דעות

איך קנאביס הציל לי את החיים / יהונתן וינברג

אני יהונתן וינברג, בן 14, מטופל בקנאביס רפואי ברשיון משרד הבריאות. עברתי ניתוח מוח ואני סובל מכאבים נוירופטיים חמורים. אחרי כל התרופות שלא עזרו וכאבי התופת שלא פסקו, החלטנו לנסות את הקנאביס.

שמי יהונתן וינברג, אני בן 14, בן יחיד להוריי ומבית דתי ואני רוצה לשתף אתכם בחוויה קשה מאד שאני עובר בתקופה האחרונה.

סבל, כאבים והתעלפויות

לפני שנה בחנוכה הייתי בטיול משפחתי בפראג, עיר הבירה של צ’כיה. היה קור עז במיוחד ולמרות שבדרך כלל אין לי בעיה עם קור, הרגשתי כאב מוזר והיתה לי מן הרגשה מוזרה כאילו נמלים רצות לי על הפנים ובמיוחד באזור האוזן. אמרתי לאמא שלי שכואב לי אבל החלטתי להתמודד עם הכאב וחשבתי שהוא יחלוף בקרוב.

יהונתן וינברג בבית החולים
בבית החולים

במהלך הטיסה חזרה לארץ הרגשתי הרגשה מוזרה באוזן. בהתחלה חשבתי שזה מין לחץ באזניים שקורה בגלל הנחיתה כמו שקורה לפעמים לכולנו, אבל לא… זה היה שונה. הרגשתי כאילו מישהו עושה לי עגיל בעור התוף. אני זוכר שאמרתי לאמא שלי “אמא, משהו קורה לי שם בפנים ואני לא יודע מה זה…” היא אמרה שזה בטח לחץ באוזניים אז ניסיתי להתמודד עם זה. נחתנו, הכל היה טוב ויפה, חזרנו לשיגרה, ללימודים, הכל היה כרגיל…

יומיים חלפו ופתאום שמתי לב שאני לא מפסיק להוציא ליחה מהגרון, מהאף, מכל מקום. זה פשוט לא הפסיק. לאחר משהו כמו יום יומיים לאחר מכן, בזמן שהייתי בבית הספר, פתאום הרגשתי מין צליל הלם כזה כאילו היה פיצוץ… לא שמעתי באוזן שמאל, רק באוזן ימין ובמקום השמיעה באוזן שמאל שמעתי שני צלילים גבוהיםוחדים. לאחר מכן הגיעה סחרחורת והרגשה כאילו יצאתי מתחרות “כמה זמן אתה יכול לעמוד בסאונה טורקית”. מין סוג של כאב ראש כאילו הגולגולת חלולה וריקה ובפנים מתגלגלת לה אבן ענקית… אם אטה את הראש לימין אני מרגיש את האבן מתגלגלת לימין וכנ”ל לצד שמאל.

הלכתי הביתה מוקדם, נורא מבולבל ולא מרוכז, הייתי בטוח שאני סתם חטפתי סינוסיטיס אז הלכנו לרופאה לקבל אנטיביוטיקה. היא נתנה לי תרופה בשם ‘אוגמנטין’ במינון די רגיל לטיפול רגיל בסינוסיטיס רגיל… עבר יום והגיע הלילה השני לאוגמנטין… אני מתיישב מול הטלוויזיה ופתאום מרגיש גל חום חזק מאד. התחלתי לדמוע מעין שמאל ובתוך 20 דק’ כל הלחי השמאלי שלי נפוחה בטירוף. העין סגורה ומוגלתית, הלחי רותחת ופועמת ואני בהלם מוחלט. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. רצתי להורים שלי והם לקחו אותי לרופאה שהפנתה אותנו לבית חולים. כמובן שלא חשבנו שאזדקק ליותר מטיפול בסיסי שכל בית חולים צריך שיהיה לו. הגענו לבי”ח הלל יפה ועשיתי בדיקות דם, עיניים, MRI ,CT ,X-RAY…. לא מצאו כלום. כל הזמן אמרו הסננה, הסננה… מה זה הסננה? “שומן תת עורי עכור”. קיבלתי הרבה אנטיביוטיקות, בעיקר רוצפין כדי להוריד את הנפיחות. הרופאים במחלקה אמרו צלוליטיס בעין שזה סוג של כיס שומן שבתוכו יש נוזלים מיותרים.

שום דבר לא עזר… הורדתי 20 קילו… אושפזתי בשניידר לכמה חודשים ועשו לי ביופסיה אך גם משם לא באה הישועה… בדיקות, ייעוצים, הזרקות לעצב, רופאים פרטיים, הכל!!! שום כדור נגד כאבים לא עזר לי בכלל. היו כאלה שהחלו לחפש אצלי את “תסמונת המינכאוזן” או בשמה הנוסף “סינדרום התמכרות לבתי חולים”. אתם בטח מתארים לעצמכם את ההרגשה שלי באותו הרגע… בלי לפרט יותר מידי הצלחנו להוכיח שאני “חף מפשע” והנושא ירד מהפרק…

ניתוח מוח

עברו חודשים, כלום לא השתנה… כאבי תופת שמרגישים כמו חשמל, אש, סכין חדה, מקדחה… ג-י-ה-נ-ו-ם-!

בן 14 מטופל בקנאביס רפואי
יהונתן וינברג

הנפיחות ירדה לאט לאט, מדי פעם חזרה, אבל הכאב נשאר באותה עוצמה. אחת הבעיות הגדולות שלי הם כאבים מרעשים. אני יכול להשתגע מהם. כל רעש של חריקה, אזעקה, צפצוף יכול לגרום לכאב חד ונוראי. אחד הדברים ההזויים ביותר הם כאבים מגלי רדיו. כן כן… הבנתם נכון… אני יכול לשכב בחדר בקומה העליונה ואם מישהו פותח רדיו אפילו על MUTE למטה אני אחטוף התקף כאב נוראי שגורם לכל העורף שלי להאדים ולהיות חם… אפילו ממיקרוגל… כמו החיישנים של כביש 6… הזוי!

לאחר עוד בירור עברתי ניתוח MVD להפרדת כלי דם שיוצרים לחץ על העצב. זה ניתוח מוח שאותו עברתי בבי”ח הדסה עין-כרם. המנתח די נכנס על “בליינד” והיתה ציפייה שהוא ייפתח לא ימצא כלום וייסגור שוב. ה-MRI לא הראה כלום מלבד איזה דבר פצפון שרק בגללו הוא הסכים להיכנס.

הגיע היום, התחיל הניתוח. עוברות שעה שעתיים שלוש… אחרי חמש שעות המנתח יוצא ואמר לאבא שלי “הבן שלך צדק…”. במשך 5 שעות המנתח הפריד לי לופים ופיתולים במוח ופרם הסתבכויות כלי דם שהסתבכו עם העצבים שגרמו לכאבים האלה. כשנגמר הניתוח הייתי בטוח שזהו, הכל עכשיו יהיה בסדר. אבל לא תאמינו… לא רק שהכאב נשאר, עכשיו, כל פעם שיש רעש שמכאיב לא רק שהוא מכאיב, אני פשוט מאבד את ההכרה במקום. נופל על הרצפנ בלי חשבון…כבר סדקתי את היד מזה כל הגוף שלי סימנים כחולים…

אני מפחד לצאת מהבית ולמעשה לא יצאתי מהבית “על אמת” כבר שנה. היום מכירים בי כ-100% נכות בביטוח לאומי, אני מקבל טיפול פסיכולוגי מאסיבי וקבוע כדי לעזור לי להגיע למצב שכל יום אני קם בבוקר והנפש שלי “מרשה לעצמה” להגיד: “היום אני מתמודדת…”

אנשים הציעו לנו ללכת לנוח קצת בצימר כדי לנסות לנקות את הראש כמה שאפשר. אז הלכתי. נכנסתי לג’קוזי עם אבא שלי כמובן כדי שהוא יידאג שאני לא אתעלף במים. הג’קוזי היה קצת קריר אז לקחנו צינור מים רותחים והתחלנו למלא. התיישבתי, לקחתי את הצינור והתחלתי להרטיב את הראש והגוף והכל היה נראה לי בסדר כמה שאפשר. אבא לקח את הצינור, שפך על עצמו קצת מים וקפץ בבהלה. “זה רותח!” הוא צעק. אמרתי ‘לא נכון’ ושוב שפכתי על עצמי… אם עוד לא הבנתם, מה שקרה זה שהייתי כנראה לקראת התקף כאב וכנראה כשהגוף נכנס לתהליך התקף שגורם לי לא להרגיש הבדל בין חום לקור, טעם, וכו’.

הטיפול בקנאביס

אחרי כל התרופות שלא עזרו וכאבי התופת שלא פסקו, החלטנו לנסות את הקנאביס.

קנאביס

בפעם הראשנה שניסיתי קנאביס נבהלתי נורא. ההרגשה היתה מוזרה. זה שונה מכל משכך כאבים שניסיתי בגלל חוק ברזל אחד שאותו גיליתי וגם הוכח מחקרית רק לאחרונה – קנאביס לא מוריד כאב אלא משפר את יכולת ההתמודדות שלנו איתו… זה ממש “טריק” שנון אבל זה ממש נכון…

הקנאביס גם עזר לי לחזור למשקל תקין אחרי שבמהלך השימוש במשככי כאבים הורדתי מעל ל-20 ק”ג ממשקלי. השימוש בקנאביס תורם להגברת התיאבון ובזכותו אני מצליח לאכול באופן בריא יותר.

ברגע שמתחילים שימוש קבוע בקנאביס, זה הופך לחלק מהחיים… זה לפעמים קצת מבאס אותי כי אני מוצא את עצמי מחכה לקנאביס… אבל זה לא ממש “לחכות לקנאביס”, זה בשבילי יותר כמו לחכות לישועה. לשעות בהן אני תחת השפעת הקנאביס אני קורא “זמן הגאולה” – הזמן היחיד ביום שאני כמעט ולא סובל בכלל ומצליח לנצל כל דקה ודקה בשעות האלה.

אני מחלק את הקנאביס ל-4 פעמים ביום. אני לוקח אותו דרך מכשיר אידוי (וופורייזר). בהתחלה ניסיתי בג’וינטים אבל עברתי לאידוי בגלל שג’וינטים זה בסופו של דבר עישון ולו יש תופעות לוואי כמו סירחון, שורף את הגרון, ואני גם משתמש מאסיבי אז ההשקעה שווה במקרה הזה. כמובן שאם לא היה לי מכשיר אידוי עדיין לא הייתי מהסס לרגע אחד ולוקח את הקנאביס בכל דרך אחרת.

אני בבית רוב הזמן, לומד בעצמי עד כמה שאפשר למרות שזו לא למידה כל כך זה רק לשמור על הגלגלים זזים… לפעמים הקנאביס גורם לי להיות יותר מרוכז אבל רק אם אני בוחר זן קנאביס שהחומר הדומיננטי בו הוא ‘סאטיבה’. ראו עוד: על ההבדלים בין ‘סאטיבה’ ל-‘אינדיקה’.

מבחינה חברתית זה קצת מוזר לפעמים. יש חברים שלא יעיזו לגעת בכלל ויש כאלה שמבקשים שאתן להם לנסות. אני כמובן לא נותן לאף אחד כי אני מבין שקנאביס אסור לשימוש לפי החוק.

אני מנסה כמה שאפשר לראות בקנאביס כתרופה לכל דבר תוך ידיעה שברגע שאני גומר את כל הסיפור, הקנאביס יוצא ולא חוזר יותר לחיי. לאבא שלי זה פחות מפריע, לאמא שלי מפריע שרק זה עוזר לי אבל זו עובדה שאי אפשר לשנות… לפעמים הריח של הקנאביס מפריע לאמא שלי ושמתי לב שבנות באופן כללי רגישות יותר לריח הזה. לי ולאבא שלי זה לא מפריע בכלל.

יהונתן וינברג
בבית החולים לאחר הניתוח

לפעמים אחרי שאני צורך קנאביס אני מוצא את עצמי קצת משחק בחשיבה ובהשקפת עולם… הקנאביס עוזר לי לתפוס את המציאות באופן טוב יותר. מה זה אומר? לדוגמה: נניח שאני כרגע לא רוצה להתקשר למישהו מסויים כי הוא לפעמים “חופר” קצת יותר מדי, אז אני חושב קצת ומבין שגם אם כרגע לא מתאים לי לדבר איתו, בעוד כמה שעות אני אהיה עם מצב רוח יותר טוב ואני כן אתקשר לאותו אדם… בלי הקנאביס לא הייתי בכלל חושב על להתקשר אליו. דברים קטנים אך משמעותיים לחיי היום-יום. זה ממש מרגיש כמו לדעת מה אני אחשוב בעוד כמה שעות… זה מצחיק, מוזר, אבל זה פשוט מדהים כי זה ממש נכון…

יש עוד המון מה לספר. המון המון… אם אתם זוכרים בדיוק הסתיים חנוכה ובדיוק אני סגרתי שנה בבית… הדבר היחיד שעדיין מחזיק אותי עכשיו זה כמות די מכובדת של קנאביס רפואי שעוזר לי להקלה מיידית בכאבים בתוך מספר שניות.

אני מקווה שיותר אנשים יבינו שקנאביס הוא צמח שעוזר לאנשים ולא גורם לנזק כמו שהם חושבים. אני מקווה שיותר אנשים יהיו בריאים ויוכלו לקבל ממשרד הבריאות אישור לקנאביס רפואי בדיוק כמו שאני קיבלתי. זה עדיף בהרבה על תרופות ומשככי כאבים להם יש תופעות לוואי איומות ונוראיות. אני יודע שאני רק בן 14 ואולי אתם חושבים שאני לא יודע על מה אני מדבר, אבל תאמינו לי, אני יודע טוב מאוד!

לבריאות! 🙂

אלון אבוטבול
השחקן אלון אבוטבול בביקור בבית חולים

הבמה שלך!

רוצה לפרסם טור דעה?


חדשות