קנאביס בצפון קוריאה: חיים קשים, תרופה זולה
כשחושבים על צפון קוריאה, מיד עולה לראש תמונה של צבא אדום שצועד בסדר מופתי למרגלות תמונתו של מנהיג כזה או אחר, אך ראו זה פלא: במדינה האדוקה, השמרנית והשתלטנית ביותר בעולם הקנאביס הוא מותר, או נכון יותר – לא אסור.
למרות העמדה הרצינית ביותר של ממשלת קוריאה הצפונית בנושא השימוש וההפצה של סמים קשים כמו הקריסטל מת’ (לו מורשת בעייתית במדינה), הקנאביס לא מסווג כבלתי חוקי או בתור משהו שנמצא תחת פיקוח. העשב של הבוהמה והחופשיות אפילו לא נחשב כסם לאור העובדה שהמדינה אינה כפופה לחוקי האו”ם ובהתאם גם לאמנת הסמים מ-1961 עליה חתומותת 183 מדינות כולל כמובן ישראל. כתוצאה מכך רבים ממעמד הנמוך בצפון קוריאה מגלגלים את העשב לעישון.
יחד עם זאת כנראה שלא מדובר על הקנאביס שאתם מכירים, אלא על גרסה עדינה מאוד של קנאביס, שנקרא ‘המפ’ ואינו עשיר ב-THC, הרכיב הפסיכואקטיבי. דיווחים שוטפים מתקבלים ממבקרים ששבו מצפון קוריאה, שמספרים על צמחי קנאביס שכאלה שגדלים בחופשיות לצדי הדרך, מצפון לעיר הנמל צ’ונגין (Chongjin), עד לרחובות פיונגיאנג, בה היא מעושנת באופן חופשי.
אין טאבו סביב עישון קנאביס במדינה – צפון קוריאנים רבים יודעים עליו וגם עישנו אותו. בצפון קוריאה קוראים לזה בשם “יפ טמביי” (ip tambae) או “טבק העלים”. מדווח שהוא פופולרי במיוחד בקרב חיילים צעירים בצבא הצפון קוריאני – במקום להתמכר לזפת וניקוטין כמו בני גילם במערב, הם מתיידדים, ללא חשש מההשלכות, עם הדלקת סיגריות ירוקות בזמן שהפז”ם הצבאי דופק.
למרות העובדה שהממשלה לא מטילה סנקציות על השימוש בקנאביס (או אופיום) והשכיחות של השימוש בו בקרב האנשים הפשוטים היא גבוהה כנראה, אתם יכולים לעצור את התכניות לקניית כרטיס טיסה. אם תייר מערבי ישאל את המדריך שלו מהו המקום הטוב ביותר להשיג את “הצמח המיוחד”, כפי שהוא מכונה בשפה המקומית, סביר להניח שהמדריך יתחמק מהשאלה. ככל הנראה הם מספיק משכילים בנוגע לעמדות המשפטיות של מדינות המערב כלפי קנאביס ולא מרגישים את הצורך לקדם דבר שעשוי למשוך פרסום שלילי. מה שכן, תמורת בקבוק אלכוהול, הם עשויים להיות מוכנים לעזור לכם יותר.
הסיבה לעישון קנאביס בצפון קוריאה שונה מבעולם המערבי. בצפון קוריאה אתה לא מעשן קנאביס כדי להתמסטל ולצחוק אלא כדי לחסוך כסף וכפסק זמן מסיגריות זולות מתוצרת מקומית, שעושות יותר נזק מתועלת. בשווקים השחורים של צפון קוריאה קנאביס נמכר בדרך כלל במחיר זול וניתן להשגה בקלות ולכן גם מהווה למעשה את החומר הפופולרי במיוחד בקרב המעמדות הנמוכים בחברה הצפון קוריאנית אשר נוהגת אחרי יום של עבודה פיזית קשה לעשן משהו שירגיע את השרירים התפוסים והכואבים.
אחד הקטעים הגדולים במיתולוגיה הצפון קוריאנית, הוא שלאזרחים אסור לקפל את העיתונים שלהם, כדי שלא יקפלו בטעות תמונה של המנהיגים שלהם. אבל למזלנו לא כל דף מציג את השליטים החזקים דורשי תשומת הלב, ולכן כל חלקי העיתון הפשוטים יותר למחזור (ספורט, מזג אוויר, רישומי טלוויזיה) משמשים לגלגול טבק וקנאביס.
עיתון Rodong Sinmun הוא נייר הגלגול המועדף על מעשני צפון קוריאה הרבים, הוא נחתך לריבועים ואז מגולגל לצורה של ג’וינט קטן, דמוי חרוט. כאמור למרות שהוא קל להשגה, העשב בצפון קוריאה לא באמת בעל השפעה חזקה. סיבה נוספת עבור חובבי הקנאביס להישאר בבית או לחפש יעדים מתאימים אחרים לתיירות.
הקנאביס גדל באופן טבעי בחצי האי הקוריאני ולמרות שנבטיו פורחים בפראות באזור צ’ונגין כך שכל אחד יכול לקטוף אותם כבדרך אגב, נראה שבאזורים החיצוניים הם מטופחים באופן רשמי יותר. הצמח גדל בדרך כלל בגניהם הפרטיים של צפון קוריאנים רבים.
דיווחים על שימוש בקנאביס מגיעים עוד מראשית היווצרותו של העם הצפון קוריאני. לאחר מלחמת קוריאה, לעיתים קרובות חיילים אמריקאים קטפו את העשב משטחים ליד הגבול הצפון קוריאני ועישנו אותו, בעוד סיפורים על אוהלים שהתמלאו בעשן על ידי לוחמים עייפים הפכו כיום לזיכרון נפוץ בפולקלור של התקופה הקשה ההיא.
העובדה שהקנאביס נמצא בשימוש נפוץ בצפון קוריאה כאמצעי בריחה מזדמן וזול מהחברה הנמצאת תחת שליטה הדוקה אחר מראה כי למרות כל הדברים האחרים שהם צריכים לסבול, הם נהנים לפחות מהטבה אחת שנמנעת מאנשים כמונו, שחיים כאן, ב”דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”.
