מה באמת גורם לריח המיוחד של קנאביס ולמה טרפנים זה לא מספיק

למדתם שטרפנים הם הגורם לניחוחות הייחודיים של הקנאביס? ובכן, אכן יש לטרפנים חלק בכך אבל המקור האמיתי לריח הייחודי הוא כנראה אחר לגמרי. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שכל הנסיונות לדמות את ריח הקנאביס בתערובות ומיצויי טרפנים למיניהם, מריחים, במקרה הטוב, כמו מטהר אוויר לשירותים בניחוח לימון. מחקר חדש מגלה פרטים מעניינים

מאיפה בא הריח החריף-מתוק-אדמתי של הקנאביס, שיכול להגיע בחלק מהמקרים עד רמת "סירחון" שלא לחינם זכתה לכינוי "סקאנק" (בואש באנגלית)? המונח הזה נועד בדרך כלל כדי לתאר קנאביס בעל ריח חזק וחריף במיוחד, אבל מדוע מפיץ הקנאביס את הריח הזה, והאם ריחו באמת מזכיר את הסירחון שמפיץ הבואש?

קודם כל, בדומה לבואש שמתיז ריח רע על מנת להרחיק טורפים, גם הקנאביס שגדל בטבע מפיץ ריח שאמור להרחיק טורפים ומזיקים, ומצד שני לקרב דבורים או חרקים אחרים, שיעזרו להפיץ את אבקניו. עם זאת, ההכללה שבמסגרתה צרכני הקנאביס, בעיקר בארה"ב, קוראים "סקאנק" לכל זן בעל ריח חזק או חריף היא לא מדויקת. 

הזן המקורי שכונה 'סקאנק' הוא זן עצמאי של קנאביס שמקורו בארה"ב ופותח לראשונה בתחילת הסבנטיז. באותה תקופה החלו מגדלי קנאביס אמריקנים להבריח זנים מאזורים הרריים במזרח הרחוק, בעיקר מאפגניסטן ומפקיסטן. את הזנים הללו, שהגיעו ממשפחת זני הקוש, הרבו המגדלים עם זני קנאביס ממרכז ודרום אמריקה ועם זנים מאסיה הטרופית. כך נוצר זן חזק, שיכול לגדול גם בחוץ, באקלים לא חם או לח הקיים בארה"ב כגון בצפון קליפורניה, וגם בחממות בהולנד או מתחת למנורות.

הזן המעורבב הזה, שזכה לשם "סקאנק #1", הפך לאחד הזנים העקביים ביותר והוא זמין גם כיום כמובן, כולל בשוק הקנאביס הרפואי בישראל. מדובר בצמח בעל יכולת הסתגלות גבוהה, חזק מאוד ועם תקופת פריחה קצרה. 

טרפנים לבדם לא מספיקים

מחקרים קודמים על ריח של קנאביס התמקדו בעיקר בחומרים הנקראים טרפנים (Terpenes) כאמור (או "טרפנואידים" בשמם הרשמי). מדובר במולקולות בעלות מגוון רחב של ריחות – דלק, עץ, פרי הדר, פרחים ועוד – האחראיות לניחוחות המגוונים של הקנאביס ולמעשה קיימות בכל הצמחים ואחראיות לניחוחות גם שלהם.

זנים שונים של קנאביס מייצרים תערובות שונות של מולקולות טרפנואידיות אלו, המעניקות לכל זן את הניחוח הייחודי שלו. אם כך, סביר להניח שהטרפנים הם שגם אלה שיוצרים את ריח הבואש, או את הריח הייחודי הזה של הקנאביס שלא ברור מה מקורו, נכון? אז זהו, שכנראה שלא. 

מחקר חדש גילה מה גורם לקנאביס להפיץ את הארומה הייחודית הזו ולמרבה הפלא, בניגוד לאמונה הרווחת בשנים האחרונות, לא מדובר רק בטרפנים ופלבנואידים, אלא בכלל בתרכובות להן הרבה מן המשותף עם הבואשים המרססים ריח על אויביהם.

למרות שהטרפנים הם המקור לרוב תרכובות הריח והארומה של הקנאביס, עורכי המחקר החדש טוענים כי יש מעט הוכחות לכך שדווקא הם אלה שמייצרים גם את הריח הייחודי הזה, "הבואשי".

מכיוון שבואשים משתמשים במספר תרכובות גופרית בתרסיס המסריח שלהם, מחבר המחקר הראשי איאן אוסוולד וצוותו חשדו שחלקיקים אלה או דומים להם ממלאים תפקיד גם בריחו של קנאביס.

צוות חוקרים מחברת הטרפנים Abstrax Tech בקליפורניה גילה בצמח הקנאביס משפחה חדשה של תרכובות גופרית נדיפות פרנילציות (VSCs), היוצרות את הריח הזה.

הצוות בחן פרחים מ-13 זני קנאביס שונים באמצעות מערכת מתקדמת ומותאמת אישית המורכבת משלושה סוגים שונים של גלאי ריח.

לאחר הניתוח המכני, פאנל של ארבעה אנשים דירג את חריפות הריח של כל זן בסולם של 0 עד 10. התוצאות הראו שהזן החריף ביותר של קנאביס שנבדק, זן בשם באצ'יו ג'לאטו (Bacio Gelato), היה גם בעל הריכוז הגבוה ביותר של תרכובות גופרית. 

יתרה מכך, מחברי המחקר זיהו שבעה סוגים שונים של תרכובות כאלה בפרח הקנאביס המסוים שנבדק. בנוסף, הצוות מצא גם כמה סוגים של תרכובות בזני הקנאביס האחרים שנבדקו.

בסך הכל, לחמש מתרכובות הגופרית שנמצאו בזני הקנאביס היו ניחוחות דמויי בואש או גופרית. אחת מהן, תרכובת בשם "3-Methyl-2-Butene-1-Thiol" (או VSC3), היתה הנפוצה ביותר שזוהתה בצמחי הקנאביס שפאנל ה"מריחים" דירג כבעלי הריח החריף ביותר. 

גם בניסוי הפוך – התוצאות חיזקו את הממצאים

על מנת להוכיח שתרכובת הגופרית VSC3 היא אכן זו שאחראית לריח ה'סקאנק' של הקנאביס, החוקרים ערכו ניסוי 'הנדסה הפוכה', שבו הם ניסו לחקות בעצמם באופן מלאכותי את הריח של הזן באצ'יו ג'לאטו, שדורג קודם לכן כבעל ארומת ה'סקאנק' החזקה ביותר.

אם ריחו של הקנאביס אכן נקבע לפי טרפנים בלבד כפי שהיה נהוג לחשוב עד כה, הרי ששילוב מלאכותי של אותם הטרפנים שיש בפרח אמור היה להפיק ריח זהה. לכן החוקרים ניתחו את הריכוזים של הטרפנים השונים בפרח הקנאביס מזן באצ'יו ג'לטו, ואז רקחו בעצמם תערובת מלאכותית של 10 הטרפנים שקיימים בו בריכוז הגבוה ביותר.

היחס בין הטרפנים השונים בתערובת המלאכותית היה זהה ליחס שלהם כפי שנמדד בפרח הקנאביס, על מנת לחקותו באופן המדויק ביותר.

בנוסף, הם יצרו תערובת טרפנים נוספת, שהייתה זהה לחלוטין לתערובת הראשונה, למעט העובדה שהחוקרים הוסיפו לה את תרכובת הגופרית VSC3 באותו ריכוז שבו היא קיימת בפרחי הבאצ'יו ג'לאטו, ריכוז של 0.01% בלבד. מדובר בריכוז נמוך מאוד, אך זו תרכובת עוצמתית במיוחד שמפיקה ריח חזק גם במינונים נמוכים מאוד. למעשה, הריכוז המזערי של תרכובת ה-VSC3 בצמח היא בדיוק הסיבה שהיא לא זוהתה עד כה.

לאחר מכן, החוקרים נתנו לפאנל שופטי הריח לדרג עד כמה דומה הריח של תערובת הטרפנים שהם רקחו, לריח של פרחי הבאצ'יו ג'לטו האמיתיים. תוצאות הניסוי הראו שהריח של תערובת הטרפנים היה דומה במידה מסוימת לזה של פרחי הקנאביס שהיא נועדה לחקות, אך עדיין שונה מאוד.

החוקרים חזרו על מבחן הריח הזה פעם נוספת, אך הפעם עם תערובת הטרפנים שלה הוסיפו גם VSC3 בריכוז שבו הוא קיים בפרח. בניגוד לתערובת שהכילה טרפנים בלבד, התערובת שהכילה גם טרפנים וגם VSC3 דורגה על ידי שופטי הריח כבעלת ריח הרבה יותר דומה לזה של הקנאביס שהוא נועד לחקות.

מיצויי טרפנים לא עושים את העבודה

תוצאות ניסוי ה'הנדסה ההפוכה' הזה עשויות להסביר מדוע מוצרים מלאכותיים שפותחו בשנים האחרונות ושנועדו לחקות את הטעמים והריחות של צמח הקנאביס וזנים שונים שלו, אינם מצליחים לעשות זאת באופן מדויק.

הטרפנים הפכו לאחרונה למוצרים פופולריים יותר ויותר והחברות מייצרות על בסיסם בין היתר פילטרים, ניירות גלגול, תחליפי טבק ומיצויים למיניהם בניחוחות שאמורים להזכיר טעמים וניחוחות ספציפיים של זני קנאביס שונים, אך כאמור דומים יותר לרוב לריחות של מטהרי אוויר בניחוח לימוני רגיל. הסיבה היא כנראה שהמוצרים הללו מבוססים כולם על טרפנים בלבד.

לדוגמא, מה שנמכר בתור "תחליף טבק בטעם OG Kush" הוא בעצם תחליף טבק (תערובת צמחית לעישון) שהיצרן הוסיף לה באופן מלאכותי את אותם הטרפנים שקיימים בזן הקנאביס OG Kush. העובדה שמוצרים אלו מבוססים על טרפנים בלבד, ואינם מכילים את תרכובת ה-VSC3, עשויה להסביר לפחות חלק מההבדל (הגדול) בטעם והריח בינם לבין הקנאביס שהם נועדו לחקות. ייתכן גם כי בנוסף לטרפנים ול-VSC3 ישנם עוד חומרים נוספים בצמח שעדיין לא זוהו, ואחראים גם הם על חלק מהפער הזה.

בשלב זה החוקרים שאלו את עצמם מתי מפיץ הקנאביס את הריח החזק ביותר שמקורו מאותן תרכובות גופרית מבאישות. באמצעות ניסויים בחממה, המחקר מצא כי ריח התרכובות הוא החזק ביותר לקראת סוף שלב הפריחה ומגיע לעוצמה המקסימלית בשלב שבו המגדלים מניחים את הפרחים במיכל אטום, כדי לשמר את הטעמים והריחות שלהם בתהליך שנקרא יישון ("קיורינג", Curing).

יש לציין שהתרכובת הגופריתית היא לא רק מסריחה אלא גם עשויה על פי החוקרים לספק יתרונות בריאותיים בדומה למולקולות הקיימות בצמחי שום.

הממשלה הבטיחה "אי הפללה תוך 100 ימים" לפני:

חדשות
שינוי גודל פונט