אורגיה של שנאה עצמית: האמת על שיטת “12 הצעדים”

בשבוע שעבר הסברתי שהגילויים החדשים בתחום ההתמכרויות מלמדים כי בניגוד למה שמקובל לחשוב ולאופן שבו פועלים רוב מכוני ה”טיפול” בהתמכרויות, התמכרות אינה עניין פיזיולוגי, אלא סימפטום של תחושת חוסר אונים קיומית הנובעת מאימוץ דפוסי מחשבה שאינם מאפשרים התמודדות עם רגשות מסויימים במהלך החיים, וחוסר אונים נרכש.

השבוע אעסוק בטעות המהותית השניה של העוסקים בתחום הטיפול בהתמכרויות, והיא התפיסה של קיומה של הפרדה בין הגוף לנפש, ואיך זו הובילה לפיתוח השיטה הנפוצה ביותר בעולם לטיפול בהתמכרויות – שיטת “12 הצעדים” הכושלת – שנמצאת בשימוש נפוץ גם בישראל ונכפית פעמים רבות בכח לא רק על מי שבאמת מכורים אלא גם על כאלה שסתם נתפסו עם קצת קנאביס ומעדיפים לא ללכת לכלא אלא ל”טיפול גמילה”.

מהי שיטת 12 הצעדים

בשנת 1934 סוכן בורסה אלכוהוליסט וכושל שהפסיק לצרוך אלכוהול לאחר שקיבל טיפול בסם ההזיה בלדונה, גילה “שיטה” לגמול אנשים מאלכוהוליזם – בעיה שהיתה קיצונית בארצות הברית באותם ימים ולא מפתיע שהיא התפשטה כל כך לאור העובדה שהימים היו ימי תקופת השפל הגדול – משבר כלכלי נורא שהרס את חיי האמריקאים.

לא, הוא לא חשב שצריך לטפל בהתמכרויות באמצעות סמים פסיכואקטיביים (מה שבדיעבד דווקא התברר כשיטה יעילה), אלא להחליף את ההתמכרות לאלכוהול בהתמכרות למזוכיזם טהור. הוא עשה זאת על ידי הפצת האמונה לפיה יש “נפש מקולקלת” ותוך שימוש בשיטה הנוצרית, כלומר וידוי ואמונה באל, והקים את ארגון “אלכוהוליסטים אנונימיים” (AA).

במסגרת הארגון הוא פיתח את שיטת “12 הצעדים” שבודאי שמעתם עליה פה ושם. מהותה המרכזית של השיטה הזאת, שנמצאת גם היום בשימוש נרחב כולל בישראל, היא ביצירת קבוצת תמיכה חברתית לבעלי נפשות “מקולקלות”. אלו נדרשים לשבת במעגל ולהוכיח את אמונתם על ידי הודאה בכך שהם מקולקלים ולכן הם מכורים, ואם יצרכו אלכוהול או סם אפילו פעם אחת הם יתמכרו לנצח, פשוט בגלל שהנפש שלהם מקולקלת מיסודה. כיום, כדי שזה יישמע יותר טוב, הם מוסיפים טענה שערורייתית ומופרכת לפיה מדובר בפגועי מוח ממש הסובלים ממחלה כרונית.

אורגיה המונית של השפלה עצמית

פגישות אלו גורמות לדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות לסובלים מבעיות התמכרות. במקום לטפל בשורש הבעיה, כלומר להתרחק מסיטואציות המעוררות את תחושות חוסר האונים המעוררות את ההתנהגות ההתמכרותית מלכתחילה, או לתת כלים מנטליים להתמודדות עימן, מכריחים את הבן אדם להתעמת שוב ושוב עם חוסר האונים שלו, כלומר עם הסימפטום, ומעליבים אותו כאשר אומרים לו שהוא דפוק מהיסוד – למרות שאינו כזה.

צריך להבין: המוח האנושי לא נפרד מהגוף, ואין שום “נשמה” או “נפש” מיסטית בעולמות גבוהים שצריך לטפל בה באמצעות תפילות ומיסטיקה. חישבו רגע על המושג “מתח נפשי” הידוע גם כ”סטרס” או “דחק“. אם אתם נמצאים בלחץ פסיכולוגי מתמיד, הגוף שלכם מתחיל לקרוס. למה זה קורה? כי תחושת המתח היא תוצאה של האופן שבו הורמונים מסויימים משפיעים על המחשבה, כלומר על “המוח”. אבל אם ההורמונים האלה מגיעים אל המוח דרך הדם, הרי שהם נמצאים גם בכל יתר איברי הגוף. מה שאתם מרגישים וחושבים – משפיע על כל תאי הגוף. 

אך השיטה של “12 הצעדים” יוצאת מנקודת הנחה שיש “נפש שהתקלקלה” ולכן “אין מה לעשות מלבד הימנעות וסבל”. בשל כך היא מחייה ומקבעת את תחושת חוסר האונים ואף מהללת את ההלקאה העצמית פעם אחר פעם (הם אשכרה מקבלים מחיאות כפיים ועידוד על זה שהם אומרים על עצמם, בקול ובפומבי, שהם סוג של אפסים). חמור מכך – השיטה מעודדת בני משפחה לאמץ את האמונה הנ”ל ולהשתתף במעין אורגיה המונית של השפלת האדם בעל ההתמכרות. 

אל תחשבו על פיל ורוד

ישנו ספר העוסק בעולם הפרסום ששמו “אל תחשבו על פיל ורוד”. שמו כמובן מרמז על תוכנו. כאשר אומרים לאדם “אל תחשוב על משהו”, הדבר הראשון שהוא עושה זה לחשוב עליו. בהתאם, כאשר מאלצים אדם להגיד כל היום “אני דפוק, אני מכור, אני אפס”, כל מה שעושים בעצם זה להציף לראש התודעה שלו את הרגשות הקשים והופכים כך את חייו לסיוט עלי אדמות.

אחרי שהטמיעו בו את “התובנה” הזאת, מצפים ממנו להצליח לעמוד בסבל הנגרם בשל הנפש המקולקלת שלו על ידי התמסרות לאל. כך המטפלים ב״שיטה״ הזו מאמינים שינוצל ה”יתרון” של האמונה הדתית בהפרדה בין גוף לנפש לצורך טיפול בהתמכרויות, ועל הדרך אנשים גם חוזרים אל ברכי הדת, הנוצרית במקור, או לפחות לעקרונותיה – וידוי והלקאה עצמית אל מול נציגי האל. 

וזה מצחיק, כי השיטה המופרכת הזו, שהיא הנפוצה בעולם, היא כמעט הטיפול הבלעדי שבה “מטפלים” (או יותר נכון מתעללים) גם במי שנכנסים למרכזי גמילה בישראל, לרבות על ידי מטפלים חרדים ודתיים המאמינים בדת היהודית, שבינה לבין וידוי וסבל עצמי מתוצרת הנצרות אין דבר וחצי דבר.

התוצאות העלובות של השיטה

עבור אלו שהתוצאות של ההתמכרות שלהם באמת נוראיות, למשל הומלסים שאיבדו כל קשר לחברה – בין אם בעקבות בעיות רגשיות שהתבטאו באלכוהוליזם, הימורים, נייס גאי או אפילו כאלה שמטפלים בעצמם בקנאביס אבל אין להם אפילו את התשתית הפיזית הבסיסית ביותר לקיום אנושי – אין באמת שום פיתרון זמין אחר שמוצע להם מלבד “12 הצעדים” ובהמשך גם כנראה כניסה לקבוצה דתית או כת כלשהי.

רמת החיים הנמוכה של האנשים הללו וחוסר האונים שהם חווים הם כאלה שכניסה לקהילה דתית תומכת, כשלעצמה, דווקא עשויה להיות דבר טוב, אבל המקרים האלה לא באמת מלמדים על התועלת של השיטה. 

העובדה היא שבקרב כל אדם שאינו גמור לחלוטין, גישת 12 הצעדים המבוססת על החלפת ההתמכרות בבורות ומזוכיזם, היא כישלון מוחלט. רוצים הוכחה? במחקר נמצא ששיעורי ההצלחה של תכנית “12 הצעדים” עומדים על כ-5% בלבד, והיא דורגה במקום ה-38 מתוך 48 שיטות שנבדקו.

וזה לא מפתיע. מזוכיזם זה דבר לא נעים. לבלות את כל ימיך במחשבה כמה אתה אפס והנפש שלך מקולקלת מעורר את תחושת חוסר האונים באופן הקשה ביותר, שזה בדיוק הפוך ממה שצריך לעשות. המטופלים בשיטה הזאת רק מעמיקים את ההתמכרות ורבים מהם מוסיפים עליה דיכאון קיומי בשל תחושת הכישלון העצומה שהם חווים במסגרת הכישלון ה”טיפולי” והאמונה שאין להם שום דבר לעשות בנדון, שהרי הנפש שלהם מקולקלת.

לכו תדעו כמה התאבדו בגלל הטיפולים האלה. שווה לבדוק.