המקורות התנ"כיים של השימוש היהודי בקנאביס

הקאנביס. הרפואי. הוא. התרופה. הטיבעית. היחידה. בעולם. הנושאת. ברכה. מאת. השם. יתברך. שעוזרת. למיליארדיי. אנשים. בעולם. ומצילה. הרבה. אנשים. בעולם. ישתבח. שמו. לעד. אמן. קנאביס. אינו. כימיקלים. לא. בריאים. שמזיקים. לחולה. כמו. תרופות. קונבנציונליות. שהם. פרנסה. ליצרן. ולבית. המירקחת. אבל. נזק. בריאותי. לחולה. לצערי. קנאביס. רפואי. היא. התרופה. היום. מ"ס. 1. בעולם. וככה. תישאר. לנצח. נצחים. שאפו. לקאנביס

עדיין לא הבנתי איך זה קשור לתנך אין ראיה ברורה?!

הזוי לחלוטין המאמר הזה.בפשטות כל בושם הוא סממן כל פריט בתרכובת הסממנים שהקריב אהרון. ובקיצור סמים. מכאן ועד לומר שקנה בושם זה גרס .זה מסקנה הזויה ומראה שלמרות היותו אקדמאי יש לו חוסר ידע בזה ודמיון עשיר. בחברה היו אומרים עליו "ואלה אחלה חומר לקח תביא קצת".לך ללמוד בחזרה ותגיע למסקנות נורמליות .אן שום הוכחה שעישנו טבק כלשהו בזמן הגמרא באזורנו.פשוט. אולי עשו תרכובות רפואיות אבל אן אזכרה לכך בכלל.

לא ממש חידש כלום (לפחות ממה שכתוב בכתבה) הגהה חברים: ״ והיווהים עשו ממנו יין והשתמשו״ ״ שהרופאים עדיין לא נובכים להמליץ״

לא. הצמח לא ממקור "קדוש". אל תהרסו משהו אמיתי וטוב עם סיפורי פנטזיה וחברים דימיוניים.

1. לא הבנתי מאיפה הוא הסיק ש"קנה בושם" זה קנאביס? 2. מה שכתב: "ישנם בתלמוד חוקים מורכבים לערבוב של הצמח והפקת תוצרים ממנו, שהמיימונים מילאו אחריהם… ומי שעבר עליהן היה עלול לעמוד בפני עונש מוות..." זה בגלל הדין של קטורת שמי שמשנה בה דבר אחד חייב מיתה, ולא בגלל חשיבות הקנאביס (במקרה שזה נכון שסמים הכוונה קנאביס) במרכיב הקטורת. 3. הוא לא הביא שום מקור שהשתמשו בקנאביס לתרופה!

נו כמובן. די כבר עם השטות הזו. נשמע דומה - לא מוכיח שום קשר. זה נורה נחמד הקטע הזה שלוקחים ספר מתקופת הברונזה, שהורכב על ידי (לפחות) 4 מחברים שונים ומפרשים את מה שכתוב, איך שנוח לאותו הרגע.. המומחים לשפות לא חד משמעים לגבי מוצא המילה, אבל כל אידיות עם איקיו של ג'וק וכיפה על הראש כבר מצא את התשובות,.. בין שורות פרימיטיביות, ברמה של ילד בבית ספר יסודי שרואי צאן כתבו בשביל רואי צאן. (לא! זה שאפשר להפליץ כל דבר בין השורות... לא עושה את הספר יותר מאגדה פרמיטיבית. הכתובה בשפה שכבר לא מדוברת, ) .. The problem with the world is that the intelligent people are full of doubts, while the stupid ones are full of confidence - Charles Bukowski

לא הבנתי למה הוא החליט שקנה בושם זה מריחואנה? וסמים במקורות זה עשבים באופן כללי ממה שזה נראה... נראה לא רציני במיוחד כל העסק.

ני יהושע על שבת דף כז/ב משאר בגדים משל שאר מינים שאין היוצא מן העץ דבשלמא *בקנבוס* איכא למימר כיון (338) צל"ח על שבת דף כו/א רש"י ד"ה אין בו וכו', לקבל טומאה וכו'. יוצא מן העץ, כגון *קנבוס* וצמר גפן. (339) צל"ח על שבת דף כו/א בו וכו', ולכך לתרץ זה בא רש"י לפרש יוצא מן העץ כגון *קנבוס* וצמר גפן, ובודאי (340) צל"ח על שבת דף כו/א מדליקין, דפליגי אשיטת רש"י וס"ל דיוצא מן העץ אין *קנבוס* וצמר גפן בכלל, (341) צל"ח על שבת דף כו/א ולפי זה שייך קושית תוס' רק לשיטתם דצמר גפן *וקנבוס* אינם נכללים ביוצא מן (342-343) צל"ח על שבת דף כו/א העץ, אבל לשיטת רש"י דגם *קנבוס* וצמר גפן נכללים בזה, ובודאי קנבוס וצמר גפן (344) צל"ח על שבת דף כו/א כוונת רש"י מה דשינה ורשם בתחלה יוצא מן העץ *קנבוס* וצמר גפן וכו', ע"ש: (345) צל"ח על שבת דף כו/א ולכן נלע"ד דגם לדעת התוס' שאין צמר גפן *וקנבוס* בכלל, מכל מקום יש בכלל יוצא (346) צל"ח על שבת דף כו/א דכל היוצא מן העץ וכו', *דקנבוס* וצמר גפן אינו בכלל יוצא מן העץ, ולדידהו שלשה (347) צל"ח על שבת דף כו/א מחצלאות ומפץ ]וכמוש"ל[, אבל לרשב"א איכא למימר דסובר כשיטת רש"י דגם *קנבוס* (348) צל"ח על ביצה דף ג/ב התוס' דגם בכלאים הוא רק איסור דרבנן, ובהדיא אמרינן במנחות דף ט"ו ע"ב *קנבוס* (349) צל"ח על ביצה דף ג/ב יהודה[ *דקנבוס* ולוף לאו למעוטי חטה ושעורה וכל חמשת המינין ודאי כלאים הם מן (350) צל"ח על ביצה דף ג/ב מן התורה אלא על *קנבוס* ולוף וכו', והכסף משנה שם בהל' ג' כתב ומשמע לי וכו' (351) ספר חתם סופר על מסכת גיטין דף סא/ב דחייט החשוד לתפור שעטנז אין נותנים לו לתפור אפי' כשנותנים לו *קנבוס* דחשוד (352) ספר חתם סופר על מסכת גיטין דף סא/ב להחליף בפשתן כדי להציל עצמו מצער קושי תפירה *בקנבוס* מפשתן ע"ש והר"ן כתב (353) ספר חתם סופר על מסכת עבודה זרה דף סו/א ועתי"ט פ"ט דכלאים דתנן התם צמר רחלים וגמלים בטל ברוב וכן *קנבוס* ופשתן וכ' (354) ספר חתם סופר על מסכת עבודה זרה דף סו/א בהא סגי ברובא חד בתרי מאחרי רבים להטות ופשתן *וקנבוס* דהוה אינו מינו בשמא (355) ספר חתם סופר על מסכת עבודה זרה דף סו/א *בקנבוס* מ"מ בעי ס' מטעם הנ"ל דהוה קצת כמכיר האיסור ומב"מ בשמא לא גזרו (356) ספר חתם סופר על מסכת חולין דף ו/א חבירו. והיינו דכ' רשב"א שאפי' נותן חוטי *קנבס* להחייט חיישינן לאחלופי להציל (357) ספר חתם סופר על מסכת חולין דף ו/א עצמו מטורח קושי התפירה *בקנבוס* מבפשתן וכ' הר"ן שאינו מחוור ולהנ"ל מוכח כן: (358) קרן אורה על מסכת מנחות דף טו/ב ואסרו את הזרעים כו' ולימא ק"ו ומה האוסר כו' ומסיק *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר (359) קרן אורה על מסכת מנחות דף טו/ב דעביד איסורא קנסוה ומה אלו זרע *קנבוס* ולוף בכרמו של חבירו וכי הי' גם הגפנים (360) קרן אורה על מסכת מנחות דף טו/ב אליבי' לא אסרה תורה אלא *קנבוס* דלוף דעושת לג' שנים דאי לאו הכי היכי תמצא (361) קרן אורה על מסכת מנחות דף טו/ב וגפן קודם שנעשה סמדר אינו מקדש ולא אשכחן כלאים דאורייתא אלא כמו *קנבוס* ולוף (362) רש"ש על שבת דף כ/ב מ"ב בס"ד( גם מש"כ *דקנבוס* לאו יוצא מן העץ הוא וכו' אלא דאיצטריך למיתני פשתן (363) רש"ש על בבא מציעא דף קיג/ב שאח"ז א' של צמר וא' של *קנבוס* אולי כוונתו על הב' מטות א' דאכיל עלה וא' דזג (364) רש"ש על חולין דף ס/א בא"ד דאמר בהקומץ זוטא *קנבוס* ולוף אסרה תורה כו'. תמוה דהתם קאי על כלאי הכרם (365) ספר בניהו בן יהוידע על בבא מציעא דף פה/ב *מקנבוס* חזק, שאי אפשר לחתכו בשיניו אלא בסכין חדה, ויהיה לח שאי אפשר להתיר (366) ספר בניהו בן יהוידע על בבא מציעא דף פה/ב עוסק בפשתן לצורך דבר זה ולא *בקנבוס*, נראה כדי לתקן חטא קין שחטא בהקרבתן, אי (367) ספר ים של שלמה - ביצה פרק א אות מג מלהציען תחתיו, עד שמפרם במשי, או *בקונבוס*. ועניין טלטול בגד כלאים, שכתב פה (368) ספר ים של שלמה - יבמות פרק יב אות יב ]יב[ דין לעשות המנעל מעור בהמה טהורה, ואם תפור בפשתן או *בקנבוס*, או במשי, (369) ספר ים של שלמה - יבמות פרק יב אות יב מבפנים, אין חולצין בו לכתחילה, ואם תפור בפשתן, או *בקנבוס*, או במשי, חליצה (370) ספר ים של שלמה - יבמות פרק יב אות יג קל"ג( שכתב, וצריך שיהא תפור מרצועות עור, ולא מחוטי פשתן, *וקנבוס*, משמע, (371) ספר מנחת חינוך - מצוה קס - אות טו ]טו[ בגד הוא שנעשה מצמר ופשתים או *מקנבוס* או ממשי, מאיזה מין הגדל ביבשה הוא (372) ספר מנחת חינוך - מצוה תקמח - אות ד ]ד[ ולא אסרה תורה אלא *קנבוס* ולוף עם כרם, והתוס' במנחות ט"ו ע"ב בד"ה והתירו (373) ספר מנחת חינוך - מצוה תקמח - אות ד התורה, ומדברי התוס' נראה דכל מיני ירקות מותר, רק חמשה מיני תבואה *וקנבוס* (374) ספר מנחת חינוך - מצוה תקמח - אות ד ולוף זה אסור מן התורה. אך לשון הר"ן שם שכתב, מה דמבואר במנחות שם *דקנבוס* (375) ספר מנחת חינוך - מצוה תקמח - אות ד נאכלים דומיא *דקנבוס* ולוף. נראה מדבריו דכל הירקות והזרעונים הנאכלים יש בהם (376) ספר מנחת חינוך - מצוה תקמח - אות ד דנאכלים, ובאינם נאכלים אינו אסור רק *קנבוס* וכו'. ועיין בכסף משנה דאפילו (377) ספר מנחת חינוך - מצוה תקמח - אות ד זרעונים הנאכלים אינם אסורים מן התורה רק *קנבוס* וכו', וכתב דהתוס' והר"ן (378) ספר מנחת חינוך - מצוה תקמח - אות ד סעיף א'. והרב המחבר כתב כאן דרק חמשה מיני תבואה *וקנבוס* ולוף, אבל לזרוע (379) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב בהא דאמרינן דרק *קנבוס* ולוף אסרה תורה: (380-381) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן, וכתבו התוס' שם היינו דרק קנבוס ולוף (382) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב והנה אי גם בכלאי זרעים אמרינן זה דרק *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר זרעים (383) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב וחדא משום דרק *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן ע"ש, היינו דאף בכלאי (384) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב זרעים יש זה הכלל. והנה לפי הטעם שכתב רש"י ז"ל במנחות שם דטעם *דקנבוס* ולוף (385) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב אסור ירק מן התורה ]ועיין בכ"מ פ"ה ה"ג[, אך להתוס' דס"ל דאינו אסור רק *קנבוס* (386) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב כתב הגר"א ז"ל )יו"ד סי' רצ"ו סק"ז( דזה דאמרינן *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר (387) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב דלהתוס' רק *קנבוס* ולוף וה' מיני דגן מן התורה ולהרמב"ם ז"ל לפמ"ש הכ"מ גם (388) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב כתב השנו"א )פ"ז מ"ז( דזה דאמרינן *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן, (389-390) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב *בקנבוס* ולוף שהן עושין לג' שנים דבשנה הג' דאז נגמר הגפן והקנבוס הוי כלאים, (391-392) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב לכך לר' יאשיה לבד הוא דרק *קנבוס* ולוף הוא מדאורייתא ע"ש. ויש לעיין בקנבוס (393-394) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יב *וקנבוס* ולוף אין עושות רק לג' שנים, וי"ל באופן שעמדו הקנבוס והלוף אחר (395) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יד ב' וא' יוצא זנב אבל כרם כולו מקדש, ושיטת רש"י ז"ל שם דהטעם משום *דקנבוס* (396) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן יד חילק בין *קנבוס* ולוף לשאר זרעים, וכתב הכ"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל שהוא בכלל כל (397) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן כב כתב הר"ן ז"ל )פ' ראשית הגז( זה דאמרינן *קנבוס* ולוף אסרה תורה כו' היינו (398) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן לז אוסר, וכתב עוד שם דזה דאמרינן *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן, הוא (399-400) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן לז *בקנבוס* ולוף שהן עושין לג' שנים ולכך לר' יאשיה לבד קנבוס ולוף הוי דאורייתא (401) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן לט הגפנים, מ"ט *קנבוס* ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הך דלא עבד איסורא לא (402) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן לט *דקנבוס* ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן להאי דעביד איסורא קנסוהו רבנן, (403) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן מ זו לא מצאתי כו' אבל במשנה אמרו שדה שהיתה זרועה *קנבוס* ולוף לא יהיה זורע ובא (404) ספר מקדש דוד - זרעים - כלאים סימן מ כמ"ש רש"י ז"ל בשבת )פ"ד ע"ב ד"ה ואחת באמצע(, וכיון *דקנבוס* ולוף אין מצמיחים

אמן בן, אמן...

השם אמת ותורתו אמת! הפרח הזה לא נברא סתם הוא נברא בשביל שישתמשו בו לא יאסרו אותו יש אנשים שמכירים את הפרח בתור עישון(סטלה) לא יודעים שאפשר להפיק איתו עולמות. נקווה לבשורות טובות.