מחקר מצא: ניחוח וארומה הם הגורמים הקובעים האם קנאביס ייחשב "איכותי"

מחקר חדש שנערך במדינת אורגון בארה"ב (שם אושרה לגליזציה בשנת 2014) פורסם החודש בכתב העת המחקרי Psychoactives ולפיו ככל שצרכנים אוהבים יותר את הריח של זן קנאביס מסוים, כך הם יתפסו אותו כאיכותי יותר.

עוד נמצא במחקר כי בניגוד לתפיסה הרווחת כאילו טרפנים (Terpenes) הם הגורמים לריחות של הקנאביס, תפיסת האיכות של הצרכנים, שנמצאה כאמור כמבוססת על ניחוח או ארומה, דווקא לא היתה מושפעת מריכוז הטרפנים בו.

המחקר, שנערך על בסיס נתונים מתחרויות זני קנאביס שנערכו במדינת אורגון במהלך השנים 2019-2020, ניתח את הדירוגים שנתנו 276 השופטים בתחרויות הללו לדוגמיות של זני הקנאביס השונים אותם הם ניסו.

ריח טוב יותר – קנאביס טוב יותר?

החוקרים בדקו האם יש מתאם כלשהו בין דירוג האיכות הכללי שהשופטים נתנו לזן קנאביס מסוים, לבין פרמטרים אחרים כמו:

• ריכוז ה-THC בקנאביס
• ריכוז הטרפנים בקנאביס
• כמות הקנאביס שהשופט צרך מהדוגמית לצורך ה'טעימה'
• דירוג הריח שהשופט נתן לקנאביס
• דירוג ההשפעות ותופעות הלוואי שהשופט נתן לקנאביס

לאחר ניתוח הנתונים שהתקבלו משאלוני הדירוג שמילאו 276 שופטים על 278 דוגמיות שונות של קנאביס, נמצא מתאם מובהק בין דירוג הריח הסובייקטיבי שהשופטים נתנו לזנים, לבין דירוג האיכות הכללי שהם נתנו להם בסופו של דבר.

כלומר, ככל שהזן דורג על ידי השופטים כבעל ריח טוב/נעים יותר, כך הזן קיבל ציון גבוה יותר במקביל.

עם זאת, כאמור, באופן מפתיע, לא נמצא כל קשר דומה בין הדירוג הכללי שנתנו השופטים לזן קנאביס מסויים לבין אף אחד מהמשתנים האחרים שנבדקו מתוך הרשימה הנ"ל.

אחד הממצאים המסקרנים ביותר במחקר הוא שריכוז הטרפנים בקנאביס, שאמור כביכול להוות מדד אובייקטיבי לעוצמת/איכות הריח שלו, דווקא לא ניבא כלל את הדירוג הסופי, כפי שניתן לראות בגרף שלהלן:

אחת הסיבות לממצא הזה עשויה להיות העובדה שטרפנים, בניגוד לאמונה הרווחת, הם אינם החומרים היחידים בקנאביס שמשפיעים על הארומה והריח שלו, כפי שהתגלה לאחרונה במחקרים עדכניים אשר מצאו כי הניחוחות הייחודיים של הקנאביס הם תוצר של רכיבים אחרים לגמרי.

"נראה כי בדומה לתוצרים חקלאיים אחרים כמו קפה ותה, הארומה של תפרחת הקנאביס מהווה אינדיקציה טובה לאיכות שלה בעיני הצרכנים," כתבו החוקרים.

יש צרכנים שאוהבים זנים "מסריחים"

ממצא מעניין נוסף במחקר הוא שככל שדירוג הריח הממוצע של זן מסוים היה נמוך יותר, כלומר הוא היה בעל ריח פחות טוב לדעת רוב השופטים, כך הייתה פחות אחידות בדירוג הריח שנתנו לו השופטים, כאשר חלקם דירגו אותו גבוה וחלקם דירגו אותו נמוך, כפי שניתן לראות בגרף (ציון הריח הכי גבוה הוא 7):

במילים אחרות, על פי הממצא הזה, ככל שזן מסוים דורג בממוצע כבעל ריח יותר טוב, כך יותר שופטים הסכימו עם הדירוג הזה שלו, שזה די מובן, אבל גם – ככל שהוא דורג בעל ריח פחות טוב, כך גברו הפערים בין הדירוגים השונים שהשופטים נתנו לו, ופחתה ההסכמה ביניהם.

ניתן להסיק מכך כי ישנם זני קנאביס שהריח שלהם מושך באופן אוניברסלי, כך שכמעט כל הצרכנים אוהבים את הריח שלהם, ומנגד ישנם זנים עם ריחות ייחודיים, אולי "מסריחים", שרק חלק מהצרכנים אוהבים וביניהם יש גם מי שאוהבים דווקא אותם במיוחד למרות (ואולי בגלל) הריח ה"לא טוב" שלהם.

ההמלצות ליצרנים: לשים דגש על ריח

על בסיס תוצאות אלו של המחקר, החוקרים מציעים כי כדאי ליצרנים בשוק הקנאביס לשים פחות דגש על ריכוז THC כמדד לאיכות ולהסתמך יותר על ארומה, ובהתאם לכך גם ממליצים לחנויות הקנאביס לאפשר לצרכנים להריח את תפרחות הקנאביס לפני שהם רוכשים אותן.

לא כל ההמלצות הללו מתאפשרות כמובן בפועל כיום תחת הרגולציה בחלק משווקי הקנאביס החוקיים, גם בישראל, זאת בשל תקנות שמחייבות מכירת קנאביס באריזות אטומות בלבד.

הנתונים בישראל למשל, שאומנם אינם מבוססי מחקר אך מקובלים, מראים שאחוז THC גבוה הוא דווקא כן מקדם מכירות וגורם משמעותי להחלטה של צרכנים האם להעדיף זן מסוים על פני אחר, זאת כנראה משתי סיבות מרכזיות: האחת בגלל שהרגולציה אוסרת על הרחה של הזן כאמור, והשנייה בגלל שנתוני ה-THC הם הנתון היחידי שהוא מדד אובייקטיבי זמין.

יש לציין שבמחקר הנ"ל לא נבדקו זני CBD או זנים מאוזנים, אשר אין ספק שהם כן גורמים מעודדי רכישה לפחות עבור קהלים מסויימים.