המהפכה השקטה: לגליזציה מסביב לעולם

“מהפכה שקטה: לגליזציה מסביב לעולם” הוא דו”ח ראשון מסוגו אשר בוחן מעל ל-20 מדינות ברחבי העולם בהן נעשה צעד מסויים לכיוון לגליזציה או דה-קרימינליזציה (הפסקת הפללה) של סמים בכלל וכאלו בהן נעשה מהלך דומה ביחס לקנאביס בפרט. מטרתו של דו”ח זה היא לבחון האם מהלכים בכיוון התרה של שימוש בסמים באותן מדינות, מובילים לשימוש יתר בסמים בקרב אזרחי המדינה.

לגליזציה מסביב לעולם

דו”ח זה הינו חלק מקמפיין ציבורי רחב ידיים שהושק בחודש יוני 2011 באנגליה ונקרא “הגיע הזמן לחוקי סמים טובים יותר” (“Drugs – It’s time for better laws“). הקמפיין קורא לאזרחים לתמוך בשינוי חוקי הסמים הנוכחיים שהוכיחו בינתיים כשלון מוחלט ולעשות מעשה אקטיבי ולפנות ישירות לראש ממשלת אנגליה, דייויד קמרון, בבקשה לשנות את חוקי הסמים במדינה. אל הקמפיין הצטרפו שמות מוכרים כמו סטינג, ריצ’רד ברנסון ועוד.

המהפכה השקטה: לגליזציה מסביב לעולם

יותר מ-50 שנים עברו מאז הוכרזה ‘המלחמה בסמים’ ומאז אחוז המשתמשים בסמים רק הולך וגובר בכל רחבי העולם ככל שחולפות השנים. עובדה זו מוכיחה שני דברים:
1. ‘המלחמה בסמים’ גובה מחיר כלכלי יקר מאוד בכל שנה.
2. מדיניות הפללת צרכני הסמים נכשלה כשלון חרוץ.

אבל, בשנים האחרונות ומבלי יותר מדי תקשורת, ממשלות רבות נוקטות בגישות חדשות להתמודדות עם ענייני הסמים במדינה. חלקן מפחיתות את העונשים על שימוש בסמים, אחרות מספקות הסברה וטיפולים למשתמשים. עם זאת, המחיר הגבוה שמשלמות מדינות על הליכים משפטיים, מעצרים, בתי כלא וכו’ הכרוכים ברדיפת צרכני הסמים, הוביל מדינות רבות לכיוון מדיניות אלטרנטיבית – דה-קרימינליזציה של החזקה ושימוש בסמים.

אותה ‘מדיניות אלטרנטיבית’ איננה באמת דבר חדש. מדינות מסויימות בעולם נקטו במדיניות של דה-קרימינליזציה עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת ואחרות נמנעו מלהפליל צרכני סמים מלכתחילה. עם זאת, ב-10 השנים האחרונות, ובמיוחד בעקבות מודל הלגליזציה של סמים שנקטה ממשלת פורטוגל, נראה שמדינות רבות מצטרפות לגל החדש שסוחף את העולם לכיוון לגליזציה של סמים, ונראה שאנו נמצאים בפתחו של עידן חדש בתחום חשוב זה.

המעבר למדיניות של לגליזציה התפשט בכל הגלובוס ללא הבדלי דת, גזע ומין. ארמניה, בלגיה, צ’ילה, צ’כיה, אסטוניה, מקסיקו, פורטוגל, קולומביה ועוד, אימצו מדיניות מסויימת של לגליזציה או דה-קרימינליזציה במהלך העשור האחרון. קשה לשים את האצבע על המספר המדוייק של מדינות בהן ישנה מדיניות של דה-קרימינליזציה מאחר ובכל מדינה ננקטו צעדים שונים ‘דה קרימינליזציה’ ו-‘לגליזציה’ הם מושגים כלליים מדי. עם זאת, נראה שבספירה כללית מדובר על בין 25 ל-30 מדינות ברחבי העולם שאימצו מדיניות אלטרנטיבית להתמודדות עם תופעת הסמים.

התנועה לשינוי מדיניות הסמים קיבלה דחיפה משמעותית ביותר בחודש יוני 2011. דו”ח רשמי שפירסם ארגון האו”ם ושכלל בתוכו חוות דעת של ראשי מדינות, ארגוני זכויות אדם, מומחי בריאות, כלכלנים ועוד, קבע כי המלחמה בסמים נכשלה כשלון חרוץ ועל מדינות העולם לפעול למען קידום לגליזציה של סמים.

בדו”ח, שכולל 24 עמודים ושנכתב ע”י הוועדה העולמית למדיניות סמים, נקבע כי “המלחמה העולמית בסמים, אשר נמשכת מזה עשורים רבים, הינה כשלון נחרץ אשר גרם לתוצאות הרסניות לאזרחים, לחברה ולסביבה ברחבי כל העולם. על מנהיגי ציבור ופוליטיקאים לאזור אומץ ולומר בקול רם את מה שרבים כבר מבינים אך לא מעיזים להגיד: העובדות מציגות באופן חד-משמעי כי האסטרטגיות הדכאניות של המלחמה בסמים לא יפתרו את בעיית הסמים וכי המלחמה בסמים מעולם לא עבדה, לא עובדת וגם לא תעבוד”.

השנה (2012), חלה התקדמות משמעותית בכיוון הלגליזציה כאשר מדינות מרכז ודרום אמריקה החליטו בצעד חד-צדדי לנקוט במהלכים לכיוון יישום מדיניות של לגליזציה. מנהיגי אורוגוואי, קולומביה, מקסיקו ואחרים כבר הכריזו בפומבי כי בכוונתם לשנות את חוקי הסמים על אף התנגדותה של השכנה הגדולה מצפון – ארה”ב.

על אף הטרנד החדש ללגליזציה, המתנגדים ממשיכים לטעון כי לגליזציה היא “תיבת פנדורה” שאם תיפתח תוביל לאסון גדול. הם מצידם, אם במתכוון או שאולי מבורות, ממשיכים להתבלבל בין המונחים “לגליזציה” ו-“דה-קרימינליזציה” ולא מבינים שהכוונה הינה למיסוד, פיקוח ורגולציה ולא לחלוקת סמים בקיוסקים לכל דורש.

מבחינה של המהלכים ללגליזציה ודה-קרימינליזציה במדינות העולם בעת האחרונה, ניתן להסיק מספר מסקנות לכאן או לכאן, אך ללא ספק ניתן לומר שאותן אזהרות על האסון הגדול הכרוך בלגליזציה שמפזרות הרשויות למלחמה בסמים, הינן מוטעות ומטעות ללא צל של ספק.

אף על פי שדה-קרימינליזציה היא אולי לא התרופה לכל בעיות השימוש בסמים וכנראה דרושים מהלכים רחבים יותר, אך ניתן ללא ספק לומר שלמלחמה בסמים אין שום השפעה על הקטנת אחוז השימוש בסמים וכמובן שבסופו של דבר הנזק מאותה מלחמה בסמים עולה עשרות מונים על התועלת שבה.

מבחינת הנתונים והסטטיסטיקות בשטח, ניתן להבחין כי למהלך של לגליזציה ישנה השפעה ישירה על עלייה באחוז המכורים לסמים שמגיעים לקבל טיפול לשיקום, ישנה ירידה משמעותית בעלויות האכיפה, בתי המשפט ומתקני הכליאה וכמובן על אותם משתמשים שהיום נאלצים להיחשב כעבריינים פליליים אף על פי שלא ביצעו שום נזק בפועל.

נראה כי ללגליזציה של סמים, במקביל לפיתוח תכניות חינוך, שיקום וכו’, ישנה השפעה חיובית על האזרח המשתמש (אפשרות לקבלת השכלה, תעסוקה, תנועה חופשית וכו’) וכן על החברה בכלל.

לפניכם תקציר המהלכים בכיוון של דה-קרימינליזציה ולגליזציה של סמים במדינות העולם.

אוסטרליה

אוסטרליה היא אחת המדינות הראשונות שאימצו את מדיניות הפסקת ההפללה ומחוזות (States) רבים באוסטרליה יישמו דה-קרימינליזציה של קנאביס כבר לפני 25 שנה. כיום, כשלושה מחוזות מיישמות בפועל מדיניות של דה-קרימינליזציה של החזקה, שימוש ובמקרים מסויימים גם גידול וסחר (רק אם ניתן “במתנה” וללא תשלום) של מריחואנה.

מחקרים שנערכו באוסטרליה מראים תוצאות שונות – חלקם מראים כי לא נרשם כל שינוי באחוז השימוש וחלקם מראים כי נרשמה עלייה מסויימת באחוז השימוש. ניתן להסביר זאת בכך שבעקבות השינוי במדיניות, יותר אנשים מוכנים להתוודות בתחביב העישון שלהם כאשר אינם חוששים מגורמי המשטרה. כך או כך ניתן לומר כי ללא ספק, מדיניות הפסקת ההפללה לא הובילה לתוצאות המפחידות שגורמים ברשויות למלחמה בסמים ניסו להזהיר מפניהן.

דרום אוסטרליה

מחוזות בדרום אוסטרליה אימצו מדיניות של הפסקת הפללה כבר בשנת 1987. על פי מדיניות זו, מי שנתפס כשברשותו עד 100 גרם של מריחואנה נקנס בסכום של עד 300$ דולר אוסטרלי (תלוי בכמות המריחואנה שנתפסה) שישולמו תוך 28 ימים. אם הנאשם משלם את מלוא הסכום בזמן הקבוע, לא יהיה כל רישום פלילי. במידה ולא שילם הנאשם את הסכום בזמן, יועבר הטיפול לבית המשפט שייקבע על המשך ההליכים בהתאם לנסיבות.

על אף ההקלה המסויימת בחוק, מאז שיושם נרשמה דווקא עלייה באישומים מאחר ותהליך האישום הינו פשוט ביותר כאשר כל שוטר יכול לרשום קנס מיידי במקום.

רוב מוחלט של המחקרים שנערכו לבדיקת אופי השימוש במריחואנה בעקבות השינוי בחוק קובעים כי לא נרשם כל שינוי באחוזי השימוש במריחואנה בדרום אוסטרליה. ראיונות שנערכו עם בכירים בגופי האכיפה בדרום אוסטרליה מצביעים על כך ששני הצדדים מרוצים מהחוקים הנוכחיים אשר מונעים סחבת ביורוקרטית וכליאה של משתמשי מריחואנה.

בנוגע לסמים המוגדרים “קשים”, קובע החוק כי מי שנתפס ונאשם בהחזקת סמים לשימוש עצמי, יועבר לבחינת וועדת בריאות שתקבע את אופי המשך הטיפול בנאשם. במרבית המקרים נשלחים הנאשמים לטיפול גמילה ורק מי שאינו מוכן להשתתף או שלא הצליח לסיים את התהליך, עלול להירשם כעבריין ולהישלח למאסר בפועל.

מערב אוסטרליה

במערב אוסטרליה יושמו חוקי האכיפה החדשים בשנת 2004. שוטרים הורשו להטיל קנסות על משתמשים אשר החזיקו עד 30 גרם של מריחואנה או כאלו שגידלו עד שני עציצים של מריחואנה בביתם (באופן טבעי ולא הידרופוני). מי שנתפס בעבירות אלו יכול לבחור בין תשלום קנס של עד 200$ דולר אוסטרלי והשתתפות בקורס לימודי בנוגע להשפעות הקנאביס (בדומה ל’נהיגה מונעת’), או הליכה לבית משפט. מי שנתפס יותר מפעמיים במהלך שלוש שנים, יועבר ישירות לטיפול של בית משפט. ממשלת מערב אוסטרליה הצליחה לשמור על אחוזי תשלום-קנסות גבוהים ע”י נטילת רשיון הנהיגה לאלו שלא עמדו בתשלומי הקנס.

התוצאות הוכיחו את עצמן כאשר נרשמה ירידה משמעותית בצריכת המריחואנה מ-19% אחוז בשנת 2002 ל-12% אחוז בשנת 2007.
מקביל, מחקר אחד הראה כי מאז השינוי בחוק, כ-5% אחוזים מאזרחי מערב-אוסטרליה דיווחו על עלייה בשימוש בסמים אחרים מעבר לקנאביס, 9% אחוזים דיווחו על ירידה בשימוש בסמים אחרים מעבר לקנאביס וכ-82% אחוזים דיווחו כי לא נרשם שינוי בשימוש בסמים אחרים.

בעקבות תוצאות הבחירות שנערכו בשנת 2008 ובהן זכתה המפלגה הימנית-ליברלית, ותוך התעלמות מתוצאות המדיניות הקודמת, נערכו מספר שינויים בחוק הסמים במערב אוסטרליה. הכמות המוגדרת כ”שימוש עצמי” הופחתה מ-30 גרם ל-10 גרם בלבד וכן כל גידול של מריחואנה נחשב לעבירה פלילית. בעקבות השינוי בחוק, עלה באופן משמעותי אחוז הנאשמים בהחזקת מריחואנה במדינה.

אוסטרליה – סיכום

כל אזור באוסטרליה ביצע מהלך שונה לכיוון דה קרימינליזציה והתוצאות משתנות בהתאם. עם זאת, ניתן לומר שבסיכומו של עניין, למהלך שכזה אין השפעה משמעותית על עלייה באחוזי השימוש בקנאביס ו/או בסמים אחרים אך כן מצליח לשמור על יותר אזרחים מחוץ למעגל הפשיעה מה שמוביל לירידה בעלויות לאוצר המדינה וכן במניעת הדבקת סטיגמה שלילית לאותם צרכנים. סטיגמה שגורמת לבעיות בחיי המשפחה והחברה וכן בקבלה לעבודה וחיים נורמטיביים בכלל.

אורוגוואי

החזקת סמים לשימוש עצמי מעולם לא הייתה מעשה פלילי באורוגוואי. עיקרון הדה-קרימינליזציה נכנס רשמית לחוקי אורוגוואי בשנת 1974 ועודכן בשנת 1998 כדי להבהיר דברים לא ברורים. על פי החוק, כל מי שתימצא ברשותו “כמות סבירה שנועדה אך ורק לשימוש עצמי”, כפי שנקבע על ידי שופט, פטור מעונש – פלילי או מנהלי. אם שופט, בהתחשב במספר גורמים, כולל הכמות, קובע שהסמים שברשות האדם מיועדים למכירה, ייצור או הפצה, הוא או היא צריכים להסביר את ההיגיון לקביעה כזו בכל משפט שנקבע.

אורוגוואי מיישמת גם אסטרטגיות לצמצום נזקים שמלוות את מדיניות הדה-קרימינליזציה במהלך 12 השנים האחרונות. לפי דו”ח הסמים העולמי של האו”ם משנת 2011, אורוגוואי מדווחת על שכיחות נמוכה יותר של שימוש בסמים מבריטניה עבור אופיאטים, קוקאין, מריחואנה, אמפטמינים ואקסטזי. בחודש אפריל 2011, ערכו המחוקקים של אורוגוואי דיון על הענקת מעמד חוקי לגידול וקציר של עד שמונה צמחי קנאביס למשק בית. מצפים כי הצעת חוק זו תידון יותר לעומק בשנת 2012.

למרות שלשימוש בסמים והחזקתם יש מעמד חוקי בחוקי אורוגוואי, חוקרים מציינים כי נהלי האכיפה של המשטרה וההליכים המשפטיים גרמו למאסר של מספר רב יותר של משתמשים ברמה נמוכה. אנשים רבים מושמים במעצר לפני המשפט, עם חזקת דה פקטו של עבירת גידול או סחר אך ללא האשמות רשמיות. חולשות מערכת המשפט הפלילי של אורוגוואי ומערכת המעצר משפיעות הן על עבירות הקשורות לסמים והן על עבירות שאינן קשורות לסמים, ועלולות לפעול נגד המטרה החקיקתית של הדה-קרימינליזציה. החל משנת 2009, 11 אחוזים מאוכלוסיית בתי הכלא של אורוגוואי היו מורכבים מעברייני סמים, אך 65.3 אחוזים מכלל האסירים נכלאו במעצר לפני המשפט ללא הרשעה – חלקם אפילו לתקופה של חודשים או שנים. למרות מדיניות הדה-קרימינליזציה של אורוגוואי, יישום המדיניות בפועל נותרת מאתגרת.

בחודש יוני השנה דיווחה התקשורת המקומית באורוגוואי כי לפי תכנית חדשה של ממשלת אורוגוואי, קנאביס ותוצריו יוצאו מפקודת הסמים המסוכנים במדינה וימוסדו באופן רשמי. עיתונאים באורוגוואי מדווחים אף כי הממשלה מתכננת להקים ארגון ממשלתי שיחל במכירת מריחואנה וחשיש לאזרחים אשר יירשמו באופן מסודר. זאת במטרה להפסיק את תזרים המזומנים לגורמי הפשע והעולם התחתון.

איטליה

החזקה ושימוש של סמים הוצאו מהתחום הפלילי (דה-קרימינליזציה) כבר לפני יותר משלושים שנה. מאז אין הגדרה אחידה לענישת צרכני סמים וההחלטה נתונה בידי בית המשפט ונקבעת על בסיס חומרת העבירה. הנתונים באיטליה מאותה תקופה מראים כי בין אם ניתנו עונשים כבדים ובין אם עונשים קלים, לא היתה לכך השפעה על אחוזי צריכת הסמים באוכלוסיה.

בשנת 2006 הועבר חוק סמים חדש ונוקשה יותר באיטליה. לפי החוק החדש, הגדרת המקסימום ל’שימוש עצמי’ נקבעה על 500 מיליגרם של חומר פעיל בקנאביס, 250 מיליגרם בהרואין, 750 מיליגרם באקסטזי ו-750 מיליגרם בקוקאין. במקביל הוחמרו העונשים והוטלו סנקציות שונות על צרכנים שנתפסו כגון מאסר בית, התייצבות קבועה לבדיקה במשטרה,שלילת רשיון נהיגה ועוד.

לפי החוקים שנקבעו ב-2006 ותקפים גם היום, אזרח אשר נתפס כשברשותו סמים, מועבר מיד לבית משפט אשר קובע את עונשו על סמך הכמות אותה החזיק. העונשים נעים בין אזהרה, טיפול גמילה, שלילת רשיון לעבירות קלות יותר, ועד קנסות כבדים ומאסרים לעבירות כבדות משקל.

מאז שנכנס החוק החדש לתוקף, הוכפלו מספר כתבי האישום נגד אזרחים, עלה אחוז האסירים בבתי הכלא וירד אחוז המשתתפים בקורסים וטיפולי גמילה.

אסטוניה

בשנת 2002 העבירה ממשלת אסטוניה חוק סמים חדש לפיו יושמה דה-קרימינליזציה של סמים לשימוש עצמי. הגדרת הכמויות ל”שימוש עצמי” נקבעות בהתאם למקרה הנידון אך בגדול מחושבות לפי הכמות המינימלית המספיקה להשפעה על משתמש ממוצע. החזקה של עד פי 10 מכמות זו, נחשבת בגדר שימוש עצמי.

על אף שבפועל ייתכן ושוטר עלול לעצור את מי שייתפס כשברשותו כמויות לשימוש עצמי, סביר שבית המשפט יטיל עונשים כספיים על הנאשמים ולא יוטל רישום פלילי. הקנסות יכולים להגיע לעד 800$ דולר בקירוב או כליאה במתקן מעצר (שאינו מוגדר כבית-כלא) לעד 30 יום.

ארגנטינה

בשנת 2009 החליט בית המשפט העליון של ארגנטינה כי הפללת צרכני סמים מנוגדת לחוקת המדינה (תיק “אריולה”). “הפללה של אזרח [בגין שימוש בסמים] שיישא עימו תיק פלילי וסטיגמה של עבריין לכל אורך חייו הינה בלתי אנושית”, קבע בית המשפט העליון.

על אף החלטת בית המשפט – שהגיעה בעקבות מעצרם של 5 אזרחי המדינה בגין החזקת 3 ג’וינטים – לוקח להחלטה זמן מה לחלחל למוסדות השלטון ורק כעבור שלוש שנים, במרץ 2012, הוצגה הצעת חוק חדשה בפרלמנט בארגנטינה שקראה לדה-קרימינליזציה של סמים לשימוש עצמי.

החוק החדש בארגנטינה לא קובע כמות מוגדרת של “שימוש עצמי” ומותיר את ההחלטה לבית המשפט בהסתמך על העובדות של כל מקרה לגופו. הצעת החוק החדשה קובעת גם כי גידול מריחואנה הינו חוקי בכמות לשימוש עצמי. עם זאת, הסנאטור אניבל פרננדז אשר יזם את הצעת החוק, אמר כי מי שיגדל מריחואנה שלא לשימוש עצמי עלול לעמוד בפני עונשים המקבילים לאלו של עבריינים כבדים.

על אף שבתי משפט מחוזיים בארגנטינה כבר מבטלים תיקים בגין החזקת סמים בכמויות קטנות, גורמים במשטרה טרם הפנימו את השינוי בחוק וממשיכים לרדוף את צרכני הסמים. גם היום, כ-70% אחוזים מהמעצרים הנוגעים לסמים הינם בגין החזקה לשימוש עצמי, והניגודיות בין החלטת בית המשפט למדיניות גורמי האכיפה והשיטור גורמים לכך שקשה באמת להעריך את תוצאות השינוי במדיניות בארגנטינה.

ארמניה

לאורך ההיסטוריה, וכחלק מהשתייכותה של ארמניה לברה”מ לשעבר (USSR), ההתייחסות לשימוש בסמים במדינה היה בבחינת ‘אפס סובלנות’. בשנת 2008 יושם שינוי מדיניות קיצוני כאשר מהפללה אוטומטית של צרכני סמים, החוק החדש קובע כי החזקת סמים בכמות לצריכה אישית וללא כוונה למכור, תגרור קנס כספי בלבד ולא הפללה ורישום משטרתי.

עם זאת, גובה הקנסות שיוטלו בגין שימוש והחזקת סמים – פי 100 ויותר מגובה שכר המינימום במדינה – גורמים לכך שבפועל מי שנתפס ואינו יכול לשלם את הסכומים האסטרונומיים, מוגדר כעבריין בלית ברירה. במקביל, הסטטיסטיקות מראות כי בעקבות המהלך של דה-קרימינליזציה, אחוז המכורים לסמים קשים הפונים לעזרה עלה באופן משמעותי.

ארצות הברית

בעוד ארה”ב ידועה לשמצה בגלל חוקי הסמים הקשים ביותר שלה (וכתוצאה מכך גם שיעורי הכליאה – לעתים קרובות כתוצאה מחובת גזר הדין המינימאלית) וגם בגלל התיאבון הלא נגמר שלה לסמים, 14 מדינות בארה”ב חוקקו מגוון של חוקי דה-קרימינליזציה עבור קנאביס משנת 1973.

למרות שהקנאביס עדיין נחשב פלילי תחת החוק הפדרלי של ארה”ב, מדינות ורשויות מקומיות ברחבי ארה”ב הגדירו לעצמן מדיניות אכיפת קנאביס ועונשים במשך עשרות שנים. מחקרים שנערכו בשנת 1970 על מנת להעריך את השפעת הדה-קרימינליזציה על שכיחות השימוש בקנאביס בארבע מדינות בארה”ב שתמכו בה, הראו עליות קלות אך חסרות משמעות מבחינה סטטיסטית בשימוש בקנאביס בקרב האוכלוסייה הבוגרת. במהלך אותה תקופת זמן, מדינות עם עונשים קשים חוו עליות גדולות ומשמעותיות מבחינה סטטיסטית בשכיחות השימוש. מחקרים אחרים הראו סבירות גבוהה במקצת (2-5 אחוזים) שאנשים צעירים המתגוררים במדינות שתומכות בדה-קרימינליזציה השתמשו בקנאביס לאחרונה, אך עדיין לא מצאו שום השפעה סטטיסטית משמעותית על שכיחות השימוש השנתית.

בעקבות הדה-קרימינליזציה בקליפורניה, העלות הכוללת של אכיפת הקנאביס ירדה מ-17 מיליון דולרים במחצית הראשונה של שנת 1975 ל4.4 מיליון דולרים במחצית הראשונה של שנת 1976.

למרות שקנאביס הוא הסם היחיד שיש לו מעמד חוקי בכל מדינה בארה”ב, חלק מהמדינות עשו צעדים לצמצום הסנקציות הקשורות לעבירות סמים קלות. בשנת 2000, אישרו הבוחרים בקליפורניה את הצעה מספר 36 במשאל מדינה, ובכך שינו את חוקי קליפורניה כך שעבריינים שהורשעו במשפט לא אלים על החזקת סמים בפעם הראשונה או השנייה יקבלו טיפול בקהילה ומאסר על תנאי, במקום עונש מאסר. מאז היישום שהחל בשנת 2001, מאה אלף אנשים הופנו לטיפול במקום להיכנס למערכת המשפט הפלילי, עם חיסכון של 5836 דולרים למדינה לכל עבריין שסיים את הטיפול בהצלחה.

בסה”כ הביאה התכנית לחיסכון של 2.50 דולרים לכל דולר שהושקע ביישומה ותוך 5 שנים לחיסכון כולל של בין 850 מיליון דולרים ל1.3 מיליארד דולרים. עם זאת, הצעה מספר 36 לא הייתה הצלחה מסחררת: 5 שנים לאחר יישומה, רק 34 אחוזים מהאנשים שנכנסו לטיפול באמצעות התכנית סיימו אותו בהצלחה ומחצית מהאנשים שנכנסו לתכנית נעצרו מחדש על עבירות סמים בתוך 30 חודשים. באלה שהשלימו טיפול מלא בהצלחה, שיעור השימוש בסמים ירד ב-71 אחוזים ושיעור התעסוקה כמעט הוכפלו. בפועל, הצעה מספר 36 לא יצרה מערכת דה-קרימינליזציה רשמית, מכיוון שעל האדם להודות באשמה או להיות מורשע בעבירה על מנת להיות זכאי להשתתף בתכנית. האדם חייב להשלים את הטיפול בהצלחה כדי שיהיה זכאי למחיקת המעצר וההרשעה הפלילית מהתיק שלו. בעוד רבים ממשתתפים סיימו את התכנית בהצלחה ומחקו את הפשע מרשומותיהם, רבים יותר לא עשו זאת.

בעקבות המשבר התקציבי של קליפורניה בשנים האחרונות, כל המימון ליישום תכניות הטיפול של הצעה מספר 36 בוטל בשנת 2011, בזמן שהאיסור על כליאה נשאר. רבים מהאנשים שיורשעו בעבירות זכאיות לפי הצעה מספר 36 בימים אלה ישוחררו ללא הפניה לטיפול, בעוד שאחרים יישארו ברשימות המתנה לטיפולים זמינים.

ב-6.11.2012 נערכו משאלי עם על לגליזציה של קנאביס בוושינגטון וקולורדו במקביל להצבעה בבחירות לנשיאות. החוק עבר בשתי המדינות שאישרו החזקה של מריחואנה עד 30 גרם וגידול של עד 6 שתילי מריחואנה בבית.

בלגיה

לאחר דיונים רבים בממשלת בלגיה, הועבר בשנת 2003 חוק סמים חדש אשר מיסד מערכת ענישה אזרחית שמבדילה בין החזקה של קנאביס לשימוש עצמי לבין שאר עבירות סמים.
על פי חוק זה, אדם בוגר שנתפס כשברשותו פחות מ-3 גרם קנאביס לשימוש עצמי, יירשם במסגרת מאגר מידע סטטיסטי בלבד וללא השפעה פלילית כלשהי בהווה או בעתיד. מי שייתפס על עבירות סמים אחרות (שימוש של קטינים, שימוש בסמים קשים וכד’), יועבר לטיפול משפטי שעלול להוביל אף למאסר בפועל.

ברזיל

החזקה של סמים לצריכה אישית אינם גוררים ענישה בברזיל החל משנת 2006. זאת כחלק מרפורמה נרחבת שנעשתה בחוקי הסמים בברזיל. כאשר נתפס אזרח כשברשותו חומרים המוגדרים בפקודת הסמים, יועבר הטיפול לרשויות האכיפה (משטרה, תביעה ולבסוף שופט) אשר בתורם יבחנו מספר גורמים כגון סוג הסם, הכמות שנתפסה, מה היתה מטרת ההחזקה וכו’. כמו כן יילקח בחשבון עברו של המואשם ואופי התנהגותו.

במידה והחליטו רשויות האכיפה כי הכמות שנתפסה היתה למטרת שימוש עצמי בלבד וכן אין בעברו יותר משלושה מקרים דומים, יקבל הנאשם אזהרה כללית, ייגזרו עליו עבודות שירות לקהילה (עד 5 חודשים) והוא יופנה לקורס הסברה בנוגע לנזקי הסמים. בפעם הרביעית יוגדל העונש לעד 10 חודשים ובמידה והנאשם לא ישתף פעולה, יוכל השופט לקנוס אותו בסך של בין 20$ ל-50$ דולר (משכורת המינימום בברזיל הינה בערך 1.2$ דולר לשעה).

אף על פי שהחוק החדש משנת 2006 קובע שבכל מקרה לא יוטל עונש מאסר על עבירות סמים, ישנם מקרים בודדים בהם שופטים מוצאים לנכון להטיל עונש זה על נאשמים אשר חורגים מהנורמה המקובלת.

גרמניה

החוק הגרמני מכיל אלמנטים מסויימים של דה-קרימינליזציה עוד משנות ה-90 המוקדמות. גרמניה מחולקת למחוזות. החוקה קובעת שברמת המחוז, ניתנת לתובע הכללי האפשרות לתבוע או לא לתבוע את מי שנתפס עם מריחואנה. את ההחלטה יש לקבל על סמך חומרת העבירה והפגיעה הציבורית, כאשר ברוב המקרים,עבירות של מה שמוגדר כ’שימוש עצמי’ אינן מובילות לתביעה.

בשנת 1994 קבע בית משפט מחוזי כי הפללת צרכני מריחואנה בגלל מה שמוגדר כשימוש עצמי, הינה עבירה על החוקה הגרמנית.

כל מחוז לקח על עצמו לקבוע את הגדרות השימוש העצמי וחלקם יישמו את החלטת בית המשפט גם על חומרים המוגדרים כסמים קשים יותר מקנאביס. הגדרת השימוש העצמי ביחס לקנאביס נעה בין 6 ל-15 גרם. ביחס לקוקאין קובע החוק כי שימוש עצמי הוא החזקה של בין 1 ל-3 גרם.

בעקבות החלטות אלו, נוהגים שוטרים להתעלם ממקרים של החזקת סמים במינון נמוך, במיוחד כאשר מדובר בחומרים מסוג אקסטזי וקנאביס.

בנוסף, עבריינים בגרמניה שהורשעו ונידונו לעונשים של עד שנתיים מאסר, יכולים להמיר את עונשי המאסר בהשתתפות בקורסים וטיפול גמילה מסמים.

הולנד

הולנד נחשבת כבר שנים רבות לחלוצה בתחום מדיניות הסמים, בדרך כלל ביחס לשינוי בחוק שיושם כבר בשנת 1976 כשהממשלה הגדירה בחוק הפרדה בין סמים הנחשבים ל’קשים’ לבין סמים ‘קלים’. החוק מ-1976 אמנם כלל הפללה של צרכני קנאביס אבל היווה בסיס לדה-קרימיליזציה שבאה בעקבותיו וקבעה כי מכירה ו/או החזקה של מריחואנה בכמויות לשימוש עצמי, הינן עבירות מנהלתיות קלות בלבד. קביעה זו הובילה להתפשטות של בתי הקפה המפורסמים לממכר מריחואנה וחשיש הנקראים ‘קופי-שופס’ (Coffee Shops).

החזקת סמים אינה מותרת לפי החוק היבש בהולנד, אך ישנה הנחיה כללית של משרד המשפטים במדינה שלפיה אין לתבוע ו/או להפליל את מי שמחזיק פחות מ-5 גרם מריחואנה לשימוש עצמי (עד 1996 הכמות היתה 30 גרם).

מאז ועד היום נערכו מספר מחקרים שבדקו את תוצאות המדיניות הייחודית של הולנד. כולם הראו כי הפסקת ההפללה של צרכני קנאביס לא הובילה לגידול באחוזי השימוש במריחואנה במדינה. מצד שני, הראו המחקרים כי נרשם גידול מסויים באחוז השימוש בקנאביס לאורך תקופות ארוכות יותר בחייו של הצרכן, אך סייגו את המסקנה בכך שהיא נובעת כנראה מהתפשטות הקופי שופס ולא מהפסקת ההפללה.

בנוגע לסמים אחרים, המדיניות בהולנד הובילה לשיעור נמוך יותר של מכורים “כבדים” לסמים מאשר ברוב שאר ארצות מערב אירופה וארצות הברית. בין השנים 1979 ו-1994, שכיחות השימוש ב”סמים קשים” בהולנד ירדה מ-15 אחוזים ל-2.5 אחוזים, מה שמצביע על כך שאין התאמה משכנעת בין דה-קרימינליזציה ושכיחות מוגברת של צריכת סמים. למרות עשרות שנות הדה-קרימינליזציה דה פקטו בהולנד, על-פי ה-EMCDDA, שכיחות השימוש בקנאביס וקוקאין בארץ עדיין נמוכה מזו בבריטניה.

למרות שנראה כי אין כל כוונה לשנות את החוקים בכל הקשור לדה-קרימינליזציה של החזקת סמים בהולנד, האקלים הפוליטי הביא לשינויים שבוצעו במודל בית הקפה. הממשלה החדשה והשמרנית רוצה להגביל את הגישה על ידי שילוב מערכת “אישורי עשב” (Weed Pass) שתאפשר רק לתושבים החוקיים של הולנד לקנות חשיש ולהפוך בתי קפה למועדונים סגורים עם מקסימום של 2000 חברים. המערכת החדשה נכנסה לתוקף בערים הדרומיות בחודש מאי 2012 והיא צפויה להתרחב לכל רחבי הארץ בשנת 2013.

מקסיקו

בשנים האחרונות הפכה מקסיקו למובילת המאבק העולמי במלחמות הסמים לאחר שנשיאה, פליפה קלדרון, החליט בשנת 2006 לשלוח את הצבא להילחם בקרטלי הסמים במדינה. 50,000 איש נהרגו במהלך הקרבות ברחבי המדינה.

משהבינה ממשלת מקסיקו שבעיית הסמים לא נפתרת על אף ההקרבה הגדולה של חיי אדם ומלחמות, העבירה ממשלת מקסיקו בשנת 2009 חוק דה-קרימינליזציה לכמויות קטנות של סמים. גורמי האכיפה במדינה הונחו שלא להגיש תביעות על שימוש ו/או החזקה של סמים בכמויות של עד 5 גרם קנאביס, 0.5 גרם קוקאין, 50 מיליגרם הרואין וכדור אקסטזי אחד. מי שנתפס כשברשותו כמויות מתחת לכמויות המצויינות, ייחשב כמחזיק לשימוש עצמי ויקבל אזהרה בלבד והמלצה לגשת לטיפול גמילה. לאחר שלוש אזהרות יוכרח המשתמש לגשת לטיפול גמילה. במידה ומחליטות הרשויות כי האזרח הינו עבריין מועד, או במידה ומסרב לשתף פעולה עם הטיפולים, יוטלו עליו עונשי מאסר בפועל הדומים לאלו של הנתפסים כשברשותם כמויות סמים שמעל למה שמוגדר בחוק כ’שימוש עצמי’.

ספרד

החזקה אישית וצריכה פרטית של כמויות קטנות של סמים קיבלה מעמד חוקי באופן רשמי בספרד לפני כמעט 30 שנים. בעוד בית המשפט העליון של ספרד קבע בשנת 1974 שצריכת והחזקת סמים הן לא עבירות פליליות, הרעיון לא שולב בחוק הספרדי עד שנת 1982. בשנת 1992, בפעם הראשונה קבע החוק הספרדי קנסות מנהליים על שימוש בסמים והחזקה אישית שלהם.

על פי החוק הנוכחי, אם תמצא המשטרה ברשותו של אדם כמות של עד 5 מנות סמים – 200 גרם של חשיש, 25 גרם של שרף חשיש, 2.4 גרם של אקסטזי, 3 גרם של הרואין, 7.5 גרם של קוקאין – צפוי האדם לעמוד בפני עונש מנהלי שייקבע על ידי המשטרה. סנקציות כאלה יכולות לכלול קנסות, השעיית רישיון הנהיגה של האדם או רישיון הנשק, או עונשים קלים אחרים. העונשים נקבעים על ידי משרד הפנים הספרדי אבל הרשויות המקומיות יכולות גם הן לקבוע סנקציות באמצעות דיון של מועצת הבטיחות המקומית אם קיימים חוקים או תקנות מקומיות. אם אדם נתפס כשברשותו כמות מעל לסף, הוא מובא בפני בית המשפט או מועצת הבטיחות המקומית, אשר בוחנת את הכמות יחד עם גורמים אחרים, לרבות אם האדם הוא משתמש מוכר, המקום בו נמצאו הסמים, איך הם נשמרו בו, ונוכחות של כמויות גדולות של מזומנים, כדי לקבוע אם הסמים נועדו לצריכה אישית או למסחר.

למרות שבית המשפט העליון פסק שהחזקת כמויות מעל סף 5 המנות מהווה פשע, אנשים שנתפסו עם כמויות גדולות יותר זוכו מאחריות פלילית. סוגיות רבות בהליכי בית המשפט הספרדי בנוגע לעבירות סמים ניתנות לוויכוח, לרבות אם סם הוא “קשה” או “קל” (דבר שעשוי להשפיע על קביעת סנקציה מסוימת) והאם הסמים היו מיועד לשימוש או להפצה. אם נמצאו ברשות אדם סמים להפצה או למכירה, רשאי בית המשפט להטיל עליו עונש משמורת. עבור משתמשים שתלויים בסמים, יכולים הקנסות להיות מושעים במקרה שהעבריין מסכים להשתתף בשירות טיפול שמוכר באופן רשמי או במוסד גמילה.

למרות ששכיחות השימוש בסמים בספרד השתנתה במהלך 30 השנים האחרונות, ושכיחות ההחזקה והשימוש בקרב כלל האוכלוסייה – במיוחד בקוקאין – גבוהה כיום, נראה שהניסיון של ספרד ממחיש בבירור מה המחקר ממשיך לשאת: למדיניות אכיפת סמים של מדינה אין השפעה משמעותית על השימוש בסמים. לדוגמה, ב-5 השנים שלאחר הדה-קרימינליזציה הרשמית של סמים בלתי חוקיים בספרד בשנת 1982, שכיחות ההתמכרות להרואין הגיעה לשיא. יחד עם זאת, שיעורי הצריכה של קנאביס וחשיש ירדו באותה תקופה. אף אחד מהשינויים לא בהכרח נגרם כתוצאה משינוי בחקיקה או באכיפה.

בעשור האחרון, מגדלי ומשתמשי קנאביס החלו לפתוח “מועדוני קנאביס”, שהם ארגונים פרטיים המנהלים ברים או מועדונים שבהם חברים יכולים להשתמש בקנאביס באופן פרטי יחד עם חברים אחרים. בעוד אכיפת החוק ספרדית לא עקבית בתגובתה להופעת מועדוני הקנאביס, הארגונים פועלים לפי החוק הספרדי על ידי אפשור השימוש באופן פרטי בלבד. עיקרון זה הוכר בשורה של החלטות בית המשפט העליון בשנים 2001 ו-2003 שקבע כי החזקת קנאביס לשימוש פרטי ללא כוונת מסחר, אפילו בכמויות גדולות, אינה מהווה עבירה פלילית. ההערכה היא שישנם כ-300 מועדונים כאלה הפועלים בספרד.

פולין

לאחר שנים של ויכוחים סוערים, צעדה פולין את צעדיה הראשונים לקראת דה-קרימינליזציה כאשר הנשיא קומורובסקי חתם על תיקון לחוקי הסמים של המדינה במאי 2011. זה נותן לתובעים את האפשרות לא להעמיד לדין על עבירות החזקת סמים כאשר העבריין מחזיק “כמות קטנה” לשימוש אישי ונתפס בפעם הראשונה. התובעים עשויים גם להפסיק את התביעה לטובת הפניה לטיפול, אם האדם נשפט והוכר כמכור לסמים.

החוק, שנכנס לתוקף באופן רשמי עד סוף 2011, לא קובע במפורש מה מהווה “כמות קטנה”, ונותן לתובעים את שיקול הדעת. נותר לראות כיצד תיקון חוק הסמים האחרון של פולין יתפקד בפועל ומה יהיו ההשפעות על שכיחות השימוש בסמים, התלות בסמים, ומחלות שקשורות לסמים, בין שאר המדדים.

בחודש מאי השנה פירסם נשיא פולין לשעבר אלכסנדר קוושנייבסקי כי הוא בעד הפסקת הפללה של תרכני סמים בפולין. “נסיון כושל כמו שלנו ראוי שיילמד טוב ושלעולם לא יחזור באף מדינה אחרת בעולם. טעינו כשחשבנו שניתן להפחית את השימוש בסמים – ובייחוד בקנאביס – דרך פעילות אכיפה וחוקים נוקשים.” כתב הנשיא לשעבר.

פורטוגל

כאשר פורטוגל העניקה מעמד חוקי לשימוש בסמים והחזקתם בשנת 2001, עיתונים וממשלות ברחבי העולם הגדירו זאת כצעד נועז קדימה למדיניות סמים המבוססת על ראיות, נסיגה מסוכנת במלחמה בסמים, וכל מה שביניהם. כפי שהוצג בדוח זה, פורטוגל לא הייתה למדינה הראשונה שהעניקה מעמד חוקי לסמים, אך עשתה זאת בתגובה לבעיית סמים לאומית.

יחד עם חקיקת הדה-קרימינליזציה, המחוקקים גם מיקדו מחדש את מדיניות הסמים למודל בריאות הציבור באמצעות השקעה כספית משמעותית מהמדינה. פורטוגל שילבה אמצעים חדשים להפחתת נזקים בשנת 2001 במטרה לשפר את התיאום ולחזק את מרכזי הקליטה, המקלטים, יחידות הבריאות הניידות, תכניות המרשמים, סכנות החלפת המזרקים ויוזמות אחרות למען המכורים לסמים. יותר מ-10 שנים מאוחר יותר, עדיין נותר הרבה מה ללמוד על השפעות שינוי המדיניות של פורטוגל בשנת 2001 על השימוש בסמים ונזקיהם, אך הראיות מראות באופן ברור שהדה-קרימינליזציה לא הייתה האסון שהמבקרים אמרו שתהיה. במקום זאת, מודל הדה-קרימינליזציה ומדיניות בריאות הציבור הקשורה אליה גרמו לפיחות חשוב הקשור לנזקי הסמים ופורטוגל חוותה ירידה משמעותית בשיעורי השימוש בסמים בקרב חלק מהאוכלוסיות הפגיעות ביותר – אנשים צעירים ומשתמשים בעייתיים.

על פי חוק הדה-קרימינליזציה, אם המשטרה מוצאת אדם שברשותו מינון של עד 10 ימים של צריכה ממוצעת של סמים לשימוש אישי, קצין מנפיק לאותו אדם זימון לפגישה עם “ועדת הרתעה” (CDT) – פאנל שמורכב משלושה אנשים : מומחים רפואיים, עובדים סוציאליים ומומחים משפטיים. מכיוון שהמפגש לא נועד להיות עימות, הפאנלים לא נערכים בבתי משפט; חברי הפאנל מתמקדים במצב הבריאותי כדי לאמוד האם האדם צריך טיפול, אם נמצא מתאים. לפאנלים יש מגוון רחב של סנקציות העומדות לרשותם כתגובה לעבירה של כל אדם – ביניהן דרישה לטיפול למי שמכור לסמים, דרישה לדיווח שוטף לפאנל, חיוב לשירות הקהילה, שלילת רישיון הנהיגה או רישיון אחר, או, כמוצא אחרון, הנפקת קנסות. עבור מי שאינו מכור, עבריינים שנתפסו בפעם הראשונה, הפאנלים כמעט תמיד ישעו את ההליכים ולא יטילו שום סנקציה. אם אדם נמצא עם אספקה של יותר מ-10 ימים לשימוש ​​אישי, הוא או היא יזומנו למשפט פלילי, בו אישומים פליליים של סחר או צריכה פלילית הם אפשריים.

בין השנים 2002 ו-2009, הנחה ה-CDT כ-6000 תהליכים ניהוליים בכל שנה נגד אנשים שנתפסו ברשותם סמים לא חוקיים. רוב המקרים האלה – בין 59 אחוזים ל-68 אחוזים בשנה נתונה – הביאו להשעיות של הליכים למשתמשים שאינם מכורים. השימוש בסנקציות ענישה – כמו למשל השעיית רישיון, הגבלות תנועה, או קנסות – גדלו מ-3 אחוזים בשנת 2002 ל-14 אחוזים בשנת 2009 (10 אחוזים סנקציות רגילות ו-4 אחוזים קנסות). בשנת 2009, השעה ה-CDT 15 אחוזים מהמקרים בהסכם כי האדם יעבור טיפול. בכ-76 אחוזים מהמקרים היה מעורב קנאביס בלבד, ב-11 אחוזים היה מעורב הרואין, ב-6 אחוזים היה מעורב קוקאין ובמקרים שנותרו היו מעורבים מספר סוגי סמים.

דיווחים על השפעתו של המודל הפורטוגזי נעו בין “הצלחה גדולה” ל-“כישלון נוראי”. חלק מהתומכים בדה-קרימינליזציה טענו כי מדיניות הדה-קרימינליזציה של פורטוגל הובילה לירידה משמעותית בשימוש בסמים ומבקרים טענו שהובילה לגידול משמעותי. השפעתה של הדה-קרימינליזציה על כל אחת מהמגמות היא שנויה במחלוקת, לא רק בגלל ההשקעה המשמעותית בהפחתת הנזקים שנעשתה בשנת 2001, אבל: ניתוח הנתונים מראה שפורטוגל חוותה עלייה קטנה בשימוש קבוע בסמים בקרב מבוגרים בעקבות הדה-קרימינליזציה, בשורה אחת עם שכנותיה באזור. יחד עם זאת, שיעורי השימוש בסמים של פורטוגל עדיין נמצאים באופן כללי מתחת לממוצע האירופי. באופן משמעותי, הניתוח הראה גם ירידה בשכיחות דיווח של שימוש בקרב קבוצות פגיעות במיוחד. לאחר עלייה קלה לקראת ומיד לאחר הדה-קרימינליזציה, השימוש הקבוע בסמים בקרב בני 15-16 ירד בין השנים 2003 ו-2007 והן דיווחי השימוש בסמים בתקופה האחרונה וכיום פחתו בקרב בני 15-24 בין השנים 2001-2007.

נראה ששיעורי הדיווח על שימוש קבוע גדל בקרב קבוצות הגיל המבוגרות יותר, אך עליות אלה היו קטנות יותר לשימוש בזמן האחרון והנוכחי. שכיחות השימוש בחשיש בקבוצת גיל זו היא מהנמוכות במערב אירופה והמגמות מראות הפחתה במספר הצעירים שהופכים לתלויים בסמים קשים יותר כמו הרואין. יתר על כן, בין השנים 2000-2005, המספר המשוער של משתמשי הסמים הבעייתיים ירד, ואילו אותה קבוצה של משתמשים גדלה בשכנותיה האזוריות איטליה וספרד. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי חלה ירידה של 50 אחוזים במספר המשתמשים בסמים בעייתיים, מ-100,000 משתמשים בתחילת שנת 1990 ל-50,000 בשנת 2012. המספרים המשוערים של מזרקי הסמים בפורטוגל ירד גם כן ביותר מ-40 אחוזים באותה תקופה.

כמה מהשינויים המשמעותיים ביותר בפורטוגל חלו בזירת בריאות הציבור – מאז הדה-קרימינליזציה, פורטוגל חוותה עליות אדירות במספר האנשים המכורים לסמים הנמצאים בטיפול כמו גם הפחתות משמעותיות בהדבקות האיידס והשחפת. מספר המשתמשים החדשים בסמים שאובחנו עם איידס ירד מ-907 בשנת 2000 ל-267 בשנת 2008 ומספר מקרי האיידס החדשים ירד באותה תקופה מ-506 ל-108. מומחים בשטח מייחסים זאת להרחבה המשמעותית במספר השירותים להפחתת נזקים יחד עם מדיניות הדה-קרימינליזציה. בעוד שמספר מקרי האיידס החדשים עדיין גבוה בהשוואה לסטנדרטים בינלאומיים, המגמות מראות סימנים מעודדים להצלחת של שירותי הפחתת הנזקים. התקבלו דיווחים סותרים על רמת מקרי המוות הקשורים לסמים מאז הכנסת הדה-קרימינליזציה לתוקף בשנת 2001, כמה פרשנים קבעו שחלה עלייה ואחרים טענו על ירידה. זה נבע בעיקר כתוצאה משיטות הדיווח השונות של הנתיחות שלאחר המוות וכתוצאה מנקודות חולשה בנתונים. נתוני הדיווח האמינים ביותר באו מהמכון הלאומי לסטטיסטיקה (INE), אשר תיארך לאחור את המחקר לשנת 2001 ובודק מקרי מוות הקשורים לסמים רק במקרים שבהם רופא קבע שסיבת המוות קשורה באופן ישיר לצריכת סמים. הנתונים של ה-INE מראים ירידה משמעותית במספר מקרי המוות הקשורים לסמים מאז הכנסת הדה-קרימינליזציה לתוקף וההשקעה המוגברת בשירותי הפחתת הנזקים.

בצד המשפט הפלילי, פורטוגל הפחיתה את מספר עבירות הסמים הפליליות מ-14000 בשנה לכדי ממוצע של 5000-5500 לשנה לאחר הדה-קרימינליזציה. זה הוביל לירידה משמעותית בשיעור האסירים שנכלאו כתוצאה מעבירות הקשורות בסמים, בבתי הכלא בפורטוגל – בשנת 1999, 44 אחוזים מאסירים נכלאו על עבירות הקשורות בסמים; עד שנת 2008, המספר הצטמצם ל-21 אחוזים. זה הביא להפחתה משמעותית בצפיפות בבתי הכלא של פורטוגל. מאז הדה-קרימינליזציה, סטטיסטיקת אכיפת החוק הפורטוגזית חשפה גם עלייה ביכולת המבצעית, שגרמה למספר רב יותר של פעולות נגד סחר מקומי בסמים ולעלייה בשיתופי פעולה בינלאומיים נגד מוקדי סחר גדולים יותר בים.

מבקרי המערכת הפורטוגזית ניסו לקשר את השינוי במדיניות עם העלייה בשיעור מקרי הרצח במדינה. טענות אלה הן פשוט מופרכות. במאמרם משנת 2012, יוז (Hughes) וסטיבנס (Stevens) התמודדו עם בעיה זו באופן ישיר, ואמרו כי הטענות שהגידול בשיעור מקרי הרצח קשורות להערה בלתי מבוססת בדוח הסמים העולמי של שנת 2009. יוז וסטיבנס גילו שלא היו ראיות הקושרות את הדה-קרימינליזציה לגידול בשיעור מקרי הרצח. מעניין לציין, כי נתוני יורוסטאט (Eurostat), שבהם מתועדים שיעורי הרצח אירופה, מראים שלפני כניסתה של הדה-קרימינליזציה בשנת 2001, שיעור מקרי הרצח בפורטוגל עמד על 0.9 ל-100,000 ונע בין 1.1 ל-100,000 בשנת 1999 עם שיא של 1.7 ל-100,000 בשנת 2004. בשנת 2009, שיעור מקרי הרצח היה שוב 0.9 ל-100,000 מהאוכלוסייה, מה שהפריך ללא ספק את הרעיון כי הדה-קרימינליזציה גרמה לגידול בשיעור מקרי הרצח.

פרגוואי

בפרגוואי, להחזקת הסמים יש מעמד חוקי באופן רשמי משנת 1988. לפי חוק מספר 1.340, אדם שנתפס עם פחות מ-10 גרם של חשיש או 2 גרם של קוקאין או הרואין בדרך כלל לא ייענש באופן פלילי או מנהלי. יחד עם זאת, אם בית משפט קובע שהאדם הוא מכור לסמים, רשאי השופט, לאחר הערכה של רשויות הבריאות, לחייב טיפול תרופתי בהשגחה לתקופה מסוימת לפי שיקול דעתו. על פי דו”ח הסמים העולמי של האו”ם, לאחר עשרות שנים של דקרימינליזציה, בפרגוואי יש את השכיחות הנמוכה ביותר של שימוש בהרואין, השכיחות הנמוכה ביותר של שימוש בקוקאין יחד עם אקוודור וסורינאם, והיא נמצאת בשליש התחתון של שכיחות השימוש בחשיש בדרום אמריקה.

פרו

מבחינה היסטורית, פרו היא אחד המקורות העיקריים לגידול צמח הקוקה. צריכה של עלה הקוקה המסורתי מעולם לא הייתה מעשה פלילי בפרו, אבל לצריכה ואחזקה של סמים אחרים לשימוש אישי יש סף מרבי להחזקה אישית. מאז שנת 2003, אנשים שנתפסים עם עד 5 גרם של קוקאין, 2 גרם של קוקאין הידרו כלוריד, 200 מיליגרם של הרואין או 8 גרם של טטרהידרוקנבינול (THC) לא יכולים להישפט על פי החוק הפרואני.

למרות הדה-קרימינליזציה בפרו, מחקרים חושפים ניתוק בין המדיניות והמציאות של נהלי המשטרה בפרו. המשטרה מחזיקה באופן קבוע אנשים שנמצאו ברשותם סמים, עד שנקבע שהם לא החזיקו בהם למטרת מסחר – לעתים קרובות התוצאה היא תקופות ארוכות של מעצר ללא תשלום. עובדה זו מראה כי למבנה המשפט הפלילי ולפעולות בתוך המדינה עשויות להיות השפעות משמעותיות על היכולת של מדיניות הדה-קרימינליזציה להיות מיושמת ביעילות והצלחה; נהלי שיטור ומעצר בשטח אינם בהכרח משקפים את מדיניות המחוקקים. עבירות סמים הפכו לגורם השלישי למאסר בפרו, ועדיין שליש מתוך כמעט 12,000 האסירים הכלואים בגין עבירות סמים לא הואשמו באופן רשמי או הורשעו בעבירה.

צ’ילה

החל משנת 2007, מי שנתפס בצ’ילה כשברשותו סמים לשימוש עצמי, לא יואשם בעבירה פלילית. ההחלטה האם הכמות שנתפסה יועדה לשימוש עצמי או לא נקבעת על ידי שופט בבית המשפט. האחריות להוכחה כי מדובר בהחזקה לצורך שימוש עצמי ולא לצורך סחר, מוטלת על הנאשם. עם זאת, במידה ונתפס הנאשם כשהוא משתמש או מחזיק סמים בפומבי, יכול השופט להטיל עליו עונשים שנעים בין קנסות, טיפול גמילה, עבודות שירות ו/או פסילת רשיון נהיגה.

על אף שמרבית התיקים מסתיימים באחד העונשים הנ”ל, אין זה בלתי סביר שעונש מאסר בפועל יוטל על הנאשם.
בימים אלו עוסקים בצ’ילה בשאלת חוקיות הסמים כולל דה-קרימינליזציה מוחלטת.

צ’כיה

לאחר שנים רבות של דיונים בנושא לגליזציה, צ’כיה הפכה להיות אחת המדינות המפורסמות במתירנות הממשל ביחס לסמים. בשנת 2010 העבירה ממשלת צ’כיה חוק חדש שקבע דה-קרימינליזציה של כל הסמים הבלתי חוקיים במדינה.

ממשלת צ’כיה קיבלה את ההחלטה בנוגע ללגליזציה לאחר שפורסמו תוצאות פרוייקט שנמשך שנתיים ובחן את הנזק והתועלת של המלחמה בסמים. מסקנות הפרוייקט הראו כי:
1. ענישה על צרכנות סמים אינה מפחיתה את זמינות החומרים בשוק.
2. סקרים הראו כי אחוזי השימוש בסמים רק הולכים וגדלים ככל שהמלחמה בסמים נמשכת.
3. העלויות הכלכליות הכרוכות באכיפה הכבידו מאוד על אוצר המדינה ובכך גרמו לנזק לקהילה.

בעקבות מסקנות הפרוייקט, החליטה ממשל צ’כיה להחיל דה-קרימינליזציה של סמים במדינה החל משנת 2010.

לפי החוק החדש בצ’כיה, על עבירות של החזקת סמים לשימוש עצמי יינתנו עונשים מנהלתיים בלבד ולא יירשם תיק פלילי בגינן. הכמויות המוגדרות כ”שימוש עצמי” הן: עד 15 גרם מריחואנה, 1 גרם קוקאין, 1.5 גרם הרואין, 4 כדורי אקסטזי ועד 40 חתיכות של פטריות הזיה. העונשים יכולים להגיע לקנסות של עד 750 דולר בערך. בחודש יוני 2011 נערך תיקון בחוק שמאפשר לשוטרים להטיל קנסות באופן מיידי וללא התערבות בית משפט.

על אף שעוד מוקדם לסכם ולקבוע את תוצאות השינוי בחוק בצ’כיה, ניתן בהחלט לומר כי ההפחדות של הרשויות למלחמה בסמים שטענו שרחובות צ’כיה יישטפו בסמים ובמסוממים, הוכחו כחסרות בסיס. יאנדריך וובוריל, האחראי על תחום הסמים בממשלה, אמר בשנה שעברה: “אין כל שינוי בצריכת הסמים בצ’כיה מאז החוק החדש. מריחואנה היתה פופולרית גם לפני ולא נראה שישנה עלייה כלשהי בשימוש במריחואנה או בסמים אחרים”.

קולומביה

דה-קרימינליזציה של החזקת סמים לשימוש עצמי יושמה בקולומביה עוד בשנת 1994 כאשר בית המשפט העליון במדינה קבע כי הפללה מנוגדת לתיקון משנת 1991 בחוקה הקולומביאנית. לפי תיקון זה, על האזרח מוטלת האחריות האישית והחופש לבחור לעשות בגופו כברצונו כל עוד אין פגיעה באחר. החלטה זו של בית המשפט החזיקה עד שנת 2009 בה שינה נשיא המדינה דאז, אלברו יוריב, את החוק וקבע כי כל שימוש או החזקה של סמים יוגדרו כבלתי חוקיים ונאשמים בעבירות אלו ייענשו בטיפולי גמילה למיניהם ועבודות שירות.

באוגוסט 2011 קבע בית המשפט העליון כי ההחלטה של הנשיא משנת 2009 הפרה זכויות אדם בסיסיות והחליט לבטל את החוק החדש ולהחזיר את החוק משנת 1994 לפיו מותר לאזרחי קולומביה להחזיק עד 20 גרם של קנאביס או קוקאין לצריכה עצמית.

במהלך חצי השנה האחרונה, הועברו בקולומביה חוקי סמים חדשים אשר אישרו בפועל דה קרימינליזציה של מריחואה וקוקאין להחזקה עצמית וכן של גידול מריחואנה, צמחי קוקה ואופיום.

רוסיה

לאחר שנים של מדיניות סמים קשה, ב-10 השנים האחרונות זזה רוסיה לכיוון של דה-קרימינליזציה על החזקת כמויות קטנות של סמים. על פי סעיף 228 לחוק הפלילי של רוסיה, החזקת “כמות גדולה” של סמים בלתי חוקיים מובילה לענישה על ידי סנקציות פליליות. עם זאת, אלה שנתפסו ברשותם פחות מאותה “כמות גדולה”, יתמודדו באופן פוטנציאלי רק עם סנקציות מנהליות. ב-8 השנים שחלפו, הסף שקובע כמות “גדולה” של סמים התנדנד מתקרה נמוכה במיוחד למגבלה גבוהה במקצת ואז חזרה לרמה נמוכה מאוד. זה הפך את הדה-קרימינליזציה ברוסיה למדיניות לא-עקבית ובלתי יעילה.

לפני שנת 2004, החוק הרוסי לא הגדיר את הסף שהיווה כמות הפלילית או “כמות גדולה” של סמים. עם זאת, בתי המשפט והתובעים הסתמכו על טבלת סיכום מדירקטוריון המומחים של הועדה הבינלאומית לבקרת סמים. טבלה זו מגדירה 0.1 גרם של חשיש ו-0.005 גרם של הרואין ככמויות גדולות במיוחד. פירוש הדבר כי יישום הענישה המנהלית היה כמעט בלתי אפשרי. בשנת 2004, הציגה ממשלת רוסיה את הצו הממשלתי מספר 231, אשר קבע כי 10 עד 50 מנות בודדות צריכות להיחשב בתור “כמות גדולה”. בפועל, זה תורגם לכמויות של 20 גרם קנאביס, גרם אחד של הרואין, ו-1.5 גרם של קוקאין, והביא לכך ש-40,000 אנשים שהורשעו בעבר שוחררו או שעונשם הופחת.

בשנים 2004-2005, מעריכים שכ-60,000 אנשים נמנעו מתביעה פלילית כתוצאה מהשינוי. עם זאת, בעקבות לחצים פוליטיים על הממשלה הרוסית לאחר תיקון החוק בשנת 2004, שונה החוק פעם נוספת בשנת 2006 על מנת לצמצם את הספים. הספים ב”כמות הגדולה” החדשה היו – 6 גרם של חשיש, 0.5 גרם של הרואין ו-0.5 גרם של קוקאין – הם עדיין היו גבוהים יותר מאשר לפני שנת 2004 אך הגדילו באופן משמעותי את מספר האנשים שהורשעו על פי חוקי החזקת הסמים. אם נמצאה ברשותם כמות שהייתה מתחת לסף “הכמות הגדולה”, התמודדו האנשים עם קנסות של עד 1000 רובל או 15 ימים של מעצר מנהלי. ראוי לציין כי על פי בית המשפט האירופי לזכויות אדם כל מעצר של אדם על ידי המדינה בגין מעשים כאלה גורר אחריות פלילית.

החל משנת 2011, תכנן הפרלמנט של רוסיה שבשליטת הקרמלין לכונן חוקי סמים קשים חדשים, שתוארו כ”מלחמה כוללת בסמים”. במסגרת החקיקה המוצעת, משתמשים מכורים לסמים היו נכלאים או נשלחים לטיפול בכפייה, במטרה לצאת ממשטר הענישה המנהלית הקיימת, וסוחרים היו נאלצים להתמודד עם עונשים חמורים יותר, כולל מאסר עולם. ישנן גם הצעות להאשים בעבירה פלילית על כל החזקת סם, המשמעות היא שכל מי שיימצא ברשותו סם בלתי חוקי יהיה אשם בעבירה פלילית.

למרות המראה של מדיניות דה-קרימינליזציה סטטוטורית מתונה, בפועל גישתה של רוסיה לשימוש בסמים הייתה אסון חסר גבולות. כפי שכשלו ביישום הדה-קרימינליזציה כראוי, מנעו חוקי הענישה את זמינות תחליף האופיום במרשם והגבילו את חילופי המחטים. זה הוביל למגפת איידס בקרב אנשים שמשתמשים בסמים, במיוחד אלה שמזריקים לווריד, כך ש-80 אחוזים מכל מקרי האיידס שנרשמו בין השנים 1987-2008 קשורים להזרקת סמים. הפרות זכויות אדם נגד המשתמשים בסמים תועדו היטב, עם “שיטות טיפול” שכללו מכות, הרעבה כבילה ממושכת למסגרות מיטה, מכות חשמל וקבירת חולים באדמה.

מסקנות הדו”ח

ההתפשטות של מדיניות דה-קרימינליזציה ברחבי העולם מדגימה שדה-קרימינליזציה היא אפשרות מעשית ומוצלחת של מדיניות למדינות רבות. הדה-קרימינליזציה לא הייתה האסון שרבים צפו שתהיה וממשיכים לצפות. כפי שרואים בדו”ח זה, נראה שלמדיניות אכיפת סמים במדינה אין התאמה עם רמות השימוש בסמים ושימוש בהם לרעה באותה מדינה. במדינות עם כמה ממערכות הענישה הקשות ביותר ישנן חלק מהשכיחויות הגבוהות ביותר של שימוש בסמים בכל העולם, ובמדינות בעלות מערכות דה-קרימינליזציה יש כמה מהשכיחויות הנמוכות ביותר, ולהיפך. אבל בזה לא נגמר הדיון. יש צורך במחקרים נוספים; ממשלות ואנשי אקדמיה מוכרחים להשקיע יותר בחקירת המודלים היעילים ביותר להפחתת נזקי הסמים והשגת תוצאות לא פחות בריאות. נתונים נוספים ומשופרים יחזקו את המחקרים הקיימים ויספקו בסיס איתן לבניית ועיצוב מדיניות הסמים של העתיד.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר