דין הרואין כדין גראס / ירון לונדון

ירון לונדון מפרסם הבוקר (ב’) טור דעה בעיתון ‘ידיעות אחרונות’ בו הוא קורא ללגליזציה של קנאביס בפרט וסמים בכלל ומציג דוגמאות מהעולם המראות כי המלחמה בסמים כשלה כשלון חרוץ. “ההתקפה על הסמים המופקים מן הצומח מדרבנת את השימוש במשככי כאבים,” הוא אומר.

אתמול (ראשון, 9.2) פורסם טור מצויין של רוגל אלפר ב’הארץ’ (“תנו לי הרואין“) בו הוא התייחס למותו של שחקן הוליווד פיליפ סימור הופמן ממנת יתר של הרואין מזוהם ופירט על הקשר של המקרה למלחמה הכושלת והבלתי נגמרת בסמים. “האם לא הגיע הזמן להתייחס לאנשים בוגרים כאל מבוגרים שאחראים למה שהם מכניסים לגופם ולהודות שאצל טיפוסים מסוימים, כמו סימור הופמן, מפעֵם, לצד חיוניות גדולה, גם יצר הרס אפל ונחוש שחוק אינו יכול להרתיעו?” כתב אלפר.

ירון לונדון

הבוקר (שני, 10.2) מפרסם ירון לונדון, תומך ידוע ומוכר בלגליזציה של קנאביס בפרט וסמים בכלל, טור מיוחד ב’ידיעות אחרונות‘ בו הוא מפרט מדוע המלחמה בסמים נדונה לכשלון ומדוע יש לקדם את רעיון הלגליזציה.

בטור, שכותרתו “דין הרואין כדין גראס”, כותב לונדון כי שמח לשמוע על חוקי הלגליזציה החדשים שעברו בוושינגטון וקולורדו. לונדון חזר על הדברים שאמר בשבוע שעבר בתכניתו “לונדון וקירשנבאום” בה טען כי “הלגליזציה היא נצחון אישי בשבילי” (צפו בקטע המלא), אמר כי “20 שנה אני מטפטף רשימות המוקיעות את המלחמה שהכריזו רוב מדינות העולם על השימוש בסמים” והדגיש: “כוונתי היא לכל הסמים, ואפילו לסם הנורא שבעטיו מת בשבוע שעבר השחקן הנפלא פיליפ סימור הופמן.”

“נימוקיי אינם נובעים מקידוש חופש הפרט,” הוא מסביר. “אלא מן ההשלמה עם עובדה נחרצת: המלחמה בסמים פוגעת פגיעה אנושה בחברה הלוחמת בהם. המאבק מצריך סכומי כסף הולכים וגדלים אך אינו מצמצם את כלכלת הסמים. הוא מגדיל את רווחיהם של מנגנוני הייצור ומדרבן את המסחר בהם. אם מדינות העולם יימנעו מאכיפה, אפשר שההון העצום שייחסך יופנה לחינוך, לפיתוח תרופות ולמטרות חברתיות אחרות.”

“כאשר השלטונות מצליחים לצמצם את כמויות הסם המיוצר, המחירים מאמירים, אבל היוקר לא משפיע על הביקוש, כי הצרכן שבוי,” הוא ממשיך. “אם הצרכן אינו עשיר הוא מחפש תחליפים שלעתים מזיקים יותר ופונה לפשיעה כדי לממנם. התגברות הפשיעה – שלא הסמים מחוללים אותה אלא המאמץ להדבירם – מעסיקה עוד ועוד שוטרים, משפטנים וסוהרים, גורמת להעלאת דמי הביטוח, להתבצרות, להצטיידות בנשק ולהריסתם של רובעי עיר מוכי פשע.”

“סתימת מקור אחד של סמים פותחת מקור אחר, או גורמת לפיתוחם של סמי מעבדה שלעיתים מזיקים אף יותר. ההתקפה על קוקאין המופק מן הצומח הולידה את הקריסטל המיוצר במעבדה, וההתקפה על כלל הסמים המופקים מן הצומח מדרבנת את השימוש במשככי כאבים ובסמי הזיה.”

לונדון ממשיך ומציג דוגמאות לכשלון הנסיונות להילחם בסמים: “כאשר השתלט הטליבאן על אפגניסטן ופתח במלחמה במגדלי האופיום, הוכפל מחיר האופיום בשוק המקומי פי 15. בהתאמה גדל המחיר במדינות המערב פי 150. המכורים דחפו לוורידיהם כל חומר שמצאו, התרבו מקרי המוות, התרבו קורבנות הפשיעה ואנשים במערכת האכיפה הכניסו לכיסיהם שוחד רב יותר.”

דוגמה נוספת שמביא לונדון היא זו של מקסיקו, מקור הסמים העיקרי של ארה”ב. “מקסיקו וארה”ב מבזבזות הון עתק כדי למגר את קרטלי הסמים, והתוצאה היא רציחתם של 35,000 מקסיקנים בעשור האחרון, וללא ירידה באחוזי צריכת הסמים באמריקה,” הוא מסביר.

“הניסוי הנרחב ביותר בשאלה ‘מה יקרה אם יוסרו המחסומים המגבילים שימוש בסמים’ נערך כבר בכל העולם, שהרי עד לראשית המאה הקומדת לא היו חוקים האוסרים שימוש בסמים. שיעור המשתמשים היה נמוך בהרבה מבימינו…”

“יצר שמירת החיים מדריך את רובנו,” מסכם לונדון. “אבל חיים עלובים וחסרי תוחלת, שעמום, ליקויים נפשיים, רצון לקרוא תיגר על החברה ומחסור בידע עלולים לגרום לאחדים להשתעבד לסמים. אין לרדוף את המעטים המוכנים לקצר את חייהם ולחבל בבריאותם תמורת העונג הזמני שהם מעניקים והחברה אינה צריכה לייסר את עצמה בגללם.”

“היזכרו בעוצמת ההתנגדות להתרת השימוש בקנאביס ובשינוי העמדות שחל כמו לפתע. בסופו של דבר ינצח ההגיון הכלכלי וכך יקרה גם לאיסורים על שימוש בשאר הסמים.”

הטור המלא כפי שפורסם הבוקר ב’ידיעות’ (לחצו להגדלה):

ירון לונדון - המלחמה בסמים
לחצו להגדלה

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר