למטייל: איך אומרים קנאביס בשפות אחרות

במרבית מדינות העולם לא ניתן לרכוש קנאביס בחנויות וכדי לעשות זאת ברחוב יש להכיר הסלנג המקומי. בכדי לעזור לכם להתמצא בשטח ביתר קלות, הנה מילון כינויי מריחואנה מסביב לעולם:

בעיצומו של הקיץ הישראלי ושיאה של עונת הטיולים לחו”ל, ישראלים רבים שוקלים את הטיסה הבאה שלהם מעבר לים. חובבי קנאביס יעדיפו בדרך כלל לצאת לחופשה באחת המדינות בהן קל וחוקי יותר להשיג קנאביס, אך במרבית העולם עדיין קיימים חוקים שמקשים על “התארגנות”.

כמעט בכל מדינה תצטרכו להגיע בסופו של דבר לדילר, סוחר ברחוב, שבמרבית המקרים גם דובר רק את השפה המקומית. בכדי לסייע לכם בהתמצאות הבסיסית, הנה מילון למטייל שיעזור לכם להגיע למכנה ירוק משותף עם דילרים מסביב לעולם:

ארה”ב: כמו בישראל

אחד היעדים הפופולריים ביותר לתיירות קנאביס, אם כי מדובר ביעד יקר יחסית ותלוי-ויזה למטיילים ישראלים, הוא מדינות הלגליזציה בארה”ב ובראשן וושינגטון, קולורדו ואורגון בהן המכירה לתיירים היא פשוטה יותר.

באנגלית “אמריקאית” לצמח הקנאביס ישנם כמה שמות עיקריים הזהים לאלו בהם נעשה שימוש בישראל (וזה המקור שלהם). הבולטים שבהם הם כמובן ‘Weed’ (וויד), ‘Cannabis’ (קנאביס), ‘Marijuana’ (מריחואנה), ‘Grass’ (גראס), ‘Ganja’ (גאנג’ה) ‘Green’ (ירוק) וכן בכינוי הרחוב המוכר פחות והאמריקאי למדי – ‘קרוניק’ (‘Chronic’).

בהוואי מריחואנה מכונה ‘פאקאלולו’ (Pakalolo – בתרגום חופשי: טבק משוגע), אך בשאר ארה”ב כל דילר יבין אתכם בקלות עם הכינויים אליהם אתם רגילים גם כאן.

צרפת: ‘לה-הרב’

בשפה הצרפתית, שהיא השפה הבלעדית המדוברת בערים התיירותיות של צרפת כמו גם בבירה פריז, מריחואנה נקראת לרוב ‘לה-הרב’ (L’herbe), כינוי שפירושו הוא “העשב”.

חשיש מכונה בצרפתית ‘לה שיט’ (‘Le Shit’), כינוי שמתורגם באופן חופשי ל”חומר מעולה” ותקף אצל רוב הדילרים גם עבור אבקת קיף .

טורקיה: ‘אוט’

למרות היחסים הרעועים בין טורקיה לישראל בעת האחרונה, זוהי עדיין מדינה שמהווה יעד פופולרי במיוחד עבור ישראלים רבים. המונח המקובל ביותר בטורקיה לתיאור של קנאביס, שמקביל בפירושו המילולי לכינוי “עשב”, הוא ‘אוט’ (“Ot”).

כל דילר ברחבי טורקיה ידע לספק לכם את החומר אם תבקשו ‘אוט’, אך ליתר ביטחון אפשר לשנן גם את הכינוי ‘איסראר’ (‘Esrar’) שפירושו המילולי “סודות” אך נעשה בו שימוש גם לתיאור מריחואנה. ג’וינט מגולגל בודד המלא בקנאביס נקי מכונה בטורקית ‘קו’ (‘Co’).

הודו: ‘גאנג’ה’, ‘בהאנג’ ועוד

שימוש בקנאביס הוא חלק בלתי נפרד מהמסורת ההודית ולמרות גודלה העצום של תת היבשת והשפות הרבות המדוברות בשטחה, בכל רחבי הודו המילה ‘בהאנג’ (Bhang) מזוהה עם חשיש ומריחואנה (בלי קשר ל”באנג” – מקטרת המים המשמשת לצריכת קנאביס). נפוץ מאוד הוא משקה המכיל קנאביס שנקרא ‘בהאנג לאסי‘.

ג’אראס (‘Charras’) שמקורו בהודו הוא שם נפוץ נוסף בעזרתו ניתן להשיג חשיש גם בלי ללמוד הודית.

בתור תיירים בהודו כנראה שהמילה הפשוטה ביותר בדרך לשקית היא “סמוק” (Smoke), אבל כמובן שכולם מכירים את ה’גאנג’ה’, ה’וויד’ וה’מריחואנה’.

קולומביה: ‘באריטה’

בקולומביה, יעד תיירות מעולה לישראלים שמחפשים לגעת בנפש, המילה ‘מריחואנה’ מוכרת מספיק בכדי להשיג לכם כמה פרחים אצל כל דילר, המכונה בסלנג המקומי ‘אולה’ (‘Olla’).

מלבד מריחואנה ניתן להשתמש גם בכינויי הסלנג ‘באריטה’ (‘Bareta’), ‘קאצ’ימבה’ (‘Cachimba’), ‘מונו’ (‘Moño’) ו-‘מרימבה (‘marimba’) וכן בשם הספרדי ‘יירבא’ (‘Yerba’) שפירושם “עשב”, המוכרים כמעט על ידי כל תושבי המדינה.

ספרד: ‘מריה’

גם בספרד המילה המקובלת ביותר לתיאור פרחי הקנאביס היא ‘מריחואנה’, אך בשונה ממדינות אחרות בהן מדוברת השפה הספרדית, בספרד נפוץ יותר הכינוי המקוצר ‘מרי’ (‘Mari’) או ‘מריה’ (‘Maria’), או הכינוי המקביל ‘קוגולו’ (‘Cogollo’).

בשפה הקטלונית המדוברת בברצלונה, מכונה המריחואנה ‘מאלא הרבה’ (Mala Herba), כינוי שפירושו המילולי הוא “העשב הרע” ובחבל הבסקים נקרא הקנאביס ‘סאסיאק’ (‘Sasiak’). למרות זאת, גם באזורים הללו לא תתקשו להשיג ‘מריחואנה’ או ‘מריה’ מכל דילר או מועדון מוסדר.

ארגנטינה: ‘צ’אלה’ ו-‘פאסו’

גם בארגנטינה נחשב הקנאביס לסם הנפוץ ביותר אצל הדילרים והוא מכונה בעיקר בשמות ‘צ’אלה’ (‘Chala’) ו-‘פאסו’ (‘Faso’). בשונה ממדינות אחרות, בארגנטינה לא נהוג להשתמש בכינויים אחרים למושג “עשב”, ולכן אלו 2 השמות באמצעותם תוכלו להשיג קנאביס ברחבי המדינה.

מלבד שמות אלו קיימת גם המילה ‘פורו’ (‘Porro’) שמתארת ג’וינט מגולגל של קנאביס, אך היא פחות נפוצה ובדרך כלל מוחלפת במילת המקור ‘ג’וינט’.

צ’ילה: ‘מאקונה’

הכינוי העיקרי לקנאביס בצ’ילה הוא ‘מאקונה’ (‘Macoña’) אך ישנם שני כינויים נוספים – ‘קוגולו’ (‘Cogollo’) ו-‘מארימבה’ (‘Marimba’), שפירושם גם הוא “עשב”.

ג’וינט מגולגל של קנאביס נקרא בצ’ילה ‘פפה’ (‘Pepa’) או ‘פיטו’ (‘Pito’) – שני כינויים נוספים שיעזרו לדילר להבין על מה אתם מדברים.

אורוגוואי: ‘מאקונה’ ו-‘יויו’

בדומה לצ’ילה, גם באורוגוואי בה קיימת לגליזציה מלאה של קנאביס, נקרא הצמח בעיקר בכינוי ‘מאקונה’ (‘Macoña’).

אצל הדילרים באורוגוואי תוכלו להשיג מריחואנה גם על ידי שימוש בכינוי ‘באצ’ה’ (‘Bacha’) שפירושו ג’וינט, וכן בכינוי ‘יויו’ (‘Yuyo’) שנחשב לנפוץ פחות אך עדיין נמצא בשימוש.

פרו: ‘מריחואנה’

שמה הרשמי של המריחואנה הוא הנפוץ ביותר בקרב הדילרים בפרו, אך היא מוכרת היטב גם בשני הכינויים ‘מאקונה’ (‘Macoña’) ו-‘מארימבה’ (‘Marimba’).

בשונה ממדינות אחרות, בפרו ישנם כינויים רבים לג’וינט בודד של קנאביס, ביניהם ‘היירו’ (‘Huiro’), ‘פיטילו’ (‘Pitillo’), ‘פיטו’ (Pito) ו-‘טרונצ’ו (‘Troncho’), אך גם המילה ‘ג’וינט’ מזוהה מספיק ברחוב בפני עצמה.

ונצואלה: ‘מריה’ ו’בזוקה’

שני הכינויים “הרשמיים” למריחואנה בונצואלה הם ‘מריה’ (‘María’) ו-‘מרי ג’יין’ (‘Mary Jane’), וכן נפוצים בה גם 4 כינויים נוספים שפירושם “עשב” – ‘מונטה’ (‘Monte’), ‘מוטה’ (‘Mota’), ‘מארימבה’ (‘Marimba’) ו-‘מאפאפא’ (‘Mafafa’), אך כדי להשיג מריחואנה איכותית עדיף להשתמש בכינוי ‘מונו’ (‘Moño’) המתאר “עשב איכותי”.

גם בונצואלה ישנם שמות רבים לג’וינט בווד של קנאביס, ביניהם ‘קאצ’ו’ (‘Cacho’), ‘פיטו’ (‘Pito’) ו-‘פורו’ (‘Porro’), אך השם המקובל ביותר לג’וינט הוא ‘בזוקו’ (‘Bazuco’) שנהגה לעיתים בסלנג ‘רחוב’ כ-‘בזוקה’ (‘Bazuca’).

אל סלבדור: ‘חואנה’ ו-‘מאקונה’

במדינת אל סלוודור דוברת הספרדית, הכינויים העיקריים לקנאביס הם ‘חואנה’ (‘Juana’) ו-‘מאקונה’ (‘Macoña’), אך כדי להשיג מריחואנה איכותית עדיף להשתמש בכינוי ‘קולומביאנה’ (‘Colombiana’), שנפוץ יותר בסחר הרחוב.

בנוסף לשני השמות הרשמיים, באל סלוודר קיימים כינויים רבים ל-“עשב”, כמו ‘מונה’ (‘Moña’), ‘מונטה’ (‘Monte’), ‘מוטה’ (‘Mota’), ‘ייסקה’ (‘Yesca’), ו-‘מאפאפא’ (‘Mafafa’).

קוסטה ריקה: ‘מונטה’ ו-‘מוטה’

השם העיקרי לקנאביס בקוסטה ריקה הוא ‘מונטה’ (‘Monte’) אך הוא מכונה לעיתים קרובות גם ‘מוטה’ (‘Mota’). במדינה זו נעשה שימוש נפוץ גם בכינוי הגנאי ‘פאסטו’ (‘Pasto’) שנועד לתאר פרחים באיכות ירודה.

ג’וינט בודד של קנאביס מכונה בעיקר בשמות ‘פיטו’ (‘Pito’) ו-‘פורו’ (‘Porro’), אך גם בקוסטה ריקה כמעט כל דילר או חובב קנאביס מכיר את המונח ‘ג’וינט’.

בוליביה: ‘מארימבה’

בבוליביה הקטנה ישנו כינוי אחד בלבד למריחואנה שנחשב נפוץ ומוכר, והוא ‘מארימבה’ (‘Marimba’). בדומה לקוסטה ריקה, גם כאן נעשה שימוש גם בכינוי ‘פאסטו’ (‘Pasto’) שנועד לתאר קנאביס באיכות ירודה.

בעבר נעשה בבוליביה שימוש בכינוי ‘יויו’ (‘Yuyo’), אך כיום כינוי זה נחשב כיום למיושן ונמצא בשימוש בעיקר בקרב בני הגילאים המבוגרים.

מקסיקו: ‘סינסה’ ו’צ’ורו’

בעקבות התפתחות שוק הקנאביס השחור במקסיקו, אותו מנהלים במשך עשורים רבים קרטלי הפשע העצומים, לצמח הקנאביס ישנם שמות רבים בספרדית ומקסיקנית הנפוצים במרבית חלקי המדינה.

השם ה”רשמי” והמוכר ביותר לקנאביס במקסיקו הוא ‘מריחואנה’ או ‘סינסה’ (‘Sinse’, מהמילה: ‘סינסמיליה’). בנוסף יש לו שני כינויים נפוצים – ‘מוטה’ (Mota), ‘היירבה’ (Hierba) שמשמעותם “עשב” וכן כינוי מיוחד – ‘זאקטה’ (‘Zacate’) – המתאר פרחים באיכות ירודה. רבים במקסיקו נוהגים להשתמש בכינוי ‘צ’ורו’ (‘Churro’), שבבסיסו מתייחס לג’וינט בודד אך משמש גם לתיאור של שקית מריחואנה.

בנוסף לשמות אלו מריחואנה מכונה במקסיקו גם בכינוי החשאי ‘אורגנו’ (‘Orégano’) שנועד לבלבל שוטרים שעלולים להפריע.

רוסיה: ‘טראווקה’ ו’פלאן’

הכינוי הנפוץ ביותר ברוסיה לפרחי קנאביס הוא ‘טראווקה’ (Travka) שפירושה “עשב”. כמו כן נהוג להשתמש במילה ‘קוסיאק’ (‘Kosiak’) שמתארת ג’וינט בודד של קנאביס.

מלבד הכינויים הנפוצים בקרב הדילרים, ברוסיה קיים כינוי “כללי” יותר הנקרא “פלאן” (‘Plan’ – “צמח”), שנועד לתאר את צמח הקנאביס באופן שלא יעורר מהצד חשד כי מדובר בקנאביס, בדומה להתפתחותן של המילים “ירוק” או “ירק” בישראל.

אפריקה: ‘דאגא’ או ‘זול’

במדינות אפריקה, שברבות מהן מצליחים כפרים שלמים להתפרנס בעיקר מגידול לא חוקי של קנאביס, הכינוי הכינוי הכללי ביותר למריחואנה הוא “דאגא” (Dagga) – שפירושו הוא “טבק ירוק”. כינויי הרחוב הנפוצים ביותר למריחואנה באיכות גבוהה הם ‘זול’ (‘Zol’) ו-‘סוואז’ (‘Swaz’), שניהם בשפת האפריקנס.

מאחר ואפריקה מלאה גם בקנאביס “ח’אשאב” באיכות ירודה, ישנו כינוי נוסף – “ג’אט” (‘Jut’) – שמתאר את סוג החומר שאולי לא הייתם רוצים לקנות.

מצרים: ‘באנגו’

צמח הקנאביס היה נפוץ במצרים עוד לפני שנים רבות, אך המוצר הנפוץ ביותר בו משתמשים המקומיים, שמתפרנסים ממכירת גראס וחשיש, הוא קנאביס באיכות נמוכה ומלא עלים וענפים המכונה בשפת המקומיים ‘באנגו’ (‘Bango’).

בכל חלק במצרים ניתן למצוא דילרים שמכירים את המילה “חשיש” שמקורה בשפה הערבית ויודעים גם מה זה ‘גראס’, אך ‘באנגו’ הוא הכינוי המוכר ביותר ברחבי המדינה, שתקף כיום גם למריחואנה איכותית.

הולנד: ‘וויט’

הכינוי ההולנדי הנפוץ ביותר לקנאביס, ‘וויט’ (‘Wiet’), דומה מאד לכינוי האמריקאי “וויד” ומשמעותו היא “עשב”.

ג’וינט בודד של קנאביס מכונה בהולנדית ‘פיטאר’ (Petaar) ופעולת גלגול הג’וינט נקראת בסלנג המקומי ‘רולן’ (‘Rollen’) בדומה ל’רולינג’ באנגלית.

ברזיל: ‘מאטו’

בברזיל, בה השפה הרשמית היא פורטוגזית, ישנם שני כינויים נפוצים למריחואנה: ‘מאצ’ונה’ (‘Maconha’) והגרסה המקוצרת שלה: ‘מאטו’ (‘Mato’).

כינוי רחוב פחות מוכר לצמח הוא ‘ברינפה’ (‘Brenfa’), אך הוא נמצא בשימוש בעיקר בקרב בני גילאים מבוגרים יותר. מילה נפוצה נוספת שתסייע לכם להגיע להבנה עם הדילר היא ‘באסיאדו’ (‘Baseado’) שפירושה ג’וינט.

צ’כיה: ‘פלבל’

בכל רחבי צ’כיה ובעיקר בבירה התיירותית שלה פראג, כל דילר מכיר את כינוי הרחוב ‘פלבל’ (Plevel) שפירושו “עשב”, אך ידע לספק לכם קנאביס גם בשימוש בשמות המוכרים באנגלית.

ישנו כינוי נוסף ומילולי יותר – ‘קונופי’ (Konopí) המתאר את צמח הקנאביס עצמו בצורה “המדעית” שלו (‘קנאביס’). עם זאת בלשון הרחוב עדיף להשתמש בשמות האחרים שמזוהים יותר עם התפרחת המוכנה לעישון.

פורטו ריקו: ‘פונטו’, ‘לניו’ ועוד

הכינוי הנפוץ ביותר למריחואנה בפורטו ריקו, בה מדוברת השפה הפורטוגזית, הוא ‘לניו’ (Lenyo) המתאר פרחים מוכנים לעישון, אך ישנם ארבעה כינויים דומים שנפוצים גם הם – קאצ’ימבה (Cachimba), ‘מונה’ (‘Moña’), ‘קריפי’ (‘Crippy’) ו-‘מאפו’ (Mafú).

מריחואנה איכותית מכונה בפי המקומיים ‘פונטו רוחו’ (Punto Rojo – “עשב טוב”) או ‘מוטה’ (‘Mota’). קנאביס “ח’אשאב” גרוע מכונה ‘פאסטו’ (‘Pasto’).

איטליה: ‘ארבצ’יה’

באיטלקית ישנו כינוי אחד מרכזי ונפוץ בקרב צרכנים ודילרים: ‘ארבצ’יה’ (Erbaccia) או בקיצור ‘ארבה’ (Erba), שפירושו “עשב שדה”.

בדומה לשמו הצ’כי, באיטליה נקרא צמח הקנאביס ‘קנאפה’ (‘Canapa’), וגם כאן זהו שם יותר “רשמי” ופחות שמיש כשמדובר על השגת פרחים ברחוב.

גרמניה: ‘אונקראוט’

בשפה הגרמנית מכונה הקנאביס בעיקר ‘גראס’ (Gras), אך כדי להסביר לדילר מה אתם מחפשים, ניתן להשתמש גם בפועל (‘Kiffen’) שמשמעותו “לעשן מריחואנה”.

קנאביס בגרמניה מזוהה גם בשם המעט מסובך להגייה ‘אונקראוט’ (Unkraut), שפרושו “עשב שוטה”, אך זהו שם מעט פחות נפוץ ובוודאי שפחות נוח לשימוש עבור ישראלים.

יפן: ‘טאיימה’

יפן היא אמנם לא יעד תיירותי נפוץ עבור חופשות לישראלים, אך מדובר במדינה בעלת היסטוריה ארוכה מאד של קנאביס והמפ, המכונים בשם המיסטי מעט ‘טאיימה’ (‘Taima’), שפירושו “העשב הגדול”.

מריחואנה מוכרת ביפן בשמות ‘האפה’ (‘Happa’) שפירושו “עלה” ו-‘קוסה’ (‘Kusa’) שפירושו “עשב”, אך בשונה ממרבית המקומות בעולם, המילה מריחואנה אינה נחשבת למילה מוכרת במיוחד.

יוון: ‘באפה’

ביוון השפה האנגלית כמעט ואינה מדוברת בכלל על ידי מרבית המקומיים, והמילים ‘ג’וינט’ ו-‘קנאביס’ הן כמעט חסרות משמעות. במקום זה, תצטרכו להשתמש בכינוי ‘באפה’ (‘Bafa’ במקור ‘μπαφους’) שמתאר פרחים טובים לעישון.

מלבד כינוי זה, ניתן להשתמש גם בשם הרשמי ‘מריצ’ואונה’ (‘Marichouána’) שכמובן די דומה למקור, אך גם כינוי זה נחשב לפחות נפוץ בקרב דילרים.

ראו עוד:
איך לטוס לחו”ל עם קנאביס רפואי
מילון מושגי הקנאביס השלם – מא’ ועד ת’
חופשת קנאביס? 5 יעדים חמים לחובבי הירוק