אתמול עשו חיפוש בביתי

איך מרגיש אדם נורמטיבי לגמרי, עורך דין, שמעולם לא עמד בצד שמול כוחות האכיפה כשאלו פולשים לביתו בתוקף צו בית משפט, הופכים את השייך לו וחודרים לפרטיותו? זה קורה כל יום, כל היום, בכל מקום בארץ. אתמול בלילה זה קרה לעו”ד עמירם בוגט. דעה.

אתמול בערב בשעה 22:00 עשו שישה שוטרים חיפוש בביתי.

אני עו”ד במקצועי (כבר 33 שנה), חבר בבית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה, חבר בבית הדין המשמעתי של המשטרה, רשם העמותות בעברי ואזרח שומר חוק, ואמש, על סמך צו שניתן בקלות דעת בלתי נסבלת, חדרו שישה אנשים זרים לביתי, לפרטיותי ולתחומים האינטימיים והמקודשים ביותר שבחיי.

הקלות הבלתי נסבלת של חתימת השופטים על צווים המאפשרים פגיעה כל כך חמורה בזכויותיי הבסיסיות כאזרח, פגיעה בחירויות האמורות להיות אבני יסוד במדינה שמתיימרת להיות מדינה דמוקרטית, החדירה לתחומי האישי (והמקצועי שלי כעורך דין; בלי כל היוועצות עם מי מלשכת עורכי הדין), מהווים אחת הסכנות החמורות ביותר להיותנו מדינה החורטת על דגלה חירויות הפרט.

מי שלא חווה את זה אינו יכול להבין על מה מדובר. השעה מאוחרת הלילה. בדיוק חזרתי מיום עבודה עמוס ותחביב ספורט אהוב. ילד אחד בבית. שני בעבודה (שלישי ורביעי, למזלם, בתל אביב), אני כבר לבוש במכנסי השורטס והגופייה (הלא כל כך מחמיאים) של הפיג’מה, ופתאום דפיקה בדלת. עומדים שני אנשים לבושים אזרחי:

עמירם בוגט
עו”ד עמירם בוגט: “ששת האנשים הזרים האלו יודעים עכשיו עליך הכל. איזה תרופה אתה לוקח. איזה בגדים (גם תחתונים) לובשת אשתך. כיצד אתה ובני ביתך מבלים את זמן הפנאי שלכם”

“אפשר להיכנס?”
“מי אתם?”
“אנחנו שוטרים. יש לנו מספר שאלות”

גם זה בטח יעניין אותך

ופתאום, שישה אנשים (לבושי אזרחי), עושים כרצונם בתוך ביתך. חודרים לכל פינה. מסתכלים על כל המוחזק אצלך כצנוע וכפרטי. הופכים את הבית. חודרים לנבכים הפרטיים ביותר שבחייך. פתאום אתה מבין, שאין לך דבר שהוא אישי שלך. פרטי שלך.

ששת האנשים הזרים האלו יודעים עכשיו עליך הכל. איזה תרופה אתה לוקח. איזה בגדים (גם תחתונים) לובשת אשתך. כיצד אתה ובני ביתך מבלים את זמן הפנאי שלכם.

ואתה מנסה להתגונן על מעט הכבוד העצמי שנותר לך.

“מה החשד?”
“יש צו של בית משפט”
“מה מחפשים?”
“יש צו של בית משפט”
ופתאום: “למה אתה מדבר. אסור לך לדבר עם הבן שלך”

ואתה בהלם: האם אכן חתמה שופטת שלום בירושלים על צו שמשמעותו שבשעה 22:00, בתוך ביתי, אסור לי לדבר עם בני? האם גם חופש בסיסי זה לדבר עם בני בתוך ביתי נלקח ממני באותה הינף יד?

ואתה יורד לשים עליך בגדים. להחזיר עוד קצת מהכבוד העצמי שנרמז. והם מלווים אותך לתוך חדר השינה. נשארים איתך כשאתה מוריד את הפיג’מה ושם על עצמך ג’ינס וחולצה. אולי אתה מתבייש. הם, לא.

ואתה עורך דין. ואבא. אזרח נורמטיבי שומר חוק. ואתה חסר אונים. מושפל. היום אני לא מתפקד. כל הזמן עולות לי התמונות של ששת הגברים שפלשו לביתי. אנשים שגרמו לי להרגיש שאין לי יותר בחירה חופשית. שאין לי כל ערך עצמי כאדם, בעיניהם ובעיני החברה. הרגשה של שליטה טוטאלית של אחר, על חיי ועל גופי.

וכל זה בעקבות פיסת נייר ששופטת שלום הוציאה מתחת ידה כדבר שבשגרה, בקלות בלתי נסבלת, כלאחר יד.

אין לי ספק שהיא לא איבדה דקה אחת של שינה בעקבות חתימתה על הצו. אני לא ישנתי כל הלילה.

זה חייב להיפסק.

עמירם בוגט, עו”ד.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר