דו”ח הכנסת: קנאביס רפואי בהולנד, קנדה וארה”ב

דו”ח מיוחד של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מפרט את תכניות הקנאביס הרפואי בהולנד, קנדה, ארה”ב וגרמניה ובוחן את מצבו של ענף הקנאביס הרפואי בישראל

בניגוד למה שנהוג לחשוב, תכניות קנאביס רפואי פועלות רק במספר מצומצם יחסית של מדינות בעולם, כשהמובילות בהן הן קנדה, ארה”ב והולנד, כמובן לצד ישראל, שנחשבת לאחת המובילות בתחום המחקר והפיתוח. דו”ח מיוחד של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם לבקשתם של הח”כים אילן גילאון (‘מרצ’) ודב חנין (‘חד”ש’), מסקר את תכניות הקנאביס הרפואי במדינות אלו ומציג את מצבו של הענף גם כאן בישראל.

הדו”ח פותח בהסבר קצר על אמנת האו”ם משנת 1961, עליה חתומות מרבית מדינות המערב וקובעת כי קנאביס הינו שווה ערך להרואין וסמים קשים אחרים ונמצא יחד איתם תחת הגדרת ‘סם מסוכן מדרגה ראשונה’. עם זאת, האמנה מתירה למדינות המעוניינות בכך, להקים יחידה ממשלתית שתהיה אחראית על גידול ואספקת קנאביס באופן חוקי, בדומה לחוקים המוטלים על פרג, ממנו מופקים כידוע האופיום וההרואין המשמשים כרכיבים בתרופות רבות.

האם מותר למנות חברה פרטית לניהול התחום?

רבות דיווחנו בעבר על המעבר הצפוי של תחום הקנאביס הרפואי ממשרד הבריאות לחברת התרופות הפרטית “שראל” ועל הטענות שעלו מצד גורמים שונים על כך שהמינוי נעשה ללא מכרז מסודר. עם זאת, על פי אמנת האו”ם רשאי משרד הבריאות לעשות כן, כל עוד החברה פועלת תחת בקרה של הממשלה.

על אף שהממשלה לא קבעה באופן מפורש כי חברת “שראל” היא זו שתקבל את המינוי, בישיבת הכנסת ממאי 2012 – שהתכנסה בעקבות דו”ח אחר של מרכז המחקר והמידע שמצא ליקויים חמורים בענף הקנאביס הרפואי בישראל – נקבע כי החברה היא זו שתהיה אחראית על ייבוא, רכישה והפצה של קנאביס בישראל, דרך בתי מרקחת, למטופלים.

משרד הבריאות טרם גיבש את השיטות שבאמצעותן יפקח על חברת “שראל” ועדיין לא ידוע כיצד יוסדרו תחומי הגידול, בקרת האיכות וההפצה למטופלים, אך כפי שפרסמנו זה מכבר, המעבר צפוי לקרום עור וגידים לקראת אביב 2014.

קנאביס רפואי בהולנד, קנדה, גרמניה וארה”ב

לבקשתם של חברי הכנסת גילאון וחנין כאמור, ובמטרה לבחון כיצד פועלות תכניות הקנאביס הרפואי במדינות אחרות, פנה מחבר הדו”ח, יובל בוגייסקי, ל-12 מדינות ולוועד הפיקוח על סמים באו”ם, בכדי לאסוף נתונים מפורטים על אופי הפעולה שלהן בתחום רגיש זה. מתוך 12 המדינות השיבו רק 5, ביניהן אוסטרליה וניו זילנד בהן אין תכניות קנאביס רפואי כלל. על כן בחן הדו”ח את הנתונים מגרמניה, הולנד, קנדה ומ-2 מדינות בארה”ב – ניו מקסיקו וקולורדו.

הולנד

הולנד

בניגוד למקובל לחשוב, בהולנד אין לגליזציה של מריחואנה ועל פי החוק השימוש בכל סם הוא אסור. עם זאת, שימוש אישי בסמים (עד 5 ג’ סמים ‘קלים’ ועד 0.5 ג’ סמים ‘קשים’), אינו מוביל בדרך כלל להעמדה לדין. בשנת 2003 נפתחה בהולנד תכנית הקנאביס הרפואי על פיה רשאי כל רופא לספק מריחואנה במרשם על פי ראות עיניו – וללא כל רשימת התוויות כלל.

בנוסף, בניגוד לישראל בה יש 8 חברות המגדלות ומספקות קנאביס ברשיון – כל אחת למטופליה, בהולנד הותר הגידול רק לחברה אחת – “בדרוקאן” (Bedrocan). בדרוקאן אחראית אך ורק על הגידול, בעת שהאחריות על הבקרה, האריזה וההפצה ניתנו כל אחת לחברה אחרת – סה”כ: 4 חברות פרטיות שעובדות בכפוף למשרד הבריאות ואחראיות כל אחת על תחום אחר.

קנדה

קנדה

בשנת 2003 נחתם חוזה בין משרד הבריאות הקנדי לחברת PPS שקיבלה את הזכיון הבלעדי לניהול כל תחום הקנאביס הרפואי – מהגידול, דרך הבקרה והאריזה ועד להפצה. על פי ההסכם נקבע שכל רופא יוכל לאשר שימוש בקנאביס רפואי לסובלים מכל מחלה שהיא “הגורמת לחולשה גופנית רבה”. בנוסף היה רשאי כל חולה לגדל את התרופה שלו בביתו ברשיון משרד הבריאות.

עם זאת, לפני מספר חודשים ובעקבות תלונות רבות מצד המטופלים, נקבע בקנדה נוהל הקנאביס הרפואי החדש שייכנס לתוקפו בחודש מרץ 2014 ולפיו יבוטלו כל היתרי הגידול הביתי ולא יינתנו עוד כאלה. על פי הנוהל החדש יחדול משרד הבריאות הקנדי מלספק את הקנאביס בעצמו – דרך חברת PPS – ויתיר לכל מטופל לקבל את הקנאביס מ-61 חברות פרטיות שייפתחו בחודשים הקרובים.

גרמניה

גרמניה

תחום הקנאביס הרפואי בגרמניה הוא מהנוקשים ביותר ומתיר שימוש במריחואנה רפואית אך ורק לכ-250 חולים המוגדרים כסובלים מ”תחלואה כפולה פיזית”, כלומר חולים בשתי מחלות בו זמנית.

הקנאביס אינו מגודל בגרמניה, אלא מיובא מהולנד ומחולק דרך בתי מרקחת.

ארה”ב

ארצות הברית

ארה”ב היא כמובן החלוצה בתחום הקנאביס. על אף שהחוק הפדרלי קובע איסור מוחלט על שימוש בקנאביס, בשנת 1996 עשתה מדינת קליפורניה היסטוריה כאשר אישרה שימוש בקנאביס למטרות רפואיות. מאז ועד היום אישרו כבר 19 מדינות בארה”ב את השימוש בקנאביס רפואי באופן נרחב יחסית. הדו”ח בחן כאמור את הנתונים ממדינות ניו מקסיקו וקולורדו בלבד.

בניו מקסיקו ניתן הקנאביס הרפואי החל משנת 2007 ע”פ רשימת התוויות (רחבה יותר מזו שבישראל) הכוללת מלבד סרטן, איידס וכאב כרוני, גם אפילפסיה, פוסט טראומה, אנורקסיה, טרשת נפוצה, גלאוקומה ועוד. כל מטופל רשאי לרכוש את הקנאביס שלו מכל אחת מ-21 החברות המורשות ויכול להחזיק עד 180 גרם קנאביס בכל רגע נתון. מטופלים רשאים גם להגיש בקשות לגידול עצמי של הקנאביס בביתם או לבקש אישור גידול עבור “מסעד”, אדם שיגדל עבורם.

בקולורדו ניתן הקנאביס הרפואי עוד משנת 2001 ע”פ רשימת התוויות הדומה לזו של ניו מקסיקו ונכון לחודש יולי 2013 היו רשומים בתכנית למעלה מ-100,000 איש (מתוך אוכלוסיה של 5 מיליון תושבים). בישראל לשם השוואה ישנם כ-9,000 מטופלים מתוך 8 מיליון תושבים. מגדלי הקנאביס הרפואי בקולורדו אינם מספקים את התרופה ישירות למטופלים, אלא מעבירים אותה לחברות אחרות שאחראיות בתורן על בקרה והפצה. כל מטופל רשאי לרכוש קנאביס מכל אחת מהחברות המספקות ולהחזיק עד 60 גרם מריחואנה בכל רגע נתון. ניתן לבקש רשיון גידול עצמי או בעזרת “מסעד”.

סיכום

בסיכום הדו”ח נכתב כי “מתשובת משרד הבריאות הישראלי… לא ניתן להסיק מהו המודל המועדף על הרגולטור הישראלי” וכי “על פי החלטת הממשלה תופקד חברת ‘שראל’ על הרכישה, האחזקה וההפצה של הקנאביס” – מודל הדומה לתכנית הקנדית שנגנזה כאמור ותשתנה בתחילת שנת 2014 לטובת פתיחת השוק לכ-61 מגדלים פרטיים.

הדו”ח המלא:

http://www.xn--4dbcyzi5a.com/wp-content/Documents/medical-cannabis-canada-usa-holland-knesset_new.pdf

ראו גם: גלאוקומה הוסרה שוב מרשימת ההתוויות לקנאביס רפואי
ראו גם: נחשפו נתוני השכר של פקידי משרד הבריאות

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר