בדרך לבחירות 5: האם עלה ירוק צריכה לחזור להתמודד?

פעילות הלגליזציה החלה באופן רשמי במדינת ישראל בשנת 1994, לאחר ששלומי סנדק חזר מארה"ב שם גילה את השינויים הרפואיים בקנאביס ורצה להביא את הבשורה למדינת ישראל. אחרי שכתב את החוברת "עשב השדה" וחילק אותה לחברי הכנסת, נערכה כתבה אודות פעילותו בתוכנית של מני פאר ושם, לראשונה, ראו אדם מדליק ג'וינט בטלוויזיה.

באותם זמנים ממש חזר מארה"ב גם בועז וכטל, אשר התמחה בטיפול בקנאביס וחומרים נוספים. הם חברו יחד עם פעילים נוספים והקימו את עמותת "קנה בושם – העמותה לשינוי חוקי הסמים". הפעילות הציבורית המתוקשרת כללה הפגנות ופעילויות נוספות וכתוצאה מכך הקים ח"כ רפול (רפאל איתן ז"ל) בתפקידו כיו"ר ועדת הסמים, ועדה ציבורית מיוחדת לבחינת המעמד הציבורי של הקנאביס. בועדה היו חברים שלומי ובועז כנציגי ציבור, אך למרבה הצער, רפול דחה את המלצות חברי הועדה והחליט שלא להפסיק את מדיניות ההפללה, אלא רק לבחון את ההנגשה של הקנאביס לחולים קשים.

כדי לא לוותר על השינוי ולהגביר את הלחץ הציבורי, בשנת 1999 עלה לוכטל רעיון: "בואו נהפוך למפלגה", וכך עשו. את השם "עלה ירוק" בחר וכטל ובבחירות בשנת 1999 עלה ירוק התמודדה לראשונה והתקרבה מאוד לאחוז החסימה, שעמד באותן שנים על 1%. ההתקרבות הזאת לכניסה של עלה ירוק לכנסת היתה אחת הסיבות להעלאת אחוז החסימה לאחריהן ל-2%. 

מאז, עלה ירוק נמצאת בגרף הצבעה די קבוע המשקף צמיחה טבעית של האוכלוסיה בישראל. כ-1% מהבוחרים הצביעו לעלה ירוק כמעט בכל אחת ממערכות הבחירות במשך יות מ-15 שנה למעט זו של שנת 2009, כאשר השיא מבחינת כמות הקולות היה בשנת 2015, בה, למרות אחוז החסימה הגבוה עוד יותר, שעלה פעם נוספת מ-2% ל-3.25% ועורר תחושה מנטרלת מוטיבציה של "אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה", המפלגה הפתיעה וקיבלה כ-50,000 קולות שהיוו קצת מעל 1% מקולות הבוחרים. 

בשנת 2019, לקראת מה שנקרא היום "בחירות מועד א'", המפלגה קיבלה החלטה אסטרטגית כבדת משקל: לא להתמודד לכנסת לראשונה מאז הוקמה 20 שנים קודם לכן. המטרה המוצהרת היתה "לשחרר" את המצביעים שלה לחופשי וכך לעודד את המפלגות האחרות להתאמץ להשיג את תמיכתם על ידי תמיכה פומבית בלגליזציה. המהלך עבד בצורה מושלמת ולאחר בחירות 2019 היה שיא חסר תקדים של תמיכה בכנסת להפסקת מדיניות ההפללה והסדרת שוק הקנאביס.  

הבעיה היא שרוב להקמת ממשלה – לא היה, וכזכור התגלגלנו לבחירות שניות, מועד ב', בהן הקנאביס ירד מסדר היום לחלוטין. לאחר הכישלון השני בהקמת ממשלה, במערכת הבחירות השלישית, אפריל 2020, בחירות מועד ג', בין היתר בעקבות תמיכתו של בני גנץ בהסדרת שוק הקנאביס ולגליזציה, הצליח אורן ליבוביץ' בסדרת פגישות אישיות לשכנע את אמיר אוחנה וחשוב מכך את נתניהו עצמו לתמוך באופן פומבי ורשמי בלגליזציה כחלק מהקמפיין הציבורי, ובעקבות זאת גם ניר ברקת הביע תמיכה מלאה. המהלך הזה של נתניהו הוכיח את עצמו בקלפיות והוכח במחקר כי הוא העביר לליכוד כחצי מנדט מכחול לבן שהתמודדה מולו ראש בראש בבחירות. 

כתוצאה, בכנסת ישראל נוצר רוב להסדרת שוק הקנאביס, ואכן, גם בסיוע העתירה המפורסמת לבג"ץ, שדחפה את הממשלה לקדם את המהלך, הוקמה "ועדת מררי" – צוות בינמשרדי מיוחד בראשות המשנה ליועמ"ש עו"ד עמית מררי ובהשתתפות גורמי מקצוע מכל התחומים מהארץ ומחו"ל. הצוות הפיק לבסוף את אחד הדוחות המקיפים ביותר שפורסמו בנושא בעולם והחליט כי יש ליישם לגליזציה בישראל בהתבסס על המודל הקנדי תוך התאמתו למאפיינים הייחודיים של ישראל לשם יצירת שוק חופשי למבוגרים מגיל 21 ומעלה. 

אלא שאז, משיקולים פוליטיים, בפעם הרביעית ברציפות, ממשלת הלגליזציה התפרקה והלכנו לבחירות הרביעיות. 

בבחירות הרביעיות הרוב השברירי התומך בקנאביס נשמר ואף שוריין בהתחייבויות ציבוריות במהלך הציבורי "הסכם ליגלייז 21" שבמסגרתו חתמו ראשי 4 מהמפלגות על התחייבות רשמית לקדם את הנושא. עם זאת, תוצאות הבחירות עצמן לא חד משמעיות ומקשות בימים אלה ממש על הקמת ממשלה: לא ממשלת אחדות עם נתניהו ולא ממשלת אחדות ללא נתניהו – שתי ממשלות אפשריות התומכות בלגליזציה, וגם לא ממשלת אנטי-לגליזציה של ליכוד-חרדים-דתיים בראשות נתניהו, ולכן, שוב אנחנו עלולים להימצא במבוי סתום ולהתגלגל לבחירות נוספות, חמישיות במספר. 

אם בסוף תקום בשבועות הקרובים ממשלת אחדות, עם נתניהו או בלעדיו, היא כנראה תהיה זו שתעביר את חקיקת הלגליזציה, אבל גם מאוד יכול להיות שהיא לא תקום, ואז צריך לשאול מחדש את השאלה:

האם כדאי לעלה ירוק להתמודד שוב בבחירות לכנסת?

נתחיל באחת הסוגיות הקריטיות ביותר: כסף. כסף איננו הדבר הכי חשוב בפוליטיקה ובבחירות, אלא המסר ואמון הציבור, אבל הוא כן בהחלט מרכיב חשוב שבלעדיו קשה מאוד להעביר מסרים לציבור הרחב בתוך כל הרעש שמייצרות הבחירות. בלי כסף כמעט אי אפשר להגיע לקהל ולמעשה כל קמפיין יהיה מעין טחינת מים ובזבוז זמן. 

בעוד שהמפלגות שכבר נמצאות בכנסת מקבלות מהכנסת הלוואות בסכומי עתק, משהו כמו מיליון וחצי ש"ח על כל חבר כנסת שהן מחזיקות, ובהתאם מנהלות בחירות בתקציב של מיליונים או יותר נכון עשרות מיליונים, תקציב הבחירות ב"כסף חי" של עלה ירוק בשנת 2015 עמד על 120 אלף ש"ח בלבד, שגם הוא גויס בעזרת ציבור התומכים בקמפיין שנמשך זמן רב. מכיוון שעלה ירוק קיבלה יותר מאחוז, היא קיבלה יחידת מימון והייתה יכולה לשלם לספקיה ולתת לרוב המתנדבים והפעילים תמורה ראויה, ואף לפעול לאחר מכן לקידום הנושא מבחינה ציבורית, אך אי אפשר שוב לקחת סיכון כזה ולהמר על מצב בו לא יהיה ניתן לשלם אפילו לספקים. להערכתי, בלי תקציב של כמיליון ש"ח מראש, לא ניתן להגיע למספיק חשיפה לקמפיין בחודשי הבחירות. 

הבעיה השניה היא חוסר האכפתיות התקשורתית כלפי עלה ירוק. גם בגלל הביישנות סביב סוגיית הקנאביס, המתבטאת בציחקוקים והומור באולפנים הכל פעם שעולה לדיון הפשע החמור הזה שמבצעת המדינה נגד אזרחיה צרכני הקנאביס, וגם בגלל שרוב מוחלט מהתקשורת הם למעשה דוברים מוסווים של פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית, עלה ירוק לא זוכה ליחס תקשורתי ראוי. השיא שמבטא את המגמה השולטת יותר מכל, היה כאשר עמית סגל, הפרשן הבכיר ביותר של חברת החדשות של קשת 12, פשוט החליט להתעלם מקיומה של עלה ירוק ולא הציג אותה בקריינות הסקרים למרות שקיבלה בסקרים נתונים גבוהים יותר ממפלגות אותן הוא כן הציג. כשהעיזו נציגי המפלגה להתלונן על זה ופנו אליו בכתב בהודעות, עשה סגל את הדבר בו הוא מפורסם אולי יותר מכל – חסם אותם. 

הבעיה השלישית היא שבגלל שתי הבעיות הנ"ל – אף מועמד או מועמדת בעלי משקל ציבורי, או אפילו סתם אנשים רציניים שמבינים איך הפוליטיקה עובדת – לא רוצה לעמוד בראש עלה ירוק, לא כל שכן להופיע ברשימה, מחשש לפגיעה חמורה במוניטין שלו. היינו בשנים האחרונות במו"מ עם אנשים בכירים, שאני מעריך שבמידה והיו מתמודדים בראשות עלה ירוק היו יכולים לעשות רעידת אדמה במערכת הפוליטית כולה, אבל הם חששו לעשות את הצעד, וקשה לי לשפוט אותם על כך. 

הדבר היחיד שעומד כרגע לטובת התמודדות של עלה ירוק בבחירות הבאות אם יתקיימו היא העובדה שוואלה – נמאס. המערכת הפוליטית לא מתפקדת, אין כנסת, ובמשך שנתיים המשטרה, בהוראת הכנסת וחבריה, ממשיכה לרדוף אותנו – צרכני הקנאביס וספקיהם, ומקשה גם על מטופלי הקנאביס הרפואי. בעצם נדמה שאין סוף לילדותיות ולחוסר האכפתיות של חברי הכנסת כלפי אזרחי ישראל בכלל וכלפינו בפרט, ולמרות שיש רוב שיכול לסיים את ההפללה מחר בבוקר – הוא לא מביא את עצמו לידי ביטוי בהליך חקיקה. 

אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות – האם עלה ירוק צריכה להתמודד לכנסת אם יהיו בחירות חמישיות, מה המסרים שלה צריכים להיות, ואיך אפשר להתגבר על הבעיות שהוצגו בטור השבועי.