קנאביס קומדי קלאב: 10 הסטנדאפיסטים המצחיקים ביותר

קטעי הסטנדאפ הטובים ביותר שעוסקים בנושא החביב על כולנו – קנאביס, לגליזציה, שאכטות, בריאות וסוטול קל עד בינוני – קורע מצחוק!

עישון מריחואנה הוא אינו דבר חדש בתעשיית הבידור ובוודאי שלא בסצנת הסטנדאפ, ולכן באופן טבעי הרבה קומיקאים בוחרים חומרים שקשורים לקנאביס. תופעה זאת, מלבד היותה מבדרת, בעת ההשפעה וגם בלעדיה, מוכיחה שעישון מריחואנה הוא מכנה משותף להרבה מאוד קהלים מסביב לעולם. קשה לדרג את הקומיקאים כאן לפי סדר מפני שכולם מעולים בזכות עצמם. אז ללא סדר מיוחד כלשהו קבלו את עשרת הסטנדאפיסטים החזקים ביותר:

ג’ורג’ קרלין הודה בראיון עם ג’ון סטיוארט שסמים ואלכהול עלולים להרוס לאנשים את החיים, אך עם זאת הוא הסביר כיצד שאכטה אחת יכולה להרים את יצירתיות הכתיבה שלו למקומות עמוקים ומצחיקים. הקטע הבא מתוך הספיישל השני שלו ל HBO – “ג’ורג’ קארלין – שוב” משנת 1978 – על החזאי הסטלן.

מי שרבים משווים כיום לקרלין הוא לואי סי קיי. הוא מדבר על קנאביס מנקודת המבט של ה”זקן” ובסגנונו הסובל מתלונן על איך העישון היום שונה מהימים בהם היה בשנות העשרים לחייו.

קאט וויליאמס בקטע הקלאסי שלו, בו הוא מסביר לנו איך להנות מהחיים עם מריחואנה. קטע חובה.

וקטע נוסף של הגאון:

דאג בנסון שזכה בתואר “סטלן השנה” במגזין High Times , וגם כיכב בסרט הדוקומנטרי “Super High Me”. הסרט הוא פרודיה על “Supersize me” של מורגן ספרלוק. הסרט מתעד את בנסון מעשן במשך 30 ימים רצופים תוך כדי בדיקות שונות (וגם משונות) על ההשפעות של עישון מריחואנה מאסיבי. הקטע הבא נחתך מתוך אחד מהמופעים שלו שצולמו במהלך הפקת הסרט.

ביל היקס היה אגדה גם לפני מותו הטראגי מסרטן ב-1994. במהלך חייו הוא ייצר רפרטואר עצום של חומרים על כל תחומי החיים, בינהם גם עישון מריחואנה. בקטע הבא הוא מסביר כיצד העולם היה נראה לא רק עם גראס חוקי – אלה עם חוק עישון חובה:

וקטע נוסף שלו על סמים בכלל (עם תרגום לעברית):

רשימת הסמים שרובין וויליאמס צרך במשך חייו ארוכה מדי כדי להכיל בכתבה הקצרה הזאת. הקטע הבא מתוך המופע שלו “Weapons of self destructions” והוא פשוט רובין וויליאמס מתנהג כמו רובין וויליאמס, והפעם רק על מריחואנה.

בקטע הבא משווה וויליאמס בין קנאביס לאלכוהול והשפעותיהם על הנהיגה:

עוד אחד של וויליאמס, והפעם על הבאנג האטומי שעשוי לפתור את מלחמות העולם:

מי שבקיא ברפרטואר הקומי של דייב שאפל, יודע שמריחואנה היא מוטיב חוזר וכך גם הומור עדתי. אז בקטע הבא הוא משלב בין שתי המומחיויות האלה ומסביר למה הוא כבר לא מעשן עם שחורים.

ביל מאהר צוטט בעבר: “מעולם לא שמרתי בסוד את העובדה שניסיתי מריחואנה, בערך 50,000 פעמים.” בקטע הבא הוא מעביר ביקורת על הצביעות שבהגבלה על החומר.

גדי וילצ’רסקי – האיש והמגאפון, והנציג הישראלי ברשימה הזאת. סטלני ישראל לרוב מכירים ואוהבים את החומרים של גדי. גדי עצמו פעיל מאוד בתחום החברתי ולא פעם ניתן לתפוס אותו דופק הופעה בהפגנה עם המגאפון שלו ונותן דבריו לעם. לפני מספר חודשים אף העיז להמליץ לחברי תנועת ‘אם תרצו’ שיעשו אסיד. הקטע הבא הוא די מוכר, אך שווה אזכור ברשימה הזאת.

והחלק השני מאותו מופע:

לני ברוס, אבי הסטנדאפ המודרני בעיניי רבים בתחום. מלבד פועלו בתחום הקומדיה, הוא גם נעצר מספר פעמים על ידי שוטרים סמויים שנשלחו להופעות שלו, בגלל קללות שאמר על הבמה, ולכן היה חלק מהותי בהגדרת חופש הביטוי בשנות ה-60. סאטירה וביקורת חברתית היו מוטיבים חוזרים בחומרים שלו. הקטע הבא הוא קטע ששוחזר על ידי שחקן (סטיב קוויפו), בדמותו של ברוס.

ראו גם: “למות מצחוק” – קנאביס לא יהרוג אותך, צחוק אולי כן…
עוד קטעים מצחיקים ראו כאן.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר