ביהמ"ש פסק: גריינדר – כלי אסור ולא חוקי

פסק דין מפתיע שניתן על ידי השופט אבי סתיו מבימ"ש השלום בראשל"צ קובע כי גריינדר (Grinder), הכלי בעל השיניים המשמש לגריסת פרחי קנאביס ונמצא כמעט בכל "פיצוציה" וכנראה גם במאות אלפי בתים בישראל, הוא כלי אסור.

על פי פסק הדין, מכיוון שגריינדר הוא מוצר אשר "מיועד להכנת וצריכת סם מסוכן מסוג קנאביס", הרי שמדובר ב"כלי אסור" בהתאם לסעיף 10א' בפקודת הסמים המסוכנים – כלומר "כלי שייעודו העיקרי הוא להכנת סם מסוכן או לצריכתו, כגון באנג".

החלטת השופט סתיו, שנמסרה לפני כ-4 חודשים, באה כשלוש שנים וחצי לאחר שישראלי בשם אהוד בן יוסף, בעל חנות לממכר מוצרי עישון, הגיש תביעה נגד רשות המיסים והמכס בטענה כי המוצר לא מיועד לשימוש עם קנאביס.

בן יוסף הגיש את התביעה לאחר שהרשויות החרימו לו משלוח של 4,200 מוצרים ביניהם גריינדרים וכן בנוסף כלי המכונה Easypuff – מעין פומית או צינור פלסטיק שניתן לחבר לבקבוק פלסטיק רגיל וכך להפוך אותו למן "באנג" (מקטרת מים).

בתחילה, בעקבות החרמת המוצרים, שלח בן יוסף מכתב למכס בו טען כי הכלים מיועדים בכלל לעישון טבק וצמחים חוקיים בלבד ולא לקנאביס, וכן טען עוד כי מוצרים זהים לחלוטין כבר שוחררו במכס לא פעם בעבר.

בתשובה נמסר לו כי לפי חוות דעת של אדם בשם אהוד אור-טל, מנהל תחום מבצעים במטה למלחמה בסמים והלבנת הון ברשות המיסים, כן מדובר בכלים המשמשים לצריכת סמים כמשמעותם בפקודת הסמים ולכן חל איסור על ייבואם לארץ.

לאחר שערעור שהגיש למכס נדחה גם כן, בן יוסף הגיש בקשה נפרדת לקבלת היתר לייצא את המוצרים בחזרה לארצות הברית, כדי לנסות לצמצם הפסדים. אך גם בקשה זו סורבה מכיוון שבאותו האופן בדיוק טענו במכס כי חל איסור על יצוא "כלים אסורים".

בתביעה טען עו"ד שחר ארביב בשמו של בן יוסף כי מדובר בהחלטה שרירותית הפוגעת בזכות הקניין ובחופש העיסוק, וכן כי הכלים האמורים אינם משמשים לסמים וכי בכל מקרה זה לא עיקר יעודם ולכן לא כפופים לסעיף 10א' בפקודת הסמים.

"הגריינדר הוא לצורך טחינת תחליפי טבק, צמחי מרפא ועשבי תיבול, והוא נמכר בבתי עסק רבים באופן חופשי," טען. "לגבי הפאף, מדובר בצינורית המיועדת להפוך את הבקבוק למעין נרגילה".

בן יוסף הביא להליך חוות דעת ממר רוני איז'אק שהעיד בביהמ"ש שהוא עוסק בהכנת תערובות עישון צמחיות כתחליף טבק ומשתמש בגריינדר לשם כך, וחוות דעת מד"ר דריו ורטניק, כימאי בתחום הטוקסיקולוגיה, שטען שלעישון ב"סינון מימי" יש יתרונות רבים.

העד אור-טל טען מנגד כי "המטחנה מוכרת בשמות כמו 'מקססה', 'קססונית', 'גריינדר' ועוד, היא כלי מוכר המשמש בעיקר לטחינת קנאביס". לגבי ה-Easypuff טען כי "מדובר בכלי חדש המשמש כ'שדרוג' לכלי הותיק המוכר בכינוי 'באנג'."

המדינה הציגה בנוסף עדות של אדם בשם תמיר ליאון אשר שימש כמן "סוכן" שביקר ב-19 פיצוציות שב-13 מהן נמצא מכשיר גריינדר – זאת לעומת רק אחת מתוך 4 חנויות טבק שביקר בהן והחזיקה את המכשיר.

בנוסף פירט ליאון בחוות הדעת כי כדי לחזק את מסקנתו הוא "ערך תצפיות ישירות על צרכני קנאביס, לרבות ביקור במקומות בהם מעשנים מריחואנה או חשיש ושיחות טלפוניות עם צעירים הצורכים את המוצר".

לטענת ליאון, "המסקנה העולה מתצפיות אלו היא כי הגריינדר מהווה כלי נפוץ בתרבות עישון הקנאביס בישראל ופעמים רבות השימוש בו מהווה חלק מה'טקס' החברתי של העישון", וכי גריינדר לא משמש לעשבי תיבול, תה או צמחי מרפא כנטען.

התובע ביקש לעמוד על כך שאין הוכחה שהיעוד של המוצרים שהזמין היה שימוש בסם וכי הסעיף בפקודה נוגע למוצרים שרמת הודאות לגבי יעודם לצריכת סם היא "גבוהה ביותר עד מובהקות" – מה שלטענתו לא היה במקרה זה.

עוד טען כי מדובר באכיפה בררנית שכן "המדינה לא אוכפת איסור דומה על כלים המשמשים לעישון קנאביס כמו ניירות גלגול או על כלים המשמשים לגידול קנאביס כמו נורות בעוצמה גבוהה".

השופט סתיו קבע לבסוף כאמור כי "הגריינדר משמש באופן כמעט בלעדי לטחינת קנאביס, ובוודאי שזהו עיקר ייעודו, ועל כן גריינדר הוא כלי אסור לפי פקודת הסמים המסוכנים". במקביל קבע כי "גם הפאף (Easypuff, מ"ק) נחשב לכלי אסור".

לאור מסקנות אלו פסק כאמור השופט סתיו כי גריינדר הוא כלי אסור ועל כן ישאר מוחרם בידי המכס. בנוסף פסק כי התובע בן יוסף ישלם 6,000 ש"ח לרשות המיסים כהוצאות שכר טרחת עורך דין.

יש לציין כי על פי פקודת הסמים עבירה על סעיף "כלי אסור" דינה עונש של עד 5 שנות מאסר. כמובן שעונש זה לא נגזר בפועל, אך כך קובע החוק נכון להיום.

לכאורה, מעתה, חל איסור על חנויות ו"פיצוציות" למכור גריינדרים כפי שעשו עד כה, בדומה לאיסור על מכירת באנגים.