האם חומרים משני תודעה הם המפתח למסע בזמן?
האם בהשפעת חומרים פסיכדליים אפשר "לנסוע בזמן"? המדע בודק את השאלה המעניינת הזאת על רקע דיווחים מהשטח.
בספטמבר האחרון נסעתי למסיבה במצדה. הליינאפ הבטיח אמנים שמככבים לי בספוטיפיי, הלוקיישן הבטיח נופים מהממים בזריחה וחברה שלי הבטיחה לי כרטיס חינם אם אעזור לה להקים את דוכן התכשיטים שלה. קפצתי על ההזדמנות והצטיידתי בקרטון קטן ומלא צבע שיבטיח לי את מלוא החוויה.
את מה שקרה באותו הלילה קשה לי לתאר במילים, אבל כשכן ניסיתי להסביר לחברה שלי בדוכן מה עובר עלי, המילים שבחרתי היו “אמאלה נראה לי שיצאתי מהזמן”.
זה נמשך בין 10 דקות לשעה (זאת ההערכה הכי מדויקת שלי). התחושה הייתה כאילו אני רואה את מה שעומד לקרות לפני שהוא עוד קרה, והעתיד התגבש לי מול העיניים. ראיתי את הבחור שהבחין בי עוד לפני שהוא הרים את הראש, וראיתי אותו ניגש אליי עוד לפני שהתקרב מהבר. אפילו לחשתי לחברה שרקדה לידי ברחבה “הוא יביא לי בירה” עוד לפני שהוא הציע לי מהבירה שלו. הזיה, ללא ספק.
אבל האם באמת “ידעתי” מבעוד מועד מה הוא הולך לעשות, או שמא הייתי מבולבלת ומה שהוא כבר עשה במציאות נקלט אצלי כאילו הוא עשה אותו בעתיד. כלומר האם ראיתי אותו מביא בירה אבל דמיינתי שזה עדיין לא קרה? שאלה טובה.
מיד לאחר שהתאוששתי מהמסיבה התחלתי לנבור בגוגל, ומצאתי שקיים מקרה מתועד מ-1913 של אדם תחת השפעת מסקלין שתיאר בחוויותיו תחושה “שהעתיד הקרוב מגיע אליו במהירות כאוטית, ושהזמן היה ללא גבולות”, קצת כזה כמו איך שאני הרגשתי. שוב, קשה לתאר במילים.
סקירה מחקרית מעמיקה יותר, מראה שקיים עיסוק אנקדוטלי בלבד בשאלת תפיסת הזמן תחת השפעת פסיכדלים לאורך השנים, בעיקר תחת השפעת LSD ומסקלין.
מחקר של אוניברסיטת מנצ’סטר מ-1954 מצא הפרעות בתפיסת הזמן אצל 13 מתוך 23 הנבדקים תחת השפעה של LSD. סקירה מחקרית של הנושא על ידי חוקרים בריטיים מ-1964 מתארת חוויה של נחקר שמצב רוחו השתנה בין התרוממות רוח לדכאון, ותפיסת הזמן שלו השתנתה ממהירה לאיטית בהתאמה. מטופלים רבים של דיכאון מתארים תחושת זמן שעצר מלכת, או זמן שזז לאיטו.
היתכן שתפיסת הזמן שלנו קשורה למצב הנפשי בו אנו שרויים? ואם נלך צעד קדימה – יתכן שאם נדע לשנות את תפיסת הזמן, נוכל לסייע בהתמודדויות נפש שונות? האם מי שחושב שלפניו יש עוד הרבה זמן הוא רגוע יותר ודכאוני פחות? נשמע הגיוני לא?
במחקר עדכני יותר מאפריל האחרון (2019), מדענים בריטים החליטו לבדוק את ההשפעה של תפיסת הזמן על נבדקים שקיבלו מיקרו-מנות של LSD. השימוש במנות קטנות, מה שמכונה “מיקרודוזינג“, בא כדי לנטרל את השפעת החזיונות משימוש בכמויות גדולות שעלולה להסיח את הדעת ולהשפיע על תפיסת הזמן. התוצאות הראו שגם תחת מינון נמוך עד בלתי-מורגש (בין 5-20 מיק”ג), תפיסת הזמן של אלו תחת השפעת LSD הייתה שונה משמעותית מקבוצת הפלסבו.
עם זאת, המדע טרם הצליח לפענח בדיוק את המנגנון הנוירולוגי של האופן בו אנחנו תופסים זמן, וגם המחקרים הקיימים לא מספקים הסברים לממצאים שלהם. היחס בפיזיקה לזמן גם הוא חמקמק. איינשטיין היה הראשון שהגדיר שזמן הוא יחסי למרחב, אבל מה אם הוא גם יחסי לתודעה? כולנו מכירים את התחושה שדקה עוברת כמו נצח אם את בשיעור נהיגה מונעת, ויכולה לעבור במהירות האור כשיש 10 דקות לסגירה בזארה.
יש משוואה בפיזיקה בשם משוואת “וילר דה ויט” מתחום הכבידה-הקוואנטית (לוק איט אפ יורסלף, לא אלאה אתכם בהסברים שטחיים על תחום שאני לא מבינה בו דבר). המשוואה מתיימרת לתאר איך היקום עובד, אבל היא לא כוללת את הזמן. כלומר, ייתכן שהזמן לא באמת קיים עובדתית? אלא רק תודעתית? אלו רק תיאוריות פיזיקליות כמובן אבל מעניין לתהות אם כך, מה יקרה אם נדע לעשות מניפולציות מכוונות על תפיסת הזמן שלנו.
כמה ימים אחרי המסיבה קיבלתי הודעה מחבר שנמצא בברזיל, והפעם האחרונה שדיברנו הייתה 3 חודשים לפני כן. הוא הקליט לי הודעה שהשתתף בטקס איוואסקה ביום שבת ואמר שאני עליתי לו במהלך הטקס ושנראיתי ממש שמחה. לא יכולתי להאמין למה שאני שומעת, הרגשתי שיצאתי מהזמן במצדה, וחבר טוב ראה אותי בברזיל תחת השפעת איוואסקה. צירוף מקרים ביזארי לכל המעט. הייתה חרא מסיבה אגב, מלא ערסים ופלסטיק על הרצפה, אבל היי נראה לי יצאתי מהזמן.
