בית / כל הכתבות / דעות / וידוי: אני מעשן גראס. למה יש לכם בעיה עם זה?

וידוי: אני מעשן גראס. למה יש לכם בעיה עם זה?

אני מהנדס בכיר שעובד בהיי-טק, בעל שני תארים אוניברסיטאים, תורם לחברה ומתנדב כשצריך. וכן, אני גם מעשן גראס. ולא מפסיקים לרדוף אותי. זה מה שיש לי לומר.

לפני שאתחיל – הבהרה: בשום צורה או דרך, ברשימתי זו, אני לא מנסה להשפיע או לגרום למישהו מהגולשים לעשן גראס או כל חומר אחר. מילים אלו נכתבות במטרה אחת – לשבור את השתיקה מול ההשמצות כנגד מעשני מריחואנה. הרשות למלחמה בנגע הסמים מנסה לייצר היסטריה ופרנויה אווילית כנגד אנשים שכל פשעם הוא לעשן ג’וינט פה, ג’וינט שם. במדינה שמגדירה עצמה כדמוקרטית, ליבראלית שבה חופש הפרט הוא ערך עליון אין מקום להסתה ואיסורים מיותרים.

קצת עלי, המעשן הממוצע, אחד מ-300 אלף מעשני עשבים בערך שיש בארץ: אני בן 27, מהנדס בכיר מאוד בחברת היי-טק, עם השכלה של שני תארים. בנוסף לעבודה אני גם עוסק בפרוייקטים צדדיים בתחום ולא בתחום. וכן, כבר שש שנים שאני מעשן באופן קבוע.

לי, המריחואנה (החשיש והגראס) לא הורידה את המוטיבציה – לא “נשארתי עם שאיפה אחת” כמו שהרשות למלחמה בנגע הסמים טוענת בפרסומיה. השאיפות שלי רק עולות ועולות כל יום. אני מאחל לאנשי הרשות שילדיהם יגיעו בגילי לעמדות מפתח כאלו כמו שאני הגעתי.

וכן, אחרי יום עבודה מטורף, שלפעמים מתפרש על 11 שעות, יש רצון לנוח, לתת גם לנפש לנוח. אז מורידים איזה ראש, שניים ונרגעים. למי שלא עישן בחייו זה בערך כמו כוסית וויסקי קטנה, רק בלי הצדדים הרעים של האלכוהול (אין בחילות, כאבי ראש, סחרחורות או עייפות, לא דופקים את הכבד ולא משמינים).

מיד לאחר הראש הראשון מרגישים את העבודה יורדת מהכתפיים והראש נרגע ומחשבות טובות מתחילות לזרום. לפעמים אנחנו יוצאים כמה חברים לטיול בעיר לאחר עישון, פוגשים חברים, מנגנים, רוקדים אולי, שותים בירה והולכים לישון.

אני אישית מכיר כ-100 איש שמעשנים גראס על בסיס קבוע. אף אחד מהם לא גנב, או שודד או אנס. אתם יודעים מה? אף אחד מהם אפילו לא חוצפן. הם כולם אנשים נורמלים, חלקם סטודנטים, רובם עוסקים בהיי-טק – כל אחד וחבריו הוא.

חשיש וגראס הם סמים חברתיים, כאלו שגורמים לאנשים פשוט להרגיש חופשי ולפתוח בשיחה אמיתית, נטולת פוזות ואנרגיות שליליות. לאחר כמה ראשים יש הרגשת “היי” נעימה. לאחר 4-6 שעות ההשפעה חולפת והאנרגיות חוזרות, בשונה מאלכוהול שאחרי כמה שעות נוחתת עייפות קשה וכאבי ראש. את החשיש צרכו היהודים כבר לפני מאות שנים במרוקו ע”פ עדויות קיימות, ואת השימוש התיר הרב המקומי. אין סרטים, אין סכיזופרניה ואין הזיות – מקור העלים הירוקים מהטבע, לא ממעבדה כימית ביתית מעשה ידי אדם חובב.

מכורים לגראס? בדיה שלא קיימת

לאחרונה שמעתי טיעונים מצד הרשות למלחמה בסמים שיש בארץ מאות מכורים לגראס שמטופלים במוסדות גמילה. פרסום זה הפתיע אותי מאוד כי אני לא מאמין שלגראס או לחשיש אפשר להתמכר. איך אני יודע? קודם כל מניסיוני שלי – בתקופה הנ”ל בה אני מעשן, יצא לי להפסיק לשנה וחצי. עשיתי את זה במכה אחת, פשוט הפסקתי לעשן. בנוסף, מחקרים מוכיחים שקנאביס אינו ממכר כלל.

אלא שעניין ה”התמכרות” מנוצל על ידי מספר גופים בישראל, שנהנים מההנחה הלא נכונה שגראס וחשיש ממכרים. קחו למשל את כפר הגמילה ‘מלכישוע’, לשם מגיעים על פי צו בית משפט בני נוער ומבוגרים במטרה להיגמל מסמים, וזה כתחליף לישיבה בכלא.

קיראו עוד: גלידה ממכרת כמו קוקאין

מה זה בדיוק אומר? שנער עבריין שכנראה גם שותה ומעשן כמו חמור כשניתפס פורץ לבית עסק שבכיסו ג’וינט ענק, יכול לטעון במשפטו שהיה תחת השפעה ובמקום לשבת על העבירה שביצע, הוא ילך לכפר גמילה עם בריכת שחיה וטיולים בנוף של צפון הארץ, העיקר שייגמל. לנער אין אינטרס להודות שהוא בעצם לא מכור, כי אז ישלח לכלא, ל”גומלים” אין אינטרס להודות בעובדה שלגראס לא מתמכרים ועבריינים לא נוצרים מסמים אלא מחינוך קלוקל, כי הכפר מקבל תקציב לפי מספר הנגמלים שבו, ולרשות אין אינטרס לבטל את הפרוייקט המיותר והמזיק (ע”י הקלת עונשם של עבריינים בשל העובדה שהשתמשו בסמים). ולמה שיבטלו? זה הרי מספק להם “הוכחה” שיש בפועל מכורים לגראס, מה שאומר תקצוב מתמשך ו”תוצאות” שמניב הפרוייקט שלהם.

למה זה מגיע לי?

אז סגרנו שאני בן אדם לא מזיק לסביבה ולא לעצמו, אפשר להגיד שלהיות הייטקיסט בכיר זה לא בא מתוך חוסר שאפתנות. אז אם יורשה לי לשאול – למה המשטרה רודפת אחרי? האם זוהי לא רדיפה עיוורת אחר תחנות רוח?

המשטרה מייחסת פשעים רבים לשימוש בסמים ומקרי אלימות. האשמות אלו לא רק מכפישות את שמם הטוב של מאות אלפי מעשנים הגונים, אלא גם נותנת לגיטימציה לאנשים אחרים לאנוס, לשדוד ולהתנהג בבריונות. את הבעיות האלו צריכים לפתור מהשורש ולא למצוא מכנה משותף נמוך ביותר ולאסור את כולו. הייתכן שחוק מסוים במדינתי יגדיר את אורח חיי כבעייתי? במה חטאתי שאני אזרח הגון שעובד קשה, משלם את מיסיו עד השקל האחרון, תורם בנוסף למטרות נעלות, מתנדב בעזרה לציבור וכן, גם נהנה מפעם לפעם בחברתם של ג’וינט אחת שתיים?

על הממשלה להקשיב לאנשי ציבור וחברי הכנסת שקמו ומחו כבר כנגד המדיניות הנוכחית (ראו ח”כ רשף חן, אילן ליבוביץ, רומן ברונפמן, אריה אלדד, איתן כבל ואפילו , אלייקים רובינשטיין). הגיע הזמן שהרדיפה אחרי מעשני גראס בגירים תגיע לקיצה ושהרשות, שצריכה וחייבת לדאוג למכורים לסמים היותר קשים, תמקד את עבודתה במקרים אלו ולא במקרים הקלים, כאן לא נדרשת כל עבודה. תאמינו לי.

לא רוצה, לא חייב...

פורסם במקור ב-ynet

רוצים לכתוב טור דעה לפרסום במגזין? צרו קשר
תנו לייק וקבלו את כל העדכונים גם לפייסבוק