זני מורשת: מקור זני הקנאביס המפורסמים

מ”אלסקה” ועד “האלמנה הלבנה” – מהו המקור של כל אותם זני קנאביס המוכרים לנו כיום? זני מורשת, או זני Landrace, הם בסיס השושלת של זני הקנאביס המפורסמים היום ונחשבים לנדירים, יקרים וקשים להשגה. הסבר ורשימת זנים:

מי שמעורה בתרבות הקנאביס עשוי להכיר זנים מסוימים של הצמח המוגדרים כ”צמחי תרבות מסורתיים” (Landraces), או “זני מורשת”, כמו הזנים Durban Poison ,Afghan Kush ו-Colombian Gold. המושג “זני מורשת” מתייחס לקבוצה קטנה של זני קנאביס (במקרה שלנו) אשר הצליחו לשרוד ולהתפתח באופן טבעי במרחב הגיאוגרפי המקורי שלהם, ולהגיע ליציבות גנטית לאחר הכלאות עצמיות ללא מגע יד אדם.

זני המורשת המוכרים לנו כיום התפתחו בנקודות שונות על הגלובוס כמו ג’מייקה, אפגניסטן, הודו, אפריקה, מקסיקו, פקיסטן ומרכז אמריקה, כאשר על פי הדעה הרווחת המקור הראשוני של כולם הוא מאזור רכס ההרים “כוש” באפגניסטן/פקיסטן. רבים מאמינים כי את הדוגמאות הטובות ביותר לצמיחה טבעית של קנאביס סאטיבה ניתן למצוא בסביבה גבוהה הנמצאת בקרבה לקו המשווה, כך שאזורים הרריים במרכז אמריקה, אפריקה, אינדונזיה ואפילו המזרח התיכון שלנו, הם כמעט מושלמים לגידול של קנאביס איכותי.

Landrace - תמונה 1

פירוש נוסף למושג “זני מורשת” בהקשר לקנאביס מתייחס לזנים שלא עברו הכלאה יזומה על ידי בני אדם כמו רובם המוחלט של זני הקנאביס המצויים כיום. זנים “מקומיים” שכאלו יהיו לרוב רגילים לתנאי אקלים ספציפיים התואמים את הסביבה המקורית שלהם, ואף עשויים להציע סגולות רפואיות מסוימות שיתאימו טוב יותר ספציפית לילידי האזור.

ריק פפרומר, המנהל החינוכי של “Harborside Health Center”, אחד ממוסדות הקנאביס הגדולים ביותר בארה”ב, כתב על הנושא: “זה לא שזני ה-‘Landrace’ הם בהכרח טובים יותר, הם רק שונים, וייתכן כי הם יעילים יותר עבור המצבים הרפואיים והצרכים של חלק מהמטופלים”.

המקור של כל זני הקנאביס

אותם זני מורשת, או “זנים מסורתיים”, מייצגים את ראשית דרכו של צמח הקנאביס על כדור הארץ והם משקפים את מצב ההתפתחות והאבולוציה של הצמח עוד בטרם החלו בני האדם בהכלאות והשבחות יזומות לצרכים רפואיים, חברתיים או פשוט רווחיים.

כבר לפני שנים רבות החלו משביחי זנים (Breeders) להשתמש בזני ה-Landrace לצורך הכלאה וטיפוח ובמטרה ליצור זנים חדשים אשר יחזיקו בתכונות המבוקשות שהם חיפשו להשיג מההורים: זנים מסוימים הציגו זמן צמיחה קצר יותר, או עמידות גבוהה יותר לעובש או מזיקים.

מבחינה פרקטית, אפשר להניח כי רבים מאותם זני מורשת במתכונתם המקורית – אבדו לנצח. הכלאות אינסופיות שנעשו במשך עשורים שלמים ברחבי העולם, במיוחד בארצות הברית, בריטניה ואירופה, גרמו ל-“גנטיקה מדוללת” שאינה מחזיקה בתכונות היציבות של זני המקור. עם זאת יש כאלו שיבטיחו לכם שבידיהם זני מורשת מקוריים – הנחשבים לזרעים היקרים ביותר בקרב אספנים, לא רק בגלל הגיוון הגנטי שלהם וערכם הרב לרבייה, אלא פשוט משום שהם קשים מאי פעם להשגה ולא ניתן לרכוש אותם בכל מקום בקלות.

Landrace - תמונה 2

המציאות העצובה כיום היא שזני קנאביס רבים הנחשבים למה שמכונה “הכלאות טהורות” (Pure Breed) למעשה מתויגים באופן שגוי, כך שבמקום לקבל זרעים/תפרחת/שמן שאמורים להכיל תכונות הזהות לזן המקור, אנו עלולים לקבל צמח שהוא למעשה תולדה של הכלאה בין שני זנים שונים (או אף יותר) והתוצרים של אותו הצמח יכילו תכונות שונות בהתאם. כמו כן, מוטציות גנטיות הן משהו שמתרחש בקלות יחסית, במיוחד בתנאי גידול משתנים שעשויים לגרום למצבי “עקה” (Stress) בקרב צמחים בוגרים.

בדיוק כפי שאדם בן זמננו המתגורר בניו יורק למשל עשוי להיות צאצא של מייסד האומה האמריקאית, בנג’מין פרנקלין, כאשר על פי רוב הפרספקטיבות (חזות חיצונית ומערכות פנימיות) צמד האנשים הללו יהיו שונים בתכלית, כך גם זני קנאביס שהם תולדה של הכלאות עשויים להציג מורפולוגיה (צורה וגודל), דפוסי צמיחה ואופן השפעה שונים לגמרי מזני המקור שמהם הם התפתחו. כמובן שפעמים רבות זנים “מודרניים” יהיו מתאימים יותר לטיפול במחלות או תסמינים מסוימים.

במשך עשורים רבים נהגו מגדלים לבצע הכלאות לקנאביס במטרה מרכזית אחת: להעצים את אחוזי ה-THC בצמח. עם זאת, בשנים האחרונות הבחינו חוקרים ומומחים רפואיים כיצד הקנבינואידים והטרפנים המצויים בקנאביס, פועלים בסינרגיה במה שמכונה “אפקט הפמליה” אשר מחזק את הקונספט של צריכת הפרח כולו כתרופה (במקום רק קנבינואיד ספציפי).

על ‘פנוטיפים’ ותורשה

כאשר זרעים מזני מורשת צומחים מחוץ לסביבה המקורית בה הם התפתחו, הם מייצרים את מה שמכונה בגנטיקה “פנוטיפים” (Phenotypes) שונים. המושג “פנוטיפ” מתייחס לביטוי הפיזי של תכונות גנטיות בכל אורגניזם, ובמקרה שלנו – בצמח הקנאביס. הדבר הזה יכול לבוא לידי ביטוי במורפולוגיה של הצמח, באופן וקצב ההתפתחות שלו (זמן הפריחה למשל) והערכים הביוכימיים שהוא מחזיק (כגון פרופיל הקנבינואידים והטרפנים). זנים שהם צאצאים ישירים של זני Landrace אשר גדלו בסביבה הלא מקורית שלהם (וכתוצאה מכך הם פיתחו “פנוטיפים” שונים) מכונים “Heirlooms” (“ירושה”).

Landrace - תמונה 3

השינויים אשר יופיעו על אותם צמחי “Heirlooms” מתרחשים בין היתר בעקבות ההבדלים במחזורי אור שהם מקבלים בסביבה החדשה, סוג האור (פעמים רבות מדובר בתאורה מלאכותית), סוג האדמה, ופרמטרים נוספים הנתונים לשינוי (מים, לחות, מזינים וכ’). אותם זנים חייבים להתאים את עצמם לתנאים החדשים, תוך השפעה על חלק מהתכונות של הזנים הללו.

מכיוון שזני ה-Landrace התפתחו לאורך אלפי שנים (ואולי אף יותר מכך), הזנים הללו נחשבים ל”מאוזנים” יותר מבחינת הרכב הקנבינואידים והטרפנים התואמים את הצרכים של הצמח, הסביבה ובאופן תאורטי – גם לבני האדם ובעלי החיים מאותו אזור (לכל היונקים יש מערכת אנדוקנבינואידית ועל כן גם הם מושפעים מהקנאביס באופן כזה או אחר).

מקור תרבות טיפוח הזנים בארה”ב

במהלך שנות השישים והשבעים החלו מגדלים אמריקאים מצפון קליפורניה והוואי לגדל ולטפח זני “Heirloom”. בזכות העובדה שהאקלים באזורים מסוימים בחוף המערבי של ארצות הברית דומים במידה מסוימת לאקלים המצוי באזור אפגניסטן, הרי כוש, אינדונזיה והמזרח התיכון, זנים המגיעים מאזורים אלו מצליחים לשגשג במקום הגידול החדש שלהם – ואיתם פרחה כל תעשיית הקנאביס האמריקאית.

Landrace - תמונה 4

הוואי והחוף המערבי כולו הפכו לשם נרדף עבור גידולי חוץ איכותיים – בדיוק כמו שקולומביה מפורסמת בפולי הקפה המשובחים שלה (יחד עם עוד כמה גידולים חקלאים מניבים).

זני מורשת קלאסיים

עד לא מזמן, זני מורשת שהיו סאטיבות, היו “מופלות לרעה” על ידי מגדלים שהעדיפו תמיד לעבוד עם זני אינדיקה או זנים היברידיים אשר הציגו זמני פריחה קצרים יותר, מה שהפך אותם גם למתגמלים יותר מבחינה כלכלית. עם זאת, בשנים האחרונות החלו כידוע תמורות מרחיקות לכת בכל מה שקשור לחוקי הקנאביס עבור צרכים רפואיים או חברתיים, דבר שאיפשר התפתחות של תעשייה מסודרת שבה יש גם ביקוש גבוה לזני סאטיבה.

דוגמאות לזני מורשת מפורסמים:

Afghan Kush – אינדיקה טהורה שמוצאה ככל הנראה מאזור רכס הרי הכוש בגבול אפגניסטן/פקיסטן.

G13 – זן מקור מאפגניסטן שבדרך כלל נוטה לכיוון האינדיקה. עם זאת ישנם שני “פנוטיפים” עבור הזן הזה, כאשר ה”פנוטיפ” השני מזכיר יותר סאטיבה.

Durban Poison – זן סאטיבה בעל השפעה חזקה בצורה יוצאת דופן. מקורו מעיר הנמל דרבן שבדרום אפריקה.

Acapulco Gold – הסאטיבה הידועה שהגיעה מאזור דרום-מערב מקסיקו, מכילה כמויות גבוהות יחסית של THC.

Rooibaard – סאטיבה מאזור החוף של מחוז טרנסקאי, בדרום אפריקה.

Colombian Gold – עוד סאטיבה אגדית שמקורה מהאזורים ההרריים של סנטה מרתה בקולומביה.

Hawaiian – זן סאטיבה שהתפתחה באיים של הוואי.

Malawi Gold – עוד סאטיבה טהורה שמקורה ממחוז סאלימה שבמדינת מלאווי, בדרום-מזרח אפריקה.

Thai – כפי שמסגיר השם זוהי סאטיבה שהתפתחה בתאילנד.

Panama Red – זן סאטיבה שמקורו מפנמה, אשר היה מפורסם בעיקר בשנות השישים העליזות.

Punto Rojo – נחשב בזמנו לסאטיבה החזקה ביותר בקולומביה.

מקור: whaxy

ראו גם:
10 זני הקנאביס הפופולאריים ביותר בישראל בשנת 2015
חדש: אינדקס “קנאפדיה” – זני ומגדלי קנאביס רפואי בישראל
10 זני קנאביס מומלצים – לצרכנים מתחילים

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר