ההצגה חייבת להימשך

שופט שבתקופת לימודיו נהג לנפס מקשיב לטיעוני סנגור שחישש איתו ● אחר כך נאשם משמיע דברי חרטה שאיש לא מאמין להם ● בסוף מקבלים המלצת קצינת מבחן שבעצמה רוצה קצת חומר ● העיקר שבתום מופע הצביעות עוד תיק נסגר ללא הרשעה ● עו”ד ליאור פרי מספר על הצביעות שמאחורי ניהול תיקי קנאביס לשימוש עצמי

מאת: ליאור פרי

כשלמדתי משפטים באוניברסיטת חיפה, וזה היה לפני כמעט 20 שנה, מחצית הסטודנטים בפקולטה למשפטים נהגו לעשן קנאביס מפעם לפעם. אני אומר מחצית, כי היו לנו בפקולטה גם סטודנטים שבאו ממגזרים שונים בהם לא נהוג לעשן. חרדים, דרוזים, מוסלמים. בעיקר הנשים במגזרים אלו פגעו קשות בסטטיסטיקה. אם היו עושים סקר בקרב הסטודנטים בעלי הפרופיל שדומה לשלי, כלומר זכר, אשכנזי, בסוף שנות העשרים, ממשפחה סוציו אקונומית בינונית פלוס, אני מניח שהאחוז היה עולה אי שם לשמונים או תשעים (מה לעשות, תמיד יהיו את אלו שיעדיפו את האלכוהול הישן והטוב).

ליאור פרי
עו”ד ליאור פרי

בבחירות המדגמיות לכנסת לפני כמה שנים עלה ירוק קיבלה באוניברסיטה 9 מנדטים, שזה אמנם רק חצי ממה שהיא קיבלה בטכניון, אבל זה די מכובד. כנראה שיש באוניברסיטה גם כאלו שפרט ללגליזציה אכפת להם גם מתהליך השלום או מהתקציב.

מכל מקום, רבים מחברי ללימודי המשפטים נהגו לעשן קנאביס. אף אחד מהם לא היה סטלן, איש לא הגיע עם עיניים נפוחות ללימודים, וגם לא היינו מגלגלים על הדשא בהפסקה. העישון היה נעשה בחדרי חדרים, יום שישי בערב, ככה בקטנה.

אבל לא רק בפקולטה למשפטים עישנו קנאביס טוב, גם בפקולטות כמו עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה שיעורי המעשנים היו (ועדיין) בהחלט ראויים.

גם זה בטח יעניין אותך

תכל’ס, כולם מעשנים

מאמר זה עוסק במה שקורה אחרי הלימודים, עם כל אותם פרחי משפט. אחרי שסיימנו לימודים והפכנו לעורכי דין בשעה טובה, מצאנו עצמנו כמובן בדילמה. לעשן או לא לעשן, זו השאלה. כל עוד אתה סטודנט למשפטים, זה איכשהו לגיטימי שתעשן גראס, הרי תקופת סטודנטיאליות היא תקופה בוהמיינית. אבל ברגע שאתה כבר עורך דין מכובד, זו כבר בעיה. אתה כפוף לכללי לשכת עורכי הדין, ואם תיתפס עם צינגלה לא רק המשטרה תשגע אותך, גם הלשכה עלולה לעשות בעיות, עד כדי השעייה. לכן חלק מהמשפטנים המעשנים מפסיקים לעשן ברגע שהם מתחילים התמחות. חלק אלו שממשיכים לעשן בזמן ההתמחות, תוך תפיסת עולם שסטאז’ זה בעצם חלק מהלימודים ולכן גם חלק מההווי הבוהמי, מפסיקים לעשן אחרי ההתמחות, כי הם כבר עורכי דין רצינים, ואחרים, בד בד עם קבלת הרישיון לעריכת דין, ממשיכים לעשן, אבל בשושו. מקפידים לעשות זאת בדיסקרטיות, לקנות חומר רק ממי שסומכים עליו, בקיצור, להוריד פרופיל. גם לשמור את הדעות בדבר לגליזציה לעצמם.

ראו גם: יוצאים מהארון הירוק

העסק נהיה בעייתי יותר כאשר עוברות השנים, ועורכי דין, לפחות חלק קטן מהם, מתמנה למלאכת השיפוט. עורך דין שעישן ככה בקטנה מידי פעם, פתאום מתמנה לשופט, או רשם של בית משפט או ראש הוצאה לפועל. שוב הדילמה, לעשן או לא לעשן. יש עורכי דין שהמינוי לשיפוט מאלץ אותם להיפרד מחברם הקנאביס, לפחות עד גיל 70 שזה גיל הפרישה ממלאכת השיפוט. אחרים מחליטים להמשיך לעשן, אבל אז הם צריכים להיות עוד יותר דיסקרטים. אחרי הכל, אם זה יתגלה זו פאדיחה לא נורמלית, וברוך השם יש לא מעט שיחכו לסיבות לתפוס שופט על קנאביס.

למעשה, עבור שופט זו משימה ממש קשה להמשיך לעשן קנאביס, מאד מסוכנת, עתיד מזהיר ירד לטמיון בגלל תפיסה אחת, ולכן הפתרון הוא להפסיק לעשן, או לחילופין להרבות בגיחות לאמסטרדם, ולספר כמה מרגש היה במוזיאון אנה פראנק או ואן גוך.(וגם אז להתפלל שלא יהיו ישראלים שיזהו אותך בקופי שופ).

בד בבד עם דילמת השופט, גם הבחורה הצעירה שלמדה עבודה סוציאלית באותה בעיה. זה שחצי מהסטודנטים בחוג לעבודה סוציאלית עישנו גראס לא אומר שעכשיו, כשאת עובדת סוציאלית, תתקבל בהבנה העובדה שאת מגלגלת מידי פעם. וגם לסטודנט לשעבר לפסיכולוגיה, שעכשיו הוא כבר בסטאג’, יש דילמה דומה.

אוי הצביעות…

עכשיו, אחרי שראינו שכולם עישנו או מתגעגעים לעישונים, נעבור לשלב מופע הצביעות בבתי המשפט.

בחור צעיר ונורמטיבי לחלוטין נתפס, רחמנא ליצלן, עם ג’וינט מגולגל. מוגש כתב אישום, הסנגור מדבר עם התביעה, ומסכימים שבגלל שזו פעם ראשונה והבחור נורמטיבי, וכל עתידו לפניו, עדיף לשלוח אותו לתסקיר של שירות המבחן, ואם הוא יוכיח נקיון מסמים, וכן הפנמה וחרטה, אז נחתן יהיה לסיים את התיק ללא הרשעה.

התובע, שבזמן הלימודים נהג לעשן גראס קבוע (מאז שהוא נהיה תובע משטרתי הוא נאלץ להפסיק), מודיע לכבוד בית המשפט הנכבד שהצדדים הגיעו להסדר לפיו הנאשם יודה ויישלח לתסקיר לבחון את סוגיית ההרשעה. הסנגור (שממשיך לעשן מפעם לפעם כי הוא לא בחר כמו חברו להתגייס למשטרה ולעבוד בשרות “הרעים”), מצהיר כי מרשו מבין את חומרת מעשהו, וכי הנאשם למד לקח והפנים שסמים זה דבר רע ואין כזה דבר “סמים קלים” כי כל הסמים קשים ומסוכנים, כולל קנאביס.

ראו גם: סמים – מה הם עושים לנו (כל העובדות)

הנאשם, שרק הבוקר עוד הוריד באנג אחרון, כי עורך דינו הסביר לו שעליו לעבור תקופת יובש, מהנהן בראש שהוא מבין את דברי בא כוחו, והשופט, שמבואס מחץ מכך שהוא כבר כמה שנים לא נגע בג’וינט, מאז שהוא נבחר להיות שופט, מציין בהחלטתו שמבלי להקל ראש בחומרת העבירה שביצע הנאשם, אשר החזיק סם אסור בניגוד לסעיף 7 לפקודת הסמים התש”מ 1980, ןמפנה את הנאשם לקצינת המבחן.

עוברים למופע הצביעות השני. קצינת המבחן, שכל תקופת לימודיה עישנה בכיף, מראיינת את הנאשם. היא שואלת אותו מדוע הוא הגיע לקנאביס והאם הוא חש כיום חזק דיו שלא לחזור לעולם הסמים. בלב היא היתה רוצה לשאול אותו איפה אפשר להשיג הידרו איכותי כי כל החומר שהיא והחבר שלה קונים בזמן האחרון ממש זבל. הוא מספר לה כמה הוא מבין שסמים זה רע ולא טוב ומסוכן, ובלב הוא מייחל שההליך כבר יגמר והוא יוכל לחזור לעשן, כי כל עוד הוא עושה בדיקות שתן אסור לו לעשן כדי שלא ימצאו שרידים. הוא מספר לה כמה קנאביס זה דבר רע וכמה הוא הבין שעליו להתרחק מעולם הסמים, היא מהנהנת בשביעות רצון, ואף אחד משניהם לא באמת מאמין לזה. הנאשם גם מציג בפני קצינת המבחן מכתב מהפסיכולוג שלו, ומסביר לה שהוא החליט מיוזמתו לעבור טיפול פסיכולוגי כדי להתרחק מסמים.

האמת כמובן היא שהסנגור הציע לנאשם לעבור טיפול פסיכולוגי כי זה עושה רושם מעולה על קצינת המבחן ועל השופט. הפסיכולוג, בעצמו אחד שמעשן די הרבה קנאביס כדי להירגע מכל החפירות של המטופלים שלו, לא באמת חושב שהנאשם צריך טיפול, אבל ברגע שאתה מוציא כמעט אלף ש”ח בחודש על רכישת גראס באיכות סבירה, אתה חייב לקבל כל בן אדם שרוצה שתטפל בו, גם אם הוא לא באמת צריך טיפול.

קצינת המבחן מכינה דו”ח לתפארת. ושוב חוזרים לבית המשפט. התובע, בסיפוק, מציין שבדיקות השתן נמצאו נקיות, התסקיר חיובי, ולכן מוסכם עליו שהתיק יסתיים ללא הרשעה. בתוך תוכו התובע עצמו בטוח שהנאשם יחזור לעשן דקה אחרי שהמשפט יגמר, והאמת, זה ממש לא מזיז לו. הסנגור נותן נאום חוצב להבות על כמה מרשו הבין עד כמה הקנאביס הזה הוא דבר ארור. בזמן שהסנגור מדבר בגנות הקנאביס יימח שמו וזכרו, הוא נזכר כמה נפלא היה אתמול הסקס עם חברה שלו, בעיקר בזכות העישון שקדם לסקס, ואשר תרם כמובן רבות להנאה.

ראו גם: קנאביס – ויאגרה טבעית לשיפור חיי המין

השופט מקשיב בעיון רב. הוא לא קונה לא את הסיפורים של הסנגור על כמה הקנאביס מסוכן, ולא את סיפורי הנאשם על כמה הוא מבין שסמים זה רע ושהוא לא יחזור לזה יותר. השופט עצמו עישן קנאביס מגיל 16 עת נמסר לו הג’וינט הראשון לשאכטה ראויה, ועד לגיל 37, עת התבשר על בחירתו לשופט בבית משפט השלום. לשופט יש עוד 64 תיקים היום, והדבר האחרון שאכפת לו זה אם הבחור שלפניו, סטודנט מצטיין ואדם למופת, ששירת שירות צבאי ועדיין עושה מילואים, ימשיך לעשן או לא.

השופט מאשר את המלצת שירות המבחן, נמנע מהרשעה ומסתפק בהטלת צו של”צ (שרות לטובת הציבור) בהיקף של מאה שעות, ומתריע את הנאשם מפני חזרה לעולם הקנאביס. המשפט הסתיים, מופע הצביעות תם, והשופט עובר לתיק הבא. נאשם בן 47, מהנדס מחשבים, ללא עבר פלילי, מואשם כי גידל שתיל במשקל 1.4 גרם של צמח מסוג קנאביס. האנסים, גנבים ופושעים יאלצו לחכות היום.

וכמה כל זה עולה? עולה, עולה…. ראו כאן.

הכותב הוא עורך דין הפועל למען הליגליזציה של הסמים הקלים (אלו שקל להשיג אותם) ומעניק ייעוץ וסיוע משפטי למי שבכל זאת נתפס.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר