בוף נייס גאי – חשיש מזויף מציף את ישראל

בשבועות האחרונים התקבלו דיווחים מכל רחבי הארץ על חומר לא מזוהה שרץ בשוק – כתב “מגזין קנאביס” מספר על השאכטה המוזרה ביותר שיצא לו לעשות…

צלצול טלפון קטע את משחק ה”פרו-אבולושן” בדיוק באמצע מהלך מבריק שלי לכיוון השער של שגב, הדקה הייתה 89′, שמתי את החלוץ לבד מול השוער אבל שגב החליט לשחק מסריח ולעצור את המשחק: “יש לך טלפון”. נעצתי בו מבט כועס, הוא יודע שהחוקים קובעים בברור שאסור לעצור באמצע התקפה, אבל הנוכל הזה שם זין על החוקים.

השיחה הגיעה מאלעד, חבר טוב: “תשמע אחי, אתה לא מבין על מה התארגנתי פה” מטון הדיבור שלו קשה היה להבחין אם הוא מדבר מתוך שמחה או יותר בכיוון של הלם “על מה התארגנת פה?” אני שואל בחוסר עניין “אין לי מושג!” הוא עונה מיד “תשמע זה חשיש… אבל זה לא חשיש!”. חשבתי אולי שיש לו ביד חתיכת אופיום ושהוא פשוט לא מזהה, אבל אלעד התעקש שזה משהו ששנינו עוד לא נתקלנו בו.

“מה הדילר שלך אמר לך לפני שהוא הביא לך את זה?” אני מנסה לשאול שאלות קצת יותר מכווינות כדי שאולי נצליח להבין עם מה אנחנו מתעסקים, אך לשווא: “הוא אמר לי בפירוש שאין לו מושג מה זה החרא הזה” אומר אלעד “ושאם אני רוצה – אני יכול לקחת”.

קראו עוד: אוכלים חרא – חצי מיליון ישראלים מעשנים צואת פרות על בסיס קבוע!

אלעד התעקש שכדאי לעשות על זה כתבה, והציע לקפוץ עם בוף קטן כדי שנוכל לבדוק יחדיו מה פשר העניין. אני מיד סירבתי, יש לי עבר בעייתי עם כל הסמים החוקיים האלה, זבל של דבר, ואם נשאר לי במגירה ירוק איכותי ומשובח – איזה אינטרס יש לי להכניס לגוף שלי את הגועל נפש הזה?

אולי זה מה שדחפו שם? מיסטר נייס גאי
אולי זה מה שדחפו שם? מיסטר נייס גאי

אבל אלעד לא ויתר, הוא הפעיל את כל כישורי המניפולציות שלו כדי לשכנע אותי שבגדול, מכיוון שאני כותב ב”מגזין קנאביס” יש לי אחריות להזהיר את אוכלוסיית צרכני הקנאביס בישראל מפני המחלה הזו, ואחרי כמה דקות של הסברים וחפירות איכשהו הגענו למסקנה שאם אני לא יעשה איתו שאכטה אני יותר גרוע מהיטלר. אני לא!

במהלך עשר הדקות שחלפו מרגע ניתוק השיחה ועד שאלעד הגיע אלי הביתה שגב כבר הספיק להתעניין בתוכן השיחה שלנו – ומיד להביע חוסר עניין משהבין את פשר ה”ניסוי”. אז הוא פשוט עזב.

אלעד הגיע כולו מלא התלהבות, לא ממש הבנתי על מה. הוא כרגיל נכנס בלי לדפוק והתיישב בנוח על הספה, שלח יד לכיס האחורי, שלף את הארנק, והוציא ממנו חתיכת חשיש קטנה. סליחה, חתיכה של משהו…

קראו עוד: שנת 2012 – שנת הסמים הסינטטים

מה לעזאזל?

נתתי מבט בוחן ומעמיק בעצם הבלתי מזוהה שעמד מולי. מה יש בו? מקרב את האף לשאוף מעט מהניחוח שיש לדבר הזה להציע – אוקיי, מה שזה לא יהיה, זה בטוח לא הגיע מצמח הקנאביס, ריח שלא מזכיר שום דבר מוכר, גם לא “נייס גאי” או מבסוטון.

מלאכת הקיסוס הייתה פשוטה למדי, הבוף התפורר בקלות והתמזג יפה עם הטבק. מה שכן, הריח המוזר שהיה, התעצם עוד יותר כשחיממתי אותו עם מצית, והזכיר לי שוב עם מה יש לי עסק.

סיימתי לגלגל ג’וינט “קינג-סייז” יפה, פילטר בפה, מצית נדלקת ושאיפה חזקה שממלאת את הריאות שלי בכמות נדיבה של עשן לא ברור. שניה בפנים ונשיפה החוצה.

קשה היה להישאר אדיש לטעם שנתן חותמת סופית לכך שחשיש כנראה אין פה, ואולי עדיף לא לחשוב מה יש. לפחות החומר נשרף חלק.

ה"בוף" הלא מזוהה
ה”בוף” הלא מזוהה

מבחינת הסוטול, אני חייב לציין שהופתעתי לטובה. כמו שאמרתי היו כבר כמה התנגחויות לא נעימות בעבר ביני ובין מיסטר נייס גאיי וחבריו החוקיים, חלקן הסתיימו בסרטים לא נעימים, חלקן הגיעו לדפיקות לב מואצות ואינטנסיביות, לא כיף.

במקרה שלנו כאן עם ה”חשיש שקר” זה פשוט לא קרה, הייתה הרגשה של סוטול נעים שמזכיר את השפעת המריחואנה, לפחות בדקות הראשונות. כשהגענו לחצי ג’וינט כבר קיבלנו תחושה של מספיק והנחנו את הפייסל בצד, נשענו לאחור ונתנו לזה לחלחל…

את האינסטינקט הזה של להניח את הג’וני באמצע הדרך, כשאני מתחיל להרגיש את ההשפעה רכשתי מניסיון העבר שלי עם מריחואנה חזקה מאוד, שברוב המקרים הסוטול התגבר עוד יותר במהלך חצי השעה שאחרי השאיפות הראשונות ועלה מעלה לאט ובטוח.

פה המצב היה שונה, אמנם בהחלט הרגשנו את מה שהיינו צריכים להרגיש, אך ההשפעה חלפה לאחר 20 דקות, וחצי שעה מרגע שלקחתי את השאכטה הראשונה כבר היה קשה לנחש שעישנתי משהו. תופעת המאנצ’יז המבורכת לא הגיעה, התקפי צחוק בודדים דווקא כן.

פחות משעה מתחילת ה”סשן” אלעד הציע שנדליק את החצי שנשאר ונסיים את המלאכה, אני ממש לא התלהבתי להצטרף אליו, זה פשוט קשה להנות מהחרא הזה כשיושב לך במגירה White Widow דביקה וריחנית, אבל זרמתי, אם כבר “שפן ניסיונות” אז עד הסוף…

עוד תוצאה של המלחמה בסמים

במהלך היומיים-שלושה שאחרי “הניסוי” נתקלתי במספר לא מבוטל של גרסאות בנוגע למקור החומר ומה יש בו – החל מאנשים שטענו שזה צ’אראס, או “חשיש מיוחד” או שזה פשוט שרף של צמח מסוים המעורבב עם נייס-גאי ומבסוטון ועד כאלה שאמרו שזו משחת נעליים וכימיקלים נוספים.

סביר להניח שהאמת נמצאת אי שם באמצע אבל רק בדיקות מעבדה יוכלו להוכיח בדיוק איזה זבל דחפו לנו שם. גם מבחינת המידע שאנשים קיבלו מהסוחרים שלהם בנוגע למוצר הזה לא ממש עזר לשפוך אור על הנושא – לחלק אמרו שזה חשיש ממקור לא ידוע, לחלק אמרו שזה צ’אראס מקורי מהודו, וחלק מהסוחרים (כמו הדילר של אלעד לדוגמא) גילו כנות ויושר יוצאים דופן והודיעו ללקוח שלהם מראש שזה מאה אחוז לא חשיש.

לדעתי זה כבר לא כל כך משנה מאיפה זה בא ומה בדיוק הכניסו לשם, הנקודה המרכזית שעלינו להסיק מהסיפור הזה היא העובדה שהמלחמה בסמים במתכונתה הנוכחית אינה מצליחה למנוע מאזרחים לצרוך סמים, והיא אף גורמת באופן ישיר לכך שמאות אלפי ישראלים יכניסו לגוף שלהם חומרים מזיקים פי כמה מהחומר המקורי אותו הם ביקשו לצרוך.

אם בימים בהם משטרת ישראל מתגאה בהישגים המרשימים שלה ומתפארת בכך שהם כן מצליחים ליצור יובש בשוק הסמים המקומי מבלי לשים לב לתוצאות ההרסניות של היובש, מבלי לעצור ולחשוב רגע מה הייתה מטרת היציאה “למלחמה בסמים” הזאת מלכתחילה, אז המצב שלנו בכי רע.

כנראה שרק בדרך הקשה יבינו פה שיש חוק שקיים אלפי שנים לאורך ההיסטוריה האנושית, הרבה לפני שכמה טמבלים כתבו את “פקודת הסמים המסוכנים”, החוק אומר דבר פשוט:

כל עוד יש ביקוש – יש היצע.

במילים אחרות – אתה לא יכול להילחם בהיצע, זאת אומרת אפשר לנסות, אבל גם אם תצליח – מישהו או משהו אחר ימלא את הוואקום שנוצר, הדבר היחיד שאפשר לנסות לעשות הוא להוריד את הביקוש, ואת הביקוש מורידים לא ע”י הפחדה וענישה, שכבר הוכחו כלא מועילים – אלא ע”י חינוך והסברה.

אבל שוב, כנראה שמה שהבינו בקנדה, ארה”ב וכמעט כל מערב אירופה – לא רוצים להבין בישראל. הפוליטיקאים ואנשי הציבור שלנו יודעים הכי טוב מה טוב בשבילנו – תודה לך מר יאיר גלר, הייתה אחלה שאכטה…

ראו עוד: האמת על נייס גאי וסמי פיצוציות – מהאיש שהמציא אותם
ראו עוד: בדיקות מעבדה מגלות: מה מסתתר בתוך החשיש, החגיגת, הקוקאין והאקסטזי

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר