ניסוי בהדסה: צריכת שמן קנאביס הפחיתה את צריכת המורפיום בכמחצית

מנה אחת של שמן קנאביס מתחת ללשון הפחיתה בכמחצית את כמות המורפיום שביקשו לעצמם מטופלים שאושפזו בהדסה עין כרם עם כאב גב חריף שמקרין לרגל – כך עולה מניסוי אקראי מבוקר פלצבו שתוצאותיו פורסמו ב-9.10.26 בכתב העת Journal of Cannabis Research. עוצמת הכאב שדיווחו המטופלים, לעומת זאת, לא הייתה שונה מזו של מקבלי הפלצבו.

בניסוי, שהוביל פרופ' אליעד דוידסון, מנהל היחידה לשיכוך כאב בהדסה, השתתפו 69 מבוגרים שהגיעו למיון עם כאב רדיקולרי חריף – כאב שנובע מלחץ על שורש עצב בעמוד השדרה, בדרך כלל בגלל פריצת דיסק, ושאובחן בהדמיית CT או MRI. הם חולקו אקראית לשלוש קבוצות: מינון גבוה ביחס 1:1 (19.8 מ"ג THC ו-19.8 מ"ג CBD עם טרפנים), מינון נמוך (מחצית מכך) ביחס דומה ופלצבו. ב-24 השעות שאחרי הטיפה קיבלו כולם מורפיום לווריד דרך משאבה שהמטופל מפעיל בעצמו, כך שכמות המורפיום ששימשה כל קבוצה נמדדה בדיוק.

התוצאה המרכזית מרשימה על הנייר, אבל חשוב לקרוא אותה עם הסייגים שלה: המדגם קטן, הניסוי נערך במרכז רפואי אחד, הוא בדק מנה אחת בלבד ומעקב של יממה, ואת התכשיר סיפקה חברת 'בזלת' (Bazelet), ששלושה מעובדיה חתומים על המאמר. גם המחברים עצמם מסתפקים במסקנה זהירה: התכשיר "עשוי למלא תפקיד כתוספת" לטיפול בכאב חריף, לא כתחליף.

מה בדיוק נבדק

מתוך 246 מטופלים שנבדקו במיון, 74 לא עמדו בתנאי ההכללה ו-103 סירבו להשתתף – כלומר רק כ-40% מהמתאימים הסכימו, נתון שמגביל את היכולת להכליל את התוצאה. תנאי הכניסה, לפי הפרוטוקול, היו גיל 18 עד 70, כאב של פחות מ-12 שבועות בעוצמה 6 ומעלה בסולם 0–10, ללא ניתוח קודם בעמוד השדרה, ללא שימוש קבוע בקנאביס או באופיואידים, וללא מחלה פסיכיאטרית או מחלת לב איסכמית.

המשתתפים טופלו תחילה במיון במשככי כאבים רגילים, ובמקרים קשים גם באוקסיקודון, ואז הועברו למחלקה האורתופדית. שם קיבל כל אחד שש טיפות מבקבוקון שסומן באות בלבד, מידי רופא שלא ידע מה בתוכו, וחובר למשאבת מורפיום: לחיצה אחת מזרימה 1 מ"ג, עם המתנה של 10 דקות בין מנות. הפלצבו היה שמן עם תמצית צמחית שהותאם בצבע, בצמיגות ובריח לתכשיר הפעיל.

המספרים: 17.4 מול 33.2 מ"ג – ועוצמת כאב זהה

מקבלי המינון הגבוה צרכו ב-24 שעות 17.4 מ"ג מורפיום בממוצע, לעומת 33.2 מ"ג בקבוצת הפלצבו – הפרש של כ-16 מ"ג, שהחוקרים מתארים כ"כמחצית". ההבדל מובהק סטטיסטית (p=0.03), אבל רווח הסמך רחב: ההפחתה האמיתית יכולה להיות 1.4 מ"ג בלבד או 30 מ"ג. במינון הנמוך לא נמצא הבדל מובהק מפלצבו, לא במורפיום ולא בכאב.

הכאב עצמו לא זז. ממוצע עוצמת הכאב לאורך היממה היה 5.1 בפלצבו, 5.5 במינון הנמוך ו-5.4 במינון הגבוה (p=0.78), והירידה מרמת הפתיחה הייתה דומה בשלוש הקבוצות. במילים אחרות, מי שקיבל את המינון הגבוה הגיע לאותה רמת כאב עם פחות מורפיום – ולא לרמת כאב נמוכה יותר. ממצא נוסף שהחוקרים מציינים כהסבר אפשרי למנגנון: רוב החיסכון במורפיום נרשם דווקא בשעות 8–24 אחרי הטיפה, מעבר לחלון הפעולה המקובל של THC מתחת ללשון, מה שמרמז לדבריהם על השפעה על ההתמודדות עם הכאב או על השינה ולא רק על התחושה.

תופעות הלוואי היו קצרות, אבל לא זניחות: 8 מתוך 26 במינון הגבוה (32%) דיווחו על סחרחורת, לעומת 3 מתוך 22 בפלצבו (14%); שלושה במינון הגבוה היו מנומנמים קלות; ושלושה משתתפים – אחד במינון הגבוה ושניים בנמוך, כולן נשים – חוו הזיות שחלפו בתוך פחות משעה בלי טיפול. איש לא פרש מהניסוי בגלל תופעות לוואי, ולא נרשמו שינויים בנשימה או בלחץ הדם.

מי מימן, מי כתב ומי ניתח

לפי הצהרת ניגוד העניינים במאמר, 'בזלת' סיפקה את תרופות המחקר ואת הפלצבו, היא משווקת את התכשירים, ושלושה משמונת המחברים – ד"ר נעה רז, פרופ' אהרון (ארי) אייל, שהוא גם מבעלי החברה, וד"ר נרדין פאהום-ח'ליפה – הם עובדיה. ארבעתם, יחד עם דוידסון, השתתפו בניתוח הנתונים ובכתיבת המאמר. דוידסון ואייל חתומים גם על מאמר מעבדה משותף מ-2023 על טרפנים ו-THC, שמומן ממחקרי 'בזלת'.

מנגד, המחברים מדגישים שהניתוח הסטטיסטי נעשה בידי סטטיסטיקאי חיצוני, ד"ר אור כץ מהמכללה האקדמית אשקלון, שלא ידע איזו קבוצה קיבלה איזה תכשיר; שרכזת המחקר מומנה מקרן המחקר של דוידסון והרופאים המטפלים הם מתמחי הדסה; ושדוידסון ופרופ' ג'וש שרודר, מנהל ניתוחי עמוד השדרה בהדסה, תכננו את הניסוי "עוד לפני ש'בזלת' הייתה מעורבת". נותן החסות הרשמי ברישום הוא הדסה, לא החברה.

ל'בזלת' יש עניין ישיר בתוצאה. היא מפעילה את מפעל האריזה והמיצוי הגדול בישראל באור עקיבא, ומוכרת שורת שמנים מועשרים בטרפנים ביחס THC:CBD של 1:1 – אותו ריכוז (T10/C10) שנבדק בקבוצת המינון הגבוה. החברה גם קרסה בדצמבר 2025 תחת חוב של 153 מיליון ש"ח, וביולי אישרו נושיה הסדר חוב שנשען על הסכם הפצה עם ס.ל.א מקבוצת 'טבע'. מחקר קליני שמפורסם בכתב עת מבוקר הוא נכס שיווקי לחברה שמנסה להשתקם.

הסייגים שהחוקרים מודים בהם – ואלה שלא

המאמר כולל פרק מגבלות גלוי. בין השאר: נתוני המורפיום של 10 משתתפים חסרים – 7 מהם דווקא מקבוצת המינון הגבוה – בגלל תקלות במשאבה ובעיקר "איסוף שגוי של נתונים" בידי הרופא האחראי, כך שהניתוח המרכזי נעשה על 59 אנשים. ניתוח רגישות שהשלים את החסר בשיטה סטטיסטית שמר על התוצאה. בנוסף, טעות הקצאה אחת יצרה חוסר איזון בין הקבוצות, ובמינון הגבוה היו יותר נשים; החוקרים מדווחים שלא מצאו למין השפעה על התוצאות העיקריות.

סייג כבד יותר נוגע לסמיות. במינון של כמעט 20 מ"ג THC אצל אנשים שאינם משתמשים בקנאביס, סביר שחלק הרגישו מה קיבלו. החוקרים כותבים במפורש שלא נערכה בדיקה פורמלית של הצלחת ההסמיה ולכן "לא ניתן לשלול הסרת סמיות בפועל". גם רישום הניסוי מגדיר הסמיה של "חוקר בלבד", בעוד שהמאמר ואתר 'בזלת' מתארים ניסוי כפול-סמיות.

יש גם פערים בין המאמר לרישום שדורשים הסבר. ברישום מופיע מדד עיקרי אחד – מספר הלחיצות על משאבת המורפיום – ועוצמת הכאב היא מדד משני; במאמר שניהם עיקריים, ובפרוטוקול שצורף למאמר ומתוארך לאוקטובר 2020 מופיעים שניהם. תאריך תחילת הניסוי ברישום הוא ינואר 2018, אבל הרישום עצמו נעשה רק במרץ 2021, בזמן שג'רוזלם פוסט דיווח שהמחקר "יתחיל בימים הקרובים". המאמר, מצדו, קובע שהרישום נעשה "לפני גיוס המטופלים". הרישום מציג כיום יעד של 200 משתתפים וסטטוס "מגייס": לפי נספח למאמר, ביולי 2024 עודכן אותו רישום כדי לשמש לניסוי ההמשך, שבו צריכת המורפיום תהיה המדד העיקרי היחיד. גם מודל הניתוח הסטטיסטי העיקרי הוחלף אחרי איסוף הנתונים, בהמלצת הסטטיסטיקאי החיצוני; החוקרים מציגים גם את הניתוח המקורי, ושניהם מצביעים לאותו כיוון.

מה אומרים המחקרים הקודמים

הספרות על קנאביס בכאב חריף פחות מעודדת מהממצא הנוכחי, והחוקרים עצמם מודים שהאפקט שמצאו "גדול משמעותית" מזה שבניסויים קודמים. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה מ-2022 ב-Neuropsychopharmacology מצאה שבניסויים מבוקרים בבני אדם, בניגוד למחקרים בחיות ולסקרים, לא הוכח אפקט חוסך אופיואידים. בניסוי CANBACK האוסטרלי, 100 מטופלים שהגיעו למיון עם כאב גב תחתון חריף קיבלו 400 מ"ג CBD בלבד – ולא נרשמה השפעה על הכאב או על צריכת האופיואידים.

מנגד, ניסוי מבוקר מ-2024 בחולים שעברו ניתוח מעקפים מצא שדרונבינול (THC סינתטי) סביב הניתוח הפחית את הצורך באופיואידים, ומחקר תצפיתי אמריקאי בפצועי טראומה הגיע לכיוון דומה, בלי הקצאה אקראית. ההסבר שמציעים חוקרי הדסה להבדל מהניסויים הכושלים: מינון גבוה יחסית, שילוב של THC עם CBD, והטרפנים – פינן, מירצן, לינלול וקריופילן – שהם לב הקניין הרוחני של 'בזלת'. ההשערה על תרומת הטרפנים לא נבדקה בניסוי הזה, שלא כלל זרוע בלי טרפנים.

מה זה אומר למטופלים

בישראל קנאביס רפואי ניתן ברישיון לפי רשימת ההתוויות של היק"ר, ובתחום הכאב ההתוויה היא כאב נוירופתי כרוני ממקור אורגני ברור, אחרי שנה לפחות של טיפול במרפאת כאב. מתן מנה חד-פעמית במיון לכאב חריף אינו חלק ממנה, והניסוי בהדסה נערך באישור ועדת הלסינקי של בית החולים ולא כטיפול שגרתי. גם החוקרים אינם ממליצים לשנות את הפרקטיקה: הם כותבים שהממצאים "תומכים בהמשך מחקר", ושהם מתכננים ניסוי המשך גדול יותר שבו צריכת האופיואידים תהיה המדד היחיד.

עד אז, מה שיש ביד הוא אות ראשון ממרכז אחד ומ-59 מטופלים עם נתונים מלאים: מנה גבוהה של THC ו-CBD עשויה לאפשר למטופלים עם כאב גב חריף להסתפק בפחות מורפיום, במחיר של יותר סחרחורות, ובלי שינוי במידת הכאב שהם מרגישים. אם ניסוי גדול ובלתי תלוי יחזור על התוצאה, זו תהיה אחת הראיות הקליניות החזקות עד כה לאפקט חוסך אופיואידים של קנאביס בכאב חריף. עד שזה יקרה, הממצא הוא השערה מבוססת, לא הנחיה טיפולית.