“אגדל את הילדה שלי כמו שתיל מריחואנה”

בשיר מתוך ספרה החדש מתארת סיוון שיקנאג’י כיצד היא מקווה לגדל את בתה הקטנה. “אגדל את הילדה שלי כמו שמגדלים שתיל מריחואנה,” היא כותבת, “אגדל אותה בשמש… לראות איך היא עוברת את שלושת השלבים… מזרעים לנקבה משגשגת.”

סיוון שיקנאג’י, משוררת, סופרת ותסריטאית בוגרת מכללת מנשר לאמנות, מפרסמת ספר חדש ובו מקבץ שירים על אמהות, הורות ופרידות עצובות. “מאין לך אהבת החורף הזו” הוא שמו של הספר והוא ספר השירה הראשון שלה, לאחר שני ספרי ילדים שכתבה: “תיבת נוח” (2013) ו”השף פקיניו” (2015).

סיוון שיקנאג'י
סיוון שיקנאג’י: “אגדל את הילדה שלי כמו שתיל מריחואנה”

בספר – בהוצאת “פרדס” ובעריכתו של ערן צלגוב – אותו כתבה שיקנאג’י לאחר מותה של אמה והתמודדותה עם תהליך הפרידה, מופיע שיר אחד מיוחד במיוחד שעשוי להפתיע קצת את הקורא שאינו מכיר את עולם הקנאביס, אך יפעים וירגש עד מאוד את מי שאוהב את הצמח ו/או התנסה בעבר בגידולו.

“אני אגדל את הילדה שלי כמו שמגדלים שתיל מריחואנה,” כותבת שיקנאג’י, “אגדל אותה בשמש… מזרעים לנקבה משגשגת.”

“הספר מלווה תהליך שעברתי עם אימא שלי החל מהאשפוז שלה, המוות שלה וההתמודדות שלי עם האובדן,” היא מספרת, “השער האחרון נקרא ‘חיובי’, כי מיד אחרי שהיא נפטרה גיליתי שאני בהריון, והשיר הוא חלק חלק ממנו.”

“את השיר הזה כתבתי בנשימה אחת והוא בא לאחר שחשבתי הרבה על איזה הורה אני אהיה או איזה הורה אני רוצה להיות. בניגוד לשירים אחרים שאני יושבת עליהם ימים, זה היה ממש ‘כתיבה אינטואטיבית’.”

גם זה בטח יעניין אותך
מאין לך אהבת החורף הזאת
כריכת הספר “מאין לך אהבת החורף הזאת?” (צילמה: עינת שחק)

אֲנִי אֲגַדֵּל אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי
כמוֹ שֶׁמְּגַדְּלִים שְׁתִיל מָרִיחוּאָנָה
בַּגִּנָּה שֶׁל הַהוֹרִים
שֶׁאַחַת מֵהֶם מוֹרָה
וְהַשֵּׁנִי יֵשׁ לוֹ מַכלֶת
וְלֹא נִשְׁאָר לָהֶם מַסְפִּיק זְמַן
לְנַכשׁ עֲשָׂבִים שׁוֹטִים
בְּבַיִת עִם חָצֵר וְכֶלֶב.

אֲנִי אֲגַדֵּל אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי
כמוֹ שֶׁמְּגַדְּלִים שְׁתִיל מָרִיחוּאָנָה
בַּגִּנָּה שֶׁל הַהוֹרִים
וּמְדַמְיְנִים פְּרָחִים פְּרָאִיִּים,
לֹא מְרֻסָּסִים.
אֲנִי אֲגַדֵּל אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי בַּשֶּׁמֶשׁ.
אֲנִי אָקוּם כל בֹּקֶר וְאָרוּץ לַמִּטָּה שֶׁלָּהּ
לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא עוֹבֶרֶת אֶת שְׁלֹשֶׁת הַשְּׁלַבִּים:
הַנְבָּטָה, צְמִיחָה, פְּרִיחָה
וְאֵיךְ הִיא הוֹפֶכֶת מִזְּרָעִים לִנְקֵבָה מְשַׂגְשֶׂגֶת.

אֲנִי אֲגַדֵּל אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי
כמוֹ שֶׁמְּגַדְּלִים שְׁתִיל מָרִיחוּאָנָה
בַּגִּנָּה שֶׁל הַהוֹרִים:
כמוֹ שֶׁפּוֹתְחִים קַרְטוֹן שֶׁל פִּיצָה, כמוֹ שֶׁמְּכַבִּים שָׁעוֹן מְעוֹרֵר, כמוֹ שֶׁרוֹקְדִים עִם עֵינַיִם עֲצוּמוֹת, כמוֹ שֶׁמְּטַפְּסִים עַל גַּג שֶׁל מִקְלָט וְיוֹשְׁבִים שָׁם עִם יֶלֶד מִכתָּה ו’, כמוֹ הָרֶגַע לִפְנֵי נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה, כמוֹ הָרֶגַע אַחֲרֵי נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה, כמוֹ שֶׁהוֹלְכִים לַיָּם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקַּיִץ
וְנִשְׂרָפִים.

ראו עוד:
חשיש / זאב ז’בוטינסקי
זה רק צמח – ספר ילדים

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר