שאלון רחוב: מה המתנחלים חושבים על קנאביס
בדקנו מה חושבים הישראלים תושבי יהודה ושומרון על קנאביס ולגליזציה, וגילינו דעות מגוונות למדי - מתמיכה מוחלטת ועד התנגדות תקיפה. צפו בסרטון המיוחד.
אזור יהודה ושומרון הגיע באופן מפתיע למדי למקום השני ברשימת האזורים בהם אחוז צרכני הקנאביס הגבוה ביותר בישראל, כך על פי סקר שערכה הרשות למלחמה בסמים לפני כשנתיים.
במקביל נמצא בבדיקת מגזין קנאביס כי תושבי יו”ש נהנים ממחירי הקנאביס הזולים ביותר בישראל.
אז יצאנו לבקר בישובים “תקוע” שבגוש עציון ובישוב “בית אל” שבחבל בנימין, על מנת לנסות ולהבין האם הישובים מעבר לקו הירוק הם באמת מעוז של חובבי הצמח.
“הקנאביס ממית לאנשים את העשייה”
“אני לא מבין למה שמישהו לא יתמוך ברעיון הלגליזציה,” אומר מוטל (מרדכי), תושב תקוע העוסק בתקשורת. “יש לנו חומר לגמרי בלתי מזיק, שגדל מהאדמה, עושה אנשים שמחים ועם מעט מאוד השפעות שליליות.”
גם רות-טליה, אף היא תושבת תקוע, מסכימה עם מוטל: “אני חושבת שזה צמח שקיבלנו אותו ואין לאף-אחד זכות להגיד למישהו מה לעשות איתו.”
נתנאל, גם הוא מאותו ישוב הנחשב לפלורליסטי למדי, מצטרף לתמיכה בהסדרת שוק הקנאביס בישראל. “כמובן שצריך לעשות את זה, רק בחכמה ולא בצורה מופקרת”.
מנגד, תושבים אחרים בישוב הביעו התנגדות לרעיון. “אני חושבת שמדינת ישראל עוד צעירה מדי בשביל שהקנאביס יהיה חופשי בשוק,” אומרת חנה. “אני רואה את מה שקורה לנוער עם האלכוהול”.
לילך מסכימה עם חנה ומשתפת מנסיונה האישי: “אני רואה הרבה אנשים סביבי שמעושנים ימים ולילות, אמצע שבוע וסופי שבוע, ואני רואה איך הקנאביס ממית להם את כל העשייה. אנשים מוכשרים בטירוף, יצירתיים, עם המון אנרגיה, לוקחים את השאכטה – ואז מתחילים לדחות דברים למחר”.
בניגוד לישוב תקוע, בו כאמור אותרה מחלוקת בין המתנגדים ללגליזציה לבין המצדדים ברעיון, בישוב בית-אל נתגלתה תמימות דעים. כל המרואיינים הביעו את סלידתם המוחלטת לרעיון של הסדרת שוק הקנאביס בישראל.
“זה לא כל כך חשוב לעשות את זה חוקי לגמרי,” אומר יונתן, תלמיד הישיבה הגבוהה בבית-אל. “יכולים להיות לזה הרבה נזקים.”
שאול, תושב תקוע, מתנגד בתקיפות לקנאביס ולגליזציה: “זו מחלה, זו התמכרות, זה הורס את הבריאות ואת הנפש,” הוא אומר. “הרבי אומר שכל מה שקשור לסמים זה יותר גרוע מזנות”.
“לא הייתי שם את זה במצע בחירות”
בתשובה לשאלה על אחוז השימוש בקנאביס בקרב תושבי האזור גם כן היתה הסכמה רחבה לכך שאחוז ניכר מתושבי המקום צורכים קנאביס.
“לדעתי בסביבות השלושים – ארבעים אחוז,” אמר נתנאל. “זה קיים, חד משמעית,” העידה רות טליה.
“אני חייבת להגיד שאני קצת תמימה בנושא,” אמרה סיוון, פסיכולוגית במקצועה. “כל פעם אני מגלה שעוד ועוד אנשים עושים את זה, לדעתי יותר מעשרים אחוז”.
“אני לא חושב שהרבה,” קובע ישי מבית-אל. “כן יש נוער שמושפע מתרבות המערב, שזה בבחינת ‘תרבות אנשים חטאים’.”
אלעד, הלומד בישיבה מקומית, קובע גם הוא כי מדובר בלפחות 20% של צרכני קנאביס באזור. נתנאל התקשה להעריך במדויק, אך הסכים כי מדובר בתופעה מצויה למדי. “זה קיים, אין מה לומר,” העיד.
לגבי מידת ההשפעה של נושא הקנאביס וחוקיותו על אופן ההצבעה בבחירות השיב נתנאל: “אני לא בעד הדבר הזה. אם יש מפלגה שרוצה לשחרר את הקנאביס זה יגרום לי קצת פחות לרצות להצביע לה, אבל לא בצורה משמעותית”.
עוד הוסיף נתנאל, התומך כאמור בלגליזציה, כי לא בטוח שעל נושא זהה תקום ותיפול ההצבעה שלו בקלפי. “לא יודע אם הייתי שם את זה על מצע בחירות כדבר מרכזי, או כדבר שבגללו בוחרים מתמודד,” אמר. “אני חושב שזה אמור להיות זעקה של העם. לא כל דבר צריך להלביש על פלטפורמה של בחירות.”
רות טליה היתה היחידה מבין הנשאלים שאמרה כי סוגיית הקנאביס תשפיע על אופן ההצבעה שלה בבחירות הקרובות באופן ודאי. “זה שיקול, זה חלק מכל כך הרבה דברים שאני מאמינה בהם, שכל אחד יוכל לבחור לעצמו מה לעשות בחיים.”
“מעודד את הפלשתינים לעשן קצת”
כאשר נשאלו האם ישנה בעיה הלכתית בצריכת קנאביס, רובם המוחלט של הנשאלים הסכימו כי אין הלכה מסוימת האוסרת על שימוש בצמח, אך באופן כללי הגזמה ושימוש לא מאוזן בכל חומר עלולים להוות בעיה הלכתית בבחינת פגיעה פוטנציאלית בגוף ובנפש.
“אם הקנאביס פוגע בך, אז באמת יש מקום להגיד שהקנאביס זה דבר לא טוב, אפילו אסור,” מסביר אלעד מבית-אל. “אם הקנאביס שומר על הבריאות שלך – אז תשתמש בו.”
לסיום נשאלו תושבי המקום האם היו מוכנים לשבת על ג’וינט עם פלסטיני מהכפר השכן. “לא הייתי מוכן לשבת איתו על כלום בדרך כלל,” אומר יונתן. “אין לי כל כך חברים פלשתינים.”
גם רות טליה לא מתלהבת מהרעיון: “אני לא רוצה סתם קשר איתם. לא אומרת שאין ערבים טובים, אבל זה לא משהו שאני מעודדת.”
לעומתם היו תושבים שהיו שמחים לחלוק ג’וינט עם שכניהם הפלשתינים. “בטח, הייתי בכיף יושב איתו,” אומר נתנאל. “יש פה הרבה חאפלות בסביבה, והלוואי שבתור יהודים גם היינו יודעים ערבית וגם היינו יושבים איתם ומעשנים איתם ביחד נרגילות, או דברים אחרים.”
מוטל מסכים עם רוח הדברים ואף מוסיף: “אם יש מקום אחד בעולם שזקוק למעט רוגע, זה כאן בארץ הקודש. אני בהחלט מעודד את אחיי ואחיותיי הפלסטינים לעשות שאכטה מדי פעם. אולי קצת פחות קפה וקצת יותר גראס”.
