים הדבר היחיד שעניין אותי זה כמה זמן הוא היה סמוי. אף אחד לא היה יותר משנה. נקודה. גם לא הטווס האחרון שנתפס בתחילת השבוע.

3. חברים: לא עובדים עם חברים של חברים. הכלל הזה טיפה גמיש כמובן, כי תלוי בחבר, תלוי כמה אני סומך עליו או לא, והכי תלוי כמובן – בהתחשב בסעיף 2 – זה כמה זמן חבר שלי מכיר את הבן אדם וכמה הוא סומך עליו. יש אנשים שלא הסכמתי לקבל מהם חברים אחרים, גם אם זה אומר שהרווח שלי קטן. אתה רוצה לארגן את הבן אדם? תבוא ותקנה בשבילו. אתה לא רוצה למכור לו? אז מה אתה רוצה מהחיים שלי ולמה שאני אמכור לו לעזאזל?

4. טלפון: לא מדברים על שום דבר בטלפון. אף פעם. בחיים לא. כשהיייתי מתחיל לעבוד עם אנשים חדשים הייתי נפגש איתם פנים מול פנים ומסביר להם איך לעשות מה. עם כאלה שלא היו חברים שלי ביום יום הצופן היה די פשוט: "מה אחי הכל טוב? אפשר לקפוץ? ותשובה היא כן או לא. לא מרחיבים על כלום בטלפון. ואלוהים ישמור מלתקשר בSMSים או מסנג'ר או פייסבוק. לא קורה דבר כזה. מי שהיה שולח לי SMS מפורט מדי היה נמחק (וכמובן לא מקבל תשובה) מי שהיה שואל בטלפון בצורה מפורשת היה מקבל ניתוק לפנים ולא הייתי עונה לו עד שהייתי נפגש איתו שוב פנים מול פנים (או שהוא היה נמחק מהרשימת לקוחות).

5. מקום: תמיד עדיף להגיע אל הבן אדם מאשר שהוא יגיע אליך. איך פותרים את בעיית הכמות שאסור לדבר עליה בטלפון? מוצאים קוד כלשהו. בזמנו עבדתי בעיקר עם חשיש והקוד היה "אחי, יש לך 2 דיסקים להביא לי לצרוב?" או שלוש, או ארבע, או אחד. תלוי כמה טולות הוא רצה. אבל זה כבר לא כזה מקורי וצריך למצוא משהו משלכם.

6. הבית סגור: אף אחד לא מגיע אלי הביתה בלי להודיע לי מראש. אף פעם.

7. תיאום מראש: אם אני לא יודע על מישהו שאמור להגיע אליי (וגם אז – שיתקשר מלמטה) אני לא מודה שאני בבית. דופקים/מצלצלים בדלת? אין "מי זה", אין "רגע", אין שום הכרה בעובדה שיש מישהו מחוץ לדלת ואין הודאה שיש מישהו כרגע בבית. העינית תמיד מכוסה בחתיכת נייר ואם אני בודק מי נמצא בצד השני אז בזהירות ככה שלא יראו את האור בעינית נחשך.

8. להיות מוכן לחקירה: חובה להתכונן לחקירה במשטרה עוד מהיום הראשון. הרצתי בראש מיליון פעמים את החקירה ומצאתי תרוץ (גם אם מטומטם) לכל דבר שיש לי בבית שיכול לרמז על הפעילות שלי (דוגמאות בהמשך).

9. שרידי קנאביס בבית: לא להשאיר שרידים על השולחן, במגירות, על הטלוויזיה או במרפסת. וגם לנקות את המשקל כל יום. נשמע טרחני, אבל אם אין סימנים של חשיש או וויד על המשקל, אי אפשר להוכיח כלום.

10. לשתוק: באופן כללי לא מדברים עלי עם אף אחד. מי שצריך לדעת יודע, מי שלא – לא.

11. מאיפה השגת: כל בן אדם חדש שהגיע אליי, הייתי מושיב אותו ומסביר לו איך להתמודד עם תמנונים. מה להגיד, מה לא להגיד. איך לשמור על שקר מתקבל על הדעת ("קניתי מערבי בחוף התופים". – איך הוא נראה? נותנים תאור של החבר הטוב רק 'בערבי' שקוראים לו מוחמד – ככה אם יעמתו אותך עם העדות שוב, התמונה תהיה לך בראש כולל כל המאפיינים הגופניים שלו ולא תיפול על שקרים והמצאות.

12. הודעה מראש: ואם כבר פתחת בחקירה והתחלת לדבר, לא קרה כלום. אני לא כועס, זה קורה לטובים ביותר. רק תגיד לי, זה הכל. תן לי להתכונן לקפיצה.

13. שוטרים ברחוב: אם אתה הולך ברגל ויש עליך משהו ואתה רואה שוטר, לך אליו ושאל אותו משהו. הוראות כיוון, שאלה על חוקי חניה, תדווח על פשע שראית כרגע (לא משנה אם היה או לא היה) – גש אתה אל השוטר ודבר איתו. בפסיכולוגיה שלהם ברגע שאתה ניגש אליהם אתה מוריד מעצמך חשד.

14. הובלה: אם אתה מתארגן עכשיו על כמות קח מונית. שוטרים לא עוצרים מוניות לבדיקה אקראית

15. והכי חשוב – אל תודה בשום דבר: תפסו אותך עכשיו "על חם"? אל תודה בכלום, הרי ברור שרק עברת בסביבה. אם אתה לא מודה אין שם כלום. היחיד שאפשר לדבר איתו זה עורך דין.

כך התמודדתי עם חיפוש ביתי

אני יושב לי בבית ופתאום דפיקות בדלת. לא עונה. הדפיקות ממשיכות, עדיין לא עונה. צלצול בדלת וישר אני לוקח את הסלולרי ושם על שקט. הדפיקות ממשיכות ביחד עם קריאה בשם המשפחה שלי. הולך בשקט בשקט לדלת, מוריד את הנייר מהעינית בזהירות, מסתכל ורואה מישהי שאני לא מכיר. זוחל חזרה לסלון, מסתכל דרך התריסים (שמכוונים ככה שאי אפשר לראות מה קורה בבית) ורואה עוד 3 גברים שעומדים ומנסים לראות דרך החלון אם אני בבית או לא (גרתי אז בקומה ראשונה). יושב בשקט קפוא בסלון. הם מנסים לפתוח את הדלת (שכמובן תמיד תמיד תמיד נעולה). אחרי חצי שעה הם הלכו.

נשארתי עוד 3-4 שעות בבית בשקט מוחלט והעברתי את הסופשבוע ב"לשרוף" ראיות. במזל זה היה סוף של התארגנות. ניקיתי את הבית, ניקיתי כמו משוגע את המשקל, שמתי אותו בארון גבוה במטבח וחיכיתי להמשך שהגיע ביום ראשון כצפוי. דפיקות בדלת, אני פותח, שוטרים. אני מנומס, חייכני, בודק את הצו, מזמין אותם להכנס. הם נכנסים ומתחילים לחפש וכל דבר שהם מוצאים יש לי תשובה מוכנה.

למה יש לי משקל? כי אני אופה. למה זה משקל עם דיוק של מאית גרם? לא יודע, הלכתי לקנות משקל וזה מה שמכרו לי. איפה קניתי? לוינסקי פינת כך וכך 150 שקל. פתחו את המגירה של השקיות (שקיות פלסטיק קטנות כאלה) – מגירה שלימה עם מאות שקיות במגוון גדלים. למה יש לי שקיות כאלה? כי אני לוקח ויטמינים (תמיד החזקתי בבית כמה קופסאות של ויטמינים במיוחד בשביל זה) ואני לא אוכל בבוקר אז אני שם את הויטמינים בשקית ואחרי שאני אוכל משהו אני לוקח אותם. ואז השאלה הניצחת: ולמה אתה צריך כל כך הרבה? והתשובה היותר ניצחת: תאכלס? אני לא צריך, הגזמתי.

וככה זה ממשיך – לכל שאלה – תשובה.

לקחו אותי לתחנה, יושב מולי חוקר שמנסה לשחק אותה חבר שלי ולהוריד לי את ההגנות על ידי שיחה על דברים שלא קשורים. חצי שעה כזו ואז "תשמע, אנחנו יודעים עליך שאתה מוכר, אתה לא מעניין אותנו, תגיד לנו ממי אתה קונה". – "לא יודע על מה אתה מדבר, לא מכרתי בחיים שלי שום דבר לאף אחד". והוא ממשיך: "יכולנו לשים עליך שוטרת סמויה שתמכור לה, לא רצינו להרוס לך את החיים". – אחי, לא מכרתי בחיים שלי שום דבר לאף אחד, לה אני אמכור? וממשיך וממשיך.

אמרתי לו שאני מעשן, מודה, לא מסתיר, הוא רוצה להביא אותי לפני שופט? אני מוכן לעמוד לפני שופט ולהגיד שאני מעשן. מתי עישנת פעם אחרונה? לא יודע, משהו כמו חודש, חודש וחצי נראה לי.

טוב, אז תגיד לי ממי אתה קונה. לא אומר לך. למה לא? כי אז לא יהיה לי ממי לקנות מה אתה גנוב? עוד כמה דקות כאלה והביתה.

מבחינתי זה היה אקורד הסיום של הקריירה שלי בסחר. תמיד אמרתי שאני בזה עד היום בו משטרת ישראל תשים אליי יותר מדי לב. יצאתי מהתחנה, עברתי אצל כל מי שעשיתי איתו עסקים להגיד לו מה קרה ושישימו לב וזה. יצאתי נקי מהסיפור.

תהיו חכמים.
מ'.

ראו עוד:
צפו: קובי הדילר השכונתי
שלא יעבדו עליכם: טיפים לקניית מריחואנה
4 משפטי קסם להתמודדות עם שוטרים
7 טיפים לגידול פרחים ברמה מקצועית
להזמין זרעים ולהישאר בחיים