למה לא תהיה לגליזציה אם לא תעשו עם עצמכם משהו

כדי להביא ללגליזציה לא מספיק ללחוץ ‘לייק’ בפייסבוק, צריך לקום ולעשות מעשה. “הפאסיביות של צרכני הקנאביס מחלישה את המאבק לחוקיותו,” אומר גדעון ליבנה. “אם יש בושה, אין נורמה.

בחודשים האחרונים נפלה עלינו לטובה הזדמנות חד פעמית למנף דיון לגיטימי בנוגע לדה-קרימינליזציה ולגליזציה. אחרי גל השינויים החוקיים במדינות ברחבי העולם, הצעת החוק שהגישה ח”כ תמר זנדברג לדה-קרימינליזציה, הפגנות שקיבלו תמיכה מהתקשורת המסורתית ודפי פייסבוק של אקטיביסטים שזכו גם כן לבמה מכובדת – כל אלה העלו לסדר היום את הדיון בנוגע לחוקיותו של הקנאביס.

קנאביס פייסבוק
לייקים בפייסבוק זה טוב, אבל לא מספיק…

סוף סוף נשבר הקונצנזוס הפוליטי והציבורי לגבי הסכנות שבמריחואנה. לא היינו במצב כזה אי פעם ואפילו מפלגת עלה ירוק, שכבוד פעולותיהם במקומו מונח, לא קיבלה לגיטימיות כזאת ותמיד הוצגה כבדיחה או סטייה. עכשיו זה שונה, ולמרות המתנגדים שעדיין קיימים, יש ללא ספק אופטימיות רבה לשינוי.

אבל, צר לי לקלקל את המסיבה – הכול יכול ליפול בכל רגע. אני אקלקל עוד יותר ואאשים את עצמינו. לא הרשות למלחמה בסמים תהרוס את ההזדמנות, גם לא המשטרה, רק אנחנו. “איך זה? מה עשינו?” כלום. לא עשינו כלום, וזאת הבעיה. כל הדיבורים מסביב לצמח לא שווים כלום אם אנחנו מתביישים בצמח.

אם יש בושה, אין נורמה

מבלי להציץ בסלון ביתכם, אני בטוח שבמהלך ישיבה עם חברים עלתה לא אחת השיחה לגבי חוקיות הצמח: “אני לא מבין למה זה לא חוקי”, “כולם מעשנים”, “לעשן כבר נהיה דבר נורמטיבי” ועוד. אבל מה אפשר לעשות? זה לא חוקי, אז מעשנים בסתר ומחביאים את זה. לאנשים יש עבודה, משפחה וחברים לרצות, כל אלה מונעים מאנשים לצאת מהסלון אל העולם האמיתי. אנחנו יכולים להמשיך להגיד לעצמינו שעישון הוא דבר נורמטיבי אבל הוא לא, כי אנחנו מתביישים בו. צריך רק להביט בהיסטוריה כדי להבין שבשביל לחולל שינוי, צריך לשנות נורמה. אם יש בושה – אין נורמה.

מעבר לבושה, יש הרבה עצלנות, ובאמת לך תסמוך על סטלנים לצאת מהסלון. מדהים שעישון הופך אותנו לעבריינים ועדיין סדר היום האישי שלנו לא מושפע מזה, זה הולך נגד ההיגיון. תמיכה ברשת לא נחשבת, נורא קל לשבת בתחתונים ולעשות לייקים בפייסבוק לדפים ופוסטים שקוראים ללגליזציה. זה לא ממש עוזר, רק מאכזב כשמגיעים מעט אנשים להפגנה. העולם הוירטואלי וסטלנים בפרט הם קהל מושלם לחטא ה-“Slacktivism” – חיבור של “אקטיביזם” ו “סלאקר” (עצלן). אקטיביזם ברשת אינו יעיל, מעשים מהמחשב מפחיתים את הצורך הקוגניטיבי שלנו בהשתתפות פוליטית בחיים האמיתיים. מחאות באות והולכות כמו טרנדים, וכל אחת חדשה גורמת לקודמת להישכח. רק מעשים ופעולות בשטח משנות חוקים. זה עצוב אבל נכון – כמו שאלף לייקים לא יצילו את הילדה מסרטן, הם לא יגרמו למריחואנה להיות חוקית.

לגליזציה ארגנטינה דרום אמריקה
“תפסיקו להסתתר”

הפאסיביות של צרכני הקנאביס מחלישה את המאבק לחוקיות. בלי מספרים גדולים של אנשים לא אנונימיים אין לאקטיביסטים את כוח האדם שהם צריכים, אין לתקשורת את עניין הציבור, ואין לפוליטיקאים הבודדים שמייצגים אותנו את ה”גב” שהם צריכים כדי לחזק את הטענות שלהם. תוך מעט מאוד זמן כל הדיון מסביב לקנאביס יהיה Old News, ישכח ולא יחזור. הדבר האופטימי היחידי שיש לי לומר הוא קלישאתי, אך אמיתי וכנה – “אתם יכולים לעשות את השינוי”. מה לעשות, יש מיליון סטלנים שיושבים בבית ורק אם הם יצאו החוצה יהיה פה שינוי.

יש מה לעשות…

קודם כל, תצאו מהארון הירוק. פוסט בקבוצה שעונה לאותו שם יכול לעשות את העבודה, אבל זאת לא בהכרח הכוונה. הכוונה היא להפסיק להסתיר את העובדה שאתם מעשנים. מהמשפחה, מהחברים, ואפילו בעבודה. זה דבר שיכול להיות קשה לחלק מהאנשים, אבל מי אמר שלשנות נורמה זה קל? תמיכה אנונימית לא עוזרת, היא מכבידה על המאבק שאפילו התומכים שלו לא רוצים להיות מזוהים איתו. תגדלו ביצים, או ביציות, ואל תתביישו במה שאתם.

כן, חוקים ישברו, אבל אתם כבר מעשנים וכבר שוברים חוקים אז מה אכפת לכם? גם פרובוקציה אינה מילה גסה, והיא דרך מצוינת לתשומת לב ציבורית ותקשורתית. עם זאת צריך לשמור על טאקט ושפיות כדי לא לתת לתקשורת יותר מדי סיבות להתייחס לפעילים כאל פושעים וסוטים. בנימה זאת יש להמשיך את שיתוף הפעולה עם אמצעי התקשורת השונים שעד עכשיו שירתו את מטרות הפעילים – בלי התמיכה מהתקשורת המסורתית, האקטיביזם לא אפקטיבי.

אם לא בא לכם לצאת מהבית, תרומה כספית (כן, כן, יא קמצנים) לארגון כלשהו שנאבק בשביל הצמח (ובשבילכם) גם עובדת, יותר טוב מ”לייק “זה בטוח. בנוסף, לא משנה היכן אתם ממוקמים בסקאלה הפוליטית, יש גם משמאל וגם מימין פוליטיקאים שפועלים למען הלגליזציה בבית המחוקקים. הם בסופו של דבר עושים את העבודה ובלעדיהם שום דבר לא אפשרי. תבחרו אחד שמתאים לכם, תתמכו ותחזקו אותו או אותה.

אני מקווה שמעט אופטימיות נשפכה על נבואת הזעם שלי, אבל בכנות, האמת היא שזה תלוי רק בנו. אמסטרדם, קולורדו ואורגוואי לא נבנו ביום אחד, אלא היו תוצאה של עבודה קשה וממושכת של פעילים – אם מקדונלדס הגיע עד עלינו, גם הלגליזציה יכולה. פוליטיקאים משנים חוקים אבל אזרחים משנים נורמה, זה התפקיד שלנו ואף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. יש לנו הזדמנות חד פעמית להפוך את ה”שיח הציבורי”, ל”שיח” ציבורי. בואו לא נקלקל אותה.

גילוי נאות: אין לי שום קשר לאף אחד מדפי הפייסבוק, פוליטיקאים או ארגונים שצייני או רמזתי אליהם. אני לא ארוויח דבר מכל תרומה, פעולה או הצבעה שתעשו (מלבד חיזוק המאבק המשותף שלנו).

לעוד פוסטים של גדעון ליבנה לחצו כאן.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר